הפועל הצעיר, 11 פברואר 1912 — למצב האבדות [כתבה]
למצב האבדות
, החזמת־מקנה. שני סוגים בהחזקת מקנח: מקנח לשפ חלב ומקנה לשם גדול. שניהם הם "עמודי־התיכון" במשק־הכפר, גם בשל מקור-הכנסתם, גם בשל שמירתם של שווי־המשקל שבין המרי־הכלכלה, המוצאים שנה שנה מהאדמה על־ידי התבואות, והמושבים על־ידי המקנה בצורת גללים. באהווות נתלות עומדת בראש בהמת־החלב. מחלבה מתוקנח, ביחוד זו שמוציאה למכירה תוצאות החלב: חמאה וגבינה, דורשת הרבה מכשירים, מכונות, ידיעות טכניות. ואפילו מהלכות, שהחלב אינו נעבד בהן אלא נמכר כמו שהוא, אינן . פטורות בלי כלום. חיחיד מחסר־האמצעים אינו יכל לרכש לו מכשירי הטכניקה החדשים. המחלבה' בכלל מקבלת צורה של ביתחרשת, שבו שוררת חלוקת־עבודה בכל ומכל, ובכל מקום שחק זה שולט, תמיד יד התעשיד, י הגדולה על . העליונה. משק גדול ממעיגז בהוצאותיו בערך
יחוםי , כמו על כל העבוד, כמו גם על המכירה;כי "נר לאחד נר למאה. " "הפרה החולבת• של המשק הזעיר הוא הגידול. מקנה טוב נרכש באופנים שונים. יש סגולות העוברות בירושה על-ירי צרופי גועים " רטי-חיחשי —אילו הן סגורות ב"ידי-שמים;"ויש עוד סגולות נרכשות—סגולות בידי אדם. את האחרונות אפשר להקנות על־ידי השגחה מיוחדה, הדרכה וטפול אנדיבידואלי. ורק חאכר הזעיר, הנמצא במגע תמידי עם בעלי־החיים שברשותו ויודע נפש כל בהמתו ובהמתו, יכל לנדל כל אחת על־שי דרכח. רוצח מנדלח לבשר, רוצה מגדלה לחלב או לעבודה;מטביע הוא עליה סגולה זו או אחרת לפי דרישת השוק. ובנוהג שבעולם, שהאהוזות הגדולות קונות _מהקטנית בהמות דקות, אחרי אשר נקבעו ונתנסחו סגולותיהן, טרס שמתחילות הן למשוך באיזה עול שהוא במשק, ודוקא ענף זה, שהוא "גולת הכתרת" של האכרות, חסר לגמרי במשק אברינו. אין אפילו חבה אליו לא בין דור הול ך ולא בין דור בא;ב"ציוריהארץ" ודאי תראוה עוברת על כל גדותיה, אבל במציאות אין לה זכר. בן השוחט הגלותי. של פייערברג דבוק יותר בעגלו, מאשר בן. האכד הארציישראלי. כל בנות־הקולות של התחיה, שמכריזים עליהן, אפשר לשמע מתוך שעטות סוסים, דריכת קשתות ויתר מיני "פנטסיות" לקוחות מפראי הארץ, רק לא בדברים ממשיים, שבלערם לא יתכן עם חי ולא יקום לתהיה עש נוטה למות.
נם החזקת מקנה לשם חלב נעשתה אפשרית לאבר על־ידי שתוף הכהות. המחלבות המשתפות שבכל ארץ מתקנה יצאו מכבר מגדר הנסיון לגדר המעשה;מספרן עבשיו לגיונות. גם המהלכות במושבות הגרמנים בארץישראל • חן על יסודות משתפים;הן אינן פוגמות בעצמיותו שדי הפרט, מה שמזיק תמיד במשק־הכפר. כי המקנה אינו קנינה שדי החבורה, אלא שדי הפרט. כל אחד אדון לבהמתו ומטפל בה כרצונו. החלב נשלה למכירה למחלבה על-פי מחיר קצוב לפי אחוזי השמנת שהוא מכיל, ורק מכשירי העבודה הם משתפים. וההנהלה נבתרת מההברים בהאספה הכללית. כל זמן שמחזר־הזרעים המקבל על תלו עומד, אין, כמובן, אפשרות להנהיג החזקת מקנה, לא לשם הלב ולא לשם גדול. כי המקנה, חיודע רק מרעהו הדל לא יהולל גדולות ונצורות. העשבים החרוכים שהבהמה מלחכת
אותם ברוב ימות השנה, מספיקים בצמצום כדי קיומה הדל עלי אדמות, אבל לא עד כדי קיומו של בעלה. המרעה הטבעי חדל להיות מקור המחיה של המקנה אפילו במקומות שיש . נשמיס בכל ימות השנה והעשירים בנהרות ואגמים. כל האםרים כלם זרועים בידי אדם בעשבים שונים, שיש להם ערכים חיוניים, ;וכל עשב ועשב עומד ביהם ידוע אל השני וכלם באיס בקצב ובמדד, ידועה. בתנאים שלפנינו יש רק דרך אהת להחזקת מקנה שיכניס, והיאכלכלת המקנה ברפת. 'ברפת נמצא המקנה יותר תהת השגתת בעלו מאשר בשדה ויותר תלוי הוא בידי־אדם ופחות בידי שמים. על־ידי כלכלה מתוקנה אפשר להשפיע כמו על כמות החלב ואדיבת תקופת הההלבה כמו על סגולות אחרות'. גם פרה ערבית פשוטה, שתקופת הההלבה שלה 3 הדשים, כשהיא מתכלכלת באותה נותנת היא הלב עד 7-8 הדשים: מעגל לעגל. סכנת הדבר הבא לפרקים היא הרבהיותר • קטנה מאשר בשדה. עושים הסגר, ועוצרים בעד המגפה. בשעח שבמושבות שלנו מת כל המקנח, סבלו במושבות הגרמנים מעט מאד. בהרבה מחלבות בירושלים לא סבלו כלל י . נם הזריקות אינן מעבר לים, ובהן אפשר לקדם תמיד פני הרעה. גס חבחמח לשם גדול מתפתהת באותה באופן אחר לגמרי. בהמה דקה בת שנה הגדלה באורוה שקולה כנגד בת שנתים, ההולכת עם העדר למרעה וגם הזבל, שאינו נפזר ל"שבעה ימים'" כמו במרעה, אינו דבר ק ל. כשעוברים לעסקי המהלכות בארץ־ישראל בכלל, אפשר להובח על קלה עד כמה בדאים הם אפילו לאלה, הזקוקים לקנות כל המסמא מאחרים. וילהלמה, למשל, שולחת ברכבת כמעט במשך כל ימות־הקיץ עגלות משא טעונות השש של תערובת שבלת־שועל ובקיה לירושלים, ושם משלמים 60 פר' בעד הקונטר. ואם בירושלים כדאי לשלם מהיר כזה, אין צריך לאמר שכדאי לאכר לזרוע שדהו תערובת זו •ולהאכילה לבהמתו. דונם מזובל
מכניס כשני קונטר השש;לו עולה איפוא חקונטר בשליש פחות, _כשהאדטד זקוקה להרבה זבל;וכשהיא־ אינה־־כחושה—עוד־ ־הרבה ~ פהות ~ מזה. " ומספר המחלבות בירושלים אינו מעט. לדוגמא אביא רק היותר משכללות. חמחלבה במושבה האמריקנית20. פרות. הפרות הן גזעיות: דטשקיווז או בירותיות;יש נם רבעות מבירותיות וערביות. הגיל 5-4 שנים. נותנות הלב 50-60 אוקה ביום. הרפת פשוטה. הכלכלה ג' פעמים ביום. בבקר ובערב פח של נפט סובין ותבן, בצהרים פח אחד כרשינה או עוגות של הפסלת משמן שמשמין. להם יש נם אספסת, הנזכרת _בשאמר הקודם. חמחלבה במנזר הצרפתי פיער קלאנק. נמצאות 30 פרות כיתתיות, המשקיות, מערבות. יש פרות שנותנות 21 ליטר כל יום במשך 4-5 הרשים, אח"כ החלב הול ך ומתמעט3. חדשים הפרות אינן נותנות כלל הלב. הפרות, שאינן טהורות הגזע, נותנות 15 ליטר. הבימתיות מסגלות גם לגדול לשם בשר, וכשחן חדלות לתת חלב טובות חן גם לשחיטה בלי הפסד, תחת זה בדמשקיות שחן יותר פרות-חלב, מפסידים, יש גם פרח ערבית אחת בת 12 שנה, הנותנת עד 12 ליטר חלב ביום;פרה הנותנת פחות מ 6
ליטר ליום מפטמים לבשר. בשביל ליטר חלב מקבלים 0, 48 פר. ' את הפרות הם קונים, אתרי אשר נמצאות הן כהודש בירושלים, זהו תריס בפני הדבר היכל לבא אתן מדמשק ממקום גדולן. כל פרה עולה ל 600 פר. 'בעד עגלח בת שנה מקבלים הם 200 פרי , בעד עגלה בת שנח וחצי300— פד. ער ג' חדשים יונקת חעגלח. המספא כאמור קודם. כלו מובא הוא מהכפרים הסמוכים. מספא ירוק אין להם כלל. האורוה בנויה עפ"י כל הקי המחניקה הדרושה.. בית-המצרעים44. פרות6. פרות נותנות 18 ליטר בכל יום. במספר בינוני נותנות כל הפרות 12 ליטר. כלן או גזעיות: דמשקיות_, כיתתיות, או דמשקיות מערבות: בירותיות, דטשקיות ערביות, בירותיות
ערביות'. בשביל הבירותיות שלמו 800 פר' כ"א. הרפת בנויה הכל אבן. למעלה קומה בשביל מםפא_, המובא מהוץ: מוילהלמה ועוד מקומות יותר דהוקים, ומכינים אותו לכל ימות •השנה. שגלת מחלבה לא גדולה ביותר. הפרות גזעיות. • להם יש נם מספא ירוק מהשדות הסמוכות למחלבה. בכל המהלכות הנזכרות לא. םבלו . מהמגפות, שהתהלכו בין המקנה בזמנים שונים;תמיד הנהיגו הסגר, והכל עבר בשלום. בירושלים יש גם יהודים המחזיקים פרות, כ 10 ויותר כל אחד. להם אין פרות גזעיות. ע"פ רוב קונים הם פרות גול ן המתאקלמות היטב ונותנות כ 3 רוטל ליום במשך ג' חדשים. גם מחלבות של ערבים, שבבל אחת יש כ 20 פרות יש במספר לא מעט. לטרון. כשתי שעות מרמלה בדרך לירושלים. מנזר קתולי. _מחלנד ,
גדולה. תעשיה לגבינה מיוחדה, הנמכרת בארץ במחיר גבוה. להם יש מספא שלהם. גמצאות כ. 50 פרות נועיות. הגזע נקרא בפי יושבי הארץ גזע לטרוני , מפגי ששם גדלו גזע מיוחד על-ידי הרבעת גזעים שונים. הארור, בנויה ע_£" הטכניקה היותר אחרונה. פרטים אי־אםשר להציל מהם. על הכל פרוע י צעיף, ולפני ולפנים אינם נותנים . לחכנס. ביחוד מפהדיס הם שלא יעשו גבינה כמו שלהם. הפרות רועות גם בשדה. ע"פ המסמא שלחם, שאיי'!: מנומר ביותר, נראה כי אין להם די אדמה משלהם להספקת כל צרכי•־ האכל של הפרות. המושבה וילהלמה הנמצאת כשעה והצי מתהנת לוד וכשעתים מישו שולחת פעמים ביום הלב: בבקר השכם ע"י עגלה ליפו ־ ובצהרים עם רכבת המסע ההולכת מיפו לירושלים. שתנה שולחת י את כל החלב שלה ליפו. בוילחלמח חובצים גס מעט חמאה מהתלב שמסבות שונות אינו נמכר. גם פרות , המושבות האלו הן גזעיות. בוילהלמה סבלו בשנה שעברה אחדים מחמגפח, • שעוברי־דרך העבירוה;לא היו מוכנים לה במושבה ולא
אחזו באמצעי הגנה. אולם בכלל לא סבלו. הפרות מתכלכלות שם רק באורוח. כמות החלב שפרה נותנת היא בין 18—12 ליטר ליום. תקופת ההחלבה היא כ7—8 הרשים. הכמות הולכת ופוחתת מחדש הרביעי ואילך. בוילהל&ה מקציע כל אכר למספא בערך 10—14 הקטר. לדוגמא שני משקים משק א' 6 סוסים20, בחמות גסות: . משק ב' 10 בהמות גסות' 8 דקות: 10 מארגען תלת ו 2*/3 הקטר תלתן " 30 בקיר1%), לגסות' % לבהמות דקות) !5 • סול " 4 בקיר, " 1 סלק " V. סלל 56 . מארגען14_= הקטל " 12/3 אבטיחים מלבד זה זורעים מעט תירס ואבטיחים" 73, תירס ירוק " 2/3 תירס לגרעיגים " 2/3 פול בס"ד10, הקטר.
בגליל יש מחלבה אחת יפה במושבת הגרמנים שאצל היפה. הכל כמו בוילהלמה ושרוגה, בסוריה יש הלב לרוב. זוהי בודאי ארץ ובת הלב. אולם שם הכל בהשקאה. שם יש אספסת לרוב וגם בהרבוני-הקיץ אוכל שם כל המקנה אםפשת ירוקה, ולפיכך המסקנות שאפשר להוציא משם אינן יכלות לשמש לאפת־מדה לנו־ מחלבות ישנן איפוא בארץ עוד מימי בראשית ישובנו ולפניו. ולא למל ממלות שלא שערון אנו צריכים, אלא ללכת בדרכים כבושות. המעבד ממחזור־הזרעים המקובל למחזור-חזרעים החדש אינו קשה ביותר ואינו עולה בהוצאות יתירות. משק הלב מסודר דורש אמנם הכנה, וגדול בחמות דורש אולי עוד הכנה יותר גדולה והבהיתרה י לאמנות זו. אולם גס ההכגה, גם החבה" באות לאט לאט בעקבות ההכנסה, ובזמן הראשון ודאי שיהיו נחוצים איזו מורי-דרך וכהות מהחוץ.
חאם לא תתרבחי־חחצעח על חדרישה, כשכל מושבותינו תהיינה פתאם זבות הלב?דומה שלזה אין להשש. ההצעה הגדולה תוכל לחשפיע במקרה שלפנינו על הוזלת החלב, אבל לרגלי הוזלה זו עוד תתרבה הדרישה. כי עכשיו צורך־אכל הכרחי ' כל-כך -כמו הלב אינו אלא מין פותרות, הזוכה לעלות רק על שלהנס של יהידי סגולה;השדרות הרחבות אינן נהנות ממנו כלל. כשהחלב יהדל להיות . יקד-המציאות, " . ירד אל ההמונים" וידכש י לו שוקים כאלו, הנעולים עכשיו בפניו. והמקומות, הרהוקים מעט מישוב, יכלים להספיק תוצאות החלב המובאות עכשיו בכמות גדולה כל־כך מהוץ־לארץ. המושבות הישנות צריכות לעבור למהזור-הזרעים המתוקן, וחחדשית צריכות להתחיל בו. גם החוות החדשות, הלאומיות והפרטיות, יגיעו עדי משבר־ אם המקנה לא יתפם בהן את מקומו הראוי. *(ואם יש מקרה שנכבו של משק הדש עוד מזהיר קצת — לא לעולם הסן. תעברנה עוד שנתיש שלש האדמה תתדלדל יותר ויותר ומעיגות הברכה יסתתמו נם שם.
(* בשביל חחוה של הקופה הלאומית בן-שמן, העומדת לעבור למשק של חלב, נערך התקציב הזה להחזקת 50 פרות. קרן עומדת . רפת 50 כתר הארך10, הרחב 20000 פר' מקרה (קילהויז) , חדר למספא והדרים סמוכים " 8000 מכשירים). מקרר, צנטריפוגה, מסנן, פכים) 2 " 5000 עגלות להובלת, הלב " 1000 הזמנת טכניק מהו' ל לזמן ידוע 50 " 4000 פרות כ"א 400 פרי (במספר בינוני) " 20000 י 2 פרים גזעים " 2000 ם"ה " 60000
יאמרו: הנה הוא איםוא מקור הרעה שבישובנו, והנה נם כוס הישועות! לא לזה נתכון המאמר;הסבות הן יותר מרכבות ומסבכות, וכאן הובלטה רק אהת מהן. אפשר שאהרי כל התקונים הנזכרים עולמנו כטנחנו ינהג ומטה־ הנודדים יוסיף לעבור מיד ליד. המעמדות הקרקעים הקימים יש שהם נכהדים עכשיו לעינינו, ולברא מעמד קרקעי בודאי קשה. אולם אהת ברור: משק־כפרי כאותו שמקובל אצלנו ימוטט אפילו את האכר-מלידה היותר חרוץ, ואין צריך לאמר שלא יקומם אכר מתמל שלשם שלנו. וברוריס גם החזיונות האלו: המושבות. הגרמניות חולמת ופורחות, ושלנו הולכות ומתנונות, והכל בשל ההלב... כי מקוד-המהיה העיקרי של הראשונות סוף סוף המקנה. ברור אפוא, כי כל זמן שהמשקים שלנו נמצאים בסתר המדרגה אין לנו בחורנו אהרי הסבות, המביאות את הישוב עדי משבר, להדהיק נדוד; אין לנו לבקשן מעבר לתחומי המשק ולתלות הקולר באפטרפסות, בפקידות וכיוצא. האינציטיבה צריכה לצאת מתוך המושכות עצמן ושם היא איננה, הרמת האכרות. דורשת בודאי סכומים ידועים בצורת קרדיט. אולם הלואות סוף סוף מושטות פרורים, פרורים, ויורדות לצרור נקוב. ואלמלי היו מוציאים בבת אהת סכום הנון ע"פ תכנית מסוימה, מי יודע אם זו חקופח, שעליה יאמרו שאינה יודעת שבעה, התלויה מאהורי כמה מושבות, הנמצאות ע"פ טיב אדמתן וסמיכותן לאוכלסין בתנאים היותר טובים (כדאי להזכיר את עקרון, (!לא היתד, מתסלאה מכבר ממקורות שלה. בן־שמן שבט תרע"ב א. ציוני'