הצפה, 1 אוגוסט 1969 — ד^ו-^*? -- ־ • ^•^. - .?^? , ־ ־ ־ - - ־ ־ ־ ־־־"־־־־ . שבת ליל בחצות שופר תקיעת ‭1 5 ‬ [כתבה]
ד^ו-^*? -- ־ • ^•^. - . ?^? , ־ ־ ־ - - ־ ־ ־ ־־־"־־־־ . שבת ליל בחצות שופר תקיעת 1 5
!| (ארכעיב שנה למאורעות ת-פ"נז) ? מאת מ• אביגילי י ו אותו יום ששי מזדקר מתוך זכריני יותר מכל מאורעות , י אחרים שנתנסיתי בהם בימי הילדות' שעה שאני מהרהר ו( בהתרחשויות אותו יום והם ההרים ועוברים לנגדי בעיני !| ריחי נדמה לי שהזעזיע שי . אותי ערב שבת לא פג לגמרי . , י 08 ני עברי ארבעים שנה עשירים במאורעות ובחוויות ו| לא פחות מסעירים.
% היה זה יים השש' '"ז כאב ור תרפי' ט (י־ ז באב חל אז כמי ?נ השנה ביום ר) . החופש הגדול'' ק בבתי הספר החל רק כמה ימים '3 קודם לכן? כי באותם הימים הת ־ ? נהלו הלימודים בבתי הספר היהו־ ? דים בארץ עד אמצע הודש אב ? ורק א> החלה פגרת הקיץ ש־ נמשכה עד למחרת שמתת תורה. ^ בשכונה שבמערב ירו-סליפ שבה \ \ גרנו לא הרגשנו. בכל אופן אני % הילדים. שום תופעה ־וצאת דיפן \ בהיי יום יום עד אותו ייפ ששי. \ הסימן הראשון שמשהו אינו־ כ ור שורה הייתה העובדה שבבוקר לא היפיעו הערביות שהיו נוהגות ^ } באותם הימים להדפק על דלתות ? בתי השכינה. בוקר־בוקר כשעל ? ראשיהן סלים מלאים ענבים. תא- ? נים ופירות אהריס. גם הרוכלים ? הערבים שהיי מציעים פיני יר־ ל קות, אבטיחים וכיו'' ב לא פקדו ? את השכובה. ראו בכך סימן ש- ? משהו עומד להתרחש. מהפיות ? אוזן לשיחות הגדולים הבינונו ? ש מהלכות שמועות על תבונה ? בקרב האוכלוסיה הערבית להת־ ? נפי על היהודים. ככל זאת לא הורגשה חרדה ונראה שלא צי*ו £ \ להתפרצויות כה חמורות ולא \ שיערו איזו אסונות יב־אי ־שעית \ והימים הקרובים. ? סמוך לשעת הצהרים נשלחתי ? ימרכז העיר כדי לקנות כסה ? מצרכי מזון לשבת• משירדתי מ־ רחוב הרב קוק לתוך מה שהני £ \ כיום הכבר שלפני קולנוע .. ציון" \ דאיתי שם עשרות אנשים ש ־ \ נתקהלו בכמה קבוצות ודיברו ב־ 5 התרגשות. היו שם כמה שוטרים . \ ועמם התנהל דין ודברים בקולי ק קולות. בנין סנסור טרם הוקס •3 בשטה שעליו הוא עומד עתה. ? הייתה אז שוהה גדולה• בככר ? . ציין" היו הסירות רבות, עסקו ? אז בסלילת הרחוב ובהתקבת תי־ 2 עול מתהתיו, ההמולה הלכה ר
גדלה• אנשים (יהודים) באו בריצה מכל עבר. העצבנית הייתה גדולה, עיני רוב הנאספים היו מופנות מזרהה לעבר מגרש הרוסים וחירשה קטנח שחייתה בשטח, עייי עומדים כיום בנין גינרלי והדיאר המרכזי של ירושלים. ה־ אוטובוסים היהירים שמםיוייפ הרגיל הוביל עד ישער יפו יא יידו עד לשם. הם הסתובבו , יסמוך ל כניסה למגרש הרוסים ו־ הזדי מערבה. מאחד האוטוביסים האלו שהיד, גדיש ומלא צעקי אנשים לעבר העומדים ברחיב ש ־ .. המון ערבי עולה מצד שער יפו־', אחרים קראו "מתנפלים על -הי - ריב בשער יפר'. חנויות החלו נסגרות וההתקהלות ליד קפה . יינה'' גוברת. באוטובוס בדרך בחזרה לביתי סיפרי דברים מחדי ־ דים. אמרו שאלפי פלדיב מכפרי הסביבה מתרכזים בעיר העתיקה, שפ מחלק להם המופתי !המדובר במי שהיה מופת י ירושלים• הג י אמין אל הוסייני) רובים וחרבית כדי שיהרגו את כל היהודים ב ־ ירושלים. אחד סיפר שכבר תוק ־ פיס את הרובע היהודי בעיר־ ה עתיקה וכי יהודים נדקרי והנויות :בזזו. לעומת זאת טען אחד ש * האנגלים לא יתנו יערביפ לפרוע ביהודים• .. האנגלים ישיחו .. מאט־ ריליז" (כך נהגו אז לקרוא למין משורין שבי הייתה קבועה מיונה ידיה/ אהד וכי הפלחים יברחי". בשכונח הקטבה והבידדת שעל ראש גבעה במערב ירושלימ חיכ־ תה קבוצה קטנה של גברים ליד תחנת האוטובוס יכאיב מן העיר כדי לשמוע את . החדשות־ ה אחרונית". יש לזכור שבאותם הימים לא זי בלבד שלא היה עדיין ראדיי אלא שגפ הטלפונים היו מעטים ובכל השכינה לא היה אף טיפת אחד? כאן שמענו *י תכונה רנה בכפר הערבי ליפחא
ועי ידיעה 'שמסר אהד מזקני ־כסר יידידי היהודי בשכינה רוממה שבליל שבת יתנפלו על השכונות שבמערב ירושלים. ב־נ ־ הי־ם עברה שעה הצהרים והעצב־ נוח גברה• כשכונה ראי אוח מבשר רעות בעובדה שיני הכפר הסמוד. דיר ־אסין• שחזר' מהע־ר ? ;':נראה מתפילה במסגד עימד לא עברו כדרכם דרך השכונה אלא עקפו את ־ישיב היהודי. לדברי ראשוני השכונה הייתה זי הפעם הראשונה ומאז קמה ה ־ שכונה) שנכבד• דיר יאסין יקהל מלוויהם, נמנעים מלעביר דרך השכונה או אפילי בשביל העובר סמיך לה בדרכם מהעיר ל כפרם. האות הזה העלה את המתה אם כי ל נו ה־לד־ם ל א הפריעו לש־ל אף בירכתי השכונה• במלים ש־ משב י עשויה ל בוא התקפה ואמנם אף באה ל אחר כמה שעית ה ־ התנפלות. מפנה בילט באווירת החרוז! באה כשעה אהד־ שהכפר־־ב לזרי מירושלים ל דיר יאסין. להל ש ל 200— 34)0 כפו—ם נראה ־ירד־ ב מירד הגבעה •לבין כפרם ל בין השכונה? הגבריכ שבשכונה נאספו במרכזה לטכס עצה כיצד ל קדם אתפני הרעה. שנראתה עתה מוחשית. הגנתה של ־שכונה הת־ בםסה על השומר ההבוע שהיה י ל מצויד ברובה צייד גדי בעל שני קנים וכנראה גפ ביל־ נופף אקדה. שלגביו לא היה יו רשיון. עוד שניים מתושבי השכונה היו להם אקדחים ברשיון. כמה מ - הצעירים הצטיידו באלית כבדיה ובמיטות. עלי עשה רושם במיירד ? אחד השכנים . שהייתה ל ו חרב גדולה מימי ?מלחמת העולם ה־ ראשונה. נשלחו רצים לי -כונית שבנית. רב השכונה ביחד עם י שניים מחברי הועד המקומי יצאי באוטובוס שהיה שייך ל אחד מתושבי השכונה (שירותי התח־ כירה בירושלים, באותם הימים, התנהלו. ע ל ידי אוטיביסיכ ב ־ בעליהם של אנשים פרטיים? ל א דיי עדיין קיא־פרטיב . המקשר' ולא כל חברת תחבורה מאירגנת! העירה כדי להזעיק עזרה• סהל הכפריים הערבים שהרוה הקלילה נשאה אותם אייני את שירתי וצעקותיו נעצר ליד פתחה של מחצבה גדו ל ה המרוחקת כ ־ 300 מטר מבתיה הקיצוניים ש ל השכינה. ספק השקיפו ע י י ה ־
שכונה ותכננו את התקפתם' ספק די י שרויים בויכוח. עי כל. פנים :נשארו עומדים שעה קלה כשאבו ־עיקביס בהרדה אחרי תנועותיהם. ניתן היה להבחין שכמה מהם נישאים ר־ב־ב יאחרים אלות עריית נאבנט), עד כמה שלא העריכו אצלנו את מהותה של הסכנה ניתן ללמוד מהעובדה ש ־ לנו הילדים' נתנו להמשיך ולשהק כחצר במרחק של פחות מ־400 מטר מקהל הכפריים הערבים הנ ל הבים וה"משחריפ ל טרף'. ל־ פתע ביח י ך סטר של כדורים על השכונה. ה־ה זה .. מטרי' לסי מ־שג' אותם הימים? אני מעריד? כיום. שמספר כ לי הנשק שתפעילי הערבים נגדנו היה . 12—15 אך עב זאת שרקו הכדורים מכל עכר וכמה מהם עברו ממש בקרבת הילדים. רצנו בבהלה לתוך הבית והגברים שבמרכז השכונה הת־ פזר־ ל מצוא מהסה• כ לי הנשק י למעטים שביד־ אנשינו השיבו באש שהייתה בבחינת קול ענות הלושה לעומת מטר היריות של הערבים. פרט לרובה הצייד של שימר השכונה שהקים רעש גדול כ ל אימת שפלט כדיר. מאחד ה־ כדירים חראשובים נפגע תושב השכונה בידי. בך חהלו פרעות תרפ ט ל גבינו. מששקטו היריות שבאו מתוך קהי הכפריים שממול לשכונה שמענו הדי יריות מכיוובים שינים וילעגו שגפ שכונות אחרות מות־ קפות. היריות עיינו נמשכו ל־ כיריגין עד שעת בין הערביים. ההיקפים יא התקרבו לשכונה. אך בעת ההפסקות' ביריות שמענו בבירור את צעקותיהם, עם כניסת ה־ בת ירדה ישעה ארוכה הדגשה טיבה עי תושבי השכונה, הגיעו שלושה שוטרים בריטים מציידים בריבים ולאחר זמן קצר גם שני ':"טייפ יהודים. אלו הלכי לחצר הבית הקיצובי ביותר, מול מהבה ־היקפים ופתחו על הכפריים ב־ אש• סיפרו שאש זו גרמה להתפז־ רית הכפריים שהלקפ ברה לעבר הכפר והלק הסתתר במחצבה. עפ לדת השיכה נשתרר שקט שנעשה *עיט מאד לאהד שהשוטרים ה־ ־־טים בי עזבו אח המקום. שקט זה נוצל על ־די חישבי הבתים הקיצוביים כדי לעבור לבתים פנ ־ י מ"כ 'ותרי שבהשבו ליותר בטו - --ב. בעזר!/ השכנים פוניבו גג
אג> לבית במרכז השכונה. אך שכבנו לישון על הרצפה' ביחד עפ .. פליטים' אחרים. והיריות התחדשו ונמשכו שוב לסירוגין. כמעט כל הלילה. נקל לשער ש־ , איש לא עצם עין אותי יי־ ל . הילדים נמנמו. נרדמו לשעה ־י־ שוב התעוררי ? רק הפעוטות ישנו שנת ישרים באותו בית ש ־ מצאנו בו מקלט גרד, גם הריפאה הידידה שבשכונה 'בסביבר וזו הכינה את כי ציודה ואמצעים אחרים למקרה שיהא צורך לטפל בנפגעים. במה פעמים נקראה־ כ לילה להג ש עזרה רפואית. הבית הסמיד שבו גר רב השכונה שי־ מיס מרכז לתכנון ההגנה ולטכוס עצל ליראת כל התפתחות אפיס־. דית. בשעה שתיים אחרי חצית. ־ ל אחר שעה ארוכה שי שקט יחסי חחיו נשמעות זעקות מחרידות, בכיות יקר־אות ל עזרה. יבעקבו־ ת־הן תקיעות שופר. עד. מהרה התברר שאלו באו מבית היתומים דיס־ין. בית ־תימיס ש"מד בודד על ראש גבעה הנשקפת על פני הכפר ליפחא במבואותיה ' ש ל גבעת שאול. בבית היתומים היו אז כמה מאות ילדים ונערים וכמה עובדים מביגדים• שטה סלעי מאיד ברוחב של כמה מאות , מטרים הפריד ביז שכונתנו יבין בית היתימיפ ואת זה קשה הלה יעבוד בלילה אפילי ל איד הירח שהיה בהיר מאד באותו ליל שבת אימיל. כל כיח ההגנה שבשכונתו דהיינו• ־שימר בעי הריבה ה־ צייד. שני 'התושבים המצדידיפ באקדחים ושני השוטרים היהודים שהופקדו להגן עלינו. מיהי'־ ל עבר בית היתומים ועמם כמה גבריס בלתי ־מושיט. כיסנפסקו הזעקות ותקיעות השופר בעבור רבע שעד, ידענו שאלו שהשי־ י עזרת בית היתומים הגיעו ישם. לכמה דקות גברו היריות •אחד נדמו. התבדר שכמה עשרות מ־ בני ייפתא, ריבם המושיב ב ־ אקדחים. רובים ופגיונות הסתערי על בית היתומים' נפצו' אד שמ־ שותיו וניסו להדור לתוכי ד להעלותו באש על יושביו. סמוך לאחר עלות השחר שוב נשמעו זעקות ותקיעות שופר פ־ ־ בית היתומים ושוב מיהרו אלו שהיה לאל ידם לעזור לעבר בית ־ היתומים• . אלי סיפרו בשובם שקבוצה של צעירים אנגלים• סכי־ דנטיכ מאוניברסיטת איקפסורד,
צויידו עי ידי השלטונות הכר־י סיב בנשק וכמה מהם הופקדי על בית היתומים דיסקין. סמיד לאחר •:הגיעו סטודבטים אנגלים איי נפסקה ההתקפה על בית ה ־ ־תימ־ם. בינתיים גברו היריות על השכונה מצד המחצבה והפעם התקרבו התוקפים עד כמה עש ־ רות צעדים מהבתים הקיצוניים. כשהמצב נעשה מסוכן הגיעו למרכז השכונה כמה מהטטודנטים הא־קספירדים המזוינים והצטרפו למגינים המקומיים במאמץ להדוף את חפורעיב. אחד הסטידנטיב נפצע קשח יהובא במצב של עלפין כשבגדיו קרועים ־מיכתמיפ בדם אי הרופאה בבית בו הסת־ תרנו. התברר כי כמד. סטודנטים אנגלים נוספים נפצעי. אותה שעה החלי שיקליכ כאפשרות ש ל פיניי הנשים והילדים מהשכונה ואילי גם שאר התושבים פרט לאלו ה־ משתתפים בפועל בהגנת המקום. בתיך חחרדה המעיקה והדכאון ה ל מפנח בולט במצב חרוחית מ־סעברה במקום הידיעה שהגיע ,. מאטרילי-ז' (משורין בעל מכונת יריד, , ש ל הצבא הבריטי. ואמנם בשמע עך מדרה קילה של מכובה היריה שפלטה צרידות כדורים לעבר התוקפים. תושבי השכונה. מקטן יעד גדו ל יצאו לפתה בת־י הב או שאצו אל החלונות לראו־ את ר, -מאםרילייך המושיע. לאחר הפגנת כוח זי. שי מנגלים נגד הפירעיפ נשתרר שקט? שנמשך. פרט ליריית בודדות כמה שעית. הערבים נסוג־? לכפרם אולם ב־ ?שעות חצחרים לאחר שהמשודין הבריטי הסת לק חזר' והופיעו קמצות קט י נות מהם סמוך ל־ מחצבה הגדילה שבמבואותיה ה-מעיבי-ם של חשבונה• מפעם־ ל פעם שוב נירי יריית בודדות. לאחר שהגיעו ידיעות עי נסי־ שת כמה שכונות קיצוניות ־ ו בתוכן השכונה השכנה בית וגו שעשן התמר מבתיד העולים באש •חיח ל ט בצהרים ל פנות את הנשים. הילדים וחזקייס באמצעות ה ־ אוטובוס שבעלי• חיה מתישבי ' השכובה. היה הכרה לשכנע ואף לאלץ את מרבית אלו שבדרשו ל עזוב את •המקום יעשות זאת. שכונתנו הייתה דתית, איש מ־ המיועדים לפינוי לא נסע בשבת מימיו, למרות ליל הבלהות ר חחרדה הגדולה ל א הסכימו לנסוע בשבת. רג השכינה חייב היה
לא רק יהתיר את הנסיעה מ־ ", טעמי פיקוח נפש א ל א לשכנע ^ את המפונים שבמציאות החמורה . ו מצווח היא שכל סי שאינו עסוק |ו בהגנת המקום יעזבנו. ברג ל איי , אפשר היה ללכת כי הדבר היד, , י כרוך בסכנה גדולה משום שהיה , י חכרה לעבור קטע של במה מאות , י מטרים בשטח חשוף לפגיעתם ? י ש ל תושבי ייפתא. כמה פעמים V' נסעחאוטיבוס הלוך וחזור כששני 1 אנשים מזוינים מלווים אותו. • באהת הנסיעית חאלו. בשעות ?) אהד הצהרים המוקדמות. נמ ל טנו ? ! גפ אבו ל מרכז העיר. שעל ש ־ ? , עמדנו ל צאת מהשכינה שוב :ת־ ? רבו חיר-ית. ר רכז . דז"פ ? ^ היה הומה בשעות אחר הצהרים\ % מהמיני יהודים מטייל5ב נראהו שמם לחלוטין באותו שבת? ממש , "ו כ ל תח רגל מחרהובות חראשייפ. ־? פה ישם עברו קבוצות צעירים ? שהלכו בכיוון לגבולית חפרבר־פ • היהירים כדי להגן עליהם. אי 1 חזרי משס. אנשים רבים צבאו ? על פתרי שני בתי חהיל־ם ש ־ 1 כמרכז העיר: .. הדסה' י"ביקור • ה־ליס"• ל שם הביאו את הפצועים י והביפלים• האווירה הייתה מיאה' " דכאון• שררה הרגשת זעם כלפי , דשלטונות הבריטים יריהה הדעה § שהם לא זו ב ל בד ש ל א פעלו , למניעת ההתפרעייוה הערביות ! איא אף עודדו אותן! ומידה רבה . ? של אזלה יד כ לפי לפורעים. ה־ ? הגנה היהודית אמנם הדפה את • התקפות הערבים ומנעה אסינוה • כבדים. אך היא הייתה חל שה י ואירגינה רחוק מלעמיד במבחן י צירכי חישוב בירושלים וסביבתה. • אין ספק ש ל קח מאורעות תרפ"ט י בירושלים חולל מפנה רב משמ ־ • עית בהתארגנות כוחות החגנה. , את הימים הבאים עשיבו אצל , קרובים בלבה של ירושלים. כאן , הדגישי את הראורעיר רק ב ־ ו עקיפין. במוצאי שבת נפוצי כעיר ו השמיעות הראשונות על אשר ? ו אירע בהברץ והדבר הכה כ־ ו תרחמה את ירושלים היהודית. • סיפרו גם על הטבה במוצא יעל • ההתרחשויות בחלקים אחרים של י י 1 הארץ• רק כעבור כמה ימים. כשניכרת בירושלים ובשכובותיה . י נוכחית כוחות צבא בריטי ש־ י י הוחשו ארצה. הוקלה במקצת \ אווירת הדכדוך ותבאי הבטחין , נשתפרו. המפונים החלו להזור .. \ לשכונות הקיצוניות שנמצאל " ג ־ ו חלקן הרוסות• שרופית ועי פי רוב בזוזות,