חרות, 9 דצמבר 1960 — ספר טור סיני [כתבה]
ספר טור סיני
בעריפת _מנהפ הרן ופ"צ לוףיא•
מלא וגדוש הוא הספר השמיני של פיר־ סומי "החברה לחקר המקרא בישראל" _ה־ מוקדש הפעם ליובל השבעים של הפרופ' ג. ה. טור־סיני ושלושים המחקרים מאת חבריו ותלמידיו המכונסים כאן, מחולקים לשלושה שערים: שער המקרא, שעד הל־ שון, שער ההיסטוריה—. שלושת סוגי המחקר שבעל היובל הקדיש להם את רוב שנותיו, את שער המקרא פותת ט. א. _לאנשגוס, במחקרו על סיפור המבול' התופס כידוע את _המקופ המרכזי בפריהיםטוריה של י עם ישראל. כמה ממבקרי המקרא, חילקו כאן כידוע את הסיפור לשני מקורות. תוך ?תיאור החומר המקביל העשיר הנמצא במקורות _מיטופוטמייפ, ומתוך התעלמותם ד_!גמורד, מן הספרות היהודית המאוחרת המתארת את־ מעשה המבול, כגון טפד היובלות' ם_6ר _הטיבילינים, ספר הקדמוניות ליוסף בן מתתיהו ודברי המדרש. לעומתם דחה ה_9רו'9 ש• ד. קאסוטו את תורת הפרדת המקורות והסביר את סיפור התורה על המבול כנושא אחיד, ונשען גפ על המסורות היהודיות הכלולות במדרשים. מחברנו אינו נזקק במחקרו לשתי השיטות האלה, אלא חותר הוא לברר את השאלה, מד. אפשר ללמוד מן הטקסטים הקיימים על תולדות גיבוש נוסח המסורה. וסיכומו הוא, כי סיפור המבול נושא עליו את סימניה העתיקים של מסורת עתיקת יומין, שהשתלשלה שלבים שלביס, עד שנתגבשה במשך הדורות באותה הצורה שלפנינו בסיפור התורה• אפשר להתחקות על דרבי התפתחוי תם הארוכות והסבוכות של מוטיבים סיפודיים' שונלם ואין להתעלם בשעת ניתוח זה אף מקביעת חילופי מסורות שצורפו בטקסט שלנו, אך אסור לחפש חילופי מסורת כאלה בכל מקום ולבנות על הנחתם, את הדוגמטיקה השרירותית של הפרדת מקורות. רבות נכתב עד כה על תבנית המשכן ועל החמריפ שבהס נכנה ועל סוגי הבליט שבתוכו, ששימשו לעבודת האלוהים ועל בגדי הכוהנים ואביזריהם. מ נ חפ הרן עומד על הדירוג הטכני־החומרי של המשכן ועל שלושת סוגי האביזריט שהשתלבו במבנהו: הכלים, האריגים והקורות. ולשלושת סוגיפ אלה, היה גם סדר של עדיפויות, סדר כזה של דירוג ועדיפויות היה גם לשמונת בגדי הכהונה. _המזנח "כגדי השרד" כולל את " כל בגרי הכהונה.
כמה דרכים מתקופת האבות שעברו במדבר סיני ובנגב' כבר זוהו: "דרך שור, "היא דרר המדבר שהובילה מבאר שבע לסביבת אםמעאיליה של היום; ו"דרך - ארץ פלש־ תיפ, "היא הדרך הראשית המצרית שהובילה לאורך החוף מתחילה לרפיח", דרך האתרים" הובילה מקדש ברנע לסביבת חל מלוותד_», "ודך הערבה" הובילה מצוער בצפון ועד אילת ועציון גבר ז "דרך המלך, "היא הדרך הראשית שחצתה את ארצות אדום ומואב מדרום לצפון, ובני ישראל לא הורשו לעבור בה. במחקרו "דרכי המוכר בתקופת המקרא, "מזהה יוחנן א ה ר ו נ י את" 'דרך הר שעיר" עפ דרב אל חגי ואת "דרך הר האמורי, "עפ הדרך העולה מאילת לנגב. דת ישראל הופיעה בעת שדרכי הפולחן ומוסדות הכהונה כבר היו מגובשים אצל העמים השכנים. ומובן, שיחד עפ האופי המיוחד של הפולחן הישראלי כלפי פנים, צריכים להיות גם בו כמה יסודות חיצוניים המשותפים לפל פולחן מזרחי קדמון. במחקרו "חוק הכוהנים במצרים ובישראל, " מעלה חיים מ. י. ג ב ר י ה ו כמה נקודות מפרידות וכן כמד, נקודות דומות בין מצרים וישראל בתחום האירגון החיצוני של ההיררכיה הכוהנית. מן _הקח־יש המפרידים : מקדשי מצדים היו הבעלים על שליש אדמות המדינה ואילו חוקי התורה הורו כמד, פעמים: לא יהיה לכוהנים הלוויים חלק ונחלה, ואולם לעומת זה, העתיקו היהודים מן המצרים כמד. דפוסים חיצוניים, כמו תארי כהן גדול, סדר בחירת הכהן הגדול, תארי כוהני משנה, החלוקה לסוגים כוהנים ולוייפ, שמירר, על _יחוסי הכהונה ובית וין של כוהנים, חלוקת הכהונה למשמרות. כידוע התקשו פרשני המקרא בביאור פרשת הגבעונים שבספר יהושע, שניכרים בה שני נוסחאות שונים, שבה מתחלפים המש - תתפים במשא ומתן עפ הגבעונים;פעם הוא יהושע, ופעם הוא »איש ישראל" ופעם דפ "נשיאי . העדה, "פעם פונים הגבעונים איל יהושע ופעם עונד", איש ישראל לחוי, " פלס מהפס "איש ישראל" לכרות ברית
עם הגבעונים ופעם נוטה יהושע להיענות להם. ליוור סובר, שמבין השיטין של הסיפור עולה חשד, שיהושע וראשי העם ידעו על זיהותם של המבקשים לברות ברית עמהם. תשתית המסורת על פרשת הגבעונים, היא _בטיפור על ברית שנכרתה ביודעין בין הישראליים ובין הגבעונים. ואילו פרשת ההערמה של הגבעונים על בני ישראל, שלובה בעצם חיבורו של הסיפור שלפנינו. הסיפור על הברית ע_» הגבעונים מיוסד על מסורות קדומות, עיש להן אחיזה בתולדות התנחלות שבטי ישראל בכנען• בנוסחו האחרון של הסיפור הזה, _ניבר יחס עויין לגבעונים. ומכאן יש לל י - מור שעדיין מצויים הגבעונים בזמן הזה בעריהם כחטיבה עצמאית אלא שאין הישראליים משלימים עם מצב זה, או שהפרו רק מקרוב את הברית עמהם, ומגמת ה־ _פיפור הוא אימא להפחית מחומרתה של הברית. ואולי יש בצורתה זו של הפרשה, רצון למצוא צד זכות למעשהו של שאול, שהרג בגכעוניצו וגרשם מעריהם. את 'מאמרו על "מגעה של ממלכת דוד ושלמה עם מצרימ וארס נהרי־יט, " מבסס א. מלמט על שלושה מאורעות מדיניים מימי דוד ושל י מה' שעניינם יהסי ישראל — מצי ריפ: בריחתו של הדד למצריפ אחרי כיבוש אדום על יוי דוד ז תיחונו של שלמה בבת פרעה וטיפוח העיר גזר לישראל בתורת שילוחים;בריפתו של ירבעם אל שישק מלך מצרים. ידועה השערתם של כמה ממבקרי המקרא, וביניהם הפרופ' נ. ה. טור־טיני, שבהשפעת הכתב הארמי שנוהגים בדרכי קיצורים שונים. הונהגו קיצורים כאלה ~ לאחר גלות יהודה מארצו — גם בנוסח־המקרא הקדום שלנו. אמנם בטפרים שבידינו הוצאו בדרך כלל כל הקיצוריפ והחלפו במלים שלמות. ואולם בהרבה מקומות לא עמדו בעלי המסורת על טיב הדברים וצירפו קיצורי מלים כמלים, או שמצאו קיצורי מלים במקום שאינם שם באמת. דוגמאות כאלה הביא טור־סיני בספרו "משלי שלמה. "במחקרו "קיצורים וראשי תיבות בכתובים כפולי גירטא. "הולך מנחם נאור בעקבות טור־םיני ומברר סוג מיוחד של קיצורים וראשי תיבות שלא הוכרו לדעתו בראוי. לפי זר. משער נאור כי במקום "הגוי גם גם צדיק תהרוג" שבבראשית כ, 'ד, צריך לגרוס : "הגם צדיק תהרוג" תחילה קיצרו כאן :' "הגי צדיק תהרוג" והשלימו אחר כך שלא כראוי". הגוי צדיק תהרוג" ותיק' נוהו על ידי הוספת התיבה העיקרית "גם" ויצאה לנו גירסתו המשובשת: הגוי גם צדיק תהרוג או:. בבראשית לאי, _מ־'ב אנו קוראים: לולא אלהי אבי אלהי אברהם ופחד יצחק היה ל י י. "ובאמת צריך לבוא שם: "לולי אלהי אברהם ופחד יצחק, "ו' קיצרוהו". אלהי אבי ופחד יצחק" והשלי" מוהו שלא בראוי. ־ , אלהי אבי" ותיקנוהו על ידי הוספת _המליפ העיקריות: »אלר, י אברהם" — ויצאה לנו גירפתו המושב־
שת. אלא שבל התיאוריה הזאת על קיצורים וראשי תיבות בנוסח הקדום של המקרא היא מוטלת בספק. במדור. שער הלשון, כותב א. נו. הברמן על השרשיפ "אבד" שפירושו "עבר" ו"ע־ בר" שפירושו "אבד" ו"ערב" ו"עבר, "ש־ מובנם: קרב. חיים רוזן מתחקה במחקרו "על תופעה תחבירית בשמית צפון מערבית קדומה" על הפראהיטטוריה של את. ויהוטע בלאל מבאר במחקרו "עיונים בתה' בירה של לשון המקרא, "באמצעות ניתוח תחבירי, כמה מקומות מבקרא. במחקרו "לשון המקרא לאור לשון חכמים" מבאר ראובן _גוךדיני כמד. בטויים במקרא, על ידי השוואות אל לשון החכמים המאוחרת. במחקרו המקיף והיסודי על "התנועות הקטנות בעברית הטברנית" בא הפרופ' חיים רבין לידי סיכום, כי הניקוד הטבריני אינו פונומטי באופייו, אלא תעתיק סוניטי טהור. במחקרו "שבע כפולות בגד כפרת, "כותב שלמה מוחי , על הדיש המושה בדגש חזק, שנדחקה אחר בך על יוי הדיש הדגושה דגש קל והריש הרפויה. פרק _חשוב באונו־ מפטיקד. הישראלית (חקר השמות) הוא מחקרו של ב1 ציון אשל על "להגים והגיות ל3י שמות שבמקרא. והסיכום הוא : שמות (סוף בעמוד (7 • _יךוטלים, ה!צאת החבויה לחקר המקרא בישראל, ע"י "קרית 0פר, "תש"ך, +3_*6ו1 עמי.