מעריב, 8 יולי 1949 — ־עק‭.3‬וינשל ‭/ "'‬ מ!ס I ב ‭I 1‬ ך. [כתבה]
־עק. 3וינשל / "' מ!ס I ב I 1 ך.
דף אחד מתוך ספר עבדי
הוצאת "ס_5רית ראומתים-
מקורביו של הרצל _ך. ודיעו *ו בעוד מועד על הופעתו של מאד־ קי ברוד בקונגרס. הוא עצמו שמע על אודותיו משהו;אפילו בתב לו, אבל עכשיו הקשיב בסקרנות לספורים על עברו המוזר'. הוא סטודנט שנודד, הרפתקן, כמעט שאנטאג'יסט. השוד., בין השאר, גם באנארכיזם. ברח מצרפת לאחר רצח קאדנו. את יציאתו גזאלג"ד דרשו היהודים עצמם, מגרמניה גורש כזר בלתי רצוי!מאיתה סיבה עצמה — אם לא גרועה מזו — גורש גם מאוסטריה. פעמיים ישב כבו בכלא!פעם בג'יניבה, על שחלק מכות נאמנות _לעווך דין מכובד גוסטב דוייפוס. גם משם גודש. כמעט שפיתה את "קדימה" הוינאית להכגס , אין קודפורה" לחטיבות איטלקיות שיצאו להלחם בתורכיה. הוציא ב־ עילום־שם חוברת על משפט ד־ רייפוס וכרוז בו הוא מאיים בחוצפה על צרפת במלחמה -'הידית. "איש מסוג זה, שקופת שרצים כזו תלויה לו מאחרי גבו — מן הדין שישללו ממנו את המנדט וירחיקוהו מבמת הנואמים. אזנו של הרצל, לא זו בלבד שהיתר!נורמלית, אלא היתד, גם אזנו של אמן אמתי , הוא היה צי־ דה של הציונות ואיש כ"מארקו ברוך" היד, שייר לאלבום שלו, וי-
גנו כותב רומניםמקצועי" לא יכול היה לבחור לעצמו נושאמושך" יותר מאשר " פרשת חייו־ הסוערים של מרקו ב ר' ו ך , "היהודי מאלג'יר, החוזה והחולם בעל הרוח חננוערת, שהתרוצץ במאה הקודמת בכל בירות אירופה והטיף לרעיון הכיבוש הצבאי של ארץ ישראל ע"י כוחות מתנדבים מבין הנו־ ער היהודי בתפוצות. ד"ד יעקב _וויינשאל, מחבר הספר על האנס הרצל — הוא יותר היסטוריק!וחוקר מדעי מאשרבלטריםט. "בכל זאת הוא הצליח לשוות לספרו צורה אמנות "ית, והוא נקרא — ממש כמו רומן. "על אף המיםמכים הרבים והחומר הארכיוני "העשיר המובא בספר על ברוך — א י ן זה מחקר היסטורי במו־ ב1 הרגיל. דמוהו הרומנטית של ההרפתקן הנועז קיבלה בספרו של הד"ר וויינשאל מסגרת מקורית ־מאד ומרתקת מאד - זהו פורטרט" ספרותי, שרק כשרון גדול יכול היה לציירו בצורה "מושלמת כזאת.
דווקא כמות. שהיא, חוץ מזה היה הרצל ' בעל לב טוב. הוא זבד את מכתבי ברוך מג'יניבה בהם הת־ הנן, שתינתן לו האפשרות להש־ לים את השכלתו. נדמה היה לו, כי אותו עתון "כרמל" בלשון ה־ צרפתית, שמארקו ברוך ' הוציאו לאור בבולגריה — זוהי התעודד, הוראשינוה שנזדמנה לידו ושמ־ תוכה נודע לו על קיומח של השאיפה לציון. גם אם מארקו ברוך הוא אנרכיסט ' וציוני כאחד, עובדה זו כשלעצמה אינה מפחידתו. ל־ היפך, הדבר הזל, עוד מגביר את סקרנותו לצעיר- זד, שלבי נמשך בחבלי קסמים בבת אחת לשני רעיונית הסותרים אחד את השני. השתתפותי בצבא גאריבאלדי — היה בה משהו מעלילת ויקינג — ויקינג יהודי ראשון, משהו בינוני בין הרפתקה וביו דומן. לאחד כמה ימים של מאמצי־ שווא משיג כרוך את שלו, הרצל נכנם אתו בשיחה. הדבר היה בשעה 11 לםני חצות, לאחר שלוש ישיבות והר־ צל טרם אכל ארוחת ערב. ברוד
אזוב לו ברחוב והרצל מרשה לו ללוותו לבית מלונו "שלשת המלכים, "השאלה הואשונה סודרה אחת־שתים: סכום של200. ־ 400 פונק יועמד לושותו של בווך, אם יקבל על עצמו את מחלקת התעמולה הצופתית. אם משום מד, לא נוח לו לגור בצרפת, יובל לגהל את העבודה בג'יניגה, שם יוכל, דרר אגב, לגמור את חוק למודיו, במובן, גם בריסל היתה מתאימה מאוד למטרה זו, את הכסף ימציא ד"ר וויס. ויתכן, כפי שברוך טוען, שהוסיף כאן הרצל: "הייתי מבקש ממך להסתלק מרצונך להופיע בנאום לפני הקונגרס ודוקא משום שאתה דרוש לי בשביל משדה חשובה,., מעודד ע"י ההצלחה הראשונה עובד ברוך להתקפה", הוא ' מסנה את תשומת לבו של הרצל לנאום הקונגרס לא דק על תעמולה צרפתית, אלא על עבודה בין הנוער, המקבל בגלל העסקתו במגביות הכספים מושג מסולף על תפקידו בציונות.
— "אני-כבר' נגשתי כאן בקונגרס., לארגון 'קבוצות נוע י ר, לעת עתר, חשאיות, לשם הכשרה 11, ־ אית. אני חושב שהשם •המתאים ביותו לקבוצות אלה יהיו". מג־ בי... "כעבור שנה כבי יעמוד לרשותנו מחנה שלם. עם כוח כזד. תתחשב לא רק תורכיה שתעשה ויתורים בשאלת העליה החפשית של היהודים... קראת בודאי על המקרה כיצד נאסרה על 10 עולים העליזז בחוף יפו... ד_, ט עלו בהוף אלכםנדדיד, ומשם הגיעו דרד הסואץ והמדבר עד עזה. כמעט שנספו במדבו מקור ומצמא. בעזה נאסרו שוב ונחבשו בבית־ י הסוהר. התורכים הם ברבדים. לכשיוודע הדבר' כי היהודים מוכנים. להסיק מסקנות ממצב זר* תעמודנה אנגליה? -, איטליה ובל עמי התרבות כעולם, לצדנו: נו־ חנו המזויין דרוש לכולם... ובמקום זה מתווכחים בקונגרס כל הזמן על ה"בנק. "מלה זו "בנק" היא איומה. הנה זה ארבע יממות שהכל מסביב מלא את המלה הזאת. אנשים עולים וקמים ממטתם כשמלה זו בפיהם!דמעות ;זהה וקצף שפתים מלוים את המלה "מק. "ר, ז, ד"ד הרצל, אני לא הייתי דוצה בכך' לא הייתי רוצה לשמוע את המלה הזאת
"בנק, "ולו גם למען כבוד ההיסטוריה שלנו. " אותי רגע ניגשו אל דלת המלין "שלישת המלכים" והרצל עו---מד מלכת. לחיצת ידים. "עיני הרצל מביטות לצדדין. הוא חוזר ואומר מיסנית: "ובכן גמרתי אתך עסק... אתה מקבל את הנד סף, *ת הסכום כבר נקבתי, אתה חוזר לג'יגיבה... אם כי עלי להגיד בגלוי, הייתי מעדיף את בריסל, אני מאחלת לד הצלחה. "עליך לסלוח לי. דק עכשיו אשב לא־. מל את ארוחתי. לחחואות", " בבוקר, למחרת, דשם ד"ד הוצל ביומנו: ,, כשהלכתי אתמול בשעה 11 בלילה, בדרך לבית מלוגי — היו לנו שלוש ישיבות ונשארתי בלי ארוחת ערב—, חלד אתי האנוכיסט מאוקו ביוד שנלבד ברשתה של הציונות. הוא אמר לי: . אני מצטער שאתה מציג לפני העם היהודי את שאלת הבנק, אני לא הייתי דוצד, בכד, למען ההיסטורית, בדרך כלל מוח נשתל _למיי • אד המלים האלה — זהו המשטמ הנהדר הראשון שהושמע בקונגרס זהו• לו היה מארקו ברוך מתג יומן, היה• רושם 0ו ודאי אותו בוקר '. :זו6יטד מושיט ימ ל* מו. "0