קול העם, 9 דצמבר 1955 — "אתם - עגלונים. טבחים סבלים, בנאים..." [כתבה]
"אתם - עגלונים. טבחים סבלים, בנאים... "
מאת מ. הדסגזד
תיאטרון "הבימה" "פנדרי הגיבור". איפוס עממי בשנ יחלקים מאת זלמן שניאור. הבימוי. שנד טון פינקל הצייר משה מוקדי 3 וברים שנכתבו לקראת הצגת הבכורה של . םנדרי הגיבור" ב"הבימה'' מתקומם זלמן שניאור נגד ההרגל שפשר בישראל בימי השלטון הנוכחי לסגוד ל. תרגומים גוועים משל ספרות אמריקה מסי"מת, החולנית וקלוקלת, עם שי' רווים. נואפים ומשוגעים-למזזצה — מהן רוחני נעלה ומשעשע, הד העת החדשה, בבואה אחרונה של האופנה ב־ 081 • . רומדרכה־ והדורכים עליה" "פנדרי הגיבור- בצורתו המומחז!. הני תשובת הסופר העברי הוותיק לנדידה אחרי ברודוויי ולפינוק המגוחך שמפנקים כל דבר . קלוקל וקלוש וחסר כשךון• רק מפני שהוא . מקורי", ישראלי כביכול, פר• עטם או מכחולפ של . הבחורים שלנו", מרחבי, כנעני או העשתורת יוועת מה. זהו סיפורם של כרך יהודי זעיר ושל נח פנדרי הקצב שהסך עגלון ומוניטין יצאו־לו בשל כוחו ה פיסי ולא־כל־שכן בזכות ישרותו הנפשית. גם . פנדרי הגיבור־' אינו רק תגובה על הקטגוריות שנזכרו לעיל: הוא מראה גס עד מר. מוגבלת תמונתו של העולם הידורי הישן כפי שציירוהו הגיונות של סופרים בעלי . רוחניות מזוקקת" (יצילנו האל מן הפגע הרע!) ואשר לא ראו בהמוני בני עמנו אלא אנשי־ אוויר, מעונים סבילים או נופלים עלי־ ק דוש השם. (שניאור קורא להם . בטלנים עם בהונות־יד עקומים, מוחות נסוחיב של אנשי־רוח, גבים כפופים של . אדו־
קים, חולי־עצבים... ") והעפ הלא היה מורכב דווקא לא מגיבוריו של עגנון ולא מ. חד. ילים־אידן" שהיוו בי חיעינז בלבד. המחזה נפתח בחזונו של ווימיק (או־ קוטא•), איש־צבא יהודי מימי ניקולאי הראשון, המעלה לפני הצופים את דמות העיירה של ימים עברו, כשהוא משמיע את המלים המפורסמות של המבוא ל-- ,. פנדרי": "א"נם, 'הווים גרומים ומי צקים, עם מגפינם הנבוים, עם סוליות' נם המרובעות ועם חוסמינם הרווזבים והשזופים. נשל אריות 7 אתם — עגלי- ;־ (;, טבחים, סבלים, בנאים . מקרבכם וינק המעיין של שהרוו וולט וירווה אח כל הדור החדש" וכוי. והנר, העיירה : משה מוקדי עיצב או־ ועז בסגנונו של מארק שאגאל. ואף וי' ־•. ינגול המפורסם אינו בין הנפקדים : הוא מפגין את דיוקן הפח שלו כנפנפת ע ל אחד הגגות. גם תושביה בוקעים־ עולים מתהום הנשיד, ומתגבשים על הבמה. אכרם אבירם מעצב את ומור• שמחה"לי טורירו, הקצב, ידידו של פנ־ דרי, יהודי . גויי" ביותר שאינו שונא את הטיפה המרד, ; שמואל רודנסק- מופיע כיהודי ברסני יאדמדם-שער, העגליז יושקה . שלהבת", קנאי ושונא מתחריי עד טירוף: יצחק ברקת משחק את זאבל. השוליא של קושקה, י'הווי מחבל תחבולות, נוכל וקנונאי, שאינו חוסך עצה רעה מאזני הבעל־בית שלו: והנה גם י! ירד' דוחה להפליא בדמות קארי־מורלית מעוצבת בדיוק אמנותי מלבב - הוא ר־ חיים, נגיד העיירה, יהיר כל-- !:• חםרי־הפרוטה ומתרפס לפני שוטר• ־, צאר, שעקב פחדנותו וגבו הכפוף ממ-
לא אובייקטיבית את תפקיד הגייס החמישי בתוך בני עמו. ולעומתם חייפ אמיתי. מצודד־נפש בפשטותו הפלבאית כםנדר, יושב־ראש בוועו העגלונים וחד תן פנורי; תחר רובינס, הממלאת בע־ :יי־. . תמימה ומשכנעת את תפקיד סנדר־ אית, אשת טנדר: מרים זהר, הדומה ?־צילום נאיבי מימי העלייה השניה, היא מרי היפה, בתם של שני הקודמים ואשת פנדרי. והנה נחום בוכחן. הגיבור עצמו. אין כל ספק שההצגה זימנה לשחקן צעיר זה הצלחה אישית מיוחדת: הוא היה םנדרי נהדר, רגשן כילד ואדיר־כוח בהרקולס, התגלמות של עם־הארץ — אך לא כפי שתיארוהו שופרי הנגידים י או פירושיהם שלמורדי־אור מוכי־טחו־ די* אלא כפי שחי הלכה למעשה וכפי ?:וכרו נשתמר במסורת ההמונים. בהג־ ביהו עיניו הגדולות והמתנוצצות, העמוסות כאב או בוערות מחימר" בהנמיני קולו העמוק להגיד דברי עיוון ועי־ ניג נוגעים־עד־לב ומצחיקים כאחד לזאת שאהבה נפשו. בכל הופעתו הגלויה והנמרצת על הבמה, יצר בוכמן טיפוס אנושי והיסטורי אשר לא יימחה בנקל מזכרון הקהל. שמעון פינקל כבמאי ידע להשכיח למעשה מלכם של הצופים שלא מחזה עלילתי במובן המקובל של המלה מוצג לפניו, מ חזה בע ל אינטריגה מתוחה, רגעי שיא ו. פתרון", כי אם פרסקה עממית רחבת־ממוים, שיר הודיה לגיבור פולקלורי כמעט. הוא עשה זאת על ידי הדגשת קטעי ההווי והעצמת האווירה הכללית של ההצגה — ובמלאכה זאת נסתייע על ידי המלחין מרק לברי. אשר עייר אח הלחנים שהוצעו על ידי זלמן
שניאור עצמו, ועל ידי האחראית לכוריאוגרפיה רות הארים. אך מעל לכל נעזר הוא על ־די הקהל, אשר בחלקו כא אולי לתיאטרון חדור ספקנות כלפי ההצגד, . הגלותית" אך נזכר חיש־מהר שלמעשה רואה הוא על הבמה את אבותיו הוא. אין הדבר גורע אף במלוא הנימה מעבודתו של פינקל. נהפוך הוא : טביעת־עינם של הצופים היתר. ללא ספק חדה פחות לו מדובר היה במחזה אינדונזי, דרך משל, או אפילו אמריקאי. אבל הבמאי נהיד. כאן שליח לענין לאור• ונשגב, המחשת העבר שלנו, ועיבודו האמנות' קלע בדרך־כלל למטרה. הבמאיהשחקן לא הסך את כל הקונסטלציה שעבד עמה לכוכבי־לכת הסובבים את שמשו של שמשון השניאור', אלא איפ־ שר לכל אחד מעשרות השחקנים ליצור אד. יצירתו הוא של הדמות המגולמת. רק בסיום ההצגה, כאשר הטקסט נטש לחלוטין את צורתו המחזאית והתקרב לגמרי לאופיו של איפוס, השר את גדולתו של הגיבור ותו לא, נחלש במקצת המתח וגם הבמאי לא ידע אל־נבון כיצד להוביל את ההצגה אל הסיום־האפותיא־ זה, תוך הגברת ריתוק הקהל אל הנעשה על הכמהין נוצר רושם ברור כי סינקל הבליע
אה כל פרשת פגישתי של פנור• עם חאצ'י האסיר הפוליטי (שלמר, בוטוניב שניאור רחוק מלהיות סוציאליסט, אך היותו ריאליססן הביאו לכך שיצר אד. חאציי "דובר הפועלים והשכירים'', כחלק בל־ייסרד של המציאית היהודית מן הימים ההם. גם שלמה ברטונוב עצמו נתן אינטרפרטאציה אינטלקטואלית וקרירה של תפקידו, כאילו התבייש להיות לשעה קלה לוחם בלתי־נרתע לתיקון סדרי החברה. ליקוי זה פוגע במשמעותה העמוקה של ההצגה כולה, כי הרי פנדרי לא לחפ רק בשוטר הצאר השיכור א' בפורעים שנשלחו ואורגנו על ידי השלטון: עצם התנהגותו עמדה בניגוד חריף גם לעמדת הנגיד, נציג הבורגנות יהנוהרים אחריו — ויריבו העקבי וההגיוני של מעמו המנצלים היה כאן חאצ'י. אי־לכן דחייתה הצדה של דמות זאת לא שירתה את ענין האמת האמנו־ תית. . פנדר' הגיבור" מהווה הצגה מעניינת ביותר ורבת־משמעות. אלה אשר לא הכירו את עולם העיירה היהודית היכרות אישית בלתי־אמצעית יוכלו לחזור. עכשיו מעל בימת "הבימה" כיצד התייצב, ? בה גיבורי בשר ודם מעבדיו השונים של המתרס הסוציאלי — וכיצד בעלי המאה, כשלא יכלו להיות גם בעלי הדעה (כי העם לא סבל זאת בכללותו), היד תמיד נגד ההמונים ועם השלטון המדכא. ולמרות הבלטת המומנט . רשעות הגויים" (למשל: מיקימה — הגוי הבוגדני — יהודה רובינשטיין) בהמחזה הרומן, נשארת לפנינו גם קטרינושקה (שושנה רביד'. בת איכרים טבעית ורעננה כאותם דובדבנים שנושאת היא במנא. והיא מזהירה את היהודים ערב הפרעות לא רק בשל אהבתה לפנדר'• קיימת, כמובן, אפשרות שאבירי המלחמה ה"מונעת" ומתופפי התוף הלאומני ., יחטפו" את פנדרי (הרי הוא בעצמו מבצע . הריגה מונעת" בחטלו אד. התליין טשורילון ויראו במחזה המנון למר. שמאכס נורדאו קרא בשם
—יהודי־שרירים". אבל . סנורי הגי- " בור" אינו שיר־הלל למתאגרסים שובניסטיים, כי תוכנו האידיאי זר לביהום שבאליניות כפתרון לבעיות מורכבות. למעשה אומר לנו אחינו פנדרי ובר פשוט ועמוק כאחד: יהודים, עד עכשיו נכתבה ההיטטוריה היהודית על יו- ד. ס• מוריונים שחיו מפיו של ר' חיים הנגיד. וכפי שהם ראוה בעיניו היא, כך לימ־ דוכם אתם לראותה. אבל — הלא חשבתם כיצד תיראה ההיסטוריה היהודיח כאשר היא תיכתב על יו' אנשים שהם חבריהם• (כמובן מקומם במערכות החברה) של כל פשוטי אדם אלה שמתוכם צץ פנדרי הגיבור — והם העם בה־ הידיעה? היו בטוחים, היא תיראה אחרת לגמי די! ואם לא מאמינים אתם, לכי לראות את ההצגה ב"הבימה" ותיווכחי.