⁨⁨כל העיר (ירושלים)⁩, 15 ינואר 1988⁩ — הוא לא רק בנק הוא לא רק בנק [⁨כתבה⁩]

הוא לא רק בנק

הוא לא רק בנק

גם בליל סופה ורעם לא יוותרו המכורים לבינגו על התקווה לזכות במג׳ימיקס, שמיכת צמר או מערכת סירים. הבינגו, פורקן קל ליצר ההימורים והכנסה*כבדה למארגנים, אינו חוקי, עובדה שלא מפריעה לאיש. ובכל זאת, כשצוות של "מבט שני" ניסה להתקרב ולחשוף, קרו דברים משונים, מכוניתו של קרפין חובלה, וקטעי פסקול נעלמו. העניינים מסתבכים עוד יותר כשמתברר, שכמה מעובדי הטלוויזיה מוצאים את פרנסתם דווקא במועדוני הבינגו

רחל מהגר

אחר שביום רביעי גילית ששוב סימנת את המספרים הלא נכונים בטופס הלוטו, ביום שישי ששלפת את הכרטיס הלא נכון בדוכן הפיס, ובשבת אחר־הצהריים שבית״ר דווקא כן ניצחה וש־ססס ,2 ,7oo שקלים ינדדו לאיזו

עיירה בדרום, נותרת במוצאי־שבת עוד תקווה אחת קטנה — לזכות בטוסטר, אולי אפילו בטלוויזיה צבעונית בבינגו. ואם תיפול שוב, תיפול הפעם ביחד, אבל ממש ביחד, עם הרבה אחרים. משחק הבינגו, שהובא העירה לפני כעשור, זוכה השנה, לאחר תקופת שפל ארוכה, לפריחה מחודשת. מדי מוצ״ש, שהוא ערב נטול תמונות, הופכים אולמות השמחות, מאזור התעשייה תלפיות ועד אזור התעשייה גבעת־שאול, למועדוני בינגו. הבינגו לא ישנה לאף־אחד את החיים. כל המשחקים יודעים את זה, אבל זה לא מפריע להם לצאת בהמוניהם לדרך, למג׳ימיקס, גם במזג אוויר קר חעף. וכך, במוצ״ש סגרירי, אני אחת בנחשול של מאות לובשי מחלצות, המטפסים במדרגות אולמי־נוף. פרט מעניין: הכל מצוידים בשקיות ניילון תפוחות. בפנים, לאחר ההצטיידות בפנקסי הבינגו, שופכים ההמונים את תכולת השקיות על השולחנות. המטען, מתברר, מורכב מפיצוחים, סנדוויצ׳ים, פיתות, פירות ושתייה, הכל להפגת המתח והתיאבון במהלך השעות הבאות. לפני המשחק יש בדרך־כלל הופעה. הערב בנוף מופיע יהודה פוליקר. באולמות הבינגו האחרים אני מחמיצה בינתיים את ילד־הפלא במופעיטל־ פאתיה, את אלי לוזון, את ניקולאס וגם את מייק והנשרים. כשפוליקר הולך הביתה, מתחיל האקשן האמיתי. מנהל המשחק באולמי־נוף הוא בונדי לוי, חלוץ משחקי הבינגו בעיר. עוזר לידו אלי טובול, תאורן בטלוויזיה הישראלית.־ לטלוויזיה, יתברר בהמשך, קשר מעניין עם המשחק. בונדי מורה לקהל לפתוח את הפנקסים ולהתחיל לעבוד. המשחק מהיר, סיבוב רודף סיבוב, והקהל רוכש עוד ועוד פנקסים. מי שיש לו מזל, ייצא מכאן הלילה עם וידיאו, טלוויזיה צבעונית, מג׳ימיקס או פוד־פרוססור. מי שיש לו פחות מזל, יחזור הביתה עם שמיכת צמר או מערכת סירים. מדובר בחמישה עד חמישה־עשר מאושרים. כל היתר ישובו בידיים ריקות. יאיר צלמרו, למשל, שעובד כל השבוע בתכשיטים, לא זכה השבוע בפרס וגם לא בעבר. בכל זאת הוא מתכוון להמשיך לשחק בינגו. ובשבוע הבא הוא יהיה כאן או במועדון אחר. את המועדון הוא בוחר לפי האמן שמופיע לפני המשחק. ההעדפה שלו היא הזמר סמיר שוקרי. השבוע, באין שוקרי, הוא הסתפק בפוליקר. לעומת צלמרו המאוכזב, זוכה זמירה לוי, לדבריה, פעם ראשונה בבינגו ("באתי רק בגלל פוליקר") בקופסה דקורטיבית. סיפור הזכייה של זמירה לא נגמר בקופסה. בונדי לוי רוצה להשתעשע מעט, וכשהמאושרת מגיעה לבמה הוא מציע לה כד זכוכית במקום. זמירה מהססת. הקהל, שמגלה מעורבות, צועק לה: "כן, כן, כדאי לך". עכשיו, כשהכד בידיה, מבקש ממנה בונדי למלא אותו במים. זמירה מצייתת, ועכשיו מבקש ממנה בונדי לכתוב על פתק במה היתה רוצה לזכות. את הפתק מכניס בונדי לתוך הכד, מכסה אותו במיטפחת ומזהיר את זמירה בנוסח סיפור דג הזהב, "אם דרשת יותר מדי, לא תקבלי כלום. אם ביקשת דברים בטעם ובהיגיון, יש לך סיכויים טובים לזכות". כשבונדי מסיר את המיטפחת, מתברר שהוא ניחן גם בכישורי קוסם — הפתק נעלם. המסקנה של בונדי היא, שזמירה הגזימה בדרי"שותיה. אבל בונדי, שרוצה להמשיך ולהשתעשע, מציע לה לפשפש בכיסיו. זמירה אומרת שלא נעים, אבל מתגברת

ומתחילה לגשש ולמשש, עד שהיא מוצאת וזוכה בתמורה לשיתוף הפעולה בתנור חימום, מערכת כלי־אוכל (שלושה חלקים), מערכת סירי נירוסטה, מיני תנור אפייה ומכשיר לעיסוי פנים. "בסך־הכל", היא אומרת, "יצא לא רע. אדם שהולך לבלות וגם מרוויח מזה פרס יוצא מאוד מרוצה". פחות מאושרת ממנה יוצאת הפעם שפרה נחום, שעובדת בחברת ביטוח, אבל היא תהיה כאן על בטוח גם בשבוע הבא. "זה מה שיש", היא מסבירה, "אין בילוי אחר. אופרה לא מעניין אותי, קולנוע לא מעניין אותי. זה הדבר היחידי שמעניין אותי". אפילו על ההופעה של פוליקר היא פסחה.

היא באה רק למשחק. פעם כבר יצאה מכאן עם טלוויזיה צבעונית, ובפעם אחרת זכתה עם שותף בווידיאו. חרץ מזה, "בונדי הוא אדם טוב, וגם אבי ^בול שעובד איתו הוא בן־אדם טוב ולא עצבני". בונדי לוי הוא המלך הבלתי מוכתר של משחקי הבינגו. מעדיף להישאר בצל, כשמדובר בבינגו, ומסרב בתוקף להצטלם במהלך המשחק. "קודם כל", אומר בונדי, "אני לא בעסק של בינגו, אני עובד במחלקת האירועים של מלון שלום ועסוק בפרויקטים גדולים, שקשורים בתיירות. במלון אני עורך משחקי שבץ, שהוא משחק הרבה יותר אינטלק־

טואלי. יש עניין של שאלות לקהל, והקהל צריך לדעת לכתוב ולחשוב". אז למה הוא בכל זאת מנחה משחקי בינגו? "אין ברירה", נאנח בונדי. "קשה מאוד להתחרות עם הבינגו, שהוא הרבה יותר פשוט ודורש פחות אמצעים מהשבץ. אז חזרנו לבינגו. כשהמשטרה תודיע לנו שזה לא בסדר, נחזור לשבץ". בונדי ואולמי־נוף אינם היחידים בעסק. הבינגו הולך טוב גם באולמי־מונדיאל, קיסר, קשת, פאלאס ואחרים, המתהדרים גם בשמות כמו אלוף הבינגו, ענק הבינגו, הבינגו הגדול וכר. במוצ״ש אחרת ר/ולמי־פאלאס, אני פוגשת

מנחה, מפורסם לא פחות אולי מבונדי לוי, חזי קוקה, איש הטלוויזיה, שהאפיל את המרקע. קוקה מספר, שאל הבינגו הוא הגיע במקרה. פעם נקלע למועדון בינגו, שיחק, זכה בטלוויזיה וגם בג׳וב. הוא הצ׳ע עצמו כמנחה והתקבל מיד. מאז צירף את ניהול משחקי הבינגו לחלטורות אחרות שלו, כמו הנחיית תצוגות אופנה. "מהבינגו", אומר קוקה, "אני נהנה במיוחד. בעיקר מהטיפוסים שמגיעים למשחק. חתך מאוד מיוחד של טיפוסים ברמה נמוכה וגם ברמה גבוהה. 80% מהם הם אנשים קבועים. 20% הנותרים מחפשים את מזלם בכל אולם. אלה אנשים שמחפשים

סיבה לבידור, ולצערנו אין בעיר הרבה מקומות בילוי. כאן יש להם אפשרות לזכות וגם לקבל בידור מסוים, שהם אוהבים. אני מזהה כבר כ־7 o% מהאנשים שבאים אלי. הם קוראים לי בשם ומדברים איתי. אלה אנשים, שלפעמים צריך להסביר להם פעמיים ושלוש. אפילו האותיות הלטיניות b-1-n-g-o קשות על.יהם לפעמים. אז אני מעביר להם את הכל בצורה פשוטה וברורה,וכולם מבינים.עם כל הקהל הפרובלמאטי הזה אני מעביר את הערב בצורה ברורה ושקטה. לא כמו מאיר רמז. אני לא צוחק על אף־אחד. הרבה ניסו להיות מנחים ולא הצליחו".