עברי אנכי, 31 מרץ 1882 — מכתב משר של ים. [כתבה]
מכתב משר של ים.
מימי עולס ומשנים קדמוניות ־— כתמשת אלפים ושש מאות וארבעים ושתים — אנכי עומד על משמרתי לשרת כקדש על הים הנדול רהב ידים. שטה לויתן אשד ברא הבורא לשחק כו, שמה אניות יהלכו, היות קטנות עס גדולות, וכל מה שיש כיבשה יש בים. עבודתי רבה להכין מזין וצידה לדני הים, אבל זה שנים רבות נלאיתי נשוא משא לעיפח, כי ראיתי רק חמס ושוד, הדנים יבלעו זה את זה, ע"כ באתי לפני אדון הים והיבשה והתאוננתי כאזניו ואמרתי: עבדך אני זה שנים רבות והנני עובד את עבודתי יומם ולילה זה יותי מהתימ''ב שנים, עתה באתי לבקש את פניך, אלוהי, לפטרני ממשמרתי על הים, ותתן לי משמרת על היבשה, להיות שר על בני האים. ויען ה' ויאמר: הסכלת לשאול !עכ''ז אמלא את רצונך. ע"כ רוץ נא בכל מרחבי התבל וראית את מעשי בני ה א דם, ואם ימצאו חן בעיניך, אז אשימך עליהם לשר, כי מצאת חן בעיני, ואשחחוה לח' ויצאתי מעל פניו לדרוש ולהקוי את מעללי בני האדם, למען אדע אס אוכל עמוד על משמרתי להיות שר עליהם , מה אומר לך,
אנכי זה בבר נעויתי משמוע, איך איזה רבנים יוליכו שילל את העם, יבראי מלבם דינים הרשים לבקיים אשי ?א עלו על לבי עת נתתי לפניהם ח_!רת ה' התמימה והברה בחמה. הה!בכרם הי צבאות עלו קיצים וברקנים, וחרולים כםחו פניה, רב פלוני יוציא איסור חמור אשר
אין רוב הצבור יבולים לעמוד כו, ורב אלמוני יתברך בלבבו לנדור פרצת ה' בהבלי תעתועיו, לא לשם הי ולא לכבוד תורתו אשר נתתי לפניהם. אנכי צויתי מפי חי, להגיד לבית יעקב חוקים ומשפטים שיחיו בהם, והמה עשו את התורה קרדום לחפר בה, בל החוטרוח והנדרים אשר אסרו וגררו הרבנים ברורות לפנים, כלא נ ח שב ו גגד הנזירות החמורות אשר אשטע חיום מחרבנים בדור הזה. רב זר. יאסור לב"י להשתמש כהנפט (קאראסין כלע"ז) בחג הפסח, משום שיש בו תערובת יי''ש?) ולפי רעתו , חמץ נמור" הוא, וקול חענייס מחעיר וויליז עולה באזני, כי הרב ה מ"ץ החינה שם, השיבם בח שך ומנע מהם אור הנפט, ואנכי כשמעי את הדבר הרע הזה, מצאתי תנחומים לי, כי הרב הזח רק אחר יהיד הוא, ואחרי אשר ישב בעיר לא גדולה כוועליז, עיר עצרת פאנאטיקער, רק רב כזה היושב על כס הרבנות לעדת החסידים יוכל להוציא מפיו דבר מגונה בזה, והנה קול צוחר. עלתה באזני מהעיר הגדולה ד"ב, בי הרב הגאו ן האמיתי" גם הוא אסר לב"י, להדליק חנפט בפסח. ועוד יתרה עשה, לאסור להם נם הדניס־מלוחים מכל וכל , ואין שום היתר לזה. הרב בר"ב לא ה סתפק, במה שהכריז בבל בתי בנסיות ומדרשות שאסור לאכול דנ"ט
בפס ח, כרין , חמץ גמור, *בי עוד יצא גם _במיע הלבנו ן לשאול את פי הסוחרים כדנ"מ וחרבנים חבריו, אם יקיימו את גזירתו, ובמקום נדולחו שם הראה ענותנותי, ואף כי אחרי אשר נחקר הדבר היטב (ע"י האיש הנכבד' ה דינעסמאן סוחר בדג"מ בקענינםבערנ בפר ייםסען) כי אין שום חשש הטץ ברנ''ט, ככתוב בארוכה על עלי המגיד כשנים עברו, עכ"ז עמד הרב על דעתו, כי הלא חרש רבד נדול אשר לא נשמע כמוהו, ולמען יתפרסם י שמו במ"ע לגאו ן , אמתי, 'אשר זה כבודו תהלתו ותפארתו , עשה מה שעשה. הנשמע כזאת ?ולוא נתגה לי רשות לררר. על הארץ לתתוכח עם הגאון האמתי הזה, ולהראות רו בי עתיד הוא ליחן דין וחשבון על פתיות והכלים כאלה , אז כבל חשק לבבי עשיתי זאת, ואף כי ידעתי
, בי גם בקולי לא ישמע בוצינא קדישא הזה, יען התורה לא בשמים היא, עכ"ז שאלתי ממנו: מדוע יגזר נזירות ח מור ו ת כאל ה, הלא רוב בני ישראל עניים המת ואין ידם משגת לקנית דניס למלאות ברפט שבוע חמים, והמה יספיקו א"ע בדג''מ ואם נאסר עליהם הרנ"מ הלא יכדת אוכל מפיהם שבוע המים, ומי כמוגי יוד ע, כי אין שום איסור ב ד ג"מ ואין שוס חשש חמץ לאסרם כדין המץ גמור (* ואם איזה יחידים החמירו על עצמם, היו גחשביס כיוצאים מהכלל ואסרו עליהם רק עליהם דבר המותר להם—. זה רדף הרבנים •(* הלוקחים להם קרנים לנגח אח כל אחיהם הנחשבים בעיניהם כעבדים מרורים, ובעל כרחם ישמעו לדבריהם. ואפ תמצא איזה יחידי סגולה היודעים לילך לרוח היום, הלא חמה יםחירו א"ע ויפחדו
•) אפריון נמשיה להרב מהר''ח ברלין, אב"ר במאסקווא, על אשר התיר הלבר, ולהורות הלכה למעשה אוכל להעיר, כי הוא בעצמו ובכבודו וב"ב אכלו בכל יוס בחג המצות לג"מ קולס אכילת הצהרים, להוציא מלבות המחמירים על עצמם • *י) לוא היה רק זח דרך הרבנים החרשנו, כי ת"ל הולכים ומתמעטים הרבנים רולפי גזרות וחומרית, אבל כפי הנראה, לא היית, שר של ים, ימים רבים על היבשה, כי לוא היית עתה בלבוב עת התאספו הרבנים _מגאליציא, כי עתה ידעת, שלא , זה ל רן הרבני, "?ויהי להיפך, כי _רבטגי _ימ מוחו החורק בקרן
_מי"ל, ומח אספר לך ל הלא מתושבי היבשה אתה ותדע תרמית אנשים חטאים למשפחוחם_, ומה נם אנכי אשר הבטתי בעין לא בשר וירדתי עמוק בלכוח רבים, ומר. השתוממתי לראות. הה !שוד ועבי !בל דאלים גבר ! הגבור ירדוף את התלש ממנו, העשיר יבלע וישתית את
העגי, וגם החלש יאמר לפעמים גבור אני, והעני מתפאר בלבו ויאמר: לא נופלי אגבי בתרמית מחברי, ויראה לפעמים את ידו החזקה וזרועו הנטויה , _להכית באגרוף ' רשע על קדקוד חברו, ועל פת לחם יפשע גבר —! וזה כאיזה שנים יציצו השודדים והפושעים כעשב הארץ, ונחרבה חברת אנשי מרמה חעושים במחשך מעשיהם ושולחים בעולתה ידיהם • • • ע"כ אסרתי ארך אל הרעמים (בעיניהם) הנותנים אמרי שפר והמורים לעמם את הדרך ילכו בה והמלמדים את העם רעה בינה והשכל וידברו אמת בשם ה' כאשר יתפארו המה בפיהם ובעטם_, ודבריהם נשמעים באזני השומעים והקוראים, כי ברברים ישרים יעוררו את ב"י, לעשות איש איש משפט וצדקה ובדברים יקרים יבאו להשמיע דבריהם באזני השומעים, איך לאהוב את ח' ומלכם וליראה את ה' ולעבדו בלבב שלם ולקיים מה שצוה משה עבד ה' ושלא לסור מכל
דבריו ולקרב את החכמה וההשכלה בשתי ירים, וילטת נם את בניהם אחריהם את הדרך הטוב והישר בעיני ה' שלא יהיה בנים שובבים, בנים רא אמון בהם, ואז יקראו , בני אלח"' בניס נאמנים לה' ורמלכס, ויראו בלהעמיס, כי עם הכם ונבון עם אלהי אברהם, ויתברכו בהם כל גויי הארץ. אמרתי אני בלבי, אהיה נא עליהם לשר, ואשפוך גם מדוחי עליהם, אבל אהה. י לא כאשר דמיתי ראיתי!התבוננתי והנה חרולים וסלונים כסו פניהם, המה עורכים שולחן מכל מיני מטעמים לפני הקוראים, ונפשה יבשה ורעבה אין כל. • • הה!לא רעב ללחם, כי אם לדבר ה. 'המה אומרים, להאיר הדרך לפני העם , והמה בעצמם ובכבודם ילכו חשך ולא אור, אהבתם לעמם תלויה בדבר. • • והמה יטיפו דבריהם למען תפוש את היראים התמימים בלבותם ולצודד נפשות נקיות בחרמם, ע"כ המה צוחים ככרוכיא. ־ מורים אנחנו את ה' אנחנו
עוכרים ובמצותיו חפצים אנחנו מאד, וחוב קדוש מוטל עלינו לבער את הרע מקרב ארצנו, אבל ידיהם לא תעשינה תושיח, כי שקר אין לו רנלים, וסוף סוף יודעו מחשבותיהם וחחבולותיהם, עוד מעט תגלה תרמיתם ד ויהיו לדראון עולם, כי לא לעולם יסתירו ז אח עצמם מעיגי הרואים, לא לעולם יהיו רואים ואינם נראים, כי לכל תדמית ראיתי קץ, ע"כ אמרתי לא עליהם אהיה לשר, ולא כאלה יחסו כצל כנפי.
חשבתי מחשבות רבות, ואמרתי בלבי: האם אבר הסיד מן חארץ?חאס פסו אמונים מבני ארם?אעזוב אח חחכמים־בעיניהס לנפשם, אולי ישובו מדרכס חלא טיבה, ואלכה לי אל הרבגיפ היושבים בסאות למשפט_, לשפיט את העם ולעמוד בפרץ לקבץ נדחי ישראל לאנורה אחת ויעשו בכל לבבם(?) רק את הטוב והישר בעיני' ה, הרבנים המה חעמודים אשר בית ישראל נשען עליהם, המה עיני חעדה, ובכחם יובלו להשיב
את ההמון ממשובחם, וכן נמרתי בלבי ואחזתי דרבי לעוף בשמי מדומים להציע הדבר לפגי אדון העולם, שישימני שר עליהם, יען תשבתי ודמיתי כי אם גס אגבי אהיה עליחם לשר, אז אעורר רוחם לעשות בעד עמם מה שיש לאל ירם לעשות, ואז קרובה תשועת ישראל לבוא, וכאשר עליתי בשמי שמים, והגה משה אדון הגביאים לקראתי:מאין בואך, שר של ים"? שאלני, ואנכי הגדתי " לו את כל לכי, ויען משה ויאמר: צר לי עליך, שר של ים, כי תחפוץ לצאת להיות לשר על הרבנים, אם לעצתי תשמע — הרחק מהם יוחד ממטחוי קשת, עוד לא ידעת את מחשבותיהם של הרבנים ולא יררח לסוף _חןתם, הה!
על נפשם להניד רעתם כקהל פן יבולע להם, ע"ב עצתי אמונת לך, שר של ים, הרחק מעליהם דרכך כי לא תוכל לראות מעשיהם, וגם בקולך לא ישמעו כאשר לא שמעו בקולי עד היום • • • ואגבי שר הים ברכתי את משה נביא ה' על עצתו הנאמנה, וגמרתי בלבי לרדת עור פעם על הארץ, אולי אמצא אנשים ישרים בתוך הרבנים מטעם הממשלה, אי המגידים, המלמדים, דאשי ישיבות, והנכאים כו' כוי ואהיה עליהם לשר, וכל אשר אראה ואשמע אכתוב בספר הזכרון שלי, ועד אשר אראה לי מקום מנוחה, אשאר על מקימי להיות — ש ר של ים.