חרות, 27 אוקטובר 1961 — "‭,"קשת‬ קיץ תשכ"א [כתבה]
", "קשת קיץ תשכ"א
יונתן גורל
בין הרבעונים הנמצאים בשוק הספרים היום בולט מקומו של , קשת" (בעריכת א. אמיר, הוצאת עם הספר, ת"א) רצוננו ליחד דברים מספר על החוברת של קיץ תשכ"א . 1961 בין הסיפורים שבחוברת נכר רישומם של יוסף בר יוסף — "המוגית" ועליזד. לבג־ ברג — "יומן קרית . "שמונה ספורו של יוסף בר יוסף, יש בו משום מזיגה של יסודות ספרותיים אירופאיים, הייתי אומר, גם קפקאיים (קטעי־המשפט) וישראליים ספיציפיים. גבות הנהג (יצחק כהן) מוצג באופן חי כל כך שמאה אתה אותו לפניך כאילו ברחוב, במונית, ובבית המשפט. דמותו של המורה מאידך גיסא — דמות מורד, טיפוםי (אברהם פלא) והשתלשלו11 המאורעות אצלו מחתונת בתו ועד התדרדרותו של יצחק כהן (הנהג) מאפיעת אינטלקטואל. יוסף בר יוסף יודע להשתמש בשפה ונכרים אצלו רבדים של עברית תנכית ועג־ _נונית־הזזית; ספור העלילה מוגש באופן סביר ונעים לקריאה;הרקע שהוא ירושלים ושכ' רחביה שבתוכה מלמה כאן בציוריות _ובארח אורגני. אבל התפשטותו היתרה בתאור הפגישות שבין יצחק כהן ואשתו, המריבה ברחוב ותמונות אחרות מכהה מעט את העלילה בשטפד. בדומה לחלוק אבנים ברגלי עובר אורח. ספורה של עלתה לבנברגיומן קרית " שמונה" הוא לדעתנו הספור הטוב שברבעון הקיץ בשל הצורה שהמחברת נקטה : צורת יומן יומיומי המעניק לספור אוטנטיות חבה. התימטיקד, של הספור ©נלפת ומציגה בעייה באופן ברוד ובהיר. המחברת היא מורה בבית הספר התיכוו בקרית שמונה והיא מעלה את אירועי היום־ יום: הווי העיירה, אווירת בית הספר, טפוס תלמידים מורים ואנשים — כאילו גזרה אותם מתוך חחיים והדביקתם באלבום. היא יודעת לשלב מאורעות ההוזה — משפט־אייכמן — עם כל הבעיה החינוכית הכרוכה בו — בתוך המפור. היא עושה זאת כמחנכת וסופרת בעלת רמה. הפפור מחולק לפרקי יומן (כיומו נערי כתי הספר מכל הזמנים) וכל פרק ענינו אחד מקודמו.
הנוף הגלילי. הגיאוגרפי והאנושי והווי עיירת עולים נחשלת וזועקת לסעד עולים מכל פרק ופרק כהילה ותפאורה לספור מעולה• הבעייה של הספור כמובן היא ישראל "הראשונה" וישראל "השניה" מוגשת דדך אספקלר בית הספר בו היא מלמדת, םפוריהם של עלתה עמיד — , "אילו" אבי עתניאל — "כלב , "נאמן תלמי גבעון — "הפעם הבאה" הם בעלי אפי משותף בהתפסם לפסיטלוגיה של טיפוםיס _ולחסס־ נות נפשית חולנית שלדעתנו אעה מהנה בשל הסתבכותה בספודי משנה נוספים לספור העקרי • אין להבחין כאן רישא וסיפא, בחינת שעטנז רב. גבורה של עליזה עמיר היא אשה שבארץ לא חשק בה אף בחור והיא מוצאת לה בעל באחת הארצות (לא ברור איזו) אך משנקרה למקומה ישראלי, ידידה, הקונפליקט גש mm הנשיי עולה מחדש. היא מרגישה י _^ עזיבתי' אי* הארץ ואת חבריה). על "בית" אין אנו שומעים) מוצאת בכל זאת הצדקה לעצמה שהרי בחו"ל היא עקרת בית ודואגים לה והיא ממצד" ומתברר שהגורם לעזיבתה היה אותו ידיד שהופיע אצלה 'בחו"ל שבהיותם בארץ מאם בה וזה פגע בד. כל כך-! כאן ההתחלה האמצע והסוף של הספור. עמיר מצאה לה עילה כמו בסרט מתח אמריקאי שבו נמצאת גויה בתוך גן של בית והעלילה נסבה על אותה גויה בלבד בלי שהצופה תופס , מה ד'ולב . "כאן
ספורו של אבי עתניאל . כלב נאמן"" "' הוא מזוכיזם עצמי. הגבורה היא רוקה הנוטה לבתולה זקנה הבאה לבקר ידידים, וידי־ דים אלה המתעניניפ במזגי אות1 לטמפרטורה) נותגים לה במתנה גור כלבים, (והם זוג _זקנים־תביבים שכלבתם היא בתם. ( שערו בנפשכם — בשביל זוג זקנים כזה — זו המתנה הטובה ביותר שיכולים היו לתת... הגבורה הרוקד. לוקחת את הכלב ומטפלת בו כאילו היה אישה, וכך זה נמשך עד שיו_^ אחד נגש בין היתר לכלבה*". ושד' מה . שעושה" ואחרי ריקוד וטיול הוא חוזר לבעליו — הגבורה הדוקה. היא־מאובני1 בליל לוקחת הכלב הביתה והורגת אותי בדם קר (ולא נתעכב על פרשת המת בצורה המוגשת בפרוטרוט) והעילה: "אני האכלתיך ונתתי לו בית והוא־ הזדוג עם , הכלבה !"הנאהזה פרדוכס בעיני'- . ;*אי לכך מושלך הכלב מת לפח זבל של" שכן בסופו של דבר. ואחר מתלמד. חרוקה לזוג הזקנים, בהתענינות במזג האו-יר (ע"י ברומטר במרפסת) מבלי שהיא מעיזה להראות עצמה אצל הזקנים קרובי כלבה — והיא נשארת גלמודה, בבדידות כ_^בית ממש — 1 וכל זד. מעיל בי כל הנושאים כבר כלו בעולם... םפורו של גדעון תלמי., נפעם הבאה" מנסה לדון בדבר מיטפיסי־מיסטי, על דרך הסרט של לימודיו דה פיקה, בו עולה הגביר רכוב על מטאטא לשחקים, מפני שהוא טוב הנעקץ ע"י סביבתו. גבורנו עובר כמה גלגולים. כולם נוברים בו... האיש קרבן האנושות הוא. לבמוף למדים אנו שהאיש שליחו של אלהים (נושא נוצרי מאד) המנסה להביא את מלכות השמים אל הארץ. אולם, מן הנאמד בתהילים: . השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אלם" אין מקבלים את הקרבן כדבעי באת. בדיון שיש בפפור בין אלהימ לקרבן האדם מוסכם שהוא יישלח בפעם הבאה בגלגול אחר. צורת הספור, בו אלהים מופיע כאב _והקחבן בבן מעוררת גחוך בשל היותה גרוטסקית ונאיבית כאילו בסיפור בעל פרקים מספר נגע הכותב בבעיית אלהים ואדם.
בין השירים שבל_^בץ בולטים למובד, שיריו של שלמה לאופר: . "הנזירות"במחי דוות כת ארבעה שירים מציג לפנינו שלמד. לאופר את התי הנזירות ואתהאוי־ רה הנוצרית סביב הפולחן הכנםיתי־י של עינויים, עבודה ותפילה—. הצורה?ס««ד רית כמעט ועדינה. הדימויים הולמים ' לנושא י בקויס מעט מוגש מכלול הבעיות:,., אבל, למה נתפס לאופר לנושא כת זר לנו ז בלשונו שלו: . אלו פרחים שאלתי פורחים — ??"בערבה פרתי נזירות הס "העוטפים את עיניהן 'בשנים מעובות -הרגל-?-דומני במשפט זה התשובה, אס לקשת' מש בשומת מתוך השירים. כן נמצאים בחוברת הקיץ שיריד& _&-;ל אשר רייך (2) וורדה דואר (1) שהם !ס• יוניים ובלתי מעוצבים כלל. אצל רייך מוצאים אנו הפסת דימויים, כמו במפעל תעשייתי להבדיל והשירה בל תמצא בכל אלד. ו אצל ורדה דואר מהווים הכסאות והרדיו בחריקתם ובצרצורם רקע לאהבת גערות; היא מסיימת : "ואז כשהייתי הרה את השיר תפרו לנו הצפודים את הקרע . "באוויראין הדבר ברור על איזה קרע מדובר פה. כשהיא "נושמת" לבסוף "לרוחה" נשמנו . גם אנחנו. איזו מלאכת בלהות זו כתיבת•שירים? !... י - עמדנו רק על השירים _והספוריט המקוריים שבחוברת שלפנינו. עמוד — 5 "הר־!ת" 2/. 10. 1961 —