חרות, 24 אפריל 1962 — בחשכת אושה‭?*‬הבה _יק ו מצות צחורות [כתבה]
בחשכת אושה?*הבה _יק ו מצות צחורות
.,,, . ^*T>. _T^^ י פלה *6 _גנוידיהז
היד, זד, בימי האביב סמוך לחג הפסח. קטר נושם בכבדות ומאחוריו * מזדנבים קרונות נעולים נעצר ליד שער המהנה ושריקתו החלה מבשרת i $ הא"מים הוציאה אותנו מהבלוקים אל מול גדר התיל. * שוב רואות עינינו שיירת יהודים עצומה. הם נזרקים ההוצה. _• • הצווחות הפראיות של הקלגסים פולחות את חלל האויד. הם עורכים אותם $ שורות שורות והנה כבד צועדים האומללים וצרורותיהם הדלים עמם. אני $ זוכרת בבהירות, כאילו זה קרר. אתמול, את שפתותיהם החיוורות ושומעת £ אותם לוחשים מרחוק, ;לאן מובילים אות_?ו "? עיניהם תרות מסביב ורואות k את אימי _אושוויץ לנגלן, ואת התיל המפריד בינם לבינינו. אבל הם רואים * אותנו חיים וזיק של תקוה , גרלק בעינימ המבוהלות. אולי יהיה מקומם * בין החיים... אנו ילעגו- את האמת האיומה. הטרנספורט ההונגרי צועד ישר * לקרמטוריון. £ בערוב היום, כאשר הזרה "קומנוו קנדה" (היתירה שעסקה במיון חפציהם £ של קרבנות הקךמוטוריוז, (הגניבו עמם למהנה חבילות קטנות של מצות * והגדות פסח בלויות. התעוררנו כמחלום בלהות. מראה המצות הזכיר לנו $ כי בימים אלה יחוגו אחינו־ בעולם החופשי את חג החרות. לא ידענו בדיוק * מתי יחול החג, אם כבר חלף המועד או טרם הגיע. אך העובדה שאחינו מהונגריה נטלו עמם מצות לררכםהאחרונה העידה, כי הג י הפסחקרב י ובא £ וכי הם התכוננו לחוג את י חג החרות מאחורי 'גדר התיל של מהנה אושוויץ. k _$ הם לא זבו. אבל אנו עודנו חיים, ובזוכתם אולי נוכל לקיים את מצוות &• עריכת ליל הסדר. ־ $ . " המחשבות חוזרות חלש מהר אל העבר שתלף — אל ההמימות של קן $ . המשפחה. ואל הבית שנחרב. כל אחת. מאתנו שוקעת בזכרונות מימי * . הילדות כיצד ציפינו לערב הגדול, בו נסב ביחד עם הגדולים לשולהן הערוך. _• י והנה שוב מונחות לנגד עינינו, כאן. במחשכי אושוויץ מצית לבנות ופריכות. $ אתהדומיה " המעיקה מפסיקה אחת מאתנו כשדיא " קוראת בהתלהבות ז י ל.
- הבד, נערוך "סלר" משלנו!פהל תוקף אותנו. היתכן ?!ואם יתפסו X *ותנו?ומה נאכל?ומהיכן _גקח" י את היין לקדש את החג?אילו אפשר % יה _" , ילו רק פעם אחת נוספת, לחזיר לערב מאושר שכזה? $ השריקה למיפקד הערב יקריאתה של האחראית לבליק הבריחה _* אותנו חזרה אל חשכת הבלוק והמציאות. אותו לילה אף אחת מאתנו לא עצמה x עין. לא ידענו מנוחה על קרשי הבלוק המזוהם ששימשו לנו משכב. ידעתי X שכמוני, כן גם חברותי לצרה מתכננות במחשבתן ? את "ליל הסדר ?*¥ _^ . "־$ ? -"?¥ למחרת, כאשר נפגשני במקים העבודה, היתד. לכל אחת מאתנו תכנית $ מיבנה. חהלטני ש"סדר" יהיה — ייהי מה 1 את מנת הלחם _הזעימה נחליף * כמצות. נאמץ את שארית כוחותינו, נעבוד מעל :ליורמד ", " ואז נקבל תוספת x מזון, אותה נהליף ב"מטעמים" הדרושים לנו לכבוד החג. גילינו את הסול X שלנו לאהראית לבלוק (היא היתד. יהודיה) והיא הבטיחה להרשות לנו להשהות $ את שעת כיבוי האורות בבלוק. $ לבסוף הגיע הערב המיוחל. התאספנו על האצטבה העליונה שבבלוק. £• היינו עשר בנוה. בחרנו את השמיכה הבהירה והנקיה ביותר ופרשנו אותה על X הקרשים. כל אחת מאתנו הוציאה מצרורה את ה"מטעמים" שהצליחה להשיג X כמשך היום. המצות הלבנות זהרו באור יקרות. אחת הבנות קראה ב"הגדהjf. '' הנוזל הממותק שנקרא באושוויץייך " נמזג ברטט לפהיות המרק, כאילו היו $ אלה גביעי בסף'. האושר על שזכינו להמשיך במסורת המקודשת במחשכי * אושוויץנמהל . ביגין יבסבל התהימי שהיה מנת חלקי היים יימית. אולם כאשר $ הגענו למלים "לשנה הבאה בירושלים, "נדלק בלבנו שביב של תקוח... אולי יx! אולי יתכן הדבר $ 1? זיק תקוה זה כבה עד מהרה לגבי אחינו ־ היקרים שסחבו את צרורות X המצות עבורנו מבודפסט. הרהוקה. אכל במותם ציוו עלינו לחוג את "ליל t הסדר* ואנו לא איכזבנום. $