⁨⁨החזית⁩, 14 אפריל 1967⁩ — התחינה עצמות מצדה? [⁨כתבה⁩]

התחינה עצמות מצדה?

בחפירות מצדה נמצאו שלדים. מן הדין היה ללא שהיות רבות ומטעמים רבים לעמד הלווייה ממלכתית־ צבאית כיאות לעצמות גיבורים ולתת בכד כבוד מאוחר מאוד אד ראוי מאוד לאחרוני מגיני ירושלים לפני חורבנה, שכד לחמו וכד נפלו. ולמרגלות הרצל או שמא למרגלות קבר דוד ראויים היו להקבר, וצבא ישראל עורר את הלווייתם, והעם כולו והנוער כולו ניצבים דום ובראש זקוף לזכרם. ואולי היה זה מתפקידה של הרבנות הצבאית לדאוג לכד, ללחוץ על כד. ולא נעשה הדבר והעצמות נשארו, ככל הנראה, בידי הארכיאולוגים, כבודם במקומם מונח אד כבוד ' העצמות לא שב עדיין למקומו. והנה מופיע בימים אלה ח. כ. לורנץ בכנסת ותבע את עלבון העצמות ודרש להביאן לקבר ישראל כדין וכהלכה. ובצדק הצביע התובע על העובדה ש־ נתגלתה ע"י פרופ. ידין, שלוחמי מצדה היו שומרי מצוות, דבר שהוא בגדר פשיטא שהרי יהודיפ היו, ורק עיוותי פרספקטיבה שזמננו גרמום איפשרו את ראייתם ראייה אחרת. על פי ההלכה אמנם, אין הבדל

אם הלוחם היהודי הניח תפילין או לא הניחן, בין כה ובין כה לכבוד גיבורים ולכבוד מת וקבורה הוא ראוי אד ח. כ. לורנץ רצה ככל הנראה, להטעים ' הטעמת־יתר את תביעתו שלו, דוקא שלו ועיניו בלי ספק אל קהל בוחריו. ורק שאלה אחת בפינו אליו: כמה מבוחריו, כמה מבחורי הישיבות שמעו אי־פעם את שמעפ של לוחמי מצדה? באילו ספרי הלכה ופוסקים ומוסר הוזכרו והובאו כמופת חינוכי? העניין כמובן חורג ממסגרת עניין עצמותיהם ה־ קדושות של לוחמי מצדה. עניין זה בהקשר זה הופך להיות משל ודוגמא לליקוי הגדול והגורלי שבחינוד היהודי הדתי בדורות האחרונים, חינוד אי-היפטורי מיסודו, אם לא לאמר לצערנו במקרים מםויימים: אנטי־היםטורי. ח. כ. לורנץ וחבריו ורבנים בישראל ייטיבו לעשות אם יתעמקו בבעייה זאת על מנת שיבינו למה שרשרת הגבורה הלוחמת בנשק ביד, אשר נותקה במצדה ובביתר, לא נקשרה מחדש על ידי אלה שלא הניחו מידיהם את רצועות התפילין, שעטורים היו בהם לוחמי מצדה וביתר. אם אכן יתעמקו בסוגיה זו יתכן וגם יבינו היכן יש לחפש

את הפתרון לאותה בעיה כאובה ששמה ,, דת ומדינה": כי אם יצאו בחורי הישיבות בהמוניהם להלחם על ירושלים העתיקה ועל שבות יהודי בריה"מ באותה קנאות, בה הם יוצאים להלחם נגד ניתוחי גוויות מתים, לא יצטרכו גם להלחם כלל על ניתוני גוויות מתים, כי מושכות ההיסטוריה היהודית יחזרו לידי יהודים מסוג לוחמי מצדה. ואם יתחילו לחנד את תלמידיהם בחדרים ובישיבות על יסודות ההיסטוריה היהודית כולה, כלומר גם הפוליטיקה הריאלית, גם הלוחמת עם נשק ביד, לא יהיה עוד עניין עצמות לוחמים יהודיות עניין של וויכוח מסוג זה ^היה בכנסת וח. כ. לורנץ לא יצטרד למלא הפקיד של ,, חברא קדישא" בלבד. זה עניין של חיים וחינוד ותופפת ערכיפ בלי שינוי ערכים בחינוד הדתי כולו אצל אותו ציבור שלורנץ מייצגו. בלשון אחרת: מי שימשיד בשרשרת יהודי מצדה הלוחמים, הוא שיקבע גם את כבוד עצמותיהם. ואולי בזכות זאת תחיינה העצמות ומצדה לא תיפול עוד.