הצפה, 2 נובמבר 1956 — בצל הורים שכול ים [כתבה]
בצל הורים שכול ים
י . rימח*
י אלי!מה רב מספרם אתנל!אמרנו בראשיתעלד", יושר ועוד יסלפר ל־ דלר" — נקפל שנים.., שנות _מזבח־ת לעקידלת, לעלד . לא תם השיר ? ללא נגמר הסיפור. יד הצורר אורבת לביים בניר ובמחרשה, יזרע ובקציר, בת-שי ־ י לה לבלימוד, יאם זה מעט. הרי הם :פקדים משלחים, לפי הצל, לליע של ההיה הטלרפת?למשליכים את נפשם מנגד. הלא כה שר המשלרד, שמעלני ברא־ שית ימי המטה. ימים ידברל, ימים " גורליים_. גדולים?, אשורם ולא רחלקים, ימים כל טלכפ _י בל אורכם, כל חמדת חייכם התמימים, תתנו באהבה, בפש ־ טות —. לבי מרטט, כי אזכיר י כל• כלבד, כל שגב הייעוד, זו החש־
גהה הטילה על שכמכם, בנים . "ואחים ודאי, שהלקם של ההורים השכולים ב"שגב הייעוד" . איגל קטן ' מזה של הבנים. עלד לא נמנל לעוד. לא גמרו, מי הלא הנותן הכל ללא שריד בכל עקידה: האב הכלבש־ את רחמיי להלא נידון לכבוש את רלחל לנפשל עד אח־ רון יומו, או הבן חרך, הפושט את צווארו לקראת המאכלת. י בצלם של הורים שכולים נמצאתי בימים אלה, בילם השללשים לנפילת הבן במבצע אחד. י לא עמדה בי דוחי לבקר אצלם בשער, ש"מת"ם —מת" " בן עשרים שנה להצי —. היה מלטל לפניהם, ללי הלא מעין יד לחלק לעלית משפחה זל לארץ בהביאם את משהילי זז!אתם הנה.
היה זה בבלאנלס איירם, ישב האבא מזל השליח לסיפר, ד- חזר ?על מה ש •פרו. רבים בגלות אמריקה ההיא — פה יש דירה נאה, פרנסה, והילדים לומדים בבתי הספד, אלא שאין בטחון שישאדו יהודים נאמנים, והלב חדד לכך. האפשרויות' הכספיות לעלי יה—? רעות!אם יהפכו את מטבעת - המדינה הירודה, לדולאדים או ללי דות, לא יספיקו אלה לדכלש דירה. נפרדנו מתוך היסוסים . אבל אחרי שנה והצי _הופיעי המשפחה — תם פה, השתקעו!לספר כל מה שעבר על משפחה ציונית טובה זו במשד י 5 שנים קשות היו אלה. שגית מצוקה למחסור, התרוצצות במכתבי ?"המלצרנסיעות לבאר שבע למשך יל השבוע לעבודה זמנית, והנה גם •זה נגמר — הוא . "זקן"משה'לי מפסיק את הלימודים להללך לעבלד. הלא הוא הזן ומפרנס. הוא מאושר שעוזר לחי־ דים. הקרובים _בבזאנום איירס יועצים להלור, וכבר חדשים שבכיפו של אבי
המשפחה ?שמור דרכון עמ ויזה לכד ־ טיס' נסיעה, אבל ההחלטה היא להמשיך, לסבול ללא לזלז מפה. והנה הגיעה השעה ואבי המשפחה סודר בעבודה. נמצא ידיד. י אוהב יש - ראל, שהחל להתעניין בגלרל . המשפחה הזאת להאב ' סלדר בעבודה, ליש בבר שיכין. עכשיו מלדיע משה שהלא פטלר מלדאוג ;להורים ועליו לעשות. לביתו. הוא גדול. דרכו ברורה לפניו, הוא הולך לחבריו מארגנטינה בקיבוץ שעל יד הגבולוהוא. ' פעיל וזריז ונועז בהגנה על הקיביץ שלי "ניר עם" '? - ומשם התנדב כבר לכמה מבצעיו!מסיג של אסואן' במקום שם הפתיל נפסק.
בבית ישנ , ה זינה של משה'לי עמ התמונות שלו בגילים ' שונים מבית הספר בנכר?עד למדי צה"ל. המכתבים להורים מהמפקדים שלו מספרים על. טוב־לב, משמעת, מסירות לחברים ו — אומץ הלב להפליא של ההיל משה _ליבדםון. האב קורא את המכתבים ומקריא כשדמעות חונקות את הגרון לזל היא הנחמה. משתטחת האם ומלטפת את ערמת העפר להאב אלמר קדיש — לשבועה אלמת של ההורים השכולים, על כל הנאספים האבלים ענןהי נמסרת, בימי חרדות אלה, במקום י זה, על ההמשך. בתקלה ואמונה באלי!?הצבאות שיגן על עמל ישראל, .
פפר _הגורלות לא תמיד בלחר לל האדם . את נתיב חייו, דרכו ויעזרו לפי _בחירח חפשית. ל. <תמיד מתייצב האדם מתוך התנד־ בלת לכל החיים לקורא "הנני !"שלחני ישנה יד נעלמה עלילנה גלרלית, י כוחה. או כלח בלחה של ההשגחה, הדוחפת כאילו את האדם ומכוונת אלתל לקו הכבד ' ביותר בבח"י "אתה תלמיך . "'גידל והאדם, המיועד, תוך כדי הילוך ב־ דרך זרועה מכשולים מחשל ?את? רצונו להמשיך!זו היא מעין התחרות של "קפיצה , "במכשולים שבמידה שמצלי חים להתגבר על אחד - או גם לא מצליחים, ונכשלים — מתעורר הרצון להתמודד מחדש עם המסה שעמי סבל יעינוים. נמשכים לזה כפרפר לאש. הדהירימ. אלה מתעיררים עם קריאת ספרי של שלמה לביא' עליתי של
שלום ליש" (הוצ' . ("עיינות"זהי ספר הגורלית של אדם פיעל יםיפר' בעל את ועט' שראה את דרכו כשליחות יהועיד את עצמו מראשית צעדיו לדרך הממיקשת. באחד מפרקיו הראשינים משתמש לביא באמרת כותרת "אשדי מי -ש - כבש לו את דרכו מושא אבנים ליצי רה על . "שכמוגמורו, ליש, יודע שקיימת דרך ייתר קצרה יקלה מהעירה ובית אבא, הוא יידע, שישנה דרך כבושה לצעיר בישראל: לימוד בטלני משכילי , חיתין בנדיניא, חנות — ואולי אמריקה, איל היא איני •ביחד בדרך. זו. מה שהוא. או _מישהיא, כאילי דיחף איתי יהוא הוגה מהמסילה להללך לבנות לו את "חומת" חייו מאבנים שהוא בעצמו מסיעם על• שכמו.
במכתבי הראשלן לאבא—אמא, מהם, מביתם ברח — ברגשי אהבה יוקדים אליהם עד לכאב ודמעות — וללא ברכת פרידה מהם, הוא כותב "הנני מאמין באמונה שלימה כי הוטל עלי להשתתף בסלילת המסילה למעני יל־ מענך, ולמען עם ישראל . "כולו כך דואה ליש? את עליתו לארץ־ ישראל בימים ההם• כייעוד, כשליחות גורלית. הלא עוד לא ראה בעיניו את ה־ "חיה" המשלנה הזאת ששמה גמל. אבל עם הפגישה הראשונה שלו אתה יאדמת המולדת היא . כאילו מסמלת לו?את עצמי כל כובד, כאריה שלים לנפשו' כגמל זה אעמיס על עצמי על עצמי כל כובד, כאריה אשאג לכל פסלל לנבוב, וכילד אשאף ליל פתיחה . "חדשה
הוא מתהלך מוקסם מנופה, ריחה, שממונה., הזונה של ארץ יעודה זו. הוא מרכין את הגב לכל כובד _ועמזס שלה• כורע ומטעין מושא באמלנה ו - אהבה את 'הכל. כשהלא עימד על'הגבעה יחידי, צופה ומביט למדבר שמסביב, הוא קלרא קריאה נלהבת ־ תמימה, הנראית ־ לגו כיום פטטית, או "גרוע" מזה ציונית: "לך, ארצי , חקדשתי אתחיי ' . הכל אקבל מידך . "בהבאהלקריאה זו נאמן ליש בכל דרכיו. לא נפרט כאן את כל תחנות הסבל, חבלי כיבוש עבודה, התקוממות ומרד נגד א"י של פ"ת ורחובות בימים אלה' ימי העלית ה־ שניה וכו' וכוי.
רלשב• השלדית םירםם פעם במדוד זה רשימה על סופרים פועלים, פלחים שלנו על — "הסופרים . "לכשירצז אם רצונכם הרי ספר זה אין לו מגמה ספרותית' אם רצונכם הרי זהו ספר חיים של יחיד החותר בעיקר לאמת היסטורית, הוא מחוייב לשמור על העיבדות כהוויתן. לדייק בתאריכים ובשמות. הטופר ' פטור' לכאורה. מכל גינוני . ספרות, עטורים ציוריים, שרטלטי נלף לתיאורי דמויות' אבל בלי משים לללא כוונה הלא כאילל נגרר לספרית. םלפר גם כשלא־ ירצה. עשיר הוא הספר בתיאורי דמויות מוכרות. לנל מהספרות?_להחיימ. אבל הם אצלו מלארים באלר אחר, אור פנימי נפשי. באמת שבהויה, בטוב ובתום שבראייה ראשונה. כדאי להזכיר את הקטעים הקצרים המוקדשים לדמותו של אהרן דוד גור־ דון. אף הוא "הזקן" צעיר היה פעם. והוא דק למד להציג את רגליו על
האדמה החדשה הזאת. אף הוא חלוץ הדש, אבל כבר עמדו עליו חבריו והכירו בו . "ריי"בהוא קורא "לפרי־ צים'לאך" הטירונים, גוזלים, מקני אבא־אמא, לא להתיאש' מעורר אותם לשיחה. בחלדי אלקראינה יפילין נצלים . ב־ חמסינים הלוהטים של הארץ החדשה לר' אהרן דוד מלמד אותם "שאין לשים לב להומו של היום. יש לשים לב לשקיפית האייר. האייר השקוף ' הזה נתן לנז נביאים, שהשקיפי יחזו באספקלריה שלהם את כל ' הדורות. השקיפות היא טהרה, ראייה . "מרחוק נשאר להעיר שחוקת כל שפע החומר בספר אחד פוגעת בשלימית התמונה. האחידות נפגמת מההיקף שהיא . כשלעצמי מענין למאלף. ישנה גלריה ש> אנשים, מד, ם השלבים יותר — שמילנסק' ליב, נטין וכוי ובהם חשובים _פחל•־-, ! נ-יתנ־ עבודה כפסקל והבדיו, שמקומם מכירם בספר לתילדית כיביש העבידה.
מכל מקים לפנינו ספר שהיא תעודה אנושית צרופה. ספדו של יחיד, תמים דרך וישר־פעלימ, שדרכו היתד. נאמנה היא נתנסה קשית ועמד. את בדיתי עם הארץ קיים זאת נדרייך• ארצי, " הקדשתי את חיי, יהכל אקבל ממך באהבה לא הפד.