הזמן, 29 מרץ 1908 — הלוית יהושע שטיינברג י 1 [כתבה]
הלוית יהושע שטיינברג י 1
נהילה ומרינה באוכלוסין היתד, חלויתו של המניח יהושע שטייגכרג. בץהטליים פגשני אנשים בעלי מעמדים שינים וכתות מפלגיה שונית. חשיכיתי הנבירה של ממניח •) ואוי , !'V 1 ! ישטש_^שת חבוי היעד ו1 !!?(!: הקטן ?ויחי םאח _דועי (כהן ברנשטין היושב באיי איוו בא _כחעבון) בא ינ) איםישפין ליעיכה ועה ־ פ ועיול ה . ווימויק 1זעל הקטן _ובדי ? נבוכ נתי. פר ל א עקב ב א בהן י, טהאאב לא נא נפ !זני 1עי י _יקיובי_^ בבלל היו הבאים לאסיפה 11 יק םעטיני ,
בתיל מל1טד וסופד—ע ורדה נס רבים טהצעיריט הווילמאים, לחלק _להאדט הגדול הזד. את כבודו האחרון., ע_!ו םשעה השתית עשרה בצהר _83"_יפ. ו התחיל הה?זין להתאסף _נוחונות הפמוכי _" ס לביתו של חמניח ינשעה חאתח הגיע מספרם של הםלוים לערך שלשת אלפיט איש, את _בית־המיך מאוון נשאונכל . הדרך על מנפים'' תלטיוי לטיויס_^_גמ_^_מלל_^מח. _^ ומחא עט משורלירוטו'_* •פסוקי אנל. ג , _^'*^!. ה_^_ינסטיטןט וזיקיפי אוןהאחן _ומ_^ניהויעל הםייי _^ ו נרות וי( נניח גאטו/זטשר. ני_^_4י., 6ז'י הייד. _קאנטווי־זזזם נאוט יפה טלא בשרץ טייבה והתרנשמן. דנדיי עשו חשם סזק?"ל . השומעים, הוא הלודב א!ה0 ועודר בם רגשות צערמוק ע. הר יר ק. מעויך נדברים םועטיפ אח גורל האבדה,, שאכרגו . כפות החכם הזו:. הוא היה לני בן יחיד, יען ני היה הכט טיוחד בטיט. היא לא יצא טעולט מטחנני. נכרטגו עבד כל ימיו, נל נהותיו הריחניים הקדיש רק לחכמת ישראל', ב ה ראה את תעיו־תחייי , שאב את נל תקווחי י , אח נל אטמתו תתפתי. שטיינברג לא היה איט טעולם, _©נש__£ אלא השתתף בחייט החולניים. אבל היה מיצר המיר נצרות אחיו, נשטיזי היתה קחנה לנל השאלות שויו מעסיקות את דעת הקהל שלגו ". של_&ה רודות שלטים עכוז
יי לפני האיש הנחל חוה, לפני הפשופ שג, ד נחל האווטו'. יונםיוי־חלמו ובים, ני אפשר לאחו־ את האפונה וההשכלה _הו ישטייננרנ היה קוונ נווחו־ להחנועהאנ_^ אילם מומים השתנו וחל חדש קם, דוד הסעמיר את כל יסודות הויים, את נל הפ"גרפ. משאיפות והמגפות על החופדייח. הטנוח לא היה שייך להאנטיפ םםץ זה, — אנל אחר כן קם דור של . שאר ישינ, * קפו אנשיט, שבהייחם נעלי קולטורה אנושית, אינם יוצאים םהוך המחנה, שם מם עובדיה םובלי יםד""המטח השתתף רק בנפשי כתנועה החדשה הוו, אך הוא בעצםו לא טש םחיך• האוהל, שבוישב !. עסק כתורד" ש, לא ווף אחרי פופיליאריח, אדרבה, התימם אליה ננועל־נפט, הוא עכר רק כעד ועטים, אבל כעד מועטים נבהלים. בתול סופר ידע ש. ללבד על כל עניני. ההיה נשפת הנביאים. לפני _עשריפ יחטש שנה קבלתי מזעה מאח חבות מפיצי השכלת לערוך םאסף טדעי נשיע!, האיש הדאןוון, שאליו פניתי בבקשה לעזיו לי מיה הפניה, משפת . יהושע . שטיינברג בסלו השקרנים בישראל,, איש םתמיד, שמיה עיבד גשקוגית_, כל כך טיובה כםעט שאי אפשר לםצואדורנו ב אנו. כך עבר מאדם מגדיל הוהכסשך הפשיט שנה , ועתה צריכיט אנהנו לקרוא: מי יביא נול את תמורתי",. ! __^אחוי י י לבו הדיר טי ט א ו ו י ד. הוא ציי;בשפת דוסית נטלצר. את אהבתו מנוולה של הםגויז לשפת עצר, המצבה היותו־ נדריה והיותר תשובה, שא(חנו יבולים להעמיד _לזכדג של _, שטייגברג _^. היא הלינה נדונו, יל1חי_. לחיי 'אתהשי_. "ה הוויייח וללטלה לבנינו " '" V יי
הנואם הוד. דרש דישה ארובה טאד י אך היא היתד. פלאה פואויתטצלצלות והרעיונות הבריאים טבעי בתיך טניל מפלים היפית שלא , ג, גל. _מ, אחר בך דבר תלמיד אהד נשם כל? התלמידים של ניח מחנוך לטורים נשפת ענר צחה, ־־'־>-נשתו של הריר בור ו כ ובי ץ, 3_^נד^_ו_^_־ג_?ניף _היילנואי של, אגודת חובבי שפת ע בר —"עש_3<1 וושט טיב מאד. שפתי העברית חיה ורענ_* גפיו. הוא ציין את ין*??3, ?', גוז _ננןם הפנוה לעבוד עלשדד. מג * מת |ישו ־(^ל. _ד>5ו_£־, ו הניולה חרדת לתי_4 ת8יפת/י*ני11ים!!הי *ז חייהם. 0. משתמש
רק נשפת. הבינליה לא משום שהתנגד ללשון התלמוד, אלא ''לשוט—עאחרת לא יכיל. ך, דנר. מור, יציא, אעלומאל י < _>יע!בי ד, י א נשם /אח רוח/ד, נני|יט. וחי _^5_יך , ־ השפ71 חנינל • _*ו7 // /', < הקןדה אליז1ל•יען _^וביןטחטיוים הענלים/, הוא צי| או_#האנלה. הגדולה, שוונדח לכ{1בי!_ק4ש בת־,, שהמניח , לא. מספיק לםיים, ?אח פרושיו על םפרי הנביאים.