הצפה, 24 דצמבר 1943 — פר"טיי ישראל ברחביי עולם wax [כתבה]
פר"טיי ישראל ברחביי עולם wax
ל. ביין
י"ד יהודי ליטה כמכניסי־אור'חים י לאחר סיפוחו של חבל ווילנד, למדינת ליטח, עברו כ־8000 פליטים לקובנה, שאווילי , פוניביזש ולעיירות שונות בליטר" חפליטים — רבנים, בחורי ישיבה, חלוצים ועסקנים — נפגשו ביחס לבבי למופת, יהודי המקום עשו כמיטב יכלתם כדי לעודדם ולהקל עליהם את מנת חלקם, חם פתחו לפניהם את מעונותיהם ומקומות העבודה שלהם, דוגמה אחת מני רבות לרגש האח־ ווה של יהודי ליטה: קופות חמלווח היהודיות, שהיו דורשות מלווה מקומי להמציא י שני ערבים מהימנים בשעת קבלת הלוואה, נתנו הלוואות לפליטים בלי כל י ערבים. בייחוד הצטיינו יחודי ליטה ביחס הכבוד לרבנים, בחורי־ישיבה וסתם תלמידי־ חכמים. הם תמכו בחם ביד רחבח ומד, שעשה "וועד הישיבות" בווילנה בעזרת כספי־סיוע מארצות הברית, פעלו יהודי ליטה באמצעיהם וקרנותיהם
שלהם. היה נוגע עד הלב לראות ביחסה הנלבב של יהדות ליטר, היבשה, הלצגדנית והמשכילית כאחד, אל האדמר די"ם מאמשינוב ומודז'יץ. יזדמן לי לא פעם להיות נוכה במסיבות מלווה־ מלכה של הרבי ממודזיץ (הנמצא כעת באמריקה) בהשתתפותם של גדולי הלומדים במקום, ניגוניו של הרבי ממודז'יץ הרעידו את הנימים החבויות ביותר בנשמות המתנגדים הליטאיים, וכהרף עין כאילו נפלד, המחיצה בת מאת־השנים ונתמוטטה החומה האטו־ _'כ־ה שהפרידה בין המתנגדים מליטה
והחסידים מפולין. האדמורי"ם מאמ־ שינוב ומודז'יץ היו מוזמנים לשבת למעונותיהם של ראשי הקהילות ודר "ליטוראקים" היבשים היו באים בהמונים, זקנים וטף, להאזין לרינה ולזמר החסידי. ?הואיל וליטה?נתברכה בשפע של מזון, בייחוד בחמאה, בשר, דגים, לא הרגישו הפליטים בעצמם כלמחסור ' ואף ניחנה להם האפשרות להעביר הרבה חבילות־מזון לשטח הכיבוש הגרמני _והרוםי , אך לא לעולם ,. חוסן" — רק עד חודש מאי 1940 הסתפקו _הסובייטים בבסיסים צבאיים בלבד ואילו במאי כבשו את כל ליטה והראשונים נפגעו הפליטים.
הסובייטים מחסלים את וועד הפליטים השלטונות הסובייטיים פירקו את ההסתדרות ציונית ואת וועד הפליטים ומיד חל שינוי ניכר לרעה במצבם של 19 אלף הפליטים. הם התחילו להרגיש שגם כאן בוערת' חקרקע מתחת לרגליהם — וביקשו להסתלק מה־ מקום במהירות ככל האפשר. עו"ד ווארהאפטיג, עו"ד טומקביטש ?ושצ'וםאקביץ לא נחו ולא שקטו במאמציהם להעלות לארץ ישראל לפחות חלק מהעסקנים דהחלוצים. אבל כבר בצעדיהם הראשונים נתקלו בקשיים 'מצד השלטונות הסובייטיים. היו נאל־ ' צימ להמשיך בפעולה בדרכים אחרות ', קשות ומסוכנות ואת העול והסיכון הזה נטל על עצמו נציג ה"מזרחי" העו''ד ווארהאפטיג. הוא לא ידע מנוח לא ביום ולא בלילה. מאות אנשים •התדפקו תמיד על דלתות ביתו שעל חוף הנימאן בקובנה ודירתו הפכה למקלט־דמעות.
לאחר ההשתדלויות בסוכנות בירושלים נשלחו לליטה כמה מאות סרטי־ פיקאטים בשביל צעירים מסוג "עליית הנוער" _דכמח עשרדת סרטיפיקאטים בשביל עסקנים ציוניים. אבל כאן נתגלתה תקלה הדשה: הקונסול האנגלי בליטה כבר לא יכול היה לתת וויזות. לאהד סיפוחה של ליטה לרו־ 'סיד 1 , פנהה ממשלת מוסקבה לכל הקונ־ סוליות הזרות בקובנה שיעזבו את המתנה19. אלף הפליטים, שידעו את גורל אחיהם מפולין שהוגלו לסיביר, יהיו שרויים באימה ופחד. משרת הטלגראף בקובנה ובווילנה "נכבשל" ממש בית הפליטים שהריצו מברקים לכל קצווי תבל בבקשה לשלוה להם דדיזות.. י הקרובים בארץישראל . ובאמריקה
אמנם תשתדלו ושלחו רשיונות עלייה או "אפידייוויטס, " אבל כאמור, נתעכבה _חיציאח בשל שלילת סמכויותיו של חקונםול חאנגלי בקובנה. כזד, חיה גם מצבו של חקונםול חאמרי־ קאני, שאף אליו הגיעו "אפידייוויטם" וויזות־המלצה מרובות. קל לתאר אח מצב רוחמ של הפליטים' שידעו, כי חנח יש וויזות בשבילם' אבל אין' נותבים להם לנצלן. וגרוע שבעתיים היה מצב הפליטים שאף שביב־תקווה זה לא נצנץ להם. באורח נם מצליחים snno
פליטים להגר ליאפאן 15000 הפליטים, שלא היו וויזות בידיהם, יצאו ממש מכליהם בהתדס־ קם עלי שערי הקונסוליות' השונות בקובנה. כמה מאות פליטים עשירים _חצליחו להשיג וויזות לפאראגוואי, אורוגוואי, קובה ועוד, אבל הרוב חששי שגורלם יהא כגורל אחיהם מביאי ליסטוק ולמברג, שהוגלו לסיביר. הרב מפרישקוב, הרב מרגולס, ־לבר בימים חהם מצירות אחת לשניה עד שהגיע גם לקונסוליה חחולאנדית. הוא סיפר לקונסול על מצבו הנואש וביקש לחת לו וויזה לאחת המושבות ההר לאנדיות. הקונסול, ההולאנדי , נוצרי טוב לב נתעורר כו רגש ?רחמנות, ?אבל חיה אובתעצות. והנה שאל. את הרב, ספק בהלצה ספק ברצינות: שמארוצה אתה בוויזה למושבה הולאנדית קוראםה הנמצאת בהצי הכדור המערבי? תהא השיב הרב
— קוראסה — . — אבל אין צורך בוויזה לקוראםה_, כי הוויזה בלבד אינה מתירה את. הכניסה לשם — הסביר הקונסול. ברגע הראשון היה הרב נתון במבוכה' אבל אחר כך ביקש הודעה בכתב מאח הקונסול ההולאנדי, כי אין צורר " בוויזה לקוראםה. חקונםול ההר לאנדי מילא את הבקשה. משתיתה בכיסו של הרב ה"וויזה־ לא־וויזח" _חתחיל להשתדל בדבר וויזת־מעבר. כימים ההם שהה בקובנה הקונסול היאפאגי בריגה, שעבר את העיר לאחר שחיסל את משרדו _בלאט־ ביה. הוא התגורר באורח ארעי בבית שעל הר גתמין ההיסטורי. הראשון שביקר את הקדנםול חיה הרב מדגר לם. הקונסול, יאפאני נמוך קומה, תמה למראה הופעתו של, ה"הודי ". _ץיהודים אדוקים _עטות־זקן ערד לא ראה הקונסול הזח מימיו. (רק לאחר שבא לעזרתם המזכיר האירופי של 'הקונסול נתברר לד, שאין באן לפניו >הוף מ־לןד"ד ד! נ