חבצלת, 17 אוגוסט 1900 — עלזא. מעשה שהיה מאת פרידריך ראטט [כתבה]
עלזא. מעשה שהיה מאת פרידריך ראטט
העתקה משפת אשכנז , מהאיזראעליט היו"ל בטיינץ. המשך ין. לעת הצהרים שבו הילדים מבית הספר , ובגשר. וויקטאר אל השולחן וירא את הגליון אשר נתן לעלזא 'כי לא י" נכתב עוד במלואו ' , שהק מלא פיו ויאמר:אמנם עצלה היא —! עלזא!עלזאהעצלה " ! אוף "V אלתשית עליה חרפת" , קראה מאריאנע. לא עצלה היא " " עלזא, בלי תפונה • עוזרת היא לאמי לעשות את מלאכות הבית , והדבר הזה נשגב הוא מהמלאכה אשר נתת לי ה. " היא רצה אל בית התבשיל לחפש את רעותה , ולא מצאהה שם ונם לא ביתר חלקי הבית , ותמצא את אמה ותספר לה כי חפשה את עלזא ולא מצאתה. "עלזא נסעה נזפה עם האשה ווערנער" , אמרה הגברת שטיינהארט. נסעה מפה — V אבל הן תשוב הנה לעת האוכל " "2 הגברת שטיינהארט נענעה ראשה ותאמר: לא, היא " כקשתני " להגי ש לכם ברבה שלומה. היא תשב ימים רבים בבית המשפחה ? ?- * ly j !y 11 ו* אהה , חבל על הדבר הזה . /;! קראו וויקטאר. . ומאריאנא " גם יחד -, האחרונה הפכה פניה למחות _במטפחתה את אגלי הדמע אשר נראו על בבות עיניה , והנער עזב בזעם את מקום עמדו , ויבטא בפיו דברי הרפות - ־ אשר י לא ירע בעצמו אל מי כוננו,
אדון הבית בא , וישבו כל בני המשפהה אל שולהן האוכל , ויאכלו בדממה את סעודת הצהרים. הילדה ו\תה עצובה, והנער מלא אף והימר. , ויכלה לפעמים את המתו באהותו ויתרפה על לא המם. ככפת , עד אשר גער בו אביו עלי עשוהו את הדבר הזה. " הנער מהרגש היום "! הצריקתהו אמו " , עלזא הכרה לו, ואמנם i גם אני מרגיש את הסרוגה הוסיפה ותאמר, ואנהה פרצה מעמק לבבה. ימים אחרים עברו עד אשר לומדו מעט בני המשפהה בחסרון הילדה אשר אספו אל ביתו , אשר אהבו כולם אהבת נפש . יום השבת הגיע. העיר קרובה היתר. להאהוזה אשר בה ישכר, המשפחה והאדון שטיינהארט הל ך תמיד להתפלל בבית הכנסת אשר בעיר. בליל השבה ההוא הלך גם וויקטאר אתו , ויקבלו שבת ויתפללו תפלת הערב וישובו אל בית מעונם. מהלך וויקטאר "V שאל"הארון שטיינהארט אה בנו אשר " אשר הלך דומם לצדו. זר, ימים אחדים אשר אראך עצב וזועם ; הגידה " לי , מה לך ui אמנם אתעצב אל לבי על הסרון עלזא, וגם אתפלא למאד ולא אוכל "" להבין איך הסכמתם אתה ואמי למסור שנית את הילדה. בירי נכרים, במקום אשר לאכול כל דבר אשר . יאכל ליהודים אם לא כי תבגוד בדתה " ""... הס , " הפריע אביו את דבריו " , אלת הרף אה הילדה אשר הראתה אותות רבים כי נאמנה היא לדתה. ואם אמנם ארע . כי
היטב הרה ל ך על אשר שבה עלזא אל בית ווערגער, אך הלא היה ל להבין כי אך מפני כי נחוץ ' היה הדבר ' הזה הסכמנו לעשותו. ך אמנם אין ' לי כל זכות על הילדה לעצרה א י תי , אך מבלעדי הסכמתי לא עמד ווערנער על דעתו לקחתה ממני", התוכל להגיד נם לי את הנסיבה אשר הסבה בהסבמהך ""
זאת ""? שאל וויקטאר. אוכל להגידו לך , " השי ב . _שטיינהארט אחרי התבוננו רנע. " " הן ארעך כי תדע לשמור סיר, ולא תגלהו לאיש , אף לא למאריאנע אהו הך . " מוי"ז הדרי" וי"י"ז י ) ־"" אנחנו נאלצנו להרחיק אה עלזא, מפני כי סבנה היהה " מרחפת עליה בישכה אתנו. " סבנה היתד. מרחפת על עלזא —? מי הוא אשר _יחפץ "" ויוכל להרע לילדה קטנה כמוה ""V הטרם הרע כי היא הובאה _^ינו בעת הליה במתלה השארלאך " "V אני האמנתי , כי בחלותה הובאה אלינו למען תוכל לאכול "" מאכלי בשי אשר לא יכלה לאכול בכית ווערנער"" לא בנלל זה ה ובאה אלינו , כי אם מפני כי בכית ווערנער " סכנה ר הפה עליה, כי ימירו את דהה למדוה הפצה. " לה מ י ר דתה ""V צעק וויקטאר בקול. "" הם!הס "1 אמר שטיינראיט, בדרך נזהרים מקרוא קריאה " " בזאת . " ובכל זאת, שלהתם אוהד, שנית אל בית ווע־נער ?•"" "" מפני •כי עתה שבה הכבנה ההיא להיות מרהפת עליי " . "? ולמה איפוא שלחתוה לשם""!? "" הרגע נא, בני , אני החלתי להתנחם על אשר גליתי ל ך את " ?הסוד הזה. " אבל , אבי אהובי ? הן אמרת כי תדעני לנזהר בסיד "" . "" אמנם כץ ; אינני מפחד כי הגלה סודני, אבל בבל זאת, " נפשי ירעה עלי בראותי כי תפון בי ובאמך אם עשינו את הישר והטוב . בשלהנו את הילדה מאתנו. " סלח נא, אב י, ""אמר הנער ויתאדם. אבל נפשי נכספה "" ""
לדעה, במה בטוהר. היא עתה בבית ווע־נע־ יותר מבביהינו ""V מפני כי משפתה ווערנער העתיקה עתה את מושבה למקום " אתר , אשי־ לא נודע עוד לתושבי המחוז הזה , ונם מפני כ' אץ יודע עוד כי הילדה הובאה שנית אל בית ווערנער. " _וויקטאר שמה על הדברים האלה ויקרא:יהי שם ה' מבורך! "" — אכל, לאן העתיק עתה ווערנער את מושכו""? נפשי נכספה להסתיר את הדבר הזה ממך, יוכל היות כי " ישאלוך : איפה מעץ הילדה עהה, וטיב כי לא הדעהו. " אכל הן לא אניד לאיש, ""קרא הנעי־ ברנש. נס אם "" "" ימיתוני לא אגלה לאיש אה שם המקים. "" בטוח אני בדבי הזה" , השיב שטיינהארט וישחק, אכל " " למה זה אביא עליך ככנת מות הלא טוב לי להסתיר ממך את שם המקום ; נחוץ דרבר הזה לטיבה 'עלזא , והיה בהדרשך מאיש יהי מי יהי לתניד לי את מקום מנורה י לא השא עליך חטא דבי• שקר , באמרך כי לא תדעו, ונם תוכל להשבע על השובהך. " אמנם צדקת, "" השיב הנער, אם כי העידו פניו כי הטיב "" הרה לו הדבר הזה. אך מי־ יתץ ואדעה, מה בצע לאלה הרודפים "" אתר עלזא, אם תמיר את דתה או ההדל. "" הן בקי אהה בקורות עמנו, ואיך התפלא על הדבר הזה " "V אמנם קראתי בספרי קורות הימים, כי בשנות קדם נקי־ו ונאתיו "" המרות כאלר , אבל עתה — , בעת שאנו היים בה "" ... טובים אמנם הימים האלה מימי שנות הכינים, כי כבר " נדל מספר אלה ההפשים מהזיה , אמינה טפלה , ומבלי משפט קדום ישפטו. על איש ואיש לפי ערכו ותכונותיו , אבל רוב בני חלד, אלפי רבבות מהם עודם שקועים נם עהה באמונות טפלות ובחושך יתהלכו. י ה:ה הבאר_^נעםםע לבית _וואלקשטיץ, אשר טובה היא לבני י " אמונתה , שונאת שנאה עזה אה כל עם היהודים, ולפי דברת
האדון ווערנער אשר היה פקיד אהוזתת שנים רבות, לא התן מעולם ליהודי רעב אף פת לחם להשקיט רעבונו, ובעד עלזא אשר החפץ להמיר דהה למרות הפצה , מוכנת היא להוציא אלפי,. כסף. " "" אמנם נפלא הדבר למאד, "" אמר וויקטאר "" , פליאתי תגדל עוד יותר , כי אנהנו בני ישראל , אשר באמונהנו יזכה • וט , ה ורה נתפאר, רהוקים אנהנו ממדה הזאת לפתות בני אמונה אתרת לבא בברית אמונתינו. "" על הדבר הזר. לא , תתפלא , בני . אמונתינו ד קרושה . האוצרת " י מצות ופקודות רבות אך לנו בני ישר_^ היא. בני יתר העמים מצוים אך על שבע מצות בני נח, ובהזהרם בהם ימלאו הוכתם , אבל האיש אשר על ברכי יהודים נולד , או אם נם בן עם אהד הנהו ובא בכרית דת משה וישראל לא יוכל תסתפק אך בשמירה שבע מצות האלה ;עליו מוטלים כל הוקי הדת באין גגרע דבר, ואם יעבור עליהם ונכרתה נפשו מקרב עמו. לבן בן עם אהר כי יבא בברית אמונתינו, מקבל עליו עולבבד מעול הרת אשר בה נולד, וסכנה מרהפת עליו להמנע מאשרו הנצהי אם יפר את הוקי דתו ההדשה רב יתר מהשארו בדתו העתיקה. כי על כן ' מהרבים אנו בבא נר להתגייר, לדבר על לבו כי יהדל ממעשהו , ולהודיעו את האהריות הנשגבה אשר הוא מקבל עליו בהפרו את אחד החוקים. הרבים אשר עתה חפשי הוא מהם .. ;עתה הנה באנו הביהה , ר י אה נא בני והאירה פניך לאחותך מאריאגע, היא נוגה מאד מעת נפרדה עלזא מאתנו". וויקטאר . הבטיח לעשות כדבר הזה. ובברכת ש ב . ת שלום באו שניהם אל חדר האוכל אשר מראהו נהדר י היה לכבוד השבת.
שטיינהארט שראשת היל, "ורעיהו . ברבה את בנה וויקטאר. . . ' " ' איפה היא מאריאנע"* שאלי שטיינהארט אהרי; _* בן־. כולם " הביטו סביבותיהם , והנער שריק ואמר; בטח הסתתרה. " עוד. הפעם
כמנהגה. לפנים, למען נחפשה. " האם שחקה נם היא, אך שטיינהא-ט קמט את מצחו ויאמר : זה כמה אשר חדלה מעשות מאה " . " לפנים בטרם הובאת עלזא אל הבית, למודה היתה מאריאנע להשתעשע בשהוק הזה, לההבא . להצי שעה או יותר באהד ר מהב ו אים, ותתענג למאד בהפש אותה אהיה או אמה , ויקראוה ולא ענהה עד אשר יצאת פתאום ממקום מהבואה והבא בשהוק ההדרה? אך בבא עלזא הביהה, ומאי־יאנע _הםי־תת כי תשתעשע נם היא כשהוק הזה, מאנה עלזא לעשות זאת והאמר:כי לרעתה אסור י " לעשות בדבר הזה , להונות את בני הבית ולהוליכם שולל להפשה במקום אתר, בעת אשר היא הבויה אתם בבית "! ובהשמע דבר הוכוה להאדון שטיינהארט תצדיק את עלןא , ומאז הדלה נם מאריאנע מעשות כזאת. איפה היא מאריאנע"_? ק ר אה האם בשה ו ק , בחשבה כי שבת " להשתעשע בשחוק הזה, ל ך נא וויקטאר וראה, בלול התרנגולים " , בארות הבק ר , אולי המצאנה , או אולי כבר שכבה על מטתה ותישן. " כדבריך אעשה אמי , אלכה ואהפשה" , השיב וויקטאר (ישתק " גם הוא. והגברת שטיינהארט בתאמינת באמת כי הבויה בתה בהדר השני אשר הו שך שרר בו , עוררת את לב בהה בקראה אותה בשמה לצאת ממקום מחבואה ולבא הביהה _, אך אין קול ואין עונה. הקץ לשחוק הבל הזה, מאריאנע"! קרא שטיינהארט בזעם, " באי ההדרה , נשבה אל השולחן. . " אבל גם הפעם לא ? : באה מאריאנע
החררה. עתה שב וויקטאר ההדרה, פניו . הורו למאד, ובקול רועד הודיע כי אחת המשרתות אמרה לו , כי . בעת . אשר התפללת אמו אוז תפלת. הערב , נתעטפה מאריאנע כמטפחתותל . ך בדרך המלך
המובלת העירה, באמרה כי תחפץ לקדם פני אביה בבואו מבית ' י ? הכנסת. המשרתת 'לאתתנגדת לה, כי למורת היתה לעשות כדבר הזה גם בהיות עלזא פה , יהד יצאו לפעמים לשוה בדרך המלך. וויקטאר ספ־ עזר כי בשמעו זאת " מה־ ויצא אל דרך המל ויהפשה ך ויקראה בשמח פעמים אחדות—, ואיגגה. האשד, ' שטיינהארט נבהלה מאד לשמע השמועה הזאה, היא צעקה צעקה גדולה ומרה , ותתעל ף והפול ארצה. שטיינהארט ובנו מהרו אליה ויעמלו להשיבה להחיה , ואתרי ר געים אהדיםאמר שטיינהארט לבנו:השארה' אתה פה אצל אמך, י " אקוה כי. עד מהרה תשוב לאיתני, ואז דבר נא על לבה כי תשתה כוס יין—ואני נחוץ לצאת רהוצת לחפש את הילדה. " הוא מהר לצאת, ויצו על שתי משרתותיו להדליק נרות־ בפנסים ויל ך אתן בדרך המובלת העירה הלו ך וקרוא בשם בתו והמשרתות מאירות את חדרך ומחפשות בשוחות אשר לצריה, וככה הניעו עד העיר, והילדה איננה. מי יודע אם לא ננבו הרוכבים המשהקים את הילדה היפה " "V אמר אחת המש ר תות, שמעתי אומרים כי מחר בבוקר יעזבו את העיר " . " שטיינהארט מהר וירץ עד בית משחק הרוכבים , ספר לכל אלה אשר פגע בם, כי בהו אברה , ויקרא בשם בתו פעמים רבות; ואין עונה. השעה האתת עשרה כבר הגיעה, הוא פקד על משרתותיו לשוב אל ביתו , והוא נשאר ברחוב העיר הריקה מארם בלילד , ויתהלך כה וכה נבוך ועצב ולא ירע מה לעשות. פתאום• התעודד יירץ אל בית פקידות?העיר. הוא מצא שם את •אהד הפקידים • הקטנים ' אשר בראותו את יגון האב האומלל על אבדן בתו התעורר ?מעצמו ויקיץ את ־פקיר הבית משנתו , והוא שלי ח ויקרא אליו את אהד השוטרים• המצוינים ריצו עליו לחפש בכל בתי י -- המלון הקטנים אשר בהם ' ילונו אורחים אשר קו חשד מתוח
עליהם, ואם לא ימצא את הילדה עד הבוק־, ישים עין פקוחה• בבוקר השכם על ררוכבים המשחקים בעזבם את העיר, _יבקים ויהפש אצלם , אולי ימצא אהס אה הילדה—. שטיינהא־ט הודה להפקיד מעמקי לבו, ויצא את השוט" ; תפש את בתו. בין כה וכה גדל ע־וד יגון אשת שטיינהארט וכנה וו י קטאר בישבם בכיתם בלילה ההוא. וויקטאר הצליח אמנם להשיב את אמו לההיה , וגם נעתרה לבקשתו לשתות מעט יין, ותתחזק , אך יגונה גבר למאד, ותשכב והאנה מעמקי לבה , ותק ר א : בתי I מאי־יאנע " , ! אהה ה. חום r נא עלי, והגן על בתי"! ה י יגן בערה, אמי אהובתי . ""נהמה ווי קט י א בהתרפק. "" עלית ודמעות עיניו ירדו על לחייו. הן ילדה טובה ונעימה הנה, ה "" לא יעזבנה, הכי נא אמי , והרא י . כי עור מעט וישוב אבי ויביאנה אתו. "" אבל שעה על שעה עברה, _דמשרתית שבו ויודיעו כי הילדה לא נמצאה , יגון האם האומללה נכר ועלה, והנער עמל לשוא לנהמה. איפה היא הילדח?בלב תנער החריף תתחולל רעיון אשר בו מצא מענה על השאלה הזאה, אך הוא פחד להודיע אה השערתו לאמו. הלילה עבר, השחר עלה, הבוקר או־ , ושטיינהארט עוד טרם. שב לביתו. יללת האשר. החולה שקטה מעט, ורנער כראותו כי עיניה בגורות השתעשע בתקותו כי ישי:־ היא, אבל ר_, יא לא ישנה , היא שכבה ביגונה העז והט אזניה לקול צעד הנשמע _םאזנ־ת למרחוק, " פתאום קמה ותשב על מטהר. ותאמר:אביך!הנה אבי ך בא " "! ברגע ההוא נשמע קיל דלת הבית בסבבה על צירה , וויקטאר רץ ויצא אל חדר ההצון, ובעוד רגע י בא שטיינהאי־ט ההדרה , אכל פניז הורו , ומראהו נורא היה למאר. (המשך יבא אי"ה. (