הארץ, 13 נובמבר 1946 — תעשיית התרופות במאבק [כתבה]
תעשיית התרופות במאבק
למרות החרם הערבי על תעשיית התרו־ פות שלנו, למרות האימפורט העצום של תרופות מחוץ לארץ, נראה שענף חשוב זה של תעשייתנו עומד במבחן באופן טוב יותר מכפי שחשבו בתחילת השנה. אמנם, העבודה במפעלים צומצמה, אך רק 2 מהם הפסיקו את עבודתם לגמרי. האחרים, וב־ יחוד אותם שנוסדו לפני המלחמה, ממשיכים בעבודתם, ואף רואים סיכויים להגדיל את המכירה בשוק הארצי ומתכוננים להתחיל שוב באכספורט. הגורמימ למשבר למשבר הנוכחי יש שני גורמים: הפסקת האכספורט לארצות המזרח הקרוב, שקלט ב־1945 כדי שליש מכל תפוקת־' התרופות שלנו, והאימפורט הרב של תרופות מעבר־ לים, ביחוד מארצות הברית. ב־1945 נשלחו לחוץ לארץ מכל 12 בתי החרושת בארץ, תרופות בסך 186, 875 לא"י. מזה נשלחו לארצות החרם הערביות סחורות בסך 140 אלף לא"י (למצרים בלבד בסך 120. 000 לא"י), כלומר כ־%. 75 בששת החדשים ה־ ראשונים של 1946 הגיע כל האכםפורט לסך 9. 381 לא"י, ומזה רק בסך 2. 300 לא"י לארצות הערביות: 1. 591 לא"י לסוריה וללבנון (בעיקר לצבא הצרפתי החונה שם) ו־702 לא"י לעבר־הירדן (לעומת 3. 974 לא"י בשנת . (1945 ירידה פתאומית זו של האכספורט אי אפשר היה לה שלא להשפיע על התעשיה, והעבודה בה צומצמה מאד. אך הממכר בשוק הפנימי לא נתמעט בדרך כלל, למרות האימפורט הרב של תרופות מחוץ לארץ, ולכן יכלה תעשיית התרופות להחזיק מעמד ואף לבסס את עמדותיה. ב־1945 היתד. כל תפוקת בתי החרושת לתרופות כדי 500—450 אלף לא"י, ומזה נמכרו לשוק הפנימי כדי %, 65%—60 וכדי %40%—35 יצאו לאכס־ פורט. מכאן, שהממכר המקומי של התרו־ פות היד. כדי 32—27 אלף לא"י בממוצע לחודש. בששת החדשים הראשויים של שנה זו היתד, התוצרת הכללית של התרופות כדי 170—160 אלף לא"י, ומכאן יש ללמוד, שדרישת השוק הפנימי לא נתמעטה, וסיכויי השוק בעתיד הקרוב נוטים לעליה יותר מאשר לירידה. איכות התרופות שלנו במשך המלחמה כמעט שלא היה אימפורט של תרופות מחוץ לארץ. הרופאים, הרוקחים והקהל היו, בדרך כלל, מרוצים מן התוצרת המקומית, וגם לא היו אפשרו־ יות להשוואה עם תוצרת אחרת. ואף עתה, עם בוא התרופות מן החוץ, נתברר לקהל ולרופאים, שתוצרתנו אינה נופלת באיכותה מתוצרת זרה. יתר על כן: במקרים רבים היא עולה עליה בטיבה. זריקות הסידן, למשל, מתוצרת הארץ (תוצרת בית החרושת "טבע") טובות מן הזריקות הבאות מחוץ לארץ, כי הסידן מומס בהן עד תומו בתוך הנוזל, ללא גבישים מכאיבים. והוא הדין בהרבה תרופות אחרות. תודות לאיכות משובחת זו של תוצרתנו לא נפגע ממכרה בשוק הפנימי, ולאחר ירידה, שנמשכה 4—3 חדשים בראשית שנה זו, רבה כיום הדרישה משחיתה בשנה הקודמת. בית החרושת "צרי", למשל, הוציא לשוק כמויות גדול ותלמדי של תרופה בשם "םולפאראמ". בראשית השנה הגיעו לארץ כמויות גדולות של תרופה זו מארצות־ הברית, ובית החרושת הוצרך להקסין את תפוקתו. אבל, בשלושת החדשים האחרונים, רבתד, הדרישה ל"סולפאטראט" של "צרי", עד שהיה צורך להגדיל את התפוקה פי . 5 השוק הפנימי את הדבר, שהשוק הפנימי נוח עתה לקלוט תרופות מתוצרת הארץ, מוכיחות גם עובדות אלו. תחילה פחת מספר העובדים בתעשית התרופות שלנו ופוטרו הרבה פועליםוגם מומחים. אבל בחדשים האח־ רונים החל מספרם שוב לעלות. אצל "צרי", למשל, עבדו בימים הטובים ביותר (1945) 52 איש. בראשית שנה זו ירד מספרם עד , 34 אך מיוני ואילך עלה שוב מספרם עד . 45 תנודות דומות היו גם במפעל "אביק". בראשית השנה ירד שם מספר העובדים מ־46 עד , 17 ובזמן האחרון עלה שוב עד , 26 ביחוד בגלל הצלחתה של התרופהאביק־פאניצילין "", היכולה לעמוד בכל התחרות גם 'באיכותה וגם במחירה. מצב דומה לזה קיים גם במפעלים אחרים. טיבן של התרומות המיוצרות בארץ מו־ כח גם מן העובדה, שבתי חולים ממשלתיים . משתמשים יותר ויותר בתוצרתנו. :ך קנו בתי חולים אלה השנה כמויות
גדולות של "אנטרוסאפט" (תמצית־כבד מתוצרת "מבע"). כיבוש של שוק חשוב ^ זה נתאפשר, כמובן, רק בשל איכותם המצויינת של המוצרים ובשל שמירה על המחירים, שלא יהיו גבוהים יותר מדי. יצרני התרופות שלנו משתדלים להת־ אים את עצמם יותר ויותר להתחרות במחירי תוצרת החוץ, ואף מצליחים בזד. במידת־מה. יש מוצרים מיוחדים וחשובים, שמחירם אצלנו שווה, ולפעמים אף נמוך, ממחירי אותם המוצרים מחוץ לארץ. קשה ביותר ההתחרות במחירים בתרופות הפשוטות, שאין להן צורך בפקודת רופא, והן מיוצרות בחוץ לארץ בכמויות גדולות ובזול, כגון: אספירין, "סירופ פאמל" וכוי • הבעייה של השוואת המחירים גם בתכשי־ רים אלה קשורה בראציונאליזאציה של הייצור, שפירושה, בנידון זה, הוא — ייצור בכמויות גדולות, המאפשר הקטנת שכר העבודה בחישובים. הסיכויים לראציונאלי־ זאציה כזו נתמעטו לאחר שמצרים — שהי־ תה לוקח חשוב של תרופות שלנו — ירדה מעל הפרק. ענין זה נדחה, לכל הפחות למשך 6 חדשים או יותר, עד שימצאו שתקים גדולים חדשים — דבר המצריך שנה־שנתיים. הוזלת שיטות המילוי וזד אריזה קשורה גם בהספקת מכונות חדי־ שות, שארצות הברית ובריטניה אינן יכו־ לות לספקן אלא לערך תוך שנתיים. בחדשים האחרונים נתקל גם אימפורט התרופות בקשיים. בתי החרושת בחוץ לא־ רץ, ובעיקר אותם שבאנגליה ובארצות הברית, מתקשים יותר ויותר לספק סחורות לאכספורט, ובשוק העולמי מחמיר, איפוא, המחסור בצרכי רפואה, והמחירים בחוץ לארץ כבר נוטים לעלות, ודבר זה עשוי להקל על התחרותד. של תוצרתנו. אבל גם אימפורט חמרי־הגלם נתקל בקשיים. בעיות האכפפודט כדי להוציא את תעשיית התרופות שלנו ממצב של חוסר בטחון ולאפשר לה הרחבה נוספת, יש להסדיר גם את שאלות האכס־ פורט. אין להכחיש, שהחרם בארצות הערביות היה מכה קשה לענף תעעשיה זה. אך, לשמחתנו, לא היתה מכה זו מכה ניצחת. חרם זה הבריח את תעשייתנו לפנות לארצות רחוקות. ואמנם, . כבר נעשו בכיוון זה נסיונות חשובים. תעשיית התרופות שלנו מקיימת כיום קשרי אכספורט עם 47 ארצות. היא קיבלה — ומוסיפה לקבל — הזמנות מכל קצות העולם — מפרס ועד הודו, מארגאנטינה ועד ארצות הבאלקאן. מעניין לציין, " שארגאנטינה וכמה ארצות אחרות מסתמכות בדרישותיהן על מוצרים שהיו לפנים מקובלים מבתי החרו־ שת של "באיאר", והרי זו ראיה לשמה הטוב של תוצרתנו בארצות החוץ. אולם, ניצול מעשי של הסיכויים הללו מתעכב מטעמים שונים. במידת־מה יש לזקוף את הדבר על חשבון הקשיים הכרוכים בחוקים הנהוגים בארצות שונות לגבי הכנסת תרו-
פות חדשות. אך בעיקר אשמים בכך יצרני התרופות עצמם. במשך חדשים היו נושאים ונותנים, למשל, עם חברה גדולה מאפריקה הדרומית על תכנית להכנסת תרופות מתוצרת הארץ לשוק חשוב זה, שהוא נוח ביחוד להפצת תוצרתנו, כי רוב הרופאים והרוקחים שם הם יהודים, שישמחו להש־ תמש בתוצרת ארץ ישראל — ביחוד אם איכותה טובה ופרסומה מספיק. ברם, כדי ץ לעזור להפצת תוצרתנו, התנתה החברה אילו תנאים: שהפרטומת תיעשה במשותף ובכותרת קיבוצית, ושכל יצרן יתחייב לשווק תכשירים מסויימים, כדי למנוע התחרות יתרה בין תרופות דומות של יצרנים שונים. אולם, לשם כך היה צורך לארגן את התעשיה ולחלק את השיווק בין היצרנים — ובנוגע למפתח החלוקה לא הצליחו להשיג הסכם בין ' היערנים. החברה הדרום־אפריקאית הציעה אף לספק אשראי לאכםפורט זה, אך גם הצעה זו לא נתקבלה. גם הצעות לאיחוד של כמה בתי חרושת לא הועילו כלום. מובן, שאין די בצורת ההופעה של התע־ שיה בארצות הנידונות — הופעה קולאק־ סיבית או הופעה אינדיווידואלית — לשם כיבוש שוקי אכספורט חדשים. דבר זה עלול להשתנות בכל מקרה. אולם ברוכים יהיו אלה היצרנים בעלי־היכולת, המכוונים את מאמציהם לאיחוד, או לכל הפחות מנסים להשיג הסכמים כדי שלא להפריע האחד לשני. איחוד כוחות כזה רצוי גם מסיבה אחרת: שאכספורט של תרופות מצריך — ראשית דבר — פרסומת רחבה, ולשם כך דרושים אמצעים העולים על הסכומים שבידי כל אחד מיצרני התרופות כארץ. הנסיעות לחוץ לארץ, למשל, עולות בסכומים גדולים.
גורם חשוב ביותר להצלחת האכספורט הוא גם ייצור תכשירים מקוריים. לשם ביסוס שמה של תעשיית התרופות בארץ אין די בחיקוי לתכשירים ידועים, המיוצרים על ידי בתי חרושת בחוץ לארץ. תעשייתנו מסוגלת לייצר תוצרת מקורית. לדבר זה יש הוכחות, ותמיכה כללית לתעשיה כזו בארץ היתה מאפשרת את המשך עבודח המחקר המדעית והרחבתה. החדשים הקרובים יהיו המכריעים באפ־ שרויות של כיבוש שווקים חדשים. השוק העולמי משווע עתה לתרופות, ושעה זו נוחה יותר לפיתוח האכספורס מן השעה הקרבה והולכת, שבה יתחדש המאבק בין התעשיות הגדולות של גרמניה, אונגא־ ריה, איטליה ושווייץ, שיתווספו על המפעלים הגדולים באנגליה וארצות הברית. אז תהיה כבר השעה מאוחרת להקמת ארגון, כי עסקי האכספורט של תרופות קשים, ומצריכים לא רק כסף רב, אלא גם זמן וסבלנות. צורך דחוף להפדר התהוקה לייצור התרופות כפי שנודע לנו מכינים עתה תכניות
לשינוי התחוקה על התוצרת והפעולות בענף תעשיה זה. מעניין לדעת, אם תכניות אלה מכוונות לפיתוח התעשיד. או לצמצומה. חוגי תעשייני התרופות עצמם עדיין לא הסבירו את המצב. אולי יהיה זה לטובת ארגון בעלי התעשיד. עצמם או לטובת המוסדות היהודיים שלנו — וכמובן, לטובת כל חוגי הכלכלה המקומיים — להוודע בדיוק על המצב, כדי שפיתוח תע־ שית התרופות בארץ יתקדם וילך בלי מכשולים מיותרים, כי פיתוח זה חשוב לכל החוגים המעוניינים. לבסוף, יש להקדיש תשומת לב מיוחדת גם לבעיית היחסים של המסחר המקומי. ים בתעשית התרופות אין היחסים בין היצרנים ובין הסוחרים הסיטוניים מניחים את הדעת, והסיטונאים נאחזים איפוא ב־ אימפורט. אם לא יעשו עתה כלום לתקנת הנטיה הזאת קשה יהיה אחרי־כן. — למרות רצונם הטוב של הרופאים — להוציא את תוצרת החוץ מן החנויות ומבתי־המרקחת. שיתוף בין היצרנים בענף זה צריך למצוא השלמה גם בהשגת הסכם ארצי ביניהם ובין הסיטונאים — לאחר שהושג הסכם מניח את הדעת ביניהם ובין ארגון בתי־ המרקחת.