הארץ, 6 ספטמבר 1960 — מתי חשוב אדם כמת? [כתבה]
מתי חשוב אדם כמת?
קל וחומר
מאת שכתי מכת
שנים שהלכו לעולם בימים אלד. — הפסל אברהם םלניקוב והמשוררת חיה קדמון — תאריד מותם בידיעה הציבורית אינו נקוב. כלומר בנידות, בתעודה הרשמית, רשומים שעה, מקום ונסיבות המוות הפיסי, אבל אלה מונחים באר־ כיון' וזה איננו מצודד את העין ואת הלב אף כאוסף־פר־ פרים. אבל, המות, כחיים עצמם' הלא קיומם המלא היא בלב הבריות , בצ י בור החושב אחד למת או לחי.
הנה הכל משתוממים שייצר "האריה השואג". הפסל אברהם מל־ ניקוב. היה מונח שבוע במקרר עד שנודע מותו לציבור. הרי אין זה כלל חשוב אם הונח שם משום שהפינהלה הנוגעת בדבר לא המדד איתי בזהיתו המלאה' או באמת משום שיצאו לחפש בנרות את קרוביו. השבוע האחד בחדר־ה־ מתים של מלמן בפרדס-חנה הוא טיפה בשלושים שנה שהפסל המנוח לא הי כאן כלל. מלניקוב המנוח עשה גם את הדרך ההפוכה - מתל־חי לפלב"ן כפרדס־חנה. הפוכה בכד שכל מאמצינו הם להצ־ עיד ולצעוד ממלב"ן לתל־חי . ־ י כיוון שכך. נותר רק סמל מסוים. וזה לא היה נוצר בצורה אחרת. אף על פי כן, כארבעים שנה עלה נועד לקבר תל־חי פעמים אהדות בשנה. . האריה השואג". אפילו הוא דומה לתן מילל. היה לנס ולדגל. גם היום אץ לדעת אם בלוטו של אתרים לא יכירוהו ראשון. לפני קבר רחל. השכחה שירדה על השם מלניקוב מקורה, אני סבור, בהיעדרו מהארץ, רוצה לומר. זה ההסבר הקל והנגרס. לוא הי בינינו היה נודע, כי אולי היה מתרוצץ בועדות בינפשרדיות ובינמוסדותיות ובידיו אישורים. פתקים. פוכ"זים, ומכתב הם מותיקי אגודת . השומר"• יתכו גם שבלחצם של אלח היו . פסדדים" משהו בשבילו. נגיד סימול של דוכן לממטרה במדשאה של אחד המוסדות.
אר היעדרו של מלניקוב מישר־ אל יש בו משמעות , ואינו הסבר מניח את הדעת לשכחה. לוא רק משום שחיים ביניניו מלניקובים רבים — חיים במובן הרשמי הארכיבר, — שכדי שיוודע היטב דבר מותם יצטרכו גם הם לשמע שבועי ים באיז ה מקדד. ועתה' אין שוס קשר ואין שום דמיץ בין אברהם מלניקוב לחיה קדמץ. מצבה בתודעת הצ י בור טוב לאץ עריך משל מלניקוב, ומותה השמע ברוד וצורב כברזל מלובן — במשטחתה, בהוג ידידיה וב־ מפלגה אליה השתייכה. אבל מה שאדע למלגיקוב בכלל הציבור אדע לחיה קדמון בחלקו. מכל עתוני הבוקר של אתמול המוסרים ידיעה על פטירתה מקטין לעשות . על המשמר", אשר, דרך אגב, בו נדפסו הידי עות על שתי הפטירות אשד. ליד רעותה. ארבע־ עשר השורות בעל המשמר", עש- " רים ושתים ב"הבקר". ברס. וכאן העוקץ, ב. על המשפרי' אין שודד. אחת שתזכיר כי המשוררת חיה קדמץ. שערכה את המוטף הספרותי של "קול העם" והשתייכה לחבר טעילי מק"י את ' מיטב שנותיה עשתה ב"השומד הצעיד" ובמפ"ם. חיה קדמון אז קאופמן, היתה אחת מאשיות התנועה החינוכית של . השומר הצעיר- בארץ־ישדאל. לא רקבלטה בהגהגה הראשית של או - תי' תנועה, אלא שכמדריכה מצט־
יינת דמותה עד היום הזה. אם חי 'מישהו בלבבית האחרים. זכאית חיה 'לכך בלבבות מאית הניכיה ב"השו־ מר הצעיד". חלק לא מבוטל מהווי ועדמ־קן שבאותה תנועה עידו קייס !בזכותה. ממש כ"אריה השיאג"־ ב תל־הי. , ישיב. מדוע הושכחה ב. על המש- ; מר"? ההסבר הנגרס הריהו שלא : נשארה במפ"ם. כמו שמלניקוב לא ישב בארץ. חיה קדמון. שאת פעילותה הספרותית גיבשה כמפ"ש, .. עברה" למק"י. וזהו זה. מרגע שהחליפה מפלגה — והקפיצה. •ס־ כימו הבל. אינה נועזת' ולפרקים גם היתה כמתבקשת — אינה קיימת ב"השומר הצעיר" מתה לא שלשום אלא לפני שבע שנים, אפילו שמול שבע שנות פק"י היו לה עשרים שנות . השומר הצעיר".
כל אלה מזכירים לי בדיחה. לטריותה אינני ערב. יהודי ברוקליני קשיש מקש בשעת דחק הלוואה ממודעו היותר צעיר. הלה סירב לגמול את החסד המבוקש. אמר לו הקשיש: . וכי אינך זוכר כאשר הגעת לאי הדמעות. נער מלוכלד וחסר כל. מי לקחו לביתוז פי הלביש וסעד אותךז וכאשר ביקשת פרנסה, מי לימדד מקצוע. וטי תמך בך עד שעמדת על רגלית וכאשר כרעה אשתך ללדת. מי הזעיק אליה את הרופאים ושילם שכרם" ". הפסיקו הצעיר יותר ואמר: . כן, כל זה טוב ויפה, אבל פה עשית למעני לאחרונה?"
הבאמת חשוב אדם כמי' ברגע שחדל . לעשות למעננו", במקרה של מלניקוב למען כולנו ובמקרה של חיה קדמון למען מפ"ם ו"השומד הצעיר" בלבת המקרה של חיה קדמון מוחשי יותר, ולכן איני יכול שלא להדהד בכמה שורות ובאיזו מסגדת ־ אבל היה . על המשמר" מבכה את מותה הטראגי לוא נשארה . נאמנה" - . דבקה' למס"ט ול. השומד הצעיר". לא אפליג: מי לי שהיה מגדיל לעשות לפחות מ"הבקר". והשאלה העצובה היא כלום חיה חיה קדמון אי פעם ב"השומר הצעיר" ובמפ"ם. הבאמת הכירוה, הוקירוה ו אהבוה. שאם כן כי צד נמוגו כל אלה בגלל מםלגחז או שבחייה כבמותה היתה בורג במכונה הגדילח שאם נשמט ממנה משום מה, הוחלף באחר וטואטא ללא נקיפה של מצפון או של רפלכסז