הפועל הצעיר, 16 מאי 1913 — שברירי,קוליות מעבר לגיא,־ [כתבה]
שברירי, קוליות מעבר לגיא, ־
ל. א, אודלוף
סקרנות (סוף) לפנות ערב בא שנוי גדול והשוב בעסקיו של סולוביצ'יק. בלכתו באהה הרחובות הקרובים לפרבר העיר נזכר, שלפני צאתו מביתו בבקר שתה רק כוס קפה בחלב—המציצה מתהת לעצם החזה הזבירתו את הדבר הזה. הוא נשא את עיניו והיה אסיר־תודה למקרה, אשר הזמין לו במרחק צעדים אתרים "בית־אכל ובית-משתד, שכר של כדיסטיאן ?גנךופולו. "הוא נכנס וישב אל שלהן• שיש קטן., שכתם מוזר של דיו התנוסס בקצהו האחד—, לכתם היה •הסלואט של דרקון. בהדר הראשון לא היה איש, ובהבט סולוביצ'יק על שלחן-הביליאיד הבוהה, נזכר באופטימיות אשר הביעו שרוולי חמעטפות וחאדרות אמשבהדר־הביאה של רבינזון. אולם השלהן הגדול והנכבד הביע לא אופטימיות, כי אם לעג שקט. יוני ' קרח ובעל פנים רחמניים ערך לפגי סולוביצייק את שלחן־השיש, אכל הוא לא הרגיש בו כמעט' הוא לא גרע עין מתמונת־הקיר' שעליה היתה מצוירת אשה צעירה חבושת ציליגדר יושבת רכובה על :סוס אביר ועוברת בדהרה אוקינוס של תבות פפירוסות. "אשר, במגבעת של גבר, " הרהר הוא, אך מיה הרגיש, שזו היא טפשות. אד המרק הדיחני נגע בפניו, והוא לקה את הפת בשביל לבצע אותה, והגה—אי , שמ י ים!ביהיו היה ככר-להם קטן ובאמצעיתו טבועה בהפוס יפה ונקי אילה שלוהה?!הבכר גשמט מיהי סולוביצ'יק על השלה: , ולנגד עיניו חקמות התחילו ' לכרכר ולפזז •_שלהן־הביליארד והאשה בצילינדר וההדר וכל מלואו". מה זה?מה זה"? המליטו שפתיו הפעורות והקפואות. הוא נעקר ממקומו לחפש את היוני הקרה. הלז לא היה בחדר הראשון, וסולוביצ'יק הציץ בחפזון מבעד שני פתחים אל חחדר השלישי , ומה שהוא ראה שם היה יכול
לעורר לא סקרנות ואפילו לא תמהון, אלא התבטלות שלמד, ומוחלטת בפני הפלאי האורב. מסביב לשלחן אהה ישבו שם שלשה צעירים ועלמה יפה אחת, שתו וצחקו, ועל ראשו של אהה מהם' בלי וגלין גבוה ובהחני , היתד, מגבעתו של סולוביצ'יקי כן, זאת היתד, היא—, בזה לא היה שום . ספק. י הנה אפילו קצה. הסרט השחורתלוש קצת ותלוי על פני השולים הכפופים למטה;כן, כן, זאת היא;סולוביצ'יק התחיל לגשת ~אל המסובין כשהוא מסתבל בצעיר ובמגבעתו, ובהיותו מוכן להשבע, שהצעיר הזה ?לא י היה אמש בין קרואי רבינזון, לא יבול להמיש לשונו בתוך פיו ולא יהע מה לו לעשות. אולם הבלונדין הבדיהני בא ברגע זה לעזרתו: . — אדוני היקד—, פנה אליו בגרמנית בצחוק מבוסם—. אולי חפצך לכבד את המדונה י שלנו בכוס שכר?
סולוביצ'לק. נזכר, שהוא , מודח עברי ' ושהחברה , הזאת איננה בשבילו, ובכל זאת מלמל בלי שום. פקפוק: י — ברצון":.. בכל לבי ., . .. . הוא נגש עד השדהן, הושיט את . ידו ? לבלם"־ ?הבדחן•הצהוב?הזמין ־. לו מקום לשכת וכעוד רגע שתו כלס . שכר מבבו-דו י ,. של סולוביצ'יק. העלמה גמאה . גמיאות קטנות והיתד, מעיפה מדי פעם מבטי חבה, בצעיר י . •-•הבדחן. מלבה. אלה האורחים י לא היה. בכית-משתה השכר . איש;. שמש י היוני י הקרח;?ולסרוגין חיח עסוק . בתרגנולותיו בחצר. _סולוביצייל_, שאלהו . לרמות האילה־ י ע יל ככר-הלחם, הקטן. כתחלד_;, השתומם: 'הלז. ?•ואחד עגה", כפי שנדמה ?? לםולוביצ'יק בחיוך 'טמירי: ;, -ככה' נחוץ... "... " כאן ראה . פתאם סולוביצ'יק::'שאהד מיתר שני הצעירים, רזה ושתקן הי י ה לבוש ' תלבשת-השרד : . של קטני הפקידים משער-המכפ־ , הוא. נזכר: "הבקבוק . מנסר. את ''שער־המכס, . והלקוחות מגדפים" :וההליט להתהקות על ... שרשי : כל: התעלומות האלה—ויהי;ימה:. י ?" - ?":?
—^פנה-אליו י :;הצעיר;הצהוכ;'בקריצת ? עיניכעדומה :י :?;!::::: _^•_^_- -_^- ' ;:;::; '?:%•;מה—?לא;• הבין; _1 :סולובי_^_יייק;:_) י:: _5 י-י. י 7. _^'98158^^_#_^ ? _^
—_. , ?., רצוני לומר, "הפירמידות.,, •שתי הפירמידות הבנויות לתלפיות נכבשו—?באר הצהוב' והפריצות ברבדיו היתד, כבר גלויה ובלתי'מוטלת בספק. אבל סולוביצ'יק, לא היה רגיל במיני דברים כאלה הנשמעים לשני פנים, וחשב לתומתו, שבן־שיחו שואל אותו על איזו חדשות־חיום . משדה המלחמה, והוא ענה, פשוט ובעצות; • — . סליחה, אדוני , אני איני קורא עתונים ואיני... צחוק העש פרץ מפי הצעיר והעלמה, ויתד שני הצעירים, שהיו משום־מח סרים-וזועפים, חיכו גס הס חיוך ק ל בשפתיהם, העלמה נמרה את צהלת. צחוקה . המצלצל . בנשיקה . מרפרפת בערן* הבדחן חצהוב. י — . הוא אינו קורא עתונימ, ה־ה־ה—... הזרה . כעגג, במהותה את הדמעות, שהעיבו את• עיניה מרוב צחוק,
סולוביצייק הרגיש בקרבו געל־נפש עז אל אספסוף ' הריקים הזה, אבל סקרנותו לדעת את דבר ככר־חלחם. ואת הרפתקאות מגבעתו התגברה על הכל";. רק בזהירות, רק בוהירות—.,. "כך חזר פעמים אחדות לעצמו. בינתינץהופיעו, על השלהן עור . שלשה בקבוקי שבר ובקבוקים אחהים 'של ליקר. יותר מכלם שתה הצעיר הצהוב. . העלמה . השתובבה והתפנקה' טבלה גבינת שויץ ביין ושפכה כוס . של ליקר על מגבעתו של םולוביצ'יק, אשר בראש אהובה המתלוצץ. — אל נא, אל נא תגעי , מטילדכן, במגבעת זו—, אמר הצעיר בצהוק ערמומי וחדתי. בלס הסבו את עיניהם אל המגבעת, וסולוביצ'יק ראה . םתאס . אותה הבעת הערמומיות בעיני כלם. הוא שכה את הזהירות, ובמקום לתת להם ־לרבר, שאל בעצמו: — כמה שלם אדוני בעד המגבעת? הצעיר הביט עליו . קצת בהשד להשתמט מתשובה. הוא פנה אל אחד הצעירים הזועפים ושאל:
— בואו, דבותי , ההצרה;לשחק בקגלי... פח בודאי יש קגלי? נענו להצעתו רק הצעיר הצהוב והעלמה. יתר השנים הביטו י מבעד • לפתח •הפתוח: על משחק שלשתם, ששחקו לאור פנסי החצר. מזמן לזמן לטש יוהן עיני;משטמהעל . הצעיד הצהוב ועל מטילדה ומתחת לשלחן _' התקמץ אגרופו הגדול והאהוב—. שהקו בקגלי באמת רק הצעיר . והעלמה, וסולוביצ'יק היה, מקים, את העמודים ומשמש את מטילדה;בהרימו . ובהגישו " אליה מהי פעם בפעם את הכדורים. י: הלזו היתה , שכורה ועליזה , . ' ,. סולוביצ'יק זכר, עוד פעם,. שהוא מורה. עברי ושהנהר' כמקום הזה • ככהן ' בבית־הקברות. הוא גגש אפילו. פעמים אחדות .. אל הפשפש לראות . , אם . אין ברחוב• מי ממכריו. ואולם: היין, צחוקה של, מטילדה—, ופעם, • אהת י גגע , מבלי משים גס בחזה—, ••בלזה י עורר , אותו ־כל־כך' עד שהרגיש • בקרבו, צרך עז . ובלתי . נדחה . להפנות ? אליו, בדבר־מה את י : תשומת;לבד, של זו. אבל במה להצטין לפני עלמח ריקנית:' , כזאת והוא אינו יודע לא לחול •ולחתעמל-ולא-גגיגח : ושיר, ?חוא;חפש. ;ופשפש ' במחשבתו • ולא , , ;; יםל: למצא_; י _^ יז :; י . יואולם- כשחגיש חיוגי חקרח;;. את ;חחשבון;;, גצנץ;. פתאם;יחרחור, בראשו _^צ|||סולוביצייק -^\ הוא מצא;;או: ;7 _הדברן:בתנועח י: ב_^וחח ;:;:חוציא;; _י מפיו ^^'^^ו4^^ . _י'... _^. :/0•' ::;;:;;_€_^ ., ־-:;::;. ':_':_^:_"€:;
— ומה פז. ךזה' יוהן?הכבר רפאה את פצעי דוותה.. ? — כלום גם זו נחוצה. לך—? שאל יוהן בשנאה גלויה בעיניו הכחולות. סולוביצי'ק התבונן רגע בפני הצעיר יוהן ורק עכשיו ראה, שזהו י זכר עז־נפש, שאיננו יכול לדאות במנוחה שום נקבה בחיק זכר אהד. שפתיו האדומות והתאוניות הביעו: ' "כל 'הנקבות:—מהמלכה ועד השפחהלי הן. "בכל רגע היו עיניו ממליטות ברקי זעף על הצעיר הצהוב ועל מטילדה, שהתרפקה עליו. חעלמח לקחח מעל חשלחן קשקשת של דג־מלוח ושמה בכוס •הליקר אשר לפני הצעיר השלישי השתקן, שהיה אף הוא זועף ושנקל ?היה לדאות, שהוא מצדד בזכותו של יוהן: הצעיד השתקן חדים את כוסו ובלי צל . של גחוך בקש להריקה על שמלת העלמה, אבל . םלוביצ'יק עכב בעדו ומבלי שחכר, " בעצמו שיחיה כל־כך חפשי ומעורב עם הבריות, חציע:
שן־זחב תותבת, שנשארח לו עוד מימי חיותו באמריקה, וימסרנח ליד בעל־חבית: — הנה לך... על פי חשבונך—.,. אמר בקול רם במשמשו בסקרנות רעבה את הרשם אשר נברא מסביב. פני כלם הביעו ?ברגע הראשון . התענינות ערנית. אפילו הצעירים הזועפים יצאו אל החצר. לדאות בעיניהם את _שן־חזחב מקרוב, אבל מטילדה חבקה את הצהוב והתפרצה בצחוקן• — ח־ח-ח£1115... וח־_¥16 61116 _£10$_{:€1ץ וחז\111(36 151 _31 ־061 והצהוב מלא אהריה בצחוק: — .. " הרי. " ובמה תאכל עכשיו את הקוגל:, ? , •
מבעד לבסומו •הרגיש סולוביצייק. בנפשו עקיצה חדה מאד. הוא חפץ לצעק למטילדה:יש לי כסף.. !הנה,. !עשרים מגבעות כמו על ראש אהובך " אני יכול לקנות"! אבל אלה היו אגשים, שקשה להפליא אותם : בדבר מה, אחרי שגי רגעים השתטחו כבד בשויון־נפש עד י הספסלים, אשר בחצר תחת העצים הענפים, ורק מטילדה נדדה עוד לבהה בגן בין הסוכות המעולפות כשות זוחלת, הפנסים כבו, וסולוביציק שאל את עצמו, מה לו לעשות, הוא זכר, שאיננו יודע על המגבעת והפתק מאומה—ולבן החליט לעת-עתה להשתטה גם הוא על אהד הספסלים. מצד אהד נשמעה נתרתו הדקה של הצהוב, ובמרחק כעשרים צעדים שכבו זה על יד זה בלי תנועה שני הזועפים. סולוביצ'ק חשב, שחם ישנים. אבל אחרי רגע נשמע . לחשו של יוחן, ותיכף י אחר זח קמו ? שניחם :כאחד.. ונכנסו בחשאי שוב אל חבית חאפל. סולוביצ'יק קם ונגש אל מקום משכב הצהוב ולא בלי ? רעד ק ל גגע במגבעתו, אשר היתד, מתגולל _ו ת על יד ראשו. הוא. הסתכל אל1 תוך. הללד, פגימה ומצא, כמו שקוה' את ? פמ• הרצועה מקופל מאחריו. ותאור, עזה לדעת מה עבר על המגבעת הזאת מאמש ועד עתה התחילה לסעור
בקרבו. הוא שם את המגבעת על ראשו. הוא יבול כעת לקום ולצאת עם מגבעת קניגו דרך הפשפש ולהפרד לעולם מהאספסוף • העלוב הזה. אבל לא!הוא לא ישקט ולא ינוה עד אשד יודע לו הבל כאשר , לכל על המגבעת והפתק. צריך ללון—ילון. צרי ך לבלות בחברתם עוד ימים אחדים—יבלה, הוא שכב על אהד הספסלים הקרובים. כשמגבעתו צנוחה קצת על מצהו והביט י מתחת לשוליה על הכוכבים. איזה רגש משוגה, אבל
מעודד, ומעודד עגין פעם אותו. אגב, חשב, כשתשוב מטילדה מהגן, תשכב בטעות אצלו. אך זד, יחיד, מענין. ! הוא נרדם כבד בשעה שמן הבית יצאו על בהונות דגליהם שני צללים, האחד הדף אט את השני ולאט לו: "הנה... מלבינה מנבעתו"... סולוביצ'יק הרגיש סתאס י _, שאיזה דבר חד י מאד חדר עמק אל תוך נדונו.. הוא העביר מסביבו בזועה את עיניו' איזה גל מלוח וכבד סהף את פניו ואת ? חזהו והנק אותו. לו נדמה, שהוא צועק ושואל: "אני צריך לדעת, מדוע.. ?תכן הפתק?והמנכעת?וארץ מולדתן ־ של העלמות העדינות? י והאילה?ונקבת האיל?ומדוע. ?ומדוע?אני צריך לדעת, כלזה לדעת. "" , וסקרנותו של אלכסנדר-'סנדר סולוביצ'יק. לא •־ידעה גבול. נם עצי החצר;ונם כדורי הקגלי הביטו בחשך מובלני סקרנות י ? ומוכי תמהון. ^^ .. .