הצפה, 26 ספטמבר 1952 — ‭_iisara_^_sis saBijB'teB_&vls ‬ [כתבה]
_iisara_^_sis saBijB'teB_&vls
: א. ל. גל-מאן_szft
בכותרת זו תפורסם ב"הצפה" י שורה של מאמרים • והערכות מאת סופרנו. הנכבד ר' א. ל. גל מאן . על ?צירןתיהם של אישים דגולים . כיהדות ובשדה הספרות והמחקר. ההערכה הראשונה מוקדשת להרב זאב גולד וספרו י "ניבי זהב. . " המערכת סבור ומקובל הדבר?שהאגדה היא יצירה מופלאה בתולדות תרבות האומה , ינכםיה •הרוחניים. כל הגילויים והתופעות', החזיונות וההתרחשויות בעולם _ובאומה, מתבלטים ומשתקפים בצורה נאותה באגדה". רצונך שתכיר?את מי שאמר והיה העולם — למד אגדה, שמתוך כך אתה מכיר את הקדוש כרוך הוא ומידבק בדרכיו. "הגדרה יסודית זו שבעלי־המדרש בעצמס מגדירו, מעידה על ערכה וחשיבותה של יצירה זו. , לשעה ולדורות. ־, מסדרים שלספר האגדה" ביאליק ורבניצקי ז" " ל, בהקדמתם לספרם מעריכים את ערכה של, הא-
גדה. בצורה זו: — — — 'יעל:פי מתיתד. אין האגדה חזיון־ " ספרותי י ארעי ועובר, אלא הוא יצירה קלסית של רוח עמנו, יצירה שיש:לה פירות:לשעתה וקרן קיימת לדורות. בעיקרה ובכללה הרי היא. אחד מן הגילויים הגדולים של רוח האומה ואישיה, כמה דורות ואישים שיקעו בה את כח יצירתם המעולה ואת כל עושר רוחם. כמד!דורות, טיפלו בבנינה ובשכלולה עד שנעשתה לעולם מלא בפגי :עצמו, ־ עולם נפלא ומיוחד. ויצירה כזו — אי אפשר שלא יהא בה הרב־ר, מן ־הנצחי והעולמי שצריך להשאר קי־ט כמו שהוא, בצלמו ובדמותו, בתורת יצירת מופת לדו-
רות?:. • -. • "מצד התוכן•— כוללת:האגדה הרבה ענינים:מהשקפות העם ואי־ שיו, על האומה הישראלית ?וקניניה הלאומיים, • על;חיי עולם ועל חיי שעה שלה, על מאור-עותיה ועתי־ דותייוד.... על האדם, 'והעולם, על הדעות והאמינות;יעל חכמת החיים ועל כבשונו של עולם, על מלכותא דארעא ועל _:מלכותא דרקיע—. סוף דבר, אין לך מקצוע של י הרגש והמחשבה שלא: נגעה _> בו האגדה מצד שהוא. . ;־השפעתה לא פסקה וכחי כחד, לא תשש. בל ז7עם כקטניווכ־ גדוליו היד, מתפרנס ימים רבים בקרנה ומפריותיה. ...
הדורות והתנאים נשתנו, ואתם נשתנו גם היחסים אל היצירה העממית הכבירה. חליפות התקופות והזמנים גררו חליפות הדעות. והמושגים. : את. מקום: האגדה. ; ירשה 'הדרשנות וההטפה. נוצרה ספרות גדולה של דרוש המקיפה' את כל תאי החיים בכללותם ובפרטותם. במשך ' הדורות הופיעו דרשנים, מטיפים, מגידים ומוכיחים שהכ־ ניסו התעלות , והתעוררות ברות 'האומה, מהם — שהטביעו, חותם מיותד בשעתם ולדורות הבאים. בהיסטוריה הישראלית מתנוצצים ומזהירים אישים. גדולים. ודרשנים מפורסמים מטיפוסם הגעלה, של רבי יעקב אנטולי, מחבר. שלמל־ מד־התלמידים" התנו של ר' שמואל " אבן _תיבון_: ר' יצחק ערמה בעל העקידה-, ר' משה בן נחמן(הרמב"ן ז"ל_:( ר:'שלמה אלעמי';ר' יצחק אברבנאל. :ר' יוסף אלמן ר' מאיר ערמה;ר' , 'עזריה פיגו בעל "בינה לעתים:" המהר"ל מפראג?ר' משה אלשיך' _', ר' יהונתן אייבשיץ בעל "יערות דבש;"ר' יעקב קראנץ המגיד מדובגא, ;ועור גאונים ודרשנים מפורסמים אשר ספריהם נחשבים לפגיגים רוחניות במחרוזת
ספרי הדרוש ומחקריהם. : אולם, ־עם התמורות והחליפות התרבותיות י והמוסריות ? בעולם, ־. באו ? גם: .... תמורות קיצוניות. בשדה ., המחשבה שלגו. הדרשנות המודרנית, מורשת האגדה מלפנים, נסוגה, הרבה מעלות אחורנית. • _^ במקום •שהאגדה קיפלה תחתיה את:כל: ערכי החיים, יפעתם ובעורם,, ובמקום שהדרשגות •בתקו־ פות הקדומות טיפלה בגידולה ובטיפוחה של המחשבה העברית, באו י' בעלי־האגדה שלהיוםוהכגיסו מח־ שבות:זתת־;אל היכל ההטפה. במ־ קום דברי ־מקרא;ודברי־ תורה הש־ מיעו דברי, הבאי, דברים, של מה בכך ולעתים ' תכופות גם דברי בדיחה. וליצנוךנ בדרגה זיבורית. ולא זו בלבד שנתחללה קדושת 'ההטפה מעל הבימה, ; אלא ?גם חלק גדול מספרי הדרוש. שצצו ופרחו בזמן האחרון ככמהין ופטריות, _גיח היה להם שלא נבראו משנבראו. במקום נכסי צאן ברזל , וחתיכות רוחניות 'הראויוודלהתכבה' הם מפטמים את השומעים ?והקוראים' ?בפטפוטי־הבל ובגבובי דברים בעלמא. שאין להם כל ערך וחשיבות:. שדה ההטפה:וה־ י דרשנות ?שהוציאה הרבה פרחים ופירות, נסתחפה בדורנו אנו, בעטין
הספרניבי זהב" ובהוצאת מוסד 'הרב " -קוק) ' הכרך הראשון של כתבי הרב ?אב גולה הוא מסוג אחר לגמרי ?—הסוג המעולה, והמשובח בספרות הדרוש. מי שעובר על י הספר בעיון ובכובד ראש, רואה לפניו מחקר־דרושי שלם, היונק מךהמסורת ?ובל ענפיו נעוצים י בש־ רשי האומה. הרב גולד, מלבד ידיעותיו המקיפות והרחבות: בספרות התלמודית, ההלכי _־ת והמדרשית. הוא גם
חניך התרבות הכללית. ואף על מי כן אין רואים אותו מרחף בעולמות י אחרים ואינו מתקשט־ בנוצות של תרבויות זרות. הוא דולה ממעין זך וטהור — ממעין הנצח. של האומה. כל דרשותיו ונאומיו חדורים מקוריות שלמה וגמורה. בתורת רב בישראל אשר כיהן ברבנות, בקה־ סת חרדיות חשובות וגדולות באמריקה, דקדק תמיד לשמור על קדושתה של היהדות המקורית, וגם הדרשנות שלוי מקורית היא בלי חיקויים ואפופים. חיצוניים. הספר אשד י לפנינו', הוא מעין:אוצר שלם של מאמרי חז"ל, בבלי , ירושלמי, מדרשים, ילקוטים, י וגם קטעים . של החוקךים־התורניימ. אולם. לא נמצאה בהם ?שום השפעה מן החוקרים הזרים או מן הספרות־ הכללית, אפילו כשהוא נושא, ונותן בעניגים כלליים. הוא מתאונן, למשל, על "משבר האנושיות''' והוא מצטער על כך לא מבחינה כללית, אלא:מבחינת הש־ קפת היהדות., שהיא לפי הכרתו ואמונתו, ההשקפה הצודקת וההג־ יוניות בעולם.
. >. "_, עולמנו חסר בו זיק של קדושה, הוא מתאונן, באותו ה- . -פרק, ועולם בלי קדושה דומה לגוף בלי נשמה אשר סופו רקמן ואבדון ששום תרופה והמצאה לא תמצאנו. מספרים על צדיק 'הדור ר' מנדלי מקוצק שהיה. רגיל לומר: אמנם העולם הזה הוא מלא, חכמה על כל גדותיו, אבל לפנים היה פירוש המלה : זזכמה לפי?נוטריקון ". :חילו, מפניו כל הארץ. "והיום, פירושו — "כי מלאה 'הארץ חמס... " ולא רק על העדר זיק של קדושה בחיי האנושית הוא מצטער, אלא ביחוד על העדרה של הרגשת מושג המשפט בעולם.
"הרגשת המשפט, הוא אומר, הוא יסודו של עולם. הרגשה זו ' מבדילה בין 'האדם והחיה. החיה ?זקוקה . לגדר אבנים או :ברזל' כדי שלא תרעה בשדות:אחרים, והאדם — אם היא ראוי לשם אדם — דיה ההגדרה 'הנפשית שהדבר הנדון אינו שלו. ואם י נטול הוא אותה ההגדרה, אינו . ראוי לשם. אדם... "• בל המושגים הללו, עם:שהם נושאים אופי־כללי־אגושי , אינו מחפש בשבילם איזה אסמכתא מן התרבויות הזרות, הכל נובע אצלו רק ממקוריות. ישראל, כי ליכא מידי דלא ירמיזא באורייתא. ובזה מתבלט הקו היסודי של הרב המחבר, כי בעצם טבעו ומ-
הותו הוא מקורי ושמו, וגם דרכו בהטפה היתד. דרך נושלו, ולא נגרר אחרי דרכי נואמים אחרים, אפילו אחרי. אלה שחשבוהו לתלמידם ויורשם הרוחני. המטיף 'הלאומי מאםליאנסקי זיל הביע צערו לעת זקנתו על תשישות כוחותיו. אבל, הוסיף, נחמה אחת יש שלא נשארתי עקר. אגי מתגאה שהרב של "שומרי־אמונה — '-' הרב גולד — הוא היורש הרוחני שלי... "אולם נחמה זו היתד, רק חצי־נחמה, כי באמת היתד, דרכו של הרב גולד אחרת לגמרי י מדרכו של מאםליאנסקי. כחוישל האחרון י היה גדול ונשגב . בתיאור המקראות והצגת י רוח הנביאים, • אולם כחו של הרב גולד. היה מתפשט וחודר לכל מכמני־הספרות התלמודית, והיה מתאר ומבהיר בבהירות יתרה את חזיונותיה, הופעותיה ואישי _־ה ' עד כדי התעלות הרוח". ־ ? . _־. _' ג ־שדשה רעיונות מרכזיים" שהם אחד בעצם, עומדים בתמצית מחשבתו של המחבר ועליהם הקריב את כל חייו, ואלה הם — תורה, ישראל וארץ. ישראל. מי שיודע ומכיר את הרב גולד לא מתוך כתביו אלא מתוך חייו, יודע עד: כמה: האיש •הדגול הזה, התמסר
בכל נימי לבבו ונפשו על העיקרים הללו' ', י" הסופר . המבקר גיאורג ברנדס מנתח את הסופדים ויצירותיהם לשלשה סוגים. יש סופרים שאישיותם: היא גדולה . מיצירותיהם. יש סוג. שני, שהיצירות שלהם גדולות מאישיותם':, ויש סוג שלישי — והוא המפותח ביותר — שביצי־ רותיהם -של הסופרים. :. משתקפת אישיותם המוסרית הנעלה " . אם בין האמן ליצירותיו ?שוררת השלמה והכללה, הרי י זה אחד הסימנים המובהקים של י אמךיוצר.. וכלל גדול הוא, שהאמן היוצר —בצלמו יוצר... האהבה העצומה אל האומה, ארצה ותורתה, עוברת: כחוט י , השני בספרו של, הרב גולד — למן "המבוא. "הנפלא שנכתב בסד י ר, בהגיון ? ובצורה ספרותית , משוכללת , ועד סוף הספר — "ברכת י הפרידה, " יש כאן חלק אורגני מהרהורי לבו, מהגות רוחו — תמצית חייו והשקפת עולמי. בתורת דרשן. י ונואם', מטיו ל י ומנחם—, . מעטים י • כמותו , בישראל ובתפוצות;אולמ, . לא בזה בלבד מתגלה תכונת אישיותו הגדולה, אלא בעיקר בזה שהיה בין הרבנים 'המעטים שקים ?בו בעצמו, בגופו, ובנשמתו., את תורת ארץ
ישראל אשר הרביץ בין אלפי רב־ בות יהודים. במשך עשרות בשנים. 'הוא היה?לא רק מוכיח ומעודד, אלא בעיקר מבצע _ומיקום. , הפרקים י על "מצות ישוב ארץ ישראל" הם בלי ספק פרקים מע נינים מבחינת ההטפה וגם מבחינת ההתלהבות הלאומית, אילם בהט מתבלטת במיוחד האהבה הכבירה של המחבר אל הארץ אשר ישובה ", הוא מצות עשה דאורייתא לכל •ר_!דורות:ולכל הזמנים ואפילו בזמן הזה, היא שקולה כנגד כל המצות כולן. " כשעברתי . על. הפרק "המסע הנצחי של ישראל" הרהרתי לעצמי : הלא גל חייו של המחבר הוא שורה בלתי פוסקת של מסעות, תלאות, נדודים והרפתקאות אך ורק" בשביל עם ישראל וארץ ישראל'. כותב •אני את הדברים האלה; " מציין המחבר, ? בל'ג בעומר 'תרצ"ג:בדרך לאפריקה למען הענינים של ארץ ישראל, ואני מעלה לזכרון את _בר־יוחאי . י' שנמשח היום . בשמן. קדש מחבריו—, היא אשר זכרונו
מאיר כזיק אורה בחיי האומה. " ופרשה־ זו של־:נדודים. ותלאות הרי נמשכת למעלה , משלושים שנה., וכמה לבבות, ־ וכמה , נפשות של עשרות אלפי יהודים הביא תחת כנפי שכינת ארץ ישראלי וכשם שגדולה 'אהבתו ' לארץ ישראל כך גדולה ביותר;אהבתו לעם ישראל', ביהוד לכל: אדם מישראל. בבחינה זו הגיע למדרגה גבוהה מפני• שהוא יודע לא רק לנחם אלא!גם _להוכיחן.,. התוכחה ותנאיה" א"? , 1_התוכחה •־ודילטוריה" היא פרשה מיוחדת במשנת האומה. אהבת ישראל היא אחד •מגופי־ התורה שצריכים מאד לדקדק בה. י ש הבדל גדול, אומר המחבר, " בין מי שמדבר אל ישראל ובין
מי שמדבר על ישראל. "הוא מדבר בתוכחה קשה נגד החטאים ולא נגד החוטאים, נגד החילוניות ולא נגד החי־לוניים. יאבד משה ואלף כמותו ואל יאבד " אחד מישראל. " זו היא שיטתו של המחבר בדרשר־ תיו-ובנאומיו:, ושיטה: זו מובלטת בתמציתה בתוך ספרו. קטיגור?ה על עם ישראל — עוון בלתי יכופר' הוא!אפילו י אליהו 'הנביא, הלוחם הגדול'ישלחם וקנאי קנאת ד' צבאות נענש רק על . כך שלא היה נזהר בדבריו כלפי עם ישראל". ואת אלישע בן שפט מאבל מחולה תמשה לנ־ בייא ' תחתך" — על ?זה מבאר המדרש: "אי אפשי בנביאיתך מאחר שאתה מלמד קטגוריה על בני. - ? -... "־
סבלנות, מתינות, סלחנות — הם הקווים היסודיים בת־ כוגתו. הנפשית של המחבר. הוא יודע לסבול ולסלוח, אבל יודע גם ללחום כשהשעה צריכה לכך. מכרוני עולה אינצידנט 'בלתי־נשכה בעיר פילדלפיה, - בכינוס ההיסטורי של הקונגרס היהודי האמרי־ קאני. ־ סופר יהודי מפורסם, אחד _החפשים שבחפשים הקיצונים, עלה עד הבימה והכניס הצעה גלויה לדרוש הפרדה מוחלטת בין דת ישראל ובין ארץ ישראל, מיד קפץ הרב גולד על. רגליו וגער בו בנזיפה: "עוכר ישראל!האלם דום!"סערה גדולה פרצה •באולם. הצעקית , וההפגנות מצד השמאל הלכו ונתגברו, אולם הרב הצעיר לא זז ממקומו. הישיבה הסוערת נפסקה ואתרי שהחליטה הנשיאות שמצד 'המזרחי תינתן תשובה כהלכה נגד ההתקפה על דת ישראל, נתחדשה שיב הישיבה. בעמדתו האיתנה , והתקיפה קדש אז ־הרב גולד את כבוד תורת ישראל. הוא סלחן וסבלן מטבעו אבל גם קנאי ולשם כשיש צורך בכך. אולם, באופן כללי, מלוה אותו מדת הסבלנות על דרכו, והיא מורגשת בהרבה פרקים בספרו.. .
־וכשם שהוא בורח מקנאות נפרדה, כך היא בורח מן המחלוקת. במשך ימי מגוריו 'באמריקה, בכהונותיו "החשובות בכמה קהלות נכבדות, לא הזדהה , ולא הצטרף אף פעם עם איזה כתה או סיעה, אפילו בהוגי: הרבנים?:., שגרמה לידי מחלוקת. ושיטה זו נקט ללא פשרות. הםוביקטיביות של _: גדולי ... האומה " , אומר המחבר, היא אבן הנגף 'הגדולה ביותר בדרך הגאולה אחדות האומה אפשרית רק בשעה "שבהר ד' נפגשו. "אם לנגד עיני המנהיגים רק ענינים רוחניים בלבד ., אז אין מקום למריבות -ומחלוקת, אבל אם המנהיגים רואים גם עצמם, גם עניניהם הפרטיים — כגורם, זה מביא לידי מחלוקת לקנאה ושנאה. " •הספר "ניבי זהב" כולו, פרט ליקויים האורטוגראפיים, שהמחבר אינו אחראי להם, הוא אהד הספרים המצוינים בשטחהדרוש. כולל הוא מאמרים אחדים, כגון "קידוש השם" הקובעים חטיבה מיוחדת לעצמם. המאמרדרכי •תשובה" אף ' הוא שייך לאותו " סיג. - מלבד החידוש והדיוק בהלכה שהמחבר
... "אחרי שישוב ישראל לאדמתו, ישאף מחדש 'את אווירא דארץ ישראל המחכים, יראה את פגי השכינה ויעלה על זכרוגו, זכרוגות קדומים, כי אבן מקיר תזעק וכפיס מעץ יעננה: כל גבעה, כל נחל וכל נהר מספר נפלאות וגדולת הבורא. צור ישראל וגואלו. הכרמל מזכיר מלחמת אליהו הנביא עם נביאי ־הבעל _וקריאתו לישראל:־". עד ' מתי אתם פיסחים' על שתי הסעיפים, -וקריאת העם: "ד' הוא האלקיפ".. ! "בעמק מופיע הרתבור וב־ אזנינו. מצלצלת שירת אם. !־ ישראל, דבורה הנביאה המספרת על עזרת ד' -בגבודים, בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם .... י —כל זה ירומם את " העם הנבחר להדבק באלקיו לחזור בתשובה שלמה, תשיבה _מצהבה... וכאשר ישיבו בתשובה שלמה, יזכו לגאולה שלמה ... "
מקומו של הרב גודד במערכת הדרשגות או ההטפה, עדיין לא נערך כראוי. הוא מהונן בכל הסגולות והתכונות הנפשיו־ת הדרושות במקצוע'. ההטפה: אמן הדבור, שגיב התיאור, אציל המחשבה, זך המדות, ועל _גייהש — מסירות והקרבה אל האידיאל המשולש — התורה, הארץ והאימה. אחד הנואמים הבי גדולים בשעתו, ד"ר שמריה* לווין ז"ל, " אמר לי פעם :בהתמרמרות גדולה: "אתם הנואמים הצע־רים מזלזלים בעם. אתם עולים על הבמה בלי הכנה יסודית ורק רשימותיכם ב־ ידיכם', ואני —בעלותי על הבמה הכל, מוכן ושמור אצלי. אני. יודע על פה ram לא רק כל רעיון ומשפט בנאומי, אלא אפילו כל מלה ומלה : . " איגני סובר שהרב גולד עלה על הבמה בלי הכנה מוקדמת, אבל אני יודע כמה מקרים—שהרבה מנאומיו ודרשותיו נאם אפילו בלי רשימות, ומשום . בך, אני מהסס לומר, ירדו הרבה ממיטב הגיוני־ תיו ומחשבותיו לתהום־הנשיה. :.
הספר "ניבי זהב" הוא רק תמ־ צית . שבתמצית של דרשותיו ונאומיו שנשא. במשך ארבעים שנה, י אד ביותר דיוק—רק:זכר _יוזומר לדרוש. מי יתך _והמהבר עוד יזכה להעניק לנך., להוסיף;ולחדש כהנה וכהנה". '•־. חצופה 3 יום ששי , ד תשרי תשמ26. 952 -_^
מכניס שם. במשנת הרמב"ם, בפ־ לוגתא שבין ר' אליעזר ור' יהושע — הוא ממצה את רעיון התשובה בבהירות נפלאה, ־ ומסכם :'־בצורה חזיוניות: ־
של הדעווד. הקלילות והשטתיות המרפרפות י בחלל עולמנו. ופרצה: נוראה זו לא חדשה היא. בספרות הדרוש של תקופת ימי־ הכינים, מתפרצת אנחה: כבדה זו מפי •הרבה גדולי ישראל שהתמר־ מרו קשה על אלה הדרשנים שגידלו קוצים בכרם בית ישראל. רבי חיים אבן מוםה, מחכמי ישי? ראל בספרד, מחבר הספרמגן רומה" קורא תגר על אלה הדר - " שנים הבונים ־את הקדמותיהם' על הגהות הפילוסופים, הנןפסידיםאת האמונה התמימה, והמפרשים את מקראות כתבי הקדש בדרךרחוקה מן הפשט , ומכניסים 'מונות זרות. כבר שמעתי בימי חרפי , הוא: מציין בספרו, דרשן אחד שדרש על אח־ דות־אלקות בדרך החקירה־הפילו־ סופית, עד שקם בעל בית אחד מהחרדים על דבר ד, ' אשר סבל הרבה ברדיפות האינקביזיציה, והפסיקו בקול רם באמצע הדרשה: , גזלו כל אשר לי בגזירת אשביליה, 'המגי ופצעוני . עד אשר השאירוגי חדל. כל זה סבלתי . על אמונת שמע ישראל ד, ' אחד, " ועתהי; הנך " מתפלסף על קבלת אבותינו. יותר .. אני מאמין לקבלת אבותינו מחקי־ רותיך—, , מצא מבית ־כנסת ורוב הקהל עמו:. '' המחבר האמור מסביר להלן שראה אחד מן הדרשנים' שדרש כל פרשת "קדושים"• על דרך צורה ואליגוריה, ואמר בתוך דרשתו דברים בטלים, רחמנא ליצלן. ידר־ " ' שנים חדשיםמקרוב באו עולים לתיבה קודם קריאת התורה לדרוש, ורוב דרשותיהם ?הקשי ההגיון ובדברי 'הפילוסופים , ומזכירים אפלטון} אריסטו, בן ישד ודומיהם, ובפיהם נתהבאו. אביי ורבא, והתורה ממתנת על בימת התיבה כאשד, עצובת רוח', , ועל הכל אומרים קדוש... ובכלל תדע, כי רבים מ־ הדרשנים בזמן הזה, 'םכנה לגעלי־ , בתים לשמוע, דבריהם... " ככה היה המצב הפרוע של ה_!_יר־ שנות בימים ההם — *מי תקופת ? 'הזוהר• של השירה העברית והחקירה בעניינים שלמעלה מן הטבע.