חרות, 11 מאי 1951 — ר ק , ת ו מ? ל היה הדבר [כתבה]
ר ק , ת ו מ? ל היה הדבר
"־1947. _1_SI3S_13S 29 התמונה בככר _ה־2 בנובמבר אשר בתליאביב _היתה ייושלמת. המון עם רב זרם ברחובות העיר העברית הראשונה. הרם"קול רעם!האזינו!התחילה החצי בעה באספת האומות המאוחדות י בשאלת ארץ־ישראל. העם העברי במולדת??המש " תהררת עמד ניצב כהמום ורוטט';'ולפתע ' מצהיר הרמקול: היוד ו יחי קמר, מירי' גת היהודים!ההמון הרב קם על רגליו _כשמעיו פורצת שידה אדירה וספונטנית. עוד לא אבדה תקוותנו... התקוה שנות אלפיים להיות עפ חופשי בארצנו ארץ ציון וירושלים. ! הנפש המתה _וחייינים זלגו דמעות. איש נפל בזוועות רעהו. מתחבקים ומת* נשקים מזל טוב!הגאולה באח, פעמי המשיח — — והמלחמה בארץ פרצה. למחרתו כבר פילחויריות ה את החלל. הישוב ממש נזדעזע כוחות המגן וחי מחתרת נחלצו לתפוש את העמדות הקדמיות אשר על גבול הליאביב ויפו, וכן בכל מקום אשר האוכלוסיה היהודית _היתה בשכנות עם הערבים. לפי המסורת בארץ היתד' גם הפעם הפתיחה: יריות על התחבורה העברית בדרך לירושלים, חיפה, ולדרום הארץ, וכן הכרזת "שבי* תהיכללית" ערבית למשך שלושה ימים. "יד שהושטה נגד היהודים השתלטה גש על הערבים המתונים. וההסתה הארסית קיבלה ממדים עצומים, הישוב הקטן בארץ הועמד בפני סכנה נוספת: הבריטים עברו בגלוי במעש ובפועל לצד _התוקפים הערבים וזאת ניצלו הם גם בימיהם האחרונים בארץ, על מנת לנקום את נקמתם בישוב אשר יכול היה לאהוד, בילוי או שלא בגלוי את המחתרת העברית הלוחמת שחיכתה בפולש הבריטי במשך שנים ובסופו של דבר אילצוחו לעזוב את הארץ, — ולצאת בגפו... אף על פי כי הוכיח חייל האצ"ל, ההגנה* והפלמ"ח את יעילותו של חנשק העברי, אותו לוחם עברי שזה עתה יצא מהמחתרת עמד בכל המשימות הקשות והמסוכנות מול עדיפות כוח ואף הכה אחור את התוקפים ומסייעיהס. ?» jחמו _* ה$ד"!ד _העף»5_ת ן לפי אומדן מנו צבאות ערב שפלשו לארצנו לפי החלטת הליגה הערבית בכי" נוסח _המצורםמ וההלטותיח העקרוניות על ". מלחמתימצור", במדינת ישראל "הירוקה" כחמישים אלף חיילים. ;_כי20 אלף מצרים עם שפע של כלי רכב משוריין תותחים ונשק אוטומטי רב; _^ \ _כי10 אלף לגיונרים בפיקוד בריטי צבא ־מאומן, ממושמע ומצויד כהלכה בי10 אלף סורים ללבנונים י שציודם צרפתי ברובו. ועל כל אלר — "צבאימיוחד"
שמנה כמה אלפים של מתנדבים לבנונים תימנים, סעודים בפייקידו של "המפקד המעולה" קאוקגיי , אב, היה זה צבא רב ועצום גם אם נקה בחשבון את רב גור ניותו ותכונותיו השליליות חמרובות. המלך עבדאללה השכיר הבריטי אשר לא התפעל מביקורה של הגב' גולדה' _מאירסון בלבוש פלהיית ערביה שהתחננה כפניו שלא ישלח את צבאו לכבוש המדינה בגבולות האו"מ, הכריז ברוב חתי דיוגות כי בעוד 10 ימים ינחל נצחין גמור על היהודים והוא ירכב על סוס לבן ברחובותיה המפוארים של תל־אביב כשאלפי ערבים מחוצות ירושלים וביתי
לחם, רמאללה ועי־ מריעים לכבודו, ו ואכן, הוא סמך ביותר על כוח הלגיון שנחשב כטוב _וכמובשר בץ צבאות ערב. יועציו ומדריכיו הבריטיים לחשיו לו בודאי לא פעם כי מדעתיישראל הכרע בודאי בעוד שעות ספורות תחת המהלומות המשולבות !המרוכזות "מהיבשה ומחאויר" ג אך מה הוא הופתע כאשר הובס צבאו ונלקח בחלקו בשבי בקרביה לודורמלה. כידוע היתה זו אה ת המכות ר נצהות ללגיון הערבי*. • מלחמת הגליל והנגב המצב בדרך אל הנגב "התפקע. "ס י־
, ממושך ~ -1 מעבר שיירות ישראליות לנגב כמופכ5 בתנאי שתי ההפוגות... גרם להם להפיכת קערתם על פיה. צבא ישראל יצא בכוח להבטיח את מעבר השיירות אל ישובינו המנותקים ברחבי הנגב. בניגוד למלחמת עשרת הימים, שבה היו המצרים בטוחים יותר בכוחם וערכו הסתערויות גדולות. נאלצו מראשית מערכת שבעת הימים לעבור להתגוננות, היזמה נמצאה עוד בראשית הקרב בירי• צבא ישראל. אשר פיתח טכניקה מיוחדת שהנחילה נצח" ברת מפתיעים, היה זה שילוב מלא והי־ אום יעיל בין כל ־כוחות באויר ביבשה לבים. יחידות מונעות של פ"שטים וחבלנים חרמו אף חם חלק נכבד ביותר במערכה המתואמת. חבלות במיתקנים הריסת גש־ דים — וזריעת _3זק_7ר, 2החשיבו על הפולשים למיניהם את עולמם, ואה מלאכת הכיבוש _וחחטתערות לשם השלמה, עשו יהירות היל הרגלי שנתמכו בארטילריה ובשריונים. המערכה הזו הצטיינה בניידות מרובד, — בכח אש עצום. ובמכות פתע מדהיבוה, לוחמי ישראל הוכיחו רמה מקצועית, כושר קרב ורות איתנה להפליא. המעולה השניה שהכריעה את הכף לטובתנו היתד, בלי כל ספק פעולת הגי ליל המפורסמת בה שוחרר "הכיס" העי נקי אשר היה עדיין בידי האויב, צבא ההצלה בפיקודו של קאוקג'י הכושל עשה כל מיני הכנות על מנת לנתק את צבא־ישראל. יאותה גיזרה_, אז יצא צבא ישראל לפעול־ ובמכת בזק מזהירה ומדהימה שארכה ב־100 שעות שוחרר שטח של 600 קילומטרים מרובעים שהיה מעין טריז בין הגליל העליון המזרחי והמערבי. צבא ההצלה _לניינהו הוכה שוק על ירך. השרידים המוכים נמלטו אל מעבר לגבול הלבנון בכרם הגיעו אליו כוחות ישראל ושוב הוכיח צבא ישראל כי יודע הוא לבצע משימות.
כן, נשתנו הזמנים וכל אחד מאתנו עומד היום תוהה: האמנם רק שלוש שניט חלפו מאז. לאורך דרכים וישובים נת' קלת של העיין במצבות גל־ער שהוקמו לזב־ דם לוחמים צנועים. ושוב מעלד_^אני מכרוני את אחד הימים, שעה שעברתי ברחובות תל"אביב העברית. הרדיו זימר את "בתישבע" חיילים על מכוניות משא שרו את שיר־"הפינג'אן" וברחוב שרו את "היו"זמנים" ו"שיר־הצ'יזבאט" נזכר־ תי שוב בימים עברו, בחם לא שרנו את כל השירים הללו אף כי ישבנו בבר מסביב לפינג'אניפ ואף כי טעמנו במקצת כבר את טעם הקרבות!כי בימים ־הם, מ. _גן־שה", (סוף בעמוד הי)