הפועל הצעיר, 16 ינואר 1925 — כלכלתנו הלאומית ‭.(* ‬ [כתבה]
כלכלתנו הלאומית . (*
כל היינו עניים הם ממעש ועשירים בפתבלימוח;ובעושר מופלנ זח צפונים חסימנים הסוכחקים של העוני. עס רב־יכלת, שמצרים לו מן חמוכן נם שטחי אדמח רחבי־ידים נם אמצעים כספיים בשפע, פטור חנחו מחרבח שאלות מטרידית. מחלקים את השטחים חאלה לרביעי שחמט, ומעבירים מתנחלים, כאשר יעבירו שתילים רכים מהמשתלח. י לאדמת־מטעם הקביעה. כבישי המדע וחטכניקח חחדשים מסיעים . לקפיצות־חדרך י . אחת היא המתירות בכבושי־מלחמה בחרב יבכבושי־שלום במהרשה. כשחמחנח עצום והצידה רכה יש כיום הזד. אפשרות להשתרע על פני חזית ארוכה ורחבח בצעדים מחירים שלא שערום ראשונים. אולם כשהםרים שני נורמים ראשונים אלח באה חהתלבטות בבחירת טכסיסי חבבוש. באין די אונים אין נם בתרח אחרת אלא לקצר את חחזית, לעזוב חרבח עמדוח חשובות כשחן לעצמן, ככדי לחחבצר כאלה חחותכות אח חחיים ואח המוח, ־ ושאלת המוקדם וחמאוחד מתיצבח בכל מוראה. אין חחקלאיח כשהיא לעצמד. רואח בעיר אח צרחה. אדרבה? הכפר נבנה מחעיר;לא כל חבואוח חשדח מוצאוח להן מהלכים בשוקי־חנל, והשוק הפנימי חהילך ימרחיב אח ביח־קבולו עם רביי אוכלסי חעיר הנחו חנאי קודם וחכרחי לחצלחחם של ענפי _חקלאיח שונים. אף לא ימלו . קנאי חחקלאוח• נדולח לעצמם לאמר, כאשר טיחסיס להם, כי חם אשר . גלו־ בחתישבוחנו אח חאדמח. נלוי וידוע כי כלנו, _כגערוני ובזקנינו, חוגים חבר?והערצח לאדמח, אם כל חי, ובחלום ובהקיץ פינו מלא תהלתה. אבל בחבה ובחערצח לא גקרב אח הנאולח, לא אח נאולחנו ולא אח נאולח חקרקע. בשעת"חרום ובעתות אץ־אוגים חדודף אחרי חמרובה לא יחפש גם את המועט. והשאלה הנשאלת פשוטה היא וישרה: חאומדים אגו לפזר את בחוחינו חדלים לשבעח ימים או לרכזם בנקידד, אחת, ומהי נקירה זי? וחחשובח על שאלד, םשוטח זו אחה היא נם כן ופשוטה: כיום הזה רכוז חכחוח חנחו כל חיינו;לא עלינו לצבור כל 'אבני־ חבנין לחקמת . ביחנו הלאומי,, כי אם לחח עין י . _באבךחשחיה־ , וזוחי — האדמה י 'חחבח וההערצה נא ' לחשאיר לכל _חמפעלים חרבים והשוגים אשר בחכניוחינו, אבל צנורוח־חשסע חמעטים אשר ברשוחנו להוליך 'אל האדמה, על כל פגים לא להסכם חצרה. כי האדמה היא בכחיגת חא־בראשח בבריאה אשר אומרים אגי לברא, ובלעדיה כל ארג־חייגו תהת שמי־התחיה _קודי־עככיש. בראשית האדמה, ־ולא. השמים-, דרגה ראשוגח בסולם־המעלות ומפעל ראשון בסדר חמסעלים. אחרת לא תתכן כלכלת לאומית גושאח אח ע צמה, לא (* לשאלת התעשיה והחקלאות יוקדש המאמר הבא. על פרטי הפוליטיקה הקרקעית שלנו עמדתי בספרי . מדות' - שתמציתהנחותיו ' מובקה בפרק האחרון ־קצור החזיתי-. י י . ו.
תברא תרבות מקורית, לא יםחחו שערים לעליח דחבח, לא _יחקיימו חאוכלםים הצפופים המקווים ולא יתאהזו. בריטגיה הגדולה, רבתי בתעשיה, משת במרץ רב לפתח את מקורות החקלאות שבה. במלחמות _הבחירוח האחתגוח חרחר, כל מפלגח ומפלגה עלגלד ד. אח חחקלאות;_מחקיצוגיים שבמפלגה חעכודח עד הימגים שבמשמרים. דברי לייד נ'ורנ: . אין ארץ יכולה לפרוח בלי אוכלסי שדד, , , חיו לךברת היום באננליה. מצוח־חיום שלנו בחמש השנים חאחריניח היתה הפוכה מהקצה אל הקצה. אנו דברנו על . שובע• בקרקע. בםפירוה־השפעה ידועות השתלטה מנמר, עוינת ביחס להתישבות חקלאית, יעיניני היו לעיר, אף השאני את עיני העם לעיר.. הנאולות• חאחרונות, הנשאות עתה לתהלה ככל פה, לא באי עם הזרם כי אם נגדי, אחרי עכיבים רבים ימעצורים שוגים. חחטצגי שעח־כשר גדולה. ובחיםר _חיציכות חמציין אח כל מעשינו איננו בטוחים ביום מחר . לאן ערפנו זרם חולף. על כל _ציח שלא חבא נסחיס אנו
קדם־כל מעל הקרקע ומעמים את עצמנו — באדר!הנה גם חעליח חרביעית נהפכה . לדרבן לחכמי בלבלר, חדשים המנבאים ל"מהלך חדשי;זאח העליה, שעל־פי כל מתותח ובחוח חדחיפח שבה?חיחח צריכה להיות לנו למזברת־עון על-העבר ואזחרח לעחיד, באוחה הכלכלה _חלאומיח חמפלח אח מכוחינו כארצוח י המקיאות אותנו טקרבן אנו אומרים לרפא את פליטיחן בארץ־חבחירח, בבאנו לטעח כלכלה זו תחת שמיד-, תחת שמיה ולא על אדמתה. _וחמליצח . באש נפלה יהודה ובאש תקים' נהפכח בחוקף . חמהלך חחדש•: באייר נפלה יחודה וכאויר תקים... ! כל חבריחד, מארצות חנולד, במזרח אירוסח חיא, כידיע_, בריחה מתחת מפלת של כלכלה לאומית מתמוטטת;בנין עתיק־ ימים שיומו רד. העליד, _חדביעית ברוב מנינה אינח מביאח _כעליוח חקודמות פליטי . שגיות־חרוח• . וקרעי־הלב• "העורגים לתרבות מקורית והרואים אח הדוש נעוריה בשיבה לנוע־מחצבחנו, ־ אף איגד, מביאה פליטי חרב פרעוח?כי אם פליטי ?כלכלח לאומיח ששרשיה באויר. מוץ גרף. חדש מממשת גורן חדשח, אין כיבד בניפנו חלאומי , ולכן יכנף כמוץ בכל רוח מצויד" אין כח־אחיוה לנו בגזרה הכלכלית חכלליח, כאשר אנו נעשים חולית מיותרח בשלשלח מפעלי חעילם עם השנויים החלים ככלכלח זו. עם שאיננו יוצר חמרי־בראשית כי אם רק . מסרסר־ אותם לא• תהיה לו תקומה, אחת היא אם יבנד, את _ביחי חחת _שמי־עוםדח או חחת שמייתכלת, וננד סרסרות זו נאסרת המלהמד, ככל מדינה מתוקנת. יוצרי חמרי־בראשיח שואפים לקצר אח חדרך בין חתוצרת ובין חחצרכח ולירוט אח חדרך בפני אנשי־הבינים. בנופנו הלאומי הסדר. השדרה היוצרת, חמקימח עם, חמחםנת אותו והמשרה עליו, ברכה, והברכה היורדת על עמים שבתוכם אנו נרים נהפכה לגו למארה. בכל הרדיפות שחיו רודפים אותנו היינו המיר מוכי־חשכה_: נשתנו הזמנים;כיום הזה יש ואנו מוכי אורות בוקעים. באשד כל מהפכה כלכלית _שמקירה בקדמה היא ננדנו. נם המכים אין להם צורך להתעטף שהורים. אדרבה.
עוטי אורח חם. רוממות שחרור העמלים מידי מציקים בדמוח אנשייביגיס בגרונם ושבט־אורם הנחו מטה־זעם ננדנו. גם לצעוק חמם אי־אפשר, כי חנזרות אינן על פי טבע מהוחן חמם, כי אם נזרוח על חחומסים... חמלחמח שנלחמים בנו חיא מלחמת־מצוח איפוא, ולמראית־ עין אינח אפילי מכוגת גגדנו. רק חציר, קולעים בכל גופנו בכל אשר נפנח, כאין מנוס ומפלט, באשר אין לנו עמוד־שדרח ייצר וחננו מרכבים ממעמד בינוני אחד החי על _חתיוך כלבד. בקרב עמים אחרים נפנעים רק שדרות וחונים צרים, ואנו נפנעים כעם, כלנו בלי יוצא מן הכלל. ובאין ' כלכלה לאומית נושאת את עצמח, כלכלח ששרשיח באדמח, מוכים אנו נם בחומר נם ברוח. נם חחלומות על _אבטינומיוח של מעוטים כלו כעשן. אין להביא ראיות מהעבר. שבו יכלנו נם בארצות־פזורנו לארוג את ארג חיינו ולהמשיך את . שלשלת־הזהב' מדורות קדומים. באשר בימים ההם חמכנו אח יחדוחינו במקורית כלכלה נאמנים, מביעים בעצמיתנו . ובנחלת־מורשח. בחקופח הפיאודליזם היה לנו מוניפולין על מסחר
ושלחנות, מעמד בינוני אחר כמעט לא היה. אחרים לא הפכו בחררה שלנו. האוכלוסים חחקלאים, חרוב המכריע בכלל בין אוכלםי כל ארץ, חיח מחולק לשני מחנוח: כעלי האדמה, אנשל מלחמה ורודפי־תענונות, ועובדיה. עבדים נרצעים. אנו היינו היחידים חמחוכים כין הכפר יהעיר ואשד ידעו . להניד, 'בצורת כספים, חבואוח נכסי דלא נירי. החד כוח עצמד. חיתה בימים החם חאולוגיח עיפ טבעה, קרובה איפוא לשמים מאשר לאדמה. בתדבוחנו עוד יקדה אש־קממים וחיחה נעלה ונשגבה על השולטת, ולכן יכלנו להיות _סנידים בין חחומות, לנדל תרבות זי ולטפחה. חדור מחק את תצורות _הישניח כבנזרח חכלכלית כבתרבות, ובעקכוח ככושיו חולבות' ונמחקות אחח אחת צורוחינו חלאומיוח חמיוחדוח. עם בטול חםיאודליזם חדלנו להיות אדוני י חםצב אפילי בסרסרות. קם מתחרד, לנו, קודם במעמד חסוחדים מבין אוטיח־ העולפ _ואחיכ בחניעד, חקיאופרטיכיח. הכלכלה הלאומיח חכללית
לבשח צוריח מרכבוח מאד. עבודח־האדמה התרוממח בכבושיה חחדשים למדרנת מדע יאמנות. ככל מקצעוח החיים באח חלוקת עבודה. התעשיה הכבדה יציר, מעשי־בראשיח וחחסר את יליד־ האשח בפלאי מפעליו מעט מיוצרו. אפילו דרכי־חטסחר חדלו לחיות פשוטות. _בחרביחנו חעתיקח אי־אפשר חיח לחחזיק מעמד במלתמח הקיים, ההשכלח חדלד, לחיוח, כאשר חיתח בפי מכשריח חראשונים., כח־השמים,, כי אם _מטה־לחם חלוני. חחרבות ניפח חדלה להיות חזון ימליצח, כי אס מחיברח ייתר לאדמח ירחיקה יותר משמי־השמים. היא היתד, אס הדור ובת חדור.. ברזל לוחט ננר כעורקיח, ולא אמונדי חמח;והשולט על חברזל וכחות־בראשיח כאלח מושל נם בח, יוצר אח תרבוח חדור חמקוריח ומטמיע בלי חםלח _חדבייוח חלשית שמקורן כאש־קדומים ואין לחן חלק ונחלח בחמרי־בראשית. יצירות ספרותיות בודדוח נם כשהן מחובריח לקרקע איגן חרבות־עם?וקל־וחומד כשחן חלושוח. גם מיטב חשירח אינו מחגלד. בדור זח בחרוזים ובצתפי אוחייח. חאדם שר עכשיו בפחם, באש ובברזל?יצר צורות בלבות סלעים ויוצר מראות חיים על
פני מרחב"השדה ובצמחי־חשדח. בחפירח מגחדח יש יותר שירח מאשר ביצירח חכחיבה השרד. על חמנחדח. זחשידח חחרוחד. על פני השדמה במחרשה חיא נשננה מהשירה הכחיבח בקולמיס על דבר השדמה. בכל הרשייית האלה שמעשי־בראשיחנבראים . כחחומיהן אין לנו יד?ואפילו לא שליטה כעין: לא רק שהן מעבר לשדה יצירתנו, כי אם אינן אפילו בשדה־הראיה של משוררינו ואמנינו.. הנושא היחיד של שירחנו היא העירה, ואף היא יונקח מהעבר, כי בחור, נחנת לנו חיכלת רק לשיר על עירח_, אכל כח אין לנו אפילו להקים' סוכה נופלת כמוה;... בנח חיא חמונח חיינו בהרבד. טארצוח . פזורנו וככה עלולה ח"א לחיוח מהר פה חחח שמי־החחיח. אנחנו איננו מחדשים את נעורינו, באשר אומרים אני לעשות, בי אם מחדשים את הנלות ומפעליח. בצר לנו אנו נשענים על . חסרכז חרוחני•. זוהי דרבנו מאז ומקדם. כאשר יעלה השער על המרכז חרוחני. סימן שאנו יורדים מפה, מטה: יורדים ביכלת־היצירה ויורדים אפילו כיכלת
_טעוף־הדמיון. מחו היקפח של חתרבות שאגו מצפים ממרכז רוחגי. אם תרבוח פרושה מעט חזון ומליצח • יחרכה חאולוגיה אילו חכרא אף זו בדמות לקויה. אילם אם חרבוח זוחי חרבוח חדור, חמקיפח את היצירות הגדולות במדע ובטכגיקה, לא תברא בלי האדמה ועובדח, חרבוח זו שרשה. בחמרי־בדאשית הבונים כלכלה לאומית בריאח, עם מלא ולא מעמד _מהוכים, הטשרטר לא יכראח, ואפילו אם ינפחו מחרש בשבע נפוח, לגרמגיח ואוםטריח היו טשרטרים על נסיח אוסטטרק, טשכוםלוכקיח, וטשרטרים מבוססים לא על ניר כי אם על חוחהים אדירים, ־ כלם נפצי ליד מחרשת חאכר. מרכזי תעשיח רכים בסלובקיח עודם חיים כידי נרמנים, יאדין חיים הנהו זחו שריח עבד אחמול—חאכר!בלודו ובורשו יש לנו חלק בתעשיח, ושליטח אין לנו עליח. בחליאכיב יבחיסה ובחדר־הכדמל אין לנו יתר בטחון. כרכים כנינו בכל חפוצוח הגולה, יכרכים רבי־אוכלסץ, אבל חם לא בגי את העם ואח תרבותו. ירושלים שבליטא הבילה שכוגות עבריות, שלמית יטחירוח מחעריביח, גדולוח מתל־אכיב ומחדר הכרמל. ובערי־התהופ כל שכונה יהודית נרולד נמצאת ליד שכגתח
, הסמוכה כאוחו חיחס שתל־אכיב חעבריח ויפו _חערכיח נמצאות. אין הדוש איפוא בכרכים ובערים שאנו אומרים לבנוח. כאלה כנינו, כל אהד מהם גדול באוכלסיו פי כמה סאוכלסינו בכל הארץ. סחם אוכלסים יהודים צפופים אינם מביאים אח חבטחין החסר לני. חאדמח חיא המשנח אח חערכין חן בחומר וחן ברוח. נם בימי־ קדם היתד, _חרבןחנו פדי־האדמה, והנבואה לא ירדה משמים ארצה, כי אם מאחרי מהרשת הפלח העברי עלתה מהארץ שמימח. ואדמה זו לא חחבח. מד, שקל חיח חמול קשר, חיום, ומד, שעוד בנדר חאפשרוח היום יהיה מן הנמנעות מחר. בינחים שלוחה היד הנעלמה וכוהכה: מנה, תקל וסרסין... * בכל חדברים חנאמריס אין חורה הרשה, אבל יש בהם משום משנח תורד, , לקיים מד, שנאמר: ושמח השכם והערב. החודר, ידועה, אכל מה חתן ומה הוסיף אס גנוזה היא. נם אלד, החונים
, ברוחם מפירים את מצוותית במעשיהם. אגחגו מחגחמים כי אגי ככח מציאות חפוכח נגיע אל חמטרה הנבספח דוקא בחתחלח מהסוף. אולם המציאות ממיכה יום יום אח הפילוסופיה חשגורח בפי רבים מחכמי הכלכלה שכנו, כי הקו העקום והזינ־וני הנחו חקו חקצר בחיינו _ידרכי־העקלחין חן המנחות אותנו _למישרים. אחת חיא אמת־חבנין למשק־היחיד ילמשק־עם, וחיחיד לא ימח נם בארץ־ הבהירה את ביתי כשנעינות ובתהפיכות כאלה שהיה לנו לטבע שני בבניה חלאומית שלנו. בלי דאנ קידם כל ללחם חקי שיהיה מובטח לו יום יום לא יטע פרדס אפילו פתח־תקיתי כשימצא כאי־ בודד עזוב לנפשו : ובלי יסוד איחן לא כנד, עוד איש כיח אפילו בתל־אביכ הנצבח כאילו — לפי דברה רבים - ככפירה חיה _במציאוחם של כל חקי כלכלה. בדרך המקבלת בכל הארצות יחשוב היחיד נם כארץ אח חשבונות עולמו ילפי חקי הכלכלה _חשולטים ינחינ אוחו בל עם מחונן בחוש טבעי טמיר המנחח אוחו _למישרים בלי חשוב הרבה. אנחנו מרבים להחחכם, החוש חטבעי חוח חסר לנו, ובלי מצפן נאמן נאבד בחורו לא דרך. וחמצפן שנוכל לבטוח . בו זהו;שבו קביע ינטוי חמחט חטגניטי בכיין חפוך מיוארשו ולוח, לא דפוס הבניה שלנו בנלוח, דפיסים חדשים, דפוסי עמים טבעים, לצקת בהם אתהתרבות ' והכלכלה חלאימיח שלנו. יצהק וילקנסקי.