מעריב, 28 יולי 1950 — Untitled [כתבה]
ר' _איפכא _מםתברא :
יפה מאד עושה משטרת הנמל בחיפה מה . שהיא וגה בזמן האחרון כמעט כל־יום במזוווותיהם ובמלבושי־ הם ובקופסות הסיגריות של הבאים — מוכיח על מרץ רב וזריזות ובל־ שות מובהקת. ומשטרת המכם ראו־ ייר. לכל השבחים שבעולם על מילוי מוצלח של החוק. בייחוד—, כשהם תופסים כגופ־ יות של אזרחים ישראליים החוזרים ובאים מחוץ־לארץ, ספסרים מקצועיים, גנבים מועדם' שעשו להמ פרנמר, נמבזה מן ההברחה של החוק ומן העבירה על החוק, — אשר מן הדין היה שנטיל עליהם . עונשים חמורים בהרבה משאנו נוקטים נג־ דס כרגע. השוטרים העוצרים אותם מקיימים חוק—, ותבוא עליהם ברכה. אך החוק עצמו — כמר, בדכר, יש בו י יש ואנו תופסים עולים, עולים ממש. מהם מפולין ומרומניה ומארצות גזירה אחרות. וכשאני קורא, כי בהגיעם, סוף־יל־םוף, ארצה החרימו ולקחו גם מהם—, אני מזדעזע. וכי מה חיה היהודי הזה יכול לעשות—? היד, לו מעט רכוש ב־ ולישר, או בבוקרשט או בבודפשט, — ורק האלים יודעים, כמר, קשר, יר,, ש ם לרכשו ולשמור עליו. וידם אחד החליט, כי צר 'לו המקום שם, והוא רוצה לעלות. והוא התחיל
למכור את אשר לו, בחשאי, פן יגלו השלטונות. בעמל וי , —י כ לא קל למכור בארצות הללו. ובהפ־ סדים עצומים. ומר, יקנה, כדי להעלותו ארצה, ולהתחיל להכנם למעגל המשק שלנו—? מהי• • קנה, אם לא דברים, שהוא מאמין, שיש להם ערך קיים גם כאן—? הרי הוא אינו יכול לערוך חוזה מסתרי פרטי עם ממ־ שלת רומניה!הרי הוא אינו יכול שם להשיג _רשיונות־ייצוא, ילהתק' שר תחילה עם משרד האוצר בישראל ולאסוף אינפורמציה ושאלונים. הרי אין נותנים לו להוציא דבר בגלוי. ובכן — הוא קונה לעצמו דבר, שהוא קל לטלטול, דבר שהוא מקווה להצניעו מעיני שלטונות , '!גויים, דבר שנדמה לו כי ללא קשיים יתרים יוכל לממן אותו בבואו ארצה. וכי מד. היה כל איש ואיש מאתנו עושה במקומו? ועד שהוא מחביא לבסוף את מעט הדולאדיפ או את הזהב ועו שהוא מוכר חלק מהם תוך כדי ציפיית חושים רבים ליום 'עלייתו לאניה' — מה נשאר לו מן הרכוש שהיה לו ביום שהחליט לעלות? אחוז קטן בלבד. עתים קרובות — החלק העשירי מכל נכסיו. וכשהוא מצליח כבר להעביר את כל זה תחת עיני הפקחים ? הגו־ יים, וכשהוא זוכה כבר לרדת אל החוף אצלנו — אנחנו לוקחים
, ממנו. באיזו זכות מוסרית? מר, האסון' הלאומי, אם יהיו ליהודים האלה כמה דולארים?מה תהיה כאן הקאטאםטרופה המשקית, אם כל יהודי יביא עמו את מעט רכושו?על שום מה אנחגו חקקנו חוק, שכל יהודי רשאי להכגם, — וגכסיו לא? עולי ארצות ערב, למשל' עוד לא שמעו על הדולאר—, המאושרים הללו. הם מוכרים את נחלותיהם _בצםון־אפריקה ובעדן עבור נאסוליו־ נים של זהב. לא עליכם מא עלינו — כמה נאפוליוניט ר, ם משיגים בעד בתיהם ותנויותיהם ובתי־ המלאכה שלהם. בעדן, ה"אמיריט" מביניהם היו מוכרים את הכל — ותכשיט: להט צלמניה. וצריכים הייתם לראותם פעם כשהם יורוים מן האוירון' לבושי סחבות בלות, יחפים ו"לייקה" תלוי להם מעל צואוימ... והם אחזו ב־ צלמניה כאחוז בחטיבה האחרונה והיחיוה של מציאות ומעשיות ודי־ אליזם בחלום _בנטי־נשרים זה,., שוב אחרים אינם משיגים צלמניות
, אלא — ש ט י ח י ם. כי בארצותיהם שלהם נחשב השטיח להםץ היקר ביותר. וניגש אליהם םקידהמכס שלנו־ שלהט ובמבט ראשון הוא קובע, כי אלה אינם "חפצים אישיים, "כי העולה הזה אינו ־ 'ע כלל להשתמש במכונת־הצילום שעל צואת, — והוא לוקח ממנו, כורכים שונות, אבל!נזה הרע' אם , :;_ז־ושלום ה־ יהווי הזה י מ ב ו ר את אשר הביא עמו —? ואם, חלילה' הוא יקבל את מחירי השוק—? ואם יימצאו בבתים בישראל כך וכך שטיהיט או צלמניוית או נאסוליונימ, או אפילו טוע'ידדיט ן מה הטהו הזה בפני הייבוא־ללא? תשלום האמיתי, הקנון הזה—? ומה היא ההומה הסינית הזאת של מכס שהוא למעלה מכוחו של העולה ושל החרמות הבאות בעקבות תביעות מבט ושל תשלום מחידיט "רשמיים• שהם מחירי גול ז הסהו בטני. אינפלציה' 060רות ושוק עחורז וכי אנחנו איננו מבינים, עכל במד, שאנחנו נקל 9ל היי&ווא ו"זמ'
כל במה שניתן להכניס באופן חפשי, וההיצע יגדל' — י ו ר ו המחירים של הבחורות הללו, ו ל א יהיו אינפלציוניים, ולא תהיה ספסרות, ולא יהיד, שוק שתור? במה הארץ נהנית, בסופו של חשבון, מן ההגבלות הללו? אדרבה : יביאו יהודים הנד, את כל אשר להם. את כל שלל הגויי ם . יצאו יהודים את מצרים ־ב־ רכוש גדול, "במעט מן המעט משכר עבודת הפרך אשר הנוגשים העבידו אותם אלפיים שנה. יכניסו מכל הבא ליד. ובלבד שיכניסו. שיהיה אצלנו ולא — אצל הגויים. יכניסו גם טהורות בלתי חיוניות אם אינם יכולים לרכוש ולהביא אחרות. גם מותרות מעשי־ רות את הארץ• ו קודם כל — יביאו. יהיה כאן. אל תתנו להם אחר כך להוציא מכאן. אבל להכניס'' כל כמד, ש־ אפשר. עכשיו — שוב שעת הכושר. יש, לפחות בגולת אירופה, מעין התעוררות שהיתר, בימים הראשו־ נים של תקומת המדינה—, אשר אנחנו קלקלנוה. הפעם הזאת היא נובעת ממקורות דלוחים : פחד קוריאה ומלחמת עולם שלישית. ויהודים היושבים בגרמניה וכאוס־ טריו" בבלגיה ובןירפת, — יש מר, ט התשים ככר' כי בכל התנגשות עתידה — ה 0 יהיו הקרבנות הראשונים. והם רוצים הפעם הזאה להיות פקחים יותר משהיו לפני בואו של היטלר. והם מחפשים מקלט — לכל ביתם או למחציתו' לכל רכושם או לחלקו. ויש מהם — שהיו באים גט לישראל. וממשלת ישראל — תחת לעודד אותם תחת לעזור להם תחת לה-
, רשות להם להכניס מרכושם!?, ומרת להם: תמכרו לי את כל אשר לכם בשער הרשמי־'הפיקטיבי', את הדולאד ב־— 2. 80 תפסידו קודם־ לכל חמישים אחוז מהונכם, ואחר תבואו. וכי מי שהוא עדיין שפוי בזיעתו המסחרית, מי שאינו ציוני עד כדי שברון, יעשה זאת — 1 איזה יהודי היושב היום בבריסל ויש לו מאה אלף דולאר ויכול להעבירם בקלות לאמריקה — יזרוק חמישים אלף מהם כדי לבוא לישראל ולחיות את חיינו הקשים —? ומה הפלא, שכל היהודים האלה אמנם עוזבים את אירופה כעכברים הנמלטים מסמינר, טובעת, אבל הם באים לאמריקה ו ל 'א אלינו? כי הסרטיפיקט לעליה נעשה יקר יותר משהיה _אי־פעס בימי האנגלים .,. על שום מה חייב היהודי הבודד הזה להקריב את עצמו למען שער מטבע שאינו קיים ושממשלת ישראל עצמה אינה שומרת עליו? — וכי דוב יוסף קונה את המוון שלנו בשער 2, 80 וולאר ללירר, ה---ישראלית —? וכי כאן, בארץ, אנו משלמים בעד איזו סחורה שהיא לפי השער הזה? יש מציאות משקית. היא קבעה וקובעת, שכוח הקנייה של הלירה שלנו הוא ירוד יותר מן השער הרשמי. ולא היהודים שבחוץ לארץ אשמים בכך, שהלידה שווה רק את מחציתה. ואם יש בידיהם הברירה בין מוינה המכירה בכל ערך כספם לבין מדינת ישראל המסר־ בת להכיר בו-, הם כמובן, אל המדינה הזאת . לא יבואו. גם לא מתוך בהלת קוריאה, ויבואו - רק אלה שאין להם מאדמה. קבצני הגלויות.
ואלה באים, ואנחנו, - מחזיקים אותם במחנות, באפם מעשה' כדולארים א י ת יי ם שאנו מקבצים על יד באותה הגולה. " המצב אבסורדי : לנו אין כסף — ואין לנו במר, להעסיק את הבאים ובמה להאכילם. ואף על טי כן — אנחנו נזזטיניט הנר. רק יהודים, שגם להם אין כסף. מי שיש לו עוד משהו' — לא כדאי לו לבוא, כי לוקחים ממנו. אבל מי שאין לו — כדאי לו, כי אנו נותנים לו.,. אנו מחטטים בחגורת הבטן של העולה החדש., אני שמתים כאשר אנו מוצאים אצלו כמה וולארים, ולוקחים ממנו את החצי — ' במקום לומר לו שיבושם לו וילך וינסה לפרנס בכך את . אשתו ואת ילדיו, אנו טולולים אותו תחילה באומן שלא יוכל לפרנס את עצמו -־- ואחר כך אגו מעמיסים על עצמנו את הדאגה לפרנסתו' ושולחים אותו לאוהל, לצריף או למעברה, — והולכים לחוץ לארץ לשנורר בשבילו את אותם הדולאדים עצמם אשר אנחנו לקחנו ממנו, " ואנו משנוררים — כטל כפליים כסכום אשד לקחנו ממנו. ואותו! החרמה מוצלחת בנמל חיטה עולה למשק הלאומי בטוטו של דבר הון תועפות. " האם לא היה משוט הרבה עתר, פעם ל_&חה באוזן השמאלית לאו דוקא ביו הימנית ז האט לא זול יותר היה להגיד לעולים, שעטו להניא עמהם מחוץ לארץ זנת
אמצעי הקיומ שלהם אם רק יוכלו?האם לא בריא יותר — בסוף החשבון ? גם למטבע שלנו — היה, איל היינו נותנים להם לעמוד על רגלי עצמם. וכי לא זה קו א קיבוץ גלויות # 1 כי לזאת ורק לזאת נחבעת הממשלה : שתנהיג משטר של קיבוץ גלו־ יזת, אמיתי , עקבי, מחושב, שבכל צעד — כשם שהיינו רגילים פעם לשאול על כל תופעה: •"'האם זר, טוב או רע ליהודים -- "? תשאל אח עצמה : "האם זה טוב או רע לקיבוץ גלויות"? ולא תפנה' מול פני כל קושי כלכלי, אל דוגמאות הגויים. כי כל חוקי המטבע והייבוא, שהם נהוגים אצלנו — הועתקו מן הטייפ. ואין ספק שהיו טובים ל ר, מ, לצרכיהם שלהט, במדינותיהם שלהם. אבל מה שפתר (או לא פתר) אה דא־ גותיו של אטלי וקריפס — אינו מוכיח ולא כלום גבינו. האנגלים מעדים לא היתה בפניהם הבעיה ; כיצד למשוך עוד מיליון אזרחים לאנגליה. ואצלנו — זאת היא הבעיר. היחידה ואין אחרת. ואילו היה כל המנגנון הממשלתי שלנו, — מן הכנסח ועד אחרון הפקידים — שוקל כל דבר אד ורק לפי זה כי אז, מובטחני, היו חופפים את משטרת הנמל בחיפה מיולשת קפדנית לועדת קבלת פנים נלבבת. ויהודים היי חדלים לפחד בפני רגע פגישתם הראשון עם מולדתם.