הפועל הצעיר, 21 פברואר 1919 — כתות ומפלגות. [כתבה]
כתות ומפלגות.
'אדרבה, זוהי הנותנת. י עדיין לא הבשל הפרי;כל זמן שהמשטר '_הרכושני . קים יש אש עצורה בחברה, ומוכרחה היא להתפרק ־ בלבת המ־־נעש. !נם המלחמה הזאת היא חבלי־לידה ? המלוים אולי יצירה נמלה—' י אפשר נם אתחזון אחרית הימים, "ככתוב בספר, " זד, או אח־, אבל איזה ?חזון- גדול. אולי זאת היא הנשימה האחמנה של המשטר הקיים. " ?י י . תאמרו: מה בצע בספרי טכסיס. מומ־דרך. הגה גפ מתורת 'ה_"קפיטל" באים האחמנים" ומשמיטים ? אריה אהרי אריה. אין בכך _" כלום. בפ-יזה עומד מגדל גבוה, שבונהו עשהו עקום;העקמומיות הזאת קורעת את העין. אלמלי איזה אדריכל היה מגלה אותה בטביעת עינו ההדר, היה מנבא למגדל זה יום רע, כי יהפך למעי מפלה. ;והמגדל עומד ומפליא בעקמומיותו. נתנלו איזו _עקמימיות, אין בכך כלום—המגדל עומד', המגדל מאיר לרבבות אנשים ומורה להם דרך. הוא אינו יכל להאיר , לנו;אנהנו עומדים על השקפת י עולם אחרת, נדהםים בגורמים מ־והדים. אבל אי־אפשר .. בלי שטה סטרטגית מסוימה. ' י כל השטות אינן ?נצחיות;נם ההקים במדעי הטבע הם בני־הלוף;כל המדות והמשקלים של בני אדם הם לקויים ופגומים, ובכל זאת אי־אפשר בלעדיהם. חק"ם וקוים . נטוים דרושים לנו לפי מושגינו אנו בכדי לקבע סדר , במהל ך מחשבותינו ובמעשי ידינו, אם. גם לא יתאימו למושגי דור בא. ובדרך־אגב היוצרים 'הגדולים אינם קובעים דרבנות בהקים שהם קובעים ובקו־ם שהם מטים, אלא. משאירים להם זכות הגידול ואפשרות י הגידול, ובחיי . היוצרים ?הם גדלים באמת ומשתגים;ורק במות היוצרים באים , התלמידים" וחונטים . את החקים האלה לדוגמות ?קפואות _ומובנות ונוטלי-ם , מחם כל סגולות החיים. .
י י י ־ . י . * הציוניות, זו המורדת הגדולה בכל שעבודי־נלויות, התגלתה באותה ההכרחיות הטבעית שהתגלו כל תנועות השחרור. השאיפה' לחפש ' העצמות היא המניעה את כל תנועות השחרור ומעוררת את _; התסיסות ההברותיית. אין האנושיות הכאבה נוהמת מתוך קופה של תבן בלבד: היא תצעק מעצמת מכאבה גם מתוך קופה של בשר; הקיבה תהיה שבעה, אבל הרוה ? יהיה רעב וצמא להפש י אמיתי, לשלמות גילויה של עצמיותו; י הוא יהיה רעב גם בממנת העתיד " , " בכל משטר מדיני וחברותי שהרוב יבליע את המעוט, בכל סדרי ההברה שיערכו בעד כל פרט ופרט להתפתח ע"ס נטיותיו הנפשיות ושבהם לא יוכלו כהותיהיצירה של היהיד להיות שופעים ע"פ " דרכם ומוצאים להם מוצאים. ומבאים פתוחים למהר., העצמיות תוכל ל מ צא את תיקונה המלא רק כמשטר האוטופי סטי של הא נרה יזם—. זהו ד, הזו ז הגדול של. ?אהד י ודה ימים!"
" גם החי והמרגיש בין בני "עם נודד הלכה" אינו צועק מתוך. קופת תבן בלבד. בכל הארצות . והמדינות יש שעבודי גליות: תחת שמי הנחושה ותחת שמי תכלת. אין מרחב לחיצירח הלאומית ולהתגלות העצמיות הלאומית!ובכל מקום ובכל זמן העלבון הלאומי ? הי', וקים, ונוקב. הנשר הרוסי — מקום מולדת ההוד, של רוב מנינו י ובנינו של עמנו—יהיה תמידדו־ראשי:" האחד— _טולםטויו והשני— . " י פובימנוסציב... !ובארצ ות ה בד. ית—המולדת השניה שלנוכל ז מ שיהודי אחד יוכ ל לח י שב, כי לא נ בחר ל נש יא . ן , רק מפ, נ י י ש ה ' ו א יהי , די, ת מ צ א ? כ ל? היהדות בגלות ., השאיפה לעקירת המרכז. מתפוצות הגולה באה בהכרהיות טבעית, אבל התגשמותה אינה הכרחית. יש גורמים ומניעים המהיבים את התסיסה, ההתעוררות, את השאיפה לחיים חדשים;אבל איין במציאות אותם הגורמים . המחיבים ' את התגשמות יצירת אותם ' . _^ החי־ים החדשים. " כי ,, מקום המרכז י' לא בידינו הוא.
(המשך) אין במפלגות מדיניות , מגידי מישרים;"הללו הנמצאים בקרבן מריקים את , דבר אלהים ותוכחות מוסרו, "העצורה כאש בעצמותיהם " , " מעל במות בתי אלהים. מעל- במות . החול הם מתפשטים מבנדי " הכהונה" י ומדבמם גם הם ברוח אחרת ובשפה אחרת;השפה מכונה לפי המציאות;ובמציאות מקבלים אה חזיונות החיים כמו שהם ולא כפי ', שרואים אותם בעיני רוה, בעתיד הטמיר והמערפל, י או . בעבר הרחוק. י בתקופת מבולוציה אין חלוחם יודע את עצמו;הוא כאלו נשא בסערה;כהות טמירים ונעלמים קולעים אותו, מבלי לדעת מאין ולאן;אולם בשך הסעיר. עומדים הכן על כנם מאזני ההגיון!הלוחם־ בסדרי ההגרה מצוד.., ועומד ?להתחקות על שרשי התפתחותה, על ץ . טיבה וםגליתיה, על הכהות האצורים בה ועל דרכי- הלוכד, הטבעיים; ועל כלם לא לראותה כגלים דוממים נערמים' במקרה או ע"פ שרירות לב של מ־ שהוא, שאפשר להעבירם לכאן ולכאן, אלא. גוף אורגני; ואת תוצאות החקירות האלה הוא כורך בשטה טכסיסיה. כל השקפת־עולם המונחה ביםוד מפלגה אינה שטה פילוסופית מפשטה . שחשבון העולם שהיא, המפלגה, הושבת י היא תכלית בפני עצמה; הפילסופיה היא שירד, עליונה הבאה' לתת ספוק להמית הנפש, העורגת לחקר לכל תכלית ולהדר למצפוני הטמיר ולהידת החיים, להכניס סדר ידוע בתוהו־ובוהו. השורר במהל ך מחשבותינו. הפילםופיה של מפלגה היא פרוזה, _סטרטדקה' הבאה לתור את עמדות האויב •י
ולערער את: 'סודותיהן. ה"קפיטל?"זהו הספר הפטיטגי• היותר גאוגי של הדור;הוא מכריז מלחמה על החב־ה הקימה !ח'" שבחן את דרכיה, הדר לכל צפונותיה וקבע את מהל ך גדולה' והתפתחותה;הוא נסה לצפות לאחרית הימים אף לגלות את הקץ, "אבל לא בא להוריד משמים " ארצה את י מדינת העתיד, "י כמו שבעלי כתות נוהגים לעשות. הוא . " מוליך??את מחנות הלוחמים לקראת העתיד צעד אחרי צעד בדרך הלוכד, של המציאות, ועמדה אחרי עמדה הוא יבא להשמיט. מתחת רגלי האויב. ככה נלהם גם המפא במחלות;הוא אינו יוצא נגד הטבע, אלא י מסיע י לו—נלחם בטבע נגד הטבע ואינו בא לשגות סדרי בראשית. נכה מתנהג הגנן עם צמהי טפוהיו;יש לו אמצעים לגדל גדולי ? בכורים וגדולי אפיל, אבל תמיד משתמש הוא כגלויי י הטבע, בכהות הטבע ולא בדמיונות רוחו.
גם החי , במדינת י העתיד י' עומד תמיד על קרקע המציאות, ורוצהלקרב. את הקץ" בשלוחי הטבע, ומהנה כארך־אפים לפרי' " י עד אשר יתבשל. יודע העלם כי עתיד הוא בשנות _הבחי־ות ?להגביר . חילים " ולהעמיס משא כבד על שכמו, אבל כשתקופה זו עדיין לא הניעה, עומד הוא ומצפה ואינו גוגע במשא שאינו לפי כחותיו עכשיו. יודע הוא המצפה , לחזון אחרית הימים" כי . ? הוא יקצי' ברנה את אלומותיו, אבל אלו עדיין לא בשלו והוא בעצמו לא בגר למשא הכבד הזה. יש אמנם טועים בשקול־דעתם ובטביעת עינם וחושבים . כי. הכל כבי בכורים, ומקהים?את שניהם כבסר... אבל טעות כזו מצויה גס בטביעת עינו של הגנן המנופה;אין לנו לבגי בשר ודם מדות 'מדויקות בתכלית 'השלמות... העמידה על קרקע המציאות היא שעשתה את המפלגה יי הםוציאל דמוקרטית לחזקה;כל האוטופיות הרוממות והנשגבות שהבטיחו לעתיד י לבא מסוציאליסטים ?ואנרחיםטים בעלי גון שונים לא הצליחו לארגן לגוף אהד את ההמונים העובדים ולעשותם לחומה . בצורה אהה. תאמרו : ?נכזבו התקוות — הגההתבערה העולמית " "!
בגלות הציוניות היא כתה;היא צפה מעל פני הי' המציאותי ' ואינה מתערבת בהם . ; היא אינה רתוקה לשלשלת מאורעות' החיים י וחזיונות ההברה, אלא פרושה ומבדלהמהם, !מדינת 'העתיד, "שבה _ך\א היה, חולמת ואורגת את קורי חלומותיה, אינה גדלה ומתפתחת ? משרש' המדינה הקימה, אלא היא 'עולם . בפני עצמו ושרשיה במקום אחר. כל ציוני הי בגלות היי שניות, אפילו' אם הוא עובד "עבודת . ההוד", ורוצה להטביע עליה את י חותם התנועה שבה הוא נרגל;תמיד , הוא במערב, ולבו . —במזרח. !"בשעה שהי הוא חיי י י הוד, שלמ ים הוא אזרה רגיל, י שדבר אין . לו עם יצורי " ' דמיונו;"ובשעה שהוא ?מהכנס בקלפת חלומותיו אינו חי היי המציאות אלא היי דמיון". הציוניות ג"ב מתבדלת, בורחת מהחיים
ושואפת לאי־ממהות';כלי זינה בטלהמתה—מוסר •השכל והכשרת הלבבות. כי הגורמים החיצונים המעוררים תסיסה . והכהות הדוחפים להעברת המרכז ' אינם . מספיקים ;השאיפה לחיים הרשים יכלה להיות חזקה, ? אבל בלי האמונה באפשרות י ההנשמותה היא נשארת הלום עובר י ;ואת האמונה הזאת אי־אפשר להקנות בהכרהיות . " טבעית" ובכה השתלשלות חזיונות החיים. בגלות הציוניות, שהיא בעצמה כתה מתפלגת, ' היא במניה ובזרמיה השונים לכתות;כשהים כלו הוא רוח, יכלים גם הנהלים הזורמים אליו להיות?מה. הציוניות בגלות היא כלה קודש, ויש בה מהדרת הדת י ובבחינה ידועה גם מפולהן הדת;כל כתה המקבלת צביון. דתי יכלה להשמיע את קולה שיחריד את הלבבות בתוך התנועה הכללית ולהטביע את חותמה על מהל ך התנועה;וכל הקדוש יותר, יש תקוה 'שקולו ישמע יותר, אולם במקום שהציוניות מתפשטת מהרוחניות ועומדת . על
הקרקע, במקום שהולך . ומתיצר ? הבסיס הממשי למרכז ממשי מתנדפת הקדושה ובאים החולין;שם היא לובשת צורת מדינה המתפילנת לא לכתות כי אם למפלגות, ועניני החומר העכור הם היסוד המכריע _כזרמיהם. כל הזרמים השונים וכל השקפות־ העולם השונות, אם חפצים הם בחיים. ובאים לפעל ולהשפיע על מהלך־ החיים, בהכרח שיתגבשו בצורות מפלגות העומדות על ההול ולא
על הקודש. המזרחים" בגולה יכולים להתקיים ככתה המדקדקת במצוות " לות כבחמורות;בקונגרסים יכלה היא להביא את השקפת־עולמה , ק לידי בטוי בתפלות בין ההפסקות ובברכת־המזרן באולמי האוכל. אולם במרכז ההיים הממשיים ההולך ונברא ' מתיצבת היא על פרשת דרכים : או . להתכנס בקלפתה ולהשאר מעבר להייפ ;או להכנס לתוכם ולהרכין אתהראש השב י' בפני גודל עזם ולהשאיר " את הדת רק כסמל ודגל,. היתר עםקא" לאס'' ק, שטר מכירה י לשמיטה — אלה הם מבשרי הותורים הראשונים לחיים;וכהנה וכהנה עוד יבאו;כ' החיים מהדסים כל דוגמה . הבאה . לעכב בעד מהל גלגליה, ואפילו ' אם חומה בצורה מוקפת לה. ך גם יעודי הנביאים ומוסך־העליון, שאחד־־העפ הוא שליחם עלי אדמות, הם סחירה עוברת רק במקום ששואפים למרכז, במקום
שהציוניות עצמה היא בבחינת כתה דתית, ולא כמקום _המרצז עצמו — בארץ הנביאים הממשית לא היתד, כנראה מאז ומקדם מזל לנבואה;אין נביא י במקומו ?; הנביאים נבאו והוכיחו, והחיים עשו את שלהם וזרמו במסלולם, אם רבו ? המנבאים ? והמוכיחים, . סימן שהעם לא היה אף פעם ממלכת כהנים . וגר קדוש, אלא תמיד נוי חוטא?עם־כבד־עון. הנבואה היתה , צמה עילאה' בודד. , ככה היה , היופי' ביון רק צמח בודד בפלורה של אדמתה, והעם עצמו, לא היה כלו ה1ממ, 3אלא עם עבדים שדבר לא היה לו עם? המוזות ורק נשען. על כתפיו המגושמות ובנשאו אותן, הרניש _ביפין ממש, כמו שמרגיש הכן שעליו עומד הפסל -החטוב הנפלא.
מהפלורה הגדולה 'של ארץ ישראל?נשארה במקרה יק היא — ' הנבואה — מתרבותנו העתיקה, ואיננו?יודעים ממה היתה מרכבה ברובה. אלמלי נגנזה כל התרבות הרוסית הגדולה והיו ;שארים רק מאמרי י _יטולםטוי האחרונים . היו נתעים להאמין, כי כלה לא היתד, מרכבה אלא מגזירות . ופרישות ודברי מוסר עליון. אולם גם . נבואת השב הגדול וחזיונותיו' אינם אלא צמה' עילאה בורר בהפלורה העשירה ורבת־הגונים י שלי רוסיה הרהבה'... כיום הזה כלי היעודים" האלה הם לרבים מאתנו כערש" ' " הילדות. ועל ערש־הילדות מביטים בהבה . ובאהבה רבה, אבל אין משטתהים בה... ואשר ינסה לשכב בתוכה ימצאנה , מטת־סדום, " ותהיה בפיו לקללה ולא לברכה, צמה' הםלורה העילאים האלה י הם _, תלהלי־הנוער" של גאון ראשי עלומינו. תלתלים כאלה הם
?שמורים תמיד כהותם על הלב, אבל אין השב. השומר ?את זכרוגם מענד בהם את קרחת ראשו... _, '''?? בתקופת בראשית ידועה, על שכבה גאולוג־ת ידועה,, ־ בסביבה . ידועה צמהו לנו _, תלתלי־־הנוער" האלה;התקופה ;הזאת, שרק ' בכחות הצפונים בה יכלו להתקיים, עברה?ללא שוב ;תער כל הארץ ביא _יגזזם, והם נשארו למשמרת עולם , תלושים" בהדרת גאונם בבית עדנו? 'את מערומי ראשנו אין בכהם לכפות;הם יהיו לנו כפאה נכרית/ אע"פ שצמחו לפנים על ראשנו. כי אנו נמצאים ? " בתקוםת בראשית" חדשה המצמיחהתלתלים אחרים _" ... אדמת־־בדאשית הצמיחה יערי עד. מערים נכרתו, השרשים נשרפו, השלכת 'וערמות הדשן הפרו את האדמה, וצמחים חדשים ? ־ עלו. המצמיחה, המפרה היא —אם כל חי;"היער, הצמחים הם " ילדי מפוחד. ' הדת אינה מצמיתה את האומה אלא הא י ומה את
, , הדת;• השפה — לא את העם, אלא העם — את השפה. אם יש כהות היונים בהיק האדמה עולים תמיד גדולים חדשים. ואם איןסופו של עם יהודה •היה כהרי יהודה;מטרות ־ עוז ?סחפו את שכבות העפר מעליהם, וערומים עומדים םלעי־המגור, אשר לא. יעלו דשא' ולא יצמיחו שיה. האדמה החדשה תוציא פלורה הדשה, נדולים חדשים, . צמחים עילאים' חדשים, אשר הם יהיו התלתלים
שיכסו את מערומי ראשנו השב ואשר עליו יצמחו ויחדשו את נעוריו , ויהיו מחוברים ולא תלושים.. • ? שאגת הנביא היא כקול הרעם;הרעם אינו גשס־הברכה המפרה;הרעם הוא רק הד היצירה;כשיש קרקע מתחת?לרגלים, כשבהיים הממשיים יש כהות יוצרים-, כשהחיים גופם הולכים . ומשתפחיס, הרעמים האלה הם קולות מבשרים של תקופות גדול חדשות. כשהכחות אינם—יש נשיאים ימח, וגשם אין. והמוסר " העליון" הקדמון, זה הצמח העילאה מתקופה בראשית קדומה, הבא להרכיב ?את עצמו כאלוף לראשנו ונתקל בגלגלי החיים ובסבובם המהיר, ומדעים בקולו, ואת גשמי הברכה אינו יכול להביא, מרכין הוא את הדרת שיבתו בפני הכהות היוצרים י שבהולין _חחיים . ומוציאהיתרי עסקא * ושטרמכירת המץ" — לבועזיות" ולעבודה """ " ?רה??. (סוף יבוא) . , י א. ציוני.