הד המזרח, 31 מרץ 1950 — "ביל"ויי האוחז ברובה‭"? "... ‬ [כתבה]
"ביל"ויי האוחז ברובה"? ".. .
מאת מ. כרמון
א יעקב וינשל — לבו להחיאת דמויות יוצאות־ דופן בתנועת התהיה העברית. אין הוא נרתם אלא לתיאור טיפוסים' שהוסחה הדעת מהם או שנשכחו מלב. דרך־כתיבתו. והרצאתו טבועה בהותם הרומן הביאוגראפי, בהינת ". פיוט ואמת, " שהמציאות, הדמיון וצבירת עובדות וזכרונות על האישים המתוארים משמשים בערבוביה בספריו. המניע הנפשי_^לעבודותיו מקורו ברגשותיו הלאומיים, בנטיותיו הממלכתיות־הציוניות ובתפיסתו הרו־ מאנטית־הלוהטת של מעריץ תנועות השהרור של העמים במאה הקודמת, ואילו בעיצוב גבוריו, האהובים עליו, הריהו נוהג להעזר במקצועו — מקצוע של רופא, המאמין בפסיכאנאליזא ובכל הכרוך בה. תכונותיו אלו משוות לחיבוריו צורה ומעוררים ענין, שיש בהם משום ספק מדע, ספק ספרות — מין תערובת של סוג־יצירה, שהוא בעת ובעונה אחת בהיגת עבודה היסטורית או חיבור־ סיפור. הקורא נבוך ומעונין כאהד. כי לבו הולך שבי אחרי אותם האנשים, שהמחבר עמל וטרח להוציאם מתהום הנשיה מתוך מסירות לאסוף פרטים על חייהם, חויותיהם, מלחמותיהם ויסו־ ריהם ושכל נאמן לציונות — מקננת בנפשו הכרת־ההכרח להכירם ולדעת את פעולם בתולדות תחיתנו.
הנה כי כן הוא מלא שליחות־מצוח, שעד, שגולל את פרשת הטראגדיה הגדולה של משפתת הרצל וקו לקו, צו לצו העלה את דמותו של בנו האנס' על כל תהפוכותיו' צערו והתרוצצות הרגשות הסותרים, שפיעמוהו בחייו. אותו חיבור מזעזע הבליט את כל אימת גורלה התהומי של משפהת המנהיג הגאוני. " ב עתה התמסר המהבר לתיאור דמותו של מארקו ברוך, אישיות מיסתורית, לוהטת, סוערת, בעלת דמיון ללא רסן, מראשוני הציונים־הממלכ־ תיים_, שהשו את תהושת הויתם של אהיהם, בני עמם, שהש בן לאומה מתוקנת, שמאז נולד היה שרוי באורה טבעי באוירה מדינית, על כל הכרוך בה. שכן מארקו ברוך הרגיש עצמו עברי כהרגיש עצמו אנגלי, צרפתי או רוסי, הוא שלל את היי הגלות, ובז לתגובות היהודים על היי גלותם וגרם דרכי־מלחמה לזכויות עמו, בהן נוקטים, לשם הגנתם, עמים בריאים. הוא תבע מאת אחיו להלחם מלחמת־דמים לכיבוש ארץ־מולדתנו העתיקה.
הספר יצא לאור לפני שנה. קראתיו. הייתי להוט אחרי כל המסופר על הייו של מארקו ברוך, "הייו הסוערים' המלאים מחסור ושאיפות סואנות" מקום"לידתו: קושטא' לימודיו בפריז, לימודי פילוסופיה וספרות, דבקותו בציונות, פעולותיו־ תעמולתו העזות, הקנאיות, המלהיבות. והכובשות לבבות. לנאמנות לציון, שהיו מלוות סערות־ מלהמה, בדיבור ובכתב?בנאומים. בפרוזה ובשיר, באלז'יר, באוסטריה, בבולגאריה, בקורפו, באיטליה ושנםתיימו כמעט בכל מקום ברדיפות כנגדו ואפילו בגירושו ע"י הלשנות בפני המשטרה . 5התנדבותו אל צבא גאריבאלדי ומלהמ־ תו־גבורתו בקרב דומקום ביון לשם שהדוד תיללאס משעבוד תורכיה—, קרב בו נתודע לפיטרו רובארצאנו, האיטלקי, עורך יחד עמו (* מארקו 'ברוך — מאת 'יעקב וינשל,
מערכות וחבריהם המעטים כנגד רבים מתוך רגשי אומץ בלתי־שכיח, חפך לשותף לו ולידידו, עשהו לציוני , הבטיה לו להיות מפקד צבאות ישראל וכרת ברית אהבה עם אחותו, שנסתיימה באיבוד עצמו לדעת — כל אלה מושכים את הלב בתופעותיהם המוזרות, בפאתיטיות שבהן, במעשי־ העוז שבהם כבאי־בגרותם כאהד. זוהי גבורת־ נפש, שעל אף סערת־רוחו, כוח־מסירותו, היותו מתנסה מרצון, מדעת והכרה' בנסיונות איתנים של מלהמה בשדה הקרב ונאמנות לעצמו בויכוהיו־מערכותיו עם מתנגדיו, מביאה את הקורא במבוכה. אין חלב חדור הכרה' כי אכן לפניך אישיות רצינית שכן לא תמיד נפש לוהטת, לוחמת סוערת ומסתערת, מחוללת ויכוחים מאשימה אשמות. תובעת תביעות, מוכנה 'לקר־ בגות'שופכת את דמה ללא היסוס ומתוך התלהבות עמוקה — היא, במהותה, אף נפש־גבורה במובנו העליון של המונח.
השהיתי אצלי את הספר חדשים על הדשים. גמרתי אומר בנפשי לשוב ולבדוק בדיקה חדשה את פרשת חייו, כפי שהיא מצטללת בעינינו לאחר קריאה מעמיקה בםפר זה, השופע פרטים מלאי ענין על כל י י מי־קיומו, על יחסיו עם האנשים, שהכירוהו' על הגיונותיו, על נטיות־לבו, אהבתו הרומאנטית' על עבודתו העתונאית והספרותית, ומלחמתו האפית ביון— ואין אני שותף לדעת המחבר הנכבד, שעשה עבודה רבת־ערך, המהווה דעה, כי "היומנים של מארקו ברוך, ארכיונו, אגרותיו, שיריו שנשתמרו במספר רב" מוכיחים, כי חיו לנו גם "לוחמים, אף אם באו בלי צבא ובלי נשק. בשביל הראשונים היתד, הציונות בהזקת מפעל אנושי , ובשביל אותם המעטים, אשר פהות מכל רצו לרמות את עצמם, היתה הציונות תנועה מהפכנית' שסיומה הדרמאטי היה בלתי־נמנע. "
הערה זו מופרזת ובלתי־מתקבלת על הלב. שכן אין להעלות על הדעת את ההנהה' כי ציונו־ תם של הרצל ונורדו לא היתד, חדורה "תנועה מהפכנית, " אם לבשה ללא ספק, גם צורה של "מפעל אנושי. "שהרי כל שבוצע בשנתים הארונות מבליטות את העובדה, כי בלא התישבות רהבת־ממדים, מסגרת ארגונית לאומית, הסתדרות מדינית־עממית, לא היה מקום לא רק לעצמאות ישראל, אלא גם לא ל"לוחמים. "כי הא בהא תליא. בתנועת עם, וביתר־יהוד, בתנועת אומה כזו שלנו' אומה הלושה, נטולת קרקע ולשון אתת. צירופם הסינתיתי של כל ענפי העבודה הלאומית, בשדה המדיניות, הכלכלה, ההתישבות, התרבות וההגנה, כאחת — למען הכשיר את הקרקע לתחיה ממלכתית אמיתית—. הוא בחינת הכרה היסטורי. זאת ועוד: בכל שפעל מארקו ברוך, שבודאי היה יהודי גאה, חם־נפש ובעל כנות נפשית עזה, אין כדי לעורר בלב אמונה בכובד־הראש שבכל הויתו האישית. היו בו רציות, ? לא היה בו רצון. הוא נדד מארץ לארץ, נלהם לתפיסתו "כלוחם" לעמו, בא בריב עם אחיו?צדק בתחושתו הגזעית הפלאית, אבל רפרף מעל למציאות, אותה לא ראד;<אותה לא הכיר ובה לא הבחין? ומכל שכך שלא היה בד, כבכל ישותו הנהדרת של הרצל_> משל ראיתו הנבואית;של העתיד ומשל עצמת רצונו ויכלתו לשנות שינוי עמוק. את. פני מציאנתה של אומתו, אל־ תוכה חדר חדירה נוקבת במבט"עינו — _עין־הנשר שבו. הרצל הזה חזון מלכוון ן _מא לא הזמ הזמו, *שאינן אל* שגעונות _ושגיוטות_^_ממעתעים, _מא. _מחז?דרוך תותר . אל
מטרתו!היה מהפכן־אמת;, שהפך. את,. קרקע המציאות הפוכה מעמיקה ויצר את ;_התנאים של הדרושים לגיבושה האומה ולכינון:עצמאוו, _^ 'גי. - .. ?? . " ? . :.. . .. ־ :? •ז* מארקו ברוך — זכרו יקר, להטו־דמיונו מלבב. ואילו אין הוא קרוץ מאותו חומר ממנו קרוצים אותם הגבורים, היוצרים היסטוריה;הוא מזכירני את מיכאל הלפרין, ששגה בדמיונות ודמה לו בהזיותיו. ברוך הכריז על עצמו "כעל בילוי חדש, בילוי האוחז בחרב. "הוא הש עלבון בעבודת הבילויים?בהכרתם' כי בהתישבותם הם עושים מעשה־מהפכה בתולדותינו". אוסף נדבות פרוטה לפרוטה" היתד, דרך, שלדעתו' פסולה והוא דרש לאסרה והתרעם על ש"נוהגים לדבר על גבורתם של אנשי בילו—" גבורים החמושים במגבעות־קש רהבות... אלה אינם גבורים! גבורים אמיתיים אינם בונים גגות על בתיהם בלילות בלבד... לא!אני דורש, כיי •י הבילויים ההדשים שלנו יהיו המושים ומזוינים מכף רגל ועד ראש... הוא דרש את דבר יסודה "של אקדמיה צבאית בשביל הצבא היהודי, " כי "רק לעזי־הנפש תשחק השעה". "
אכן במעמקי־נפשו קינן הבטהון, כי תורכיה, תתפורר. ונאמן לעצמו — נלהם בה לשם שחתו־ יון. סבור היה, כי יעלה בידו לכונן צבא יהודי;* ובין מפקדיו יכהן גם חברו האיטלקי, פיטרו רוברצאנו. הוא נתמלא זעם למראה מדיניותו של הרצל ונסיונו לקשור קשרים עם יקושטא.. ; תיאודור הרצל — זהו פחדן... בכל אשם . רק הרצל, שאני העליתיו לפסגת השלטון, שלטון. שאיננו ראוי לו. "הוא לא הבין לנסיבות־ההיים הבע" לאומיים של אותו דור' שיוצר "מדינת ישראל'' היטיב לחרגישם מתוך תחושה גאונית, _להתעמל בהויתם ולסגל את מדיניותו אליהן ?הוא היה עבד להזיותיה ליצריו' לרציותיו ונטול כל תפי&ת־ עניני המדינות בעולם?הלך שולל אחרי _אשליותיה חזון תעתועיו. דמיונו לא ירע רסן והעבירהועל דעתו— בשטה רעיון התחיה כבשטח 'רגשותיו כאיש־יחיד. ביחסו לציונות כביהסו . לאהובו! נפשו. קיצו היה מר: הוא שקע בהרגשת טירוף, "במכתב מולצרן קובע. ברוך עצמו את . טיב מתלתו:" תשוקה חזקה מדי בתנאים לא נוחים-. ליוצרת מצב של ספקות מסוכנים — המובלים לטירוף הדעת. "באור־ברק- הבהב במוחו, בימי־ חייו האהרונים, במצב נפש שגעוני. הוא היה אהה "דיבוק/'ובאהרונה המית עצמו, כשהוא.. עודנו צעיר לימים, על פתח ביתה של אחות. חברו פיטרו רוברצאנו. "
מארקו ברוך, שהייו היו חיי אישיות גועשת לותמת ומתייסרת ביםורים, לא נלוש מאותו חומר, בכל הויתו היה משהו דון־קישוטי. " אולי היה בו משל תכונות משורת מנהיג או הוגה בודאי שלא היה. בתולדות התהיה — יזכר כאחד מן הדמויות, שנפשן נשרפה באש־אהבתן לעמן, אבל לא זכוואף לא יכלו לזכות, לפי םגולות־אישיותן — להטביע את הותמן על גורל אומתן.. .
הספרדים והקונגרס הציוני(סוף מעמוד (2 בכנסת איננהכה י הזקה בגלל מספרה הקטן. אולם עובדה היא כי אלמלא מציאותם של ארבעת החברים האלה בכנסת, לא היו בעיות צבורנו זוכות לתשומת לב כל שהיא. הקשיים והתקלות הנובעים מהעדרנו ממוסדות הסוכנות, ברורים לעין. ועל כן יש לתקן את המעוות לבל נהיה תובעים לא נענים. האיחוד הספרדי הייב לתבוע כמו כן, נצי־ גות גם לקבוצי גולת ערב, שעקב התנאים הפו־ ליטיים שהם נתונים בהם, אין הם יכולים להש־ . תתף באופן פעיל בבהירות ואף לא לשגר צירים, היה תקדים 'כזה לגבי קבוצים יהודיים מארצות אירופה. יהודי גולת ערב, זקוקים לנציגים אשר יביאו את תביעותיהם' משאלותיהם בפגי הקונגרס. ונציגים אלה הם באי כוח האיחוד הספרדי בארץ.