הלבנון, 3 פברואר 1875 — 'ירכתי לבנה. [כתבה]
'ירכתי לבנה.
:כוחן . • להצסחים האלה נדרש חלק . מצער . מאור . _םיםיד החמ;צי. ולכן . כאשר יבאו ל&קום חופשכי . בונמצא . • הרגה םגאז, יסור _ההמיצי, כגאז ־חמוץ. פחמי ימותו חצסחלם היש. מהר אולם . אם. מעורב הוא במעט גאז י יסוד - חמוצי ארוכה עוד תהיה להם ויחלו לעמוח ברוב תפארת אמנםבכז .. נוכל לאפר למו. גואש כי . אחרי עת לא בביר־לגא קצם. _חומבלדט הביא . בהיק הרי . פרייבורג בצל ויתנהו עמוק באדמה, האויר חיה . כה , עכור ונ ? -אלהסגאז ?יסוד מימי עד כי גר-אשר הובא בו גבבה וגם הריאה לא יכלה ? לעמיד בו בכ"ז הבצל התפתח, העלים ? היו ־ירוקים, הפרחלם לבשו הוד והדר, ובלי האבק החלו לעשות. מעשימו. פוף דבר הבצל וצמה . ברב יופי י ולא וכאבו -ידע היה . כל מנת . מחסור רקב, , בי . אבל הצמחים . ביום יהיו חשגעד רק ? . כל עשר עת ., פתאום אשר יוכלו בא . הקץ לה_^יא להבצל . גאז יסור _המג־צי מקרבם אבל בהתמו יגגעו ... לב) נכון. לכנו . כטוה , (כאשר הורונו הגממנות הכתובות " למעלת . (אשרדשןתצסחים _^ לא עי" פח. סעגאני-יחנוגעי:כי אם עייגחעצסי הנתן . בסו, וחכמת - הפיזולנגיה ?הוסי61 עוד להשמיענו לקחה . אשר יש להרשן .. :מסלול הקלפי בסי בבעה"־ח, אבל.. מה נאמר . איפא ברבר דשן העציםאשר בחורף ? =אחרי 'השלכת יישארו.. עמם. י ועריה. בלי. כל.. ציץ ועלה, ועת רב כמתי עולם יעמדו :על 1_פניהס תבס 1צלםות וכה הצמיחה יחדל בם, האם 'היד_^גם הלשד אשר. בכליסוטרף לחחוף'מלאך . מותיהצמחים—?א"כ •הלא. בעת _הז־את לא יהירי עוד בשריגי העץ גל דשן ובל לשד חיוגי — וזאת היות לא תוכל, עת שקט לו ג"ב דבר לא יתכן הוא וקפאון לשדו לא ייעלה/על הדעת, * הנםיון יורנו אשר תעצים הרגיםהגכריים(עקשאטישע) _^ס _^ילו"דשנפ:מפני הקדה, . פות למותו., מרוצת הלשד . מוברח הוא להיות
־־ידיעות 'הטבע חיי תצמח ים ::ל) האור 'יש לו־"עוד ־תועלת'. גדולה * • להצפהים (המשך . כי יפוצץ םנו/ _ייעבל (24 את -המיס הבא, א ל _קרבם־מהאויר :,. גם יפריד את יסור התמי_:צי. :מםנס, כי במלאת שפק יסיר _החמויצי בסו ילבינו חלקיהם ויחודו, כהצםחים הצמחים _בםקגם לא"אור. ולא:רק אור השמש כי־גם אור מנורה . מועיל הרבה להפריד*את יסיר _החמיצי ממנס, בכסיון החכם ?הנםכאלדט . כי/•צמח ברשי<אשר_*צסח במהילה השיכה ע יי קוי אור. מנו רה-אשר החזיקו ימים "מספר אצלו, שב ונהפך לירקון בדשא. אמנם לא לכל . נטע יאתה אור אהד, לכל נטע מינעדה . מדרגת _^אור 'אשר יוכל לשאת'ולמתק לו. צמחים ־ישנים יוכלו ־ הרבה יותר לשאת •אור מצמחים ־רבים וצעירים, לכן יבהרו יותר 'לשבתבצל:. בל, ־צמחי הסים. עי" רוב אור יאספו ויטעו, ובזאת הראה לרעת: ־גם.. נסיון חחכמים מעריקום ואוזלער-, אשר התבוננו . בי 'הצמחים בבוקר חזקה עללפריד כה ־המעודד בצהרים'חלוש" ובערב עוד י־יותר חלוש—. חחכם נסה לחלק בפריזםע ?את קוי האור-ולראות -איזה :משבעת תקוים טוב-יותר להצמחת הצמחים' וימצא י -אשר להחםא י(שאלאט) ־היותר:טוב הוא אור 'הירוק-זהבי, ואחריו אור פיאלעט)*אדום ־תבלתי. ( _^א) כבר •אסרנו בי בבל-הכהות המעוררות אס ?יבאו בחזק ויותר על ;ססת. מדחן לבון. מות _להצסהנם', להנבה. מהדבר הזהייעזרונו :בל הצמחים : ליהצפחים . במקנס• יחשך נבפהילות , עפר., ־אשר:הגמבאלז־ט שס;'עליסו_:עי1
* : סו בל גם בכל בעת זאת ההיא המצא , ואם ימצא בעצלתים במו ובשפלות וכנראה שהמה ידים מבעת בעת ההיא האביב כסו והקיץ היות , היונקות עכבר השינה (שלאף ראטצע , ( , וחית המורמעל טהיער והרבה שהאמפיביען אשר בהורף ישנים הפה תרדמת מות ולקראת האביב , הנעים ־בא לחדש ולהחיות פני אדסה יתעוררו גם המה יצוריהם ישובו לפעול :ם והה חיתם כפו נולד תקיפם על רגליהם• לג) כל משך הקי_?ישלחו השרשים את הםהיה אשר יינקו ע י י : וזצאזערען ם הוא י ר'' שלהם ל להוציא אל הנבעול הלקים , הרשים והיניקה , ליצר ההיא עלים תעמוד ופרי להגזע בלי השך , ההוא . עד להניק כי יחדל עי נסיבות שתים, או כי יורק ויושאב ממנו לשרו עי " תולדותיו הסבות אשר חוליה צמחי הקיץ אשר גחן להם חילו, או כי החלקים אשר למעלה םץ הארץ עליהם להפרד מהחל ק התחתון ספני הסתיו והאויר אשר יבלעם וישית קציר למו. אשר לכז כל החוטר העליון וכל משפחתו יאספו כלה ואך השרש ישאר שריר למשמרת בארץ, כאשר הוא אצל כל שיחי העצים (שטאודען געוויבסע) שיחים ואיזה מיני י עצים. שלכת העלים אצל הצמחים העציים, ואבדן החוטר והגבעול של עצי השיהים הוא ג"כ השתאבות והתרוקנות לשדם אשר שאבו ממגם צסהי הקיץ אשר הוציאו בזאת לאור. החלק הגדול של הדשן אשר ישלה השרש אל הנטע הוא ככר מבושל ומעובד היטב לדבר יצירת הענפים והשריגים אצל העצים והשיחים . , גפ ליצירת שאר החלקים אשר בם: עץ, עץ רך (שפלינט) 'ימי אשר באסט) ממעל עלים " לארץ , פרחים . הצאזערען , פרי ושרשים אשר זה , ואצל מאז עשו שיחי את העצים העבודה , ליצירת ההיא לכלכל החלק את הע'ז אשר עליסו יחלו להחלש-וכחם ליתפ הלשד הנשאר בהבלים
לא יעצר עוד כה להאריך הלקי הנטע, יחל המועד (םאסענט) אשר עלי הצםהיפ העציים וגבעולי עצי השיחים יהפכו לירקון, יבולו, ינועו, והצמח יחל לעשות שרשים חדשים תחת הישנים. אם גקוב חור בעח ההיא (כפו בתוך ירח שבט) בעצי הבי רקע הצוםהים באקליסנו אז לא יזול דשן עד פאוםה, הצפח אסנם גפ עתה איננו חסר פרשן אבל רק בצמצום כדי החיות נפשו, וכדי עשית שרשים התרשים אשר עליו, ומפני הדבר הזה לפעמים עצי פרי _£שר הוציאו פרי עד בלי די, ימותו בי _נשאוב נשאב הילם כלה שארם ולשדם ולכן יבא קצם. אס כבר נוצרו היונקים הצעירים בארץ יחלו לעק דשן ורטיבות כסביב אשר יעברו ויגמרו ויתנו•, בארג התאים, ובהיות כחם חרש עםהם יכינו כח דשן למכביר עד כי ימצא ליצירת כל החלקים של העץ אביהם.. ואז אם נקוב חור בגזע העץ אז יצא דשן הרבה, אבל כאשר יבאו היונקים לסוף יאנואר ויהיו בו ימים . צחים ומטזהריפ אז תהדל נזילת הדשן, ובשוב יסי קור שנית נוכל להתבונן בנזילתם. אחרים יאמרו, אשר בנםבות הדבר הזה הוא כי בעת התום וטוהר הדשן יעלה למעלה ביותר, ובעח קרח ישוב ויפול, אבל טיח תפל הוא, ובאמת נסיבות הדבר הנה: כי בימים לא קיים ובהירים תעשה הוצאות האד ביתה מהירות ונהיצוה, אשר לכן ימעט הדשן פנימה, אבל ביסים הקרים והלא מטוהרים הוצאת האד מעטה היא ולאט לאט תעשה קורא מעשיה אהוב אשר ) השרשים כ ] *? לא והשיחים *הרב מעינו לתרופה ודשנו אשר רויה יאספו • ומפני ' לפני טעם האביב הנזכר רפאות (תרע המה יותר י מהנאספים בקיץ, כי בחורף? עי" השרשים והיונקים חחרשיס יאסף בהם יותר לשר ודשן, וברבות ללשדם תרבה סגולתם. לד) מרוצת. הלשד אבל לא תובל היות אצל הצסהים כאשר אצל
בעה"ח היונקים, הצפרים, הדגים, האמפיביען והרמשים (אינזעקטען, (כי אס שניחם יחד נשתוו הלא היה לנו לחתבונן מקום ראשי אשר כל הנוזלים יועדו בו יחדיו בצאתם ובבואם, וגס אם היה כמערכת הדוא (_צירקולאציאן) בלשד _הצםהים לא היה לאל כל שורק קטן מעץ הערבה להצמיח ולהקים גזע חדש, אבל כנראה מערכת הלשד היא דומה לבע"ח הפאליפן אשר גם הסה יותנו להחלק לחלקים רבים אשר יקומו מהם פאליפים תרשים—. תבונת מרוצת הלשד לב שוגה היא אצל משפחות הצמחים, בושמית גנית (גארטן באלזאמיגא) אשר היא צמח אחו, אם יחסרו _מיסיון מהר נבל תבול, ואם _נשפ־ך עליה מים אז אחרי חמשת רגעים הגבעול והעלים ישובו יחיו ויגביהו ראשיפו. עץ ושית לא כה סהר תעלח ארוכה לפו וישובו לאיתגם. חכם אחד יאפר אשר ראה עץ גודגניוח (קירש בוים) אשר נשבר חוטרוברוח סערה, והצמדת עם האסיר נשארו תלוים וסאהזים רק בפסים קצרים של הקליפה, בעליו ראה לחקהו סהר ויציבהו על עמדו, והנה פגיו פתחו אסנם פרחיו עוד סוגרו, אבל כעבור שבעת ימים לא היה עור לדעת ב צמית חעץ כל מחסור, ויפרח וישגשג בהדר תפארת, אבל מהר אחרי זאת פתאום נבל ויסות. •'־ וכן ראה אשר ענפים הגשברים סן העץ בשלו את פרים, גם עצי פרי אשר נזעם נקפא בקרה ובכל זאת צמה ההלק העליון ויתקים עד ירה יוני י ויראה בזאת כסו שדיחלק העליון יקדם לקבל את הלשד הפגיע אל החוטר ע י" השרשיס מ;החלק התחתון הקרוב אל םניקיו י וזאת לא תוכל היות כי הלא נדע אשר השרשים ־יגיעו את הלשד אל מרום העץ • הרבה מאוחר _פל יהגזע התחתון. אבל לנו להסתפק במה שנאסר אשר הפסים האחדים אשר םפהו עוד את החלק העליון להתתתון, והעץ החי מעט בהגזע
הגקפא שאפו עוד לשד מה מרשרשים להחיות בכל מאמצי י כחם את החלק העליון. (ההמשך יבא) המעתיק : שז"א הלוי , ממעלז