⁨⁨מחניים⁩, 10 ספטמבר 1961⁩ — ⁨Page 120⁩

נתייחד השם ״תברא קדישא״ למוסד הטיפול בנפט- ■ רים אף הושמט השם העיקרי גומלי חסד של אמת I ״גחש״א״, והיא מכונה ״ח ברא קדישא״ בלבד. I ח ברא קדישא להלווית המת כללה לעתים לא רק I את הלוית המת וקבורתו, אלא גם עזרה לחולים, I איסוף מנין בשעת הפטירה, ניחום האבלים והספקת י סעודות ההבראה לאבלים נזקקים, והכנסותיה המרו־ י בות נועדו לעזרת עניים בכלל. . ליד חברא קדישא העיקרית הוקמו חברות בת I ומוסדות לוואי לעזרת האבלים "מנחם אבלים", "מכסה : אלמנה" ו״מגישי מנחה", ובעיר ריגיו שבאיטליה אף התארגנה בשנת תק״ב (1742), חברה מיוחדת "חסד של אמת" שחבריה הציבו לפניהם את המטרה לדאוג לתכריכין בשביל הנפטרים, לעשירים תמורת תשלום ולעניים בחינם. החברה שנוסדה ע״י שמונה אנשים מנכבדי הקהילה לא היתד, פתוחה לכל, וקבלת חבר חדש היתה זקוקה לאישור כל החברים הקודמים, אילם החברים הורישו את זכות חברותם לבניהם אחריהם. ברבות הימים הרחיבה החברה את מסגרת פעולתה, לשכירת אנשים לאמירת תהלים אצל הנפטרים או להשלמת מנינים בבתי האבלים, ולאחר מכן אף חרגה לגמרי מתפקידה היסודי וקיבלה על עצמה לספק סנדקים לעניי העיר. בימים ההם היתד, זו בעיה, בגלל המנהג שהיה נהוג באיטליה שהסנדק היה נותן מתנות לרך הנימול ולאביו, ולאו כל אחד יכול היה לעמוד בהוצאה גדולה זו. חברה זו התחייבה איפוא "לקנות בכל שנה שתי מצוות הסנדק" ואחד מבני החבורה היה זוכה במצור, על פי הגרלה (מ. א. שולוואם "פנקס החברה חסד ואמת", רשומות סדרה חדשה כרך רביעי).

הכנסת כלה הכנסה כלה לחוסה נכללת במצות גמילות חסדים שבגופו, והרמב״ם מדגיש בהלכות אבל (סרק י״ד ה״א) *אף על סי שהיא מצות עשה מדבריהם, j—מדרבנן], הרי היא בכלל ואהבת לרעך כמוך", וגדולה היא מצוה זו עד כדי כך ש*מבטלים תלמוד חורה דרבים להכנסת כלה". (שם ה"ט). במסכת סוכה מ״ט ע״ב שנינו "דאמר ר׳ אליעזר ואהבת חסד זו גמילת חסדים, והצנע לכת עם אלקיך זו הוצאת המת, והכנסת כלה לחוסה", ומדברי רש״י (שם ד״ה הוצאת המת) משתמע שאדם צריך לבזבז כל ממונו להכנסת כלה עניה. ואף רבי יוסף קולון, הוא מהרי״ק, קובע להלכה ש*אין לך צדקה גדולה מזו להשיא בתולות עניות"". ואמנם בכל קהלות ישראל היתה עדיפות לצדקה זו. הראב״ד הראשון, בעל "סדר הקבלה", המספר את פרשת ארבעת השבויים מבבל שהובלו לספרד ושם כוננו את מוסדות התורה הראשונים, מספר כי שליחותם נועדה ל״הכנסת כלה" היה זה כאשר ר׳ חושיאל אביו של רבינו חננאל, ר׳ שמריה בר אלחנן, ר׳ משה אביו של ר׳ חנוך ור׳ חנוך עצמו, נסעו ממדינת בארי, לגביית תרומות *להכנסת כלה". (אין להימנע מציון הדעה כי במקרה זה *הכנסת כלה", פירושה למען הישיבות, שהיו נוהגות לכנס את תלמידיהן ל*ירחי כלה". ראה *ספרות ההיסטוריה העברית" לא, כהגא והמקורות המצוינים שם). בדרך כלל היה אבי הכלה מחזר על הקהלות ואוסף את הסכומים הדרושים להכנסת כלה לחופה, אולם במרבית הקהלות היו קופות מיוחדות למט׳ רה זו. בשנת שפ״ו עלתה בעיה זו על שולחנו של ,ועד מדינת ליטא" והוחלט להטיל על כל הקהלות שנמנו על *ועד המדינה", מכסה מסוימת של בתולות עניות, שעליהן להשיא אותן: בדיסק — 12, הורדנא — 10

ופינסק — 8. שמות הכלות המאושרות נקבעו לפיגירל. כל כלה תקבל 30 זהובים "והסביבות עם ראשי הקהילות יעשו סדר ומוצב, מוצא הכסף מאין יבוא, ויקחו המעות כנ״ל לבל יחסר המזג". (פנקס ועד מדינת ליטא, שפ״ו). בשנה שלאחר מכן, שפ״ז, נידונה בעיה זו גם בקהלת קראקא, ונתקבלה תקנה על איסור מגביית פרמיות למטרה זו, ובמקום זה סיכם שגבאיות מיוחדות תאסופנה תרומות להכנסת כלה, והן תמסורנה את ההכנסה לקופת הקהלה. (מאמרו הנזכר של בלבן) לאחר שנים אחדות, בשנת שצ״ג, הוחלט כי *שגי בעלי בתים יסבבו מבית לבית כל יום רביעי, ויגבו לצורך כלות עניות". השתתפות הציבור כתרומות להכנסת כלה היתה מובטחת כל כך, עד שנמצאו הורים שהיו מבטיחים מראש נדוניא גדולה לבנותיהן על סמך השתתפות הציבור, ואחת החבורות להכנסת כלה ברומא, החליטה בשנת שע״ח (1618), כי הורה המבטיח לבתו נדוניה העולה על סכום מסוים אינו זכאי לתמיכת קוסת הציבור. בקהילת רומא שהכנסותיה היו מוגבלות, הוחלט להשיא בכל שנה 12 כלות עניות ולספק להן את מלוא הנדוניא הדרושה, וכדי למנוע אפליית נקבעו 12 כלות אלו לפי *גורל צדק".

בתי יתומים מאז ומעולם ראו ראשי העדה, רבניה ודייניה, את עצמם כאבות היתומים. היתומים שוחררו ממסי הקהילה וכו׳, מחוץ למקרים יוצאים מן הכלל המסור* שים בהלכה, ואף נחמנו להם אפוטרופסים מיוחדים שדאגו לשלומם ולעתידם. בתקנות היסוד של *ועד מדינת ליטא" משנת שפ״ג, הוטל הטיפול על בית הדין בכל מקום, *למניח עליו אפוטרופסים, אנשים אמידים ובטוחים , שישגיחו עבור היתומים לעשות פירות וכל קהילה נדרשה למנות שלושה מבקרי חשבונות, ותוארם *אבי יתומים", שיקבלו חשבון מהאפוטרופסים כדי שנה בשנה. . המוסד המיוחד לחינוך היתומים ולהחזקתם המלאה כבית הורים, הוא בית היתומים הראשון, נוסד באמסטרדם בשנת ח״ח (1648), ע״י העדה הפורטוגזית, והוא התנהל ע״י חברת.*אבי יתומים" לפי תקנון מיוחד בן 195 סעיפים.

אספת רבני צרפת במאה ה־1 3

119