מעריב, 26 דצמבר 1958 — "השאלה הנצוזית של משה ברנשטיי ! [כתבה]
"השאלה הנצוזית של משה ברנשטיי !
השאלה הנצהית של משה ברנשטיין _אי־ _נגה שאלתו של המלט. בניגוד לנסיך דנ ־ מארק, החליט ברנשטיין החלטה נחושה: "להיות" - "להיות" על אף "שוט זמן ולעגו, עוולת עריץ, ונאצת גאים, חבלי והבוזה אהבת שוא צדיק , עינוי מהריש הדין ינחל , הוצפת מיד נקלה השדרה , , ".,. שבהם התנסה הצייד במרוצת עשר שנות ישיבתו בארץ. שאלתו של ברנשטיין היא עדיין גם : שאלת איך ומה ה"היכו והיכן , "כנראה להיות . , קרובה ל־ " אלה פתרונה" מסע־תערוכות . משה ברנשטיין " ארוך יוצא להולאנד בימים , בלגיה, ל" צרפת, ספרד, ארגנטינה, בראזיל, מכסיקו, ניו־יורק. והוא איננו משלה איש בדבר שובו לארץ: "גם שאגאל הוא צייר יהודי היוצר בגולה ומבקר מדי פעם בארץ אשר . " ל"מה, "דומה כי ברנשטיין הגיע עתה להכרה, שעליו להיות "צייר יהודי. " כמה שלבים ראינו בהתפתהותו האמנותית בארץ. כאשר עלה הנה, דרך קפריסין, לפני עשר שנים, היה צייר־השואה. תמונותיו ספוגות היו דוה קדרות וזוועות. אהריו בא הנושא הסוציאלי. ברנשטיין היה מצייר דמויות פועלים, פרולטארים, פושטי יד, עם עבדים ומזי רעב... היום מעסיקה אותו התודעה והנשמה היהודית. אשר ל"איך, " יש להניה כי ברנשטיין ישאר נאמן לדרך הציור הריאליסטית, שרק בה רואה הוא "אמת. "בודאי יוסיף לצייר פרובלימות באמצעות דמות האדם והטבע — וקרוב לודאי בשחור־לבן.
"השאלה הנצהית" הוא שמה של אתת מתריסר התמונות, מעשי ידיו של משה אלבום ברגשמיין "דמויות , שגיתנו יהודיות זה " לא , בהוצאת כבר בצורת יב־ נה, " עמ הקדמה מאת א. קולב, מנהל " מוזיאון תל־אביב". השאלה הנצתית" הוא אחד הרישומים העדינים שבאוסף. הוא צוייר בשנת , 1953באשר עמד ברנשטיין בסיום ה"שלב הסוציאלי" ועל סף "השלב היהודי" שלו. ועל כן מפגינה הדמות, כפי הנראה קבצן יהודי — ו"השאלה הנצחית" היא שאלה כפולה: אי־השוויון הסוציאלי
_מיגיה ברנשטיין: השאלה הנצחית והשאלה היהודית). משופ־מה מזכירה תנועת היד את אחת הדמויות מתוך "האז־ רהים מקאליי" של רודין. ( שאר הדפים צויירו בשנים מאוהרות יותר, רובם בשנה האחרונה, כגון "המתמיד, "המאחד את תכונותיו של תלמיד־ חכם עם אלה של תלמיד־תמידי בסטודיד, לציור!או ה"ללעזמער" שאיננו משכנע או ביהדותו "ראש על יהודי אף , " הטלית שהוא והפיאות פורטרט וה טוב ... שם של ! קוואק רוסי אופייני. "ריקוד חסידי" מפגין בצורה מוגזמת במקצת את אהבתו של ברנשטיין לשא־ גאל שום . בעוד נאה, ש בעל "התלהבות הבעה הסידית דראמטית " הוא אמנם רי־ , אך לא־נעדרת־אמת. אות הטוב , "השופע שבין הרמוניה הציורים ושלווה הוא "נער , אשר עם פי"ה־ רהל אנגל