⁨⁨הבקר⁩, 13 ינואר 1956⁩ — אנציקלופדיה תנכ"ית! [⁨כתבה⁩]

אנציקלופדיה תנכ"ית!

האנציקלישדיח המקראית של יהושע שטיינברג •משפט האיריס־ איננה יורדת מעל שולחנו של סופר ומורח וכל תופש עט בעב־ דית זה המשים שנח. כימי ספרות התהיה שלנו. . הוא מציל אותי' אמר עליו סופר מבני העליה, שגילו הוא כגיל הספר ואכן אין לספר הזח שני ממיני. הוא עדיף מגזניוס המשירסם, משים שאינני בגרמנית אלא בעברית, והוא מטעים את שמוש הלשון ואיננו מסתפק בשרשים ובפירוש המלות. חדברים חיים ושמחים. חיא נוח ממאנדלקרן משום שאינני מונה כרוכל כמה "וידבר• או . ויאמר'. אלא נותן מבחר מושכל של פסיקים. בל זמן שאין לנו מפתח לתניך חדי . משפט האירים• הוא המפתח• ולכן נתחבב על כל מעיין, על כל הזהיר בכתיבה עברית, על כל המתעמק לפעמים בתנ"ך. ספר זה על 854 עמידיי• הוא מנכסי צאן הברזל של כל ספריד. שמו־ שית. אבל אם כי זכה הספר לעש־ מהדורות לא תוקנו בו עד עכשיו חשבישים, שנכנסי בי בעל כרחו כדרך מלאכת אדם שאינה שלמח, ונתגלגלה זכות על ירי זכאי. הוא ר' א, אברונין. שטרח לסייר את כי המלון ולתקן את הצריך תקיז ואת פרי עמיו ר" סיף למהדורה החדשה של המלון בהוצאת , יזרעאי". • שם הקונטרס שנוסף הוא . תשלום האוצר'. ישם לכאיר־ פינאנסי, אבל מר אברינין מוכיח. שחמלה תשלום שירישח "חשל־ מהי, ו"איצר' חיא המלין, הנקרא לשי פגנין הימים שבהם נת־ חבר! . אוצר המלים למקראי קודשי, מר אבדונין ידוע כמדקדק קפדן. אמנם לדבריו אין חוא יודע בדקדיק אלא מה שכל יחידי צריך לדעת. אבל עיבדה היא• שביאייק זיל שינח בכמח משיריו כמח נוסחאות לפי הער־־ תיו של אברונין. וגם בספרו זח של שטיינברג מנה את כל האותיות שבו ותיקן ניקוד וכתיב יפי־ ריש ושורש ונסיח, מילא חסרים, ישב סתיריח, ציין מראי מקימית נעדרים ועוד ועוד כמה חוספית מאירות עינים. למשל, מלה קיי־ לח . זאת* היתר, חסרה. לבאירה מי איננו יודע מה . זאתי. אבל בערך הנוסף ניתנו כמח גושי חלכית בשימוש המלה וצירישית, בתיכם נם "אי לזאתי, שרבים —-

ביחוד בעתוגים — משתמשים כשלא כהלכה, ופירושי פשוט "בסבה זאתי' וכי־צא בזה. בעיך . לוי' ניתנו כספר כמה דיגמאית של השימוש, למשל •לי — כי עתה" וחסר היה השמיש . ל' — כי אז", ובא אברוניו והוסיף. מ• שניסה לכתוב עברית מנישה יודע להעריך עזרה מהירה זו של המלין במהדורתו החדשה. יש שרוצים לדעת אם מלה מסויימת היא מקראית או משנית ושטיינברג מסמן זאת. אבל הנה בשירש . כסס* כתב כטעית. שהמלה . מכס" (שוב עניו כספי!) היא משנית ובא אברונין ומזכיר שישנה בחומש, ב"במדבר". וכן כחנה וכהנה. מאית תקו־ נים והערית והסברים. • אבל אברונין לא רק תיקו את השגיאות אלא גם היסיף ניס־ משלו בצירת . מפתח שרשי הפעלים שאינם שלמים". אם ;יל חי־ ניו יברכוהו מורים, הרי על המפתח יברכיהו תלמידים. משל אחד מאלפים מלים שמנתח אברונין. שלש פעמים כתיב בתנ"ך . ויהל• ופעם "ויוחל* — מאיזה שירש היא מלה בזי בכל מקרא ־מירא. בכל מקרה ימקרה! מתברר. שכאן ארבעה שרשים שינים יהי. חיל, חיל. חלל. חכר היח מפתח מלא כזה והפעם ניתן במהדורה חחדשה. ניתח' אפילי הפעלים חארמיים. * בראש הספר ניתנה בייגראפיד, קצרה שי המחבר ובד חיות דעת של סיפרים עליי. שופמאן לרא לו "מש־רר גאיני'' עי שם שנת; בסוף ספר הדקדיק שלי •מערכי לשון עבר* תשעה עשר פדלים בשפת התניך, לשם בחינת חתל־ מידים בדקדוק 'הם "פנינה סגנונית מלאה שירה", פר־פ' קל־ז־ נר מעריך אותי כאיש המדע בעל נפש סיוטית. שטיינברג ידוע כמחבר מי־ן ריםי־עברי מליצי. שאין להשתמש בו כיום. אבל ב"מששט האורים" הוא משתמש בפגנץ נאה של תלמידי חכמים. מה שאיננו ידוע ומה שמספר פרוש קליזנר ושהכיר איתו אישית) הוא, שבהיותו דרשן בבית הכנסת •נזהרת הקידש• ביוילנה דרש בשנת 1860 ולשני תשעים •שעשנה) עברית. אברונין חידש פני המלין. תשלימו יחבב א־תו בייתר. כך דרכה של תורתנו! רש"י ות־םפות. ק. ב.