מעריב, 14 אוקטובר 1955 — ו ‭- !‬ יי ‭8 " !‬ ח ! ו ז 1 דוור ‭§8$ 11 I §‬ _^־‭£2 £'22‬ _£יי_£ 13 [כתבה]
ו - ! יי 8 " ! ח ! ו ז 1 דוור §8$ 11 I § _^־£2 £'22 _£יי_£ 13
_% ט של ראשים היה לטגיי ושני תלמידיו לצדו: המנהל הנוכחי של הגמנ־ טיד, וראש הממשלה. והים — גועש ורועש, מחזורים מחזורים הסתדרו לנגד עיניו והוא ישב על הבמה, ודומה היה כי עוד סעט ויפתה את יומני הכיתות •ויתחיל לקי רוזן את שמות התלמידים, כפי שנהג לעשות שנים על שנים, כדי לראות מי בא ומי נעדר. הוא לא קרא. זה לא היה בתכנית. הוא סקר רק את פני הנערים והנערות הללו, תלמידיו מתמול שלשום — כאילו עמד לצאת אתם מחר לטיול לעיךגדי ולמצדה, או הרחק יותר — לרבת־עמון ו־ לעקבה, לגרש ולפטרא היא סלע־מואכ. ופני שעיח מעטות עבד עליו אולי הרגע המאושר ביותר בחייו הארוכים, עשירי החוויות : שנים מבין צעירי הגמגסיה הובילוהו אל המקום שחיח עליו להניח בו את _מגילת־היסוד של בנין הגמנסיד?החדש, והוא הרים בידיים רועדות את המגילה למעלה למעלה, כמו שמרימים ספר־תורה — למען ידאו אוחד, כל הנאספים, ונרגש עד עומק נפשו הניח את המגילה למזכרת, לדורות הבאים. עתה בחצר חגדולה של הערב כשאורות
, הגמנסיח, בשעות, הזרקו־ דים מסנוורים את עיגיו, קם לנאום. הוציא גליונות נייר מכיסו ובתוך . הרעש שלא פסק פתה ואמר בקולו האופייני , הדק והגבוה שכה הרבו לחקותו הקונדסים והלצים בין התלמידים • "אלד?תולדוה הגמנםיה , הרצליה... '"הנאום היח ארוך, המיקרופון לא קלט את המלים, וההתרגשות הרבה ששררה בקרב ה"מחזורים" על פגישה נדירה זו, הקריאות בנוסח "אהלאן, מה נשמע — "? לא יצרה את האווירה המתאימה לשמיעת נאומים. חיח זח "קומזיץ" וצריך היה להיות משהו אינטימי יוחד ולא רשמי. והוא—, המנהל הזקן המתקרב לגבורות, ד"ד חיים בוגר, _בוגראשוכ לשעבר.,. בו־ גרא, "כפי שכינו אותו תלמידיו—, העלה זכרונות " יבשים" למדי, הזכיר תאריכים, קרא בשמות אישים שוגים שגתנו יךם להקמת המפעל החוגג, ברוב פאר את יובלו, הרביץ "ציונות" ואמר את הדברים הירו־ עיפ בדרך כלל. אילו סיפר את הדברים ששמר בלבו ולא גילה אותם, אילו שילב בתוך דבריו במה "צ'זבאתים" ברוח ה־ "קומזיץ" שליד המדורה—, חיתה ההקשבה דרוכה יותר, הרעש. היה פוסק, אלא אמ בן היד, פורץ צחוק מדי פעם בפעם.
ננ1נ_0יח 311 -ו ! בלי ם־בננ אילו סיפר. למשל, שכל ענין הגמנסיח ובנינה זה הישן שבקצה רחוב הרצל, היה תלוי כבר על חוט השערה וכמעט והיתה מתבטלת התכנית לבניית הבית הזח. בגלל שלשה דברים: הינוך הילדים והילדות בצוותא, הלימוד בגילוי ראש — וביקורת המקרא. כאשר שוקע חד''ר חיים בוגד כ־ עולפ הזכדונות, דואה הוא לנגד עיניו את המהוה כאילו היה זה דק אתמול. הנה נמשכת זה יום או יומיים ה"גנרלדבאטה" המייגעת בקונגרס הציוני השמיני בהאג, מישהו עומד על הבמה ונואם — כשלפתע רץ 'הנשיא וולפסון על דוכן הנואמים, מסלק באדיבות את הנואם הצידה ומכריז ברוב שמחה על המאורע החשוב ביותר, שלפני דקות מספר הודיע אותו יהודי יקר 'ייקוב מוזר, השופט מבדאטפורד שבאנגליה, על תרומתו המלכותית ממש י — שמונים אלף פרנק (הון תועפות באותם הימים (! לגמנסיה העברית ביפו. להקמת בנינה החדש. והתלהבות עוברת על גדותיה. צירי הקונגרס פורצים בתשואות, מרימיט על כפיהם את הנדבן הנמצא באולם, ורק עתה מבחינים שבין הקישוטיט שיד נעלמת, ידו של וולפטון, סידרה באולם הישיבות היתה גס כתובת באותיות זהב — שהוכנה מראש לקראת המאורע —גמנםיה עברית ביפו. "
V הגמנסיה באותם הימים נדחקת באמו 1 _םימטה ערבית . מזוהמת ביפו?בבית ישן ולא מתאים למטרתו. ודוד וולפסון שראה את המצב בשעת ביקורו, בארץ, מבטיח לעשות משהו — והנה באותו קונגרס הצליח לרכוש את לבו של ג'ייקוב מחד שנתן את הכסף. ויושב בלונדון החכם ד"ד משה גאפמד, מעוזריו של הרצל לשעבר, יהודי מרומניה שהפך למנהיגה הרוחני של עדת הםפדדים באנגליה (מכאן התואר "חכם, ("והוא, כחבר _הקורטוריון של הגמנסיה העברית, מעמיד תנאי: לא יינתן הכסף אלא אם יפרידו בין הילדים והילדות, ואם יחבשו הנערים כובע בשעת לימודי־הקודש ויפסיקו להשתמש בסיפורי המקרא של ביאליק שהוכנסו בהם שינויים בנוסח המקודש במסורת, ויפסיקו גם ללמוד את כתבי־הקודש לפי שיטח חבקורת של _וולהאחן. ואותו נדבן אנגלי בעל לב יהודי של זהב, שלא היה בקיא בכל הענ־ ינים חללו, נבהל ושמע בקולו של ח"חכמ" גאסטר — . לא לחת. מד. עושים ד ביפו משתררת מבוכה וחוששים שבגלל הכובע, תחרב, חלילה, הגמנםיה, כמו שבגלל יתיד של מרכבח חרבה ביתד. ועורכים ישיבות ודנים כיצד למנוע גזירה, והולד ר' מרדכי בו הלל הכהן, הסופד והעמקן, ראש הועד המפקח של הגמנםיה, וכותב מכתב אל מחותנו היושב בלונדון, ר' אשד גינצבורג, הוא אחד־העם. ומבקש עצה ממנו, איר לנהוג : לוותר על הכסף או — לחבוש כובע. ומשיב אחד־העמ המפוכח במכתבו: טובח יותר גמנסיה עם כובע על הראש מאשר לא גמנסיה ולא כובע — ופירושו של דבר, להכנע ללא תנאי, ואז - בא הוא, ד"ד חיים בוגדאשוב, בנו של הרב מברדיאנסק שבדרום רוסיה, והטיל את כל כובד השפעתו המוסרית והכריע - נגד הכובע, ולא משום שהתנגד
לדת אלא משום שהתנגד לנימוק' שהכסף הוא הקובע". בילדותי, " א־ מר באחת הישיבות", הייתי הולך ?בפיאות ארוכותייש , לי הבגד ' !מל־ אה לערכי הדת. אבל אם דורשים ממני שאבוא לילדים ואומר שמכאן ואילך עליהם לחבוש כובע בשעת הלימודים 1ד0, ישאלוני מדוע הם חייבים לעשות זאת, ואבי אצטרך להגיד לחם את חאמת ולומר: מפ־ ני שמר גייקוב מוזר נותן את הכסף ודורש זאת מאתנו — תשובתי היא י לא, לא אוכל לבוא אל תלמידי י־ לתת לחם נימוק כזה. "בסופו של דבר, שלחו מכתב למוזר והסבירו לו את המצב — והוא וויתר. ולא עוד?אלא שבא עם אשתו לארץ' דאה את_ הגימנסיה שלו — והתאהב בה ממש. חסר ילדים היה וכה נר־ גש ממראה עיניו?מו הגוער חזה, מן הדיבור העברי וחרוח השורר ב־ גמנסיה עו שהעלה את תרומחו לר־ בע מיליון, כיסה את כל הגרעונות, עזר למורים להקיס את בתיחם יה־ גמנסיד, הפכה לילד שעשועיו. . _* * ?* *־־• בעיות שהתלבטו בהן באותם ן ן הימים!ד"ד מוסינזון לימד ת־ נ"ך ברות ביקורת המקרא' " תיקן" _והשבים פסוקים, עד שקפץ עליו רוגזו של אחד־העס שהגיב על: שי־ טת לימודים זו במכתבו הידוע לעודד "השילוח. "אבל . קדמו ללי־ מודי התג"ך וויכוחים ממושכים בוועד המפקח. היה וויכוח, למשל, ב־ איזה ספד יש לחתחיל לל־
מור. ד"ר _מוםינזון המנוח וד"ר בוגראשוב היו בעד ראשון הנביאים מבחינה היפטר דית — עמוס. מנחם שיינקין דרש להתחיל במפר תחילית דווקא, אליהו ברלין?שסייפ את חוק לימודיו כעודך־דין ברוסיה ולא ידע עדיין את השפה העברית. נטה לצדו של שיינקין. כדי לשכנע אותו, הביא לו ד"ר בוגדאשוב בתרגום רוסי פסוק• שנאמד בתהילים,. ;פעמיו ירחץ בדם הרשע". "כך נאמר שם"!? שאל בשמינית של רוגז ברלין, ופסק מיד: "עמוס!"יתחילו באותו נביא שרצו בו _מוסינזון _ובוגראשוג לפי דוגמת משהד" ־ הכסף נמצא איפוא, את הקרקע י נתנה הקרן קימת — ואיזו צורה יש לתת לבנין החדש ?גם על כך 'התנהל וויכוח גדול. שיינקין דרש שיהא הבית בנוי בסגנון בית־המקדש דווקא. האדריכל ברסקי שבנה את הבית, שקע בספרים וחיפש את הצורה המתאימה. היה באותם הימים בארץ אדריכל בשם שיק 6'עבד בכל ארצות' המזרח ולמד את סגנון הארכיטקטורה המזרחית. פתח את ספרו של המזרחן היהודי ההונגרי הפרופ' א. וואמברי ' • — זה שעמד בקשרים ־עם הרצלושימש במתווך בינו לבין השולטו והווזירים שלו — ומצא בספר, בתוך רשמי המסע שלו על פני ארצות המזרח, תמונה בתחריט־נהושת המראה מסגד בעיר משהד יפרם, משהד זו:של ה"אנוסים. "בספריתו של הד"ר בוגר נמצא עתה הספד והוא מראה אותו לא בלי התרגשות : בניו הגמנםיה "הרצליה" הוא הע־ תק נאמן לאותו מסגד במשהד — ומי יודע על כך? י
גט רכישת הקרקע לגמנסיה י ע"י הקרן הקיימת לישראל לא עברה "חלק" לגמרי. המתנגד העיקרי היה במקרה הד"ד סמי _גרונמן, והנימוק היה שוב דתי — אין י מלמדים בגמנסיה "רליגיאנסלערע" (לימודי הדת, (ושוב: לומדים ברוח הבקודת של _וולהאוזן, הטענות הושמעו בישיבת הוועד הפועל הציוני וד''ר _בוגדאשוב _השיבייאז לגרונמן ואמר: "בקשה לי אליך, עורףדין •_גרונמן: הרשני לצלם אותך. את הצילום שלך אשלח לאבי הרב כדי להראות •לו שאדם כמור שאין בו צורה של יהדות רוצה ללמד אותי כיצד להורות תנ"ך לילדי ישראל... "גרונמן שהיה לו חוש הומור נפלא' פרץ בצחוק ונתן את הסכמתו לרכישת הקרקע,
*•¥ . *• *_$_* ניהם היו מאוחה עיד בפלך טאוריה \14 שבדרום רוסיה — אותה סביבה שגם טשרניחובסקי גדל בה ותיאר אותה ב"אי־ דיליות" שלו??)גויישע אידן" — היו אומ־ ריס בקצת לעג על יהודי סביבה זו, (שניהם — חייט בוגדאשוב, בן הרב, _ובן־ציון מוסינזון, בן השוחט—, ושניהם עברו יחד כברת דרך ארובה?עמדו ליד עריסת הגמנסיה העברית ומשבו יחד בעול הנהלתה, כמשך שניט, שניהט היו טטודנטיט בברי' בירת שווייץ, שניים מביו מיעוט ציוני זעוט?בתו-, מאות טטודנטיט יהודיים שנתפשו לרעיונות הרדיקליים של _פלכנוב ד לנין וטרוצקי. בבוז גלוי התייחסו אליהם החברים ממחנה המהפכה, בוגדים ממש דאו בהם". אנו באים להביא גאולה לרוסיה ו• לעולם כולו' ואתם משתעשעים בחלומות שווא של מדינה יהודית— "! "עקצו'• .. .
חבניו חישן חדוגמח; _וויויהו
^^_-**_-_^.. _*. ^* . _^ אותם בכל הזדמנות. בא אליהם אוסישקין, בינם אח קבוצת הצ1, ניח ודיבר אתם — , תכלית. "אמר להט: עד שנובל להגשים את תכנית באזל ועד שיתנו •לנו את ה־ "בית הלאומי המובטח' באופן גלוי בחזק העמים, "יעברו שנים רבות ובינתיים צריך ליצור עובדות קיימות בארץ ישראל, צריך לבנות ישוב וצריך לחנך נוער יהודי שידע שזה תפקידו בחיים — להקדיש את כל כוחותיו לעפ ולארץ אבות. הוא נתן להם דוגמה — מלנין זה, המהגר הרוסי והמהפכן שאף הוא בא לחבריו והטיף להפ... ציונות. אתם לא תהיו חברי התנועה המהפכנית, אמר לנין, בזכות קריאה בעתונות בלתי־לינלית. הובתכם היא להק־ ריב את חייכם בעד העם הרוסי היושב על אדמתו, להלחם בעדו". אותו להט של הק־ רבד, עצמית חסד לנד, טען אוסישקין. מהרי ה1?לפיפ -
למצדה ול"נביוו מונ"11§ שני החברים, ועמם יהד עוד כמה צעירים נלהבים למדו בשווייץ —. אהבת ארץ ישראל. היה באוניברסיטה של ברן גיאוגרף מלומד, פדופ' אלפדד פיליפסון ' , יהודי מתבולל(אתיו של ההיסטוריוןהנודע, (חוקר ארצות־ אזור ים־התיבון ומהבד ספד תשוב על אזור זה שפיתח בו תודה שלמה על הקשר. ההדוק ביו תרבות העמים וה־ מיבנה הגיאוגרפי של הארץ בה הם יושבים, על השפעת האקלים והנוף על האדם וחייו הרוחניים. תלמידיו היו מודים שוויי־ צריים שהיו מלמדיםגיאוגרפיה ' של ארץ ישראל יחד עם הגיאוגרפיה של שוגייץ — ומפות' של שתי הארצות היו תלויות זו ליד זו בכיתות בתי־הספר של העם ה־ שווייצרי:ארץ ' המולדת• וארץ התנ"ך. ר היו הסטודנטים הצעירים מרוסיה שהה־ ליטו להקדיש את כוחותיהם לחינוך ' הדור הצעיד בארץ, שומעים תודה מפי הפרופ' טיליפסון ולומדים ממנו ידיעת הארץ ואהבת הארץ ' (פעם רצו להביאו לקונגרס ציוני במרצה על ארץ ישראל, והוא נזדעזע כולו: "דייני שאנייסובל .. מיהדותי — ואתם דוציטעוד להטיל עלי כתם של ציונות— (,.. "! והיו י לומדים במיוחד את שיטת _הםיורימ של כתי־הםפר בשווייץ שמטרתם לקרב את נוף המולדת ללבות הדוד הצעיר. י לפי דוגמה שווייצרית זו היו נער־ כים אחר־כך הטיולים הלא־נשכחים בכל רחבי חארץ' עם חניכי גמנסיה "הרצליה" — אותס הטיולים חמסודתיים למודיעין ו י - לשאר המקומות ההיסטוריים, למצדה ול־ עציוו־גבר, לעבר־הירדן מזרחה. טיוליט בתנאים קשיט, נועזים ואף מטוכנים, שה־ הרפתקההרומאנ . טית מילאה בהט תפקיד חשוב בתנאי הבטחון של אותם הימיט.
י. לא היתח טינה אחת בארץ שלא הגיעו אליה מטיילי "הרצליה" עט "בוגדא" — הוא היה המדריך האידיאלי והרוח החיה בטיוליט אלו. הוא ידע למנוע _סבנות (רק פעם אחת בשעת הירידה ממצדה נתגל־
אפקיפ נרחבים, נחנו חומד למחשבה, וכל שיעור שלו היה. חוויה גדולה לתלמידיו. אצל הגוי הזה אפשר היה ללמוד מה היתד, הנבואה בישראל ותביעתה הנעלה ל־ צדק סוציאלי. בחרד, ודקודש ממש היה לו־ קח הפרופסור הנוצרי את התנ"ך לידיו ר היה חוזר באזני תלמידיו: "בספר קטן זה מקופלת כל היצירה . העברית הנשגבה במשך אלפיט שנים. "ודוח זו של אהבה ל־ ארץ ואהבה . לספר הספרים. שחושלה, והו־ עמקה בארצו של ווילהלם טל, הנחילו המחנכים לתלמידיהם "בהרצליה" במשך כל השנים?:
ע_0 נורדוי- בגלות ספרד ' מצוייר בדרכון רוסי , עותומני ושווייצדי — בלי לדעת באיזה משלשתם להשתמש — נתגלגל ד"ד חייט בוגראשוב בימי מל- , - חמת העולם הראשונה ובימי גזרות הגירוש של ג'מאל פחה --עד לספרד. שם בילה שנתיים, לאחר ששנתיים ערר' חיי גלות בארץ ;הנילוס, ואף שם ניהל פעולה חינוכית בין ילדי הגולים. בספרד השיג עבודה בשבילו
המזרחן פרופ' יהודה' איש ירושלים י — ותפקידו ־של הפליט היה לערוף את הקטלוג של כתבי־היד העבריים בספרית ה־ "אסקודיאל" במדריד. באותן השנים ישב בספרד גולח אחר, ד"ד מכס נורדוי, שגורש מ־ צרפת על "אהדתו" ל־ מתנה האוייב — אוס־ טריה וגרמניה — _ונת־ קבל בכבוד גדול ע"י העם הספרדי. אך מצבו היה קשה ובדידותו העיקה עליו מאד. המנהיג הציוני קירב את המודה _והמהנך הארצישראלי שהכיר אותו מן הקונגרסים הציוניים' וקשרי ידידות ל־ בבית נקשרו ביניהם על אדמת נכר. והעבודה חודשה עט תום המלחמה—, ודוד חדש קם בארץ, דור אשד לא ידע חיי גולה ושיעבוד—, ה"צברים" הללו שמילאו עתה באלפיהם את החצר הג־ דולה של הגמנסיה, הפ־ דיעו לנואמיט ורעשי; כאילו ישבו בכיתה בשיעור משעמם במקצת, אך הדגישו את גדלות הרגע. סימני המחזורים על החזה—? ובאיזו ג־ *וידה נשאי אותם, באיזו התרגשות נפגשו עט יר בדיהם ועט מוריהם, באיזו ־ אהבה לחצו את ידיו של "בר
גדיד הי?ןיש. גל נזיפותיו. וגערותיו שהטמיע אי־פעט נשכחו מלב ו"נסלח" לו גם משטר המשמעת ו"זןיד החזקה" שהנהיג נ־ במנםיה. והוא — ישב על הבמה?סקר את בולט וסקר את חייו — מברדיאנםק ועד היום הזה, המאושר ביותר בחייו. נזכר ברגעים הסוערים, לפתע נתחדשו לנגד עיניו 5ל המלחמות שניהל — מאז השיה דברים קשים באזני הרצל, באותו קונגרס ציוני ששי אומלל", קונגרס אוגנדה, "ועד שזעק את זעקתו, הוראמטית מעל במת הכנםח השניה — "חזור בך' בן־גודיון — "! באותה ישיבה נסערת שתו בה כריתתה על השילומים מגרמניה. להד צלילי ההמנון של הגמנטיה. עשה חמחנ־ הזקן את חשבון חייו. זכה - ודאה פרי מבודד מ ־
,, בוגרא" - ב־1913 בפרום המלחמה — וגלות ספרד עמלו, עמ י ל של תמשים שנה. זכה — ותלמידו משה היה לראש הממשלה במדינת ישראל עצמאית. זכה — וגם אתו חתווכח מעל במת הכנסת. זכה — והוא האדם היחיד בארץ, שרחוב בתל־אביב נקרא על שמו עוד בימי חייו—, מקרה ללא תקדים כמעט (זו פרשה גדולה, כיצד _אירגן מפעל שיכון לפליטי י יפו בימי מאורעות תדפ"א, ייסד חברה בשם הנאה והקוסם "בית בלידה, "והקים, באמצעות סולל־בונה, את הבתים למחוסרי קורת־הגג על השטח שקיבל צורת רחוב ובהעדרו נקרא הרחוב על שמו!כל בית עלה בסופו של חשבון 200 — לירות. (זכה — והיה 'ביו מניחי היסוד של הגמנםיה הישגה, ולפני ארבע •שנים, במלאות לו 75 שנה, מסד את שרביט ההנהלה לתלמידו, בוגד מחזור בי, הד"ר ב, בן־יהודה. השבוע?בהתקרבו לגבורות — והוא יער ורענן-, שופע מרץ י־ דוח אופטימית;—:הניח אכן יסוד לבנין החדש אשד טרט נקבעת צורתו ולא הוחלט עדיין סופית אם יהיה זה בנין מודרני" לגמרי או 0. "מזרחי, "בנוסח י המם־ 4 'V גד במשהד?עיר האנו־\ ?4/. סיט. ואת מגילת־היסוד . \30 ?? הדים למעלה למעלה / " ?י. /0 למען יראו—, באילו י \\ / י רצהלהעלותה , עריי . \*'\V שמיים בטרםישים . אי" י /\ י תה• באדמת הארץ ה־ / \. אהובה עליו מעל לבל.... י י
חתע חמאושר. ביותר". מ'גילח־הינזוד — אל על
גלה אבן על פני המדרון התלול ואתת התלמידות קיפחה חייה, (ידע להסתדר עם הבידואים במדבר ושמר על " ילדיו" כעל אישון עינו. פעם יוצר מצי רציני: עם 160 תלמידים ותלמידות יצא בוגרא־ שוב לים־המלח ונקלע לחגיגות "נביא מוסא" שהשתתפו בהן כשלשים אלף ערבים. מתחילה היה "שמח. "הילדים אספו אבני ביטומן (חומר המכיל יסודות נפט) והדליקו בהן מדורה, אחר־כך — לא I היתה כל טיבד?לשמחה: ההמון הערבי שהשתולל בסביבה, עלול היה לגזור את ילדי ה"יאהוד" לגזרים. בין רגע בא בוגראשוב במגע דיפ־ לומאטי עם השייכים, הזמין בש־ בילם.,. גאזוז, לא ביקש אפילו לקבל עודף, נהג מנהג אבירים — וכבש את לבם, •עד שאחד השייכים הללו יפתח את חגורתו הגדולה, הוציא מפתח שהיה טמון בכיסיו — וחגיש אותו ל"חוג'ה דוקטור" כאות שלום וסימן לרגשי ידידות. י ראו זאת פשוטי־ העם מבין החמון הערבי והדבר עשח רושט עליחם. הילדים ניצלו. • _*־_£ רופ' פיליפםון לימד באוניבר־ 54 סיטר, של ברן ידיעת הארץ, מלומד אחר — פרופ' מארתי , כומר פרוטסטאנטי, החדיר ללבות המועמדים להוראה בארץ ישראל — אהבה לתנ"ך ולמקורות, לרוח היהדות ולמוסר •היהדות. הוא ידע עברית' להפליא _ושעוריו בישעיהו או בהושע היו פותהים