⁨⁨הארץ⁩, 6 מאי 1929⁩ — בארץ שמשון הגבור [⁨כתבה⁩]

בארץ שמשון הגבור

ק. מנתם

על יד חנפר העברי חד־טוב כי יעמוד ההאך וישא את עיניו אא עא, אא חחרים, וראח: נתי נפר ערבי, אשר כפה רחבה ונמוכה כאותן אשר אקברי הקדושים ואי") בואמת ביניהם — וידע כי אפניו הכפר צרעה, (" מואדתו שא הגמר מספר השופטים אשר הפאיא אעשות במעשי גבורתו וחפיא את חתיתו עא הםאשתיפ שמשאו בשעתם עא חבא ארץ זו. 'טפו שא גבור חפאאשמשון " (חשיז השניח — שמאאית) אאג י באר" שגור ורגיא מאד עא שפתיהם שא תושבי הסביבה והרבה מקופות מיוחסים או ואמעשי גבורתו, ואף אאהיו ויתר בני מש־ פחתו" . , העואה עם השביל המתפתא, המוביא מחר־טוב עד צרעה יגיע אא מקום חג'אמע ושם נאותח רחבה ימצא גם את הממדפה"(בית האורחים) אשר אם יהיר. דרכו " שא החאך אעבור שם והכגיםוהו והאכיאוהו והשקוהו ותאינוהו, וישאחוחו אאחר בשאום אדרכו. ואם מושאטי נירא שטים הוא ואא החמיץ חאז את חהזדמנוח והאך וחשתמח עא קברו שא חואי"(קדוש), הוא השיך צאמד " אחישפשון אאג י באר עאיח אאםאאם", יתפאא וידוך . אח גדרו, ויצא משם שטח וטוב אכ. כשנכנסתי אתוך גבוא חכפר קדמו את פני ברכות פעתירות ומאאיפות שניתכו עאי מפי חיושבים בצא קירות חלאמע. זו חיתה חבורה שא שבעה־שמוגה פאחים שכפה מהם חיו סרוחים לנאתם, מכוסים ועטויים יפה נעביותיחם, מחסה ומסתור מפני הזבובים הפרים ורבים כאן, נזנות חמזנלה התאואח חמשתרעת" אא רחוק " משם, משמיעים קול נחרה חנונה או ירויים במצב שא גימ־ואא־נים. שאאתי: — בטאה זו מחי! ענו *י: . ^_ _. ‭46^1ג4 ‬ עוד חודש אחצידה" (קציר) — ו בודה אין". "" חנח הקפה אשר ברכה אאאה הואכח ומבשיאח וזעיר פח וזעיר שם חואכת ומצחיכח — וע"כ אפשר ואפשר אכאות את הזמן בישיבה סתם, בשיהה בטאה או אהשת־ טה עא הקרקע ואישון כאות־הנפש. כשנפטרתי טעתרת ברכות השאוב הציעו אי אחכנפ אא חמדפח" ולסעוד את חאב. אואם משראו את " המנז'ריה" (הצידה) ביד האורח וישאאוחו אפ צמא " חוא, אפחוו^ וישקוהו טיפ — ומכיון שאא רצח אקפח את אנשי צרעה טלזכותפ בטצוה כה חשובח כחשקאח אורח צמא — אמר, כי, אמנפ, צמא הוא, מאד והמיפ יהיו כדבר בעתו. ומיד הבהיאו יאד מהטון היאדיפ שנדחקו מפנינ אראות נאורה, והאה הביא כד מים קרים. האורח שתה מהם אמירו והודה אהפ רנות על טוב אבס בהכנסת אורהים. קודם בא ראו האנות אגרש את הקטנים, שעמדו והחזיקו בידיהם את מתברותיהם, שעא כא אחת מהן היה כתוב קטע טהקוראן:בשם ^ " אאאה הרחמן וחרחים. אטור אאאה הכופרים וכו י וכו י . וכשאא הועיאו ההתראות והגירושים שבפה קם האהד ובנבוט" (טטח) שבידו חתחיא דוהף בהבריא עא ימין " ועא שטאא עד שנתפזרה אכא רוח ואא נשאר טחם. אחד. אחרי הטון שאאות:טאין? אאן? ואטה? עוברים, " . כנחוג, אשאאוח כאאיות, עד שמגיעים אעגיגי ארצות

ומדינוו^שואאם חם: חיש מאחמד^ וכאיזח מדינח? ומה עם אבן םועוד? ומתי ישוב השריף חנסייז מגאותו? ועוד. הנשאא אינו מוגע מוב מבעאיו ועוגח מה שעוגה והשומעים נפשם טובה עאיהם עא האורח אשר אנה אאאה לידם היודע פרק בהאיכות העואם והמדינות. וכשמעי! השיהה האך ופתת מבקש האורה אראות את קבר חואי" ומיד מתנדב חאחר אלוותו ואתראות לו " את קברו שא חשיך צאמד. פרוס חקציר נותן את אותותי אותות גם כאן בחצר חואי": פה ושם תראה שרועים עמוייפ כעביו־ " תיהפ או באדרות פרור. חמשמיעים חפית נחרה כראוי, גם קוא צעדי חנכנס והואך אא יפריעם משנתפ הערבח. הגח יתעורר אחד ויוציא את ראשו מתחת אמכסח — אואם חומו הנוח והעךין שא שמש האביב נוסך עאיו תרדפה והראש נכנס פהר כאעופת שחוצא — ומקחאת הנחרות עואת ופטאאת את חצר הואי" וטתאנטת בין ^ שאש. > . מצבות הקברים חגמצאיש' נחצר. מיהם שאשת קברים אאה ופה טיבם? אכן, מאבר י אחד חדש, שהכא יודעים שהוא קברו שאמוכתר" . שמצא את מגוחחו כא! אםגי כפה עשרות שגים — מכופרים עא חשגים בגירסאות ובדברי מסרת רכים, אואם רווחת היא דעתם שא רבים שכאן מונחות עצמו־ תיהם שא בת חשיך צאמד ואחת ממדותיו. אואם יש כאן מחאוקת יותר חשובה אשר חפקפו־ קים ושנויי הנירםאות מסביב אשני חקכרים כאין וכאפס אעומחח. שאאחנשאאת בצרעח: מי חוא שוכן העפר הנכבד צאמד —שייף" או . נבי"? ואם נניא " הוא, חאם עא חרניאים ימנה אומרסא" ("שאוה") " הוא? ועא ממכה זו ישבו כמה מאנשי צרעה, שסרו אחצר הואי" אאהרי ראותם את חזר אכנס אא הקודש. " — אא טכא, יאםידי (אדוגי) אחגיד אך דברים ברורים בענין זח:אומיין" (עמי חארץ) אנחגו, קרוא " וכתוב אא נדע ואכןהתאריך" (דברי הימים) נעאם " מאתגו. חאח! או היח חפן בתוכנו — פגה האחד אא שכגו — ההוא . בעא אשון" חיח ושמו'" יפח את " חאריך חערים והמקומות". אואם בחור זה נדד אא " חערים זח כשנח ואא נודע מקומו". אחוך קבר השיך צאמד פנימה אסור אהכגס — כי קדוש הוא המקום וזר עאוא אחאאו. נרמז, אמנם, שבקשיש" יכוא אסייע בדבר — אואם עובר חאורח " מצא, שאמנם כבודו שא חמנוח חחשוב חשיך צאמד במקומו מונח אואם אא חגיע אמדרגה חשובח — אע"פ שאחיו עצמו ובשרו שא שמשון חגבור חוא—שהכניסח אאיו תצריך בקשישים. הדאת גפתחה ותא קמן שקירו־ תיו מאוכאכים בכתמי צבע חחגח חוא הכופר (שיר חשירים א, יד) אשר חמשתטחיס ומחאים את פגי חואי" אחיוח אמאיץ טוב אהם בפגי אאאח יטבאו את " אצבעם בו ויכתימו בח את חקיר אשם סנואח, כנראה. (וכן יאמרו חערביםבנדרו ובחנו אאטר:ידרו ויבתי־ " " פו בהינד!") בקבאה" מקום שם ידריס חמתפאא פרוש " ויאון ירוק, וממע ? או תאויים ספרי קוראן משומשים וקרועים הנתוגים בתוך יאקומי אריג קמנים בחם יתפאאימבקרי" הקבר, עא גבי חרצפח שמוחה מחצאת " אחת ועא חחאו! סך שט! קטן. כא מראה חמקום חקרוש

וחזותו מעידים עדות נאטנח שואי" זח אינו גפגח עא " מבחר הקדושים ועא כ! אינו זוכה אתשומת אבח שא חמועצח חמושאמית, שכא חטקאמים" *כנסים ברשות " חוקף (נכסי הקדשות) וניתנים תחת טפואח וקשגחתח שא המועצד! חמושאמית בירושאים. והגה גםגרה הדאת ואנו יושבים בחדר חשני, בו ינוחו כאי הקבר". עואה'ןמשוז אאג'באר" עא הפרק. " " —אעא פי הנכון — אוטר אחד — אין אמת אחת נטוחה עא טקום קנרו. ננפרנו טסםריס, ני אפי דנרי תורתנם קנמ שא שפעו! נמצא נין צרלד. ונין אשתאוא. אואם אא טצינו שם קבד עד חיום, ייוכא חיות שחוא צפו! טעיננו. ולמי דימקונא נידינו חרי אא רחוק מתחנת הר־מוב שם נחרבח ''• נמצא קנמ שא הננור — ואאאח " חוא חיודע! — מסיים הסדנר. מספרים נמעשי גבורתו ' שא שמשון, מתאדים את ארכו, גדאו, רחבו וכו י , גיד הנדינח אשר אבני צרעה. אחד אומר: — באים תיירים אארגו ושואאים: אתם בגי צרעח, מקום מוארחו שא גבוי פאא זח, מח אכם שאתם קטגים, רזים ונחשאים נא כך? — מח נענה אהם, חוג'ח, כך יצוגו שא א$אח ונא אשר עשה — אטונ עשח. מעא אגדר חאנניפ חמקיף את חקנר 4ראח חעמק חםורר! חירוק נעצם יפיו וקסטו. ים ירוק אחד, המשגח ומחאיף את גווניו עם גשיעת נא רוח נאיאח, חמסעיר" " גאים, כחיות קטגטגות הרודפות זו אחרי זו נשעת משחקן.. . שניאים טתעקאים ומתפתאים חמוניאים אא הכפרים שבסביבה היה מימין נרא! הכפר אשו?^ שהחוק־ רים משערים, כי זהו חכפר אשתאוא. ומרחוק — הכפר אניי־העזר (בערבות: דרבן) עא בתי ההומר הצפופים שלו. וחנח חרנת עין שמש. גאיאי עשן מסתלסאים אי־שם במרחק: הרכבת חוצה את חעפק בזחיאה אטיח אגב שריקות וצפירות ופאיטת עשן ופיח רנ. הנפר ערטוף. שונ שטטון הטראה שא חישות חחומר חדאות חמעאות נזנרוז מנאאות נשניא נחמות וחיות חבית. במשכגות אאח ינאו חייחם נשאשים דצנים בתי אב. יאדים מאוכאכים וחואי עינים משוטטים חבורות חבורות בבגדיחם חדאים וחקרועים. בית ספר אין בכפר. —כטח פעמים דרשגו מן חממשאח שחחן אגו " מורח—אואם חיא הדואה" כאהת: קמן הוא המקום " ואינו ראוי אבית ספר. מה שנוגע א נ ת י נ ה אנו גחשבים כמקום קטן אואם א א ק י ח ה — שאנ/ בעושר" וככא " מיני מסים הרי אנו ממים אמקום גמא. — אם כז יאדיכם הואכים בטא? — אא בואם. יש בתוכנו כעשרה בתי אכ שאקהו איאדיהסשייך" ומשאפים או טכיסם. הלה מאמרם קרוא " וכתוב. אואם הור יהיאדים אינם ש^נים רצון ביותר טטנו. ג י אמע (מסגד) אין בכפר. במקומו יש ווטקאם" שא " אחמד אאעמרי. נכבד הוא חמקום ונמנה, פנראה, עא סוג חמקאים" חראשונים בטדרגח, שכן אתח מוצא אוחו " מטויח ומסויד יפח מבםגים. גם מחצאות חדשות^מן ונפמ ביד רחכח, וחכא עא חשבון חוקף". אואא חטאמח" "" (המגדא" שמטרומיו קוראים את המאפינים" אתסאה) " " ההסרה — והיה זה כמסגד אכא דבריו. און שעת התםאה יכווגו כאז או עא פי שעון (מי שיש או) וביותר — עא פי מהאך חשמש ונמיתה.

רב ערד חוא אחמד אאעממ זח, שכן מחיחס חוא אזמנו שא עמר ן' אאחמאב, הבאיף השגי, כובשח שא א"י. חרבח מיגי־קברים בארץ חמתיחסים אזמנו שא זה חנקראים בשםעמריאת". עאיהם מתהאכת אגדח " הנתונה אנירסאות ואנוסחאות שונות והוא:כן היה " אעמר ן' אאחטאב, רצון אאאח עאיו, (נוסחא אחרונה: אא בז כי אם סתם טקורב) ואו אוצרות זחב וכסף אאין ספוד. והאיש שטר את טצות עפר והיא: יהעמיד ; מקאמים" אאנשי עמר"חנוסאים במאחמת־פצותוסופ " •:יא דבר: האיש בזבז את כא אוצרותיו אפטרה זו ומת כשכיסו ריק ואין בו םרוטח אפורטח". מאחורי ה, מקאפים" שא אהמד פראים אנשי המקום מערה שבח נקברו, אפי המסופר, ארבעים איש מאנשי עמר. פערה זו נושאת עאיה את השםמעאדת אאארבעין". " כשיצאתי אאחר הבקור" כב־ היתה החמה נטויה " אעבר תשני, קרוב אאוסק המערב. באה נשיבה קרירה והביאה אחה ריח משביע שא קמה חעופדת חציח בבישואה ושא פרחים ועשבים חריפים. מה נוחה וטובה שעה זו אשיחות קדומים ואאנדות פלא. תחיאה מספרים בשבחחו שא נבי פוסה, שהפוםם '' שאו עומד אחיות " בקרוב אפן אנשי ערטוף יודעים עדיין פת• הוא יום ההכרזה (שבוע אסני הפוסם" מכריזין עאיו בחרם") "" כי עוד א א חניע עאיהם דבר הפועצה הפושאפית. מתנהא ומה בין •ודעי דבר עא יום ההכרזה, החשוב נם בשביא בני ערפוף, שכן, אור איום ההכרזה נוהגי! כאן אשהומ כבשה ואבשא הרבה אורז וטטעיפים" בזה את העניים. " ובן נתגאגאה זכות עא •ד• האורה והקדים את הפנ'אס" " (המועצה המושאמית) וקבע י י הם אבני ערטוף את יום ההכרזה עאפועטד הנבי פוסא". והאמינו השופעים " ואא פקפקו בזה מאחר שהאורח בא היום מאאקודס אא " שריף"('רושאים). מתנאנאת השיהה, פקיפה עני! אחרי ענין, ער שהיא חוזרת אאכםניא שאה אהייו ואפותו שא נבור זה שההורבה" אשר בה חוא קבור נראית פרחוק. מחיים " הם חאאו היושבים כעבאיותיהם ־ישנות והפטו4 אות את זכרונו שא הנבור הפהואא, בדפוח ספורים ומסורות ,. תערובת" שא םפורי התנ"ך והאגדה בהומפת נופך פשאהם. ובשא אותו גבור, זכו נם אבותיו וקרוביו, נ־הוקים ואא רהוקים שהאיכות הייהם" •שפרו בפרטות " קפדנית. והרי אך אתים ואתיות ודומם וכו י אשפשו! הגמר ואכא אחד פרשת חייו ופי שזכה גם באחוזת קבר. והגה בא הפוגרבי"! , זחו דרויש שבחר אעצמו אחת הטריקות" (דרכים) שא כתות הדרוישים. גר חוא יחידי " בהושה אשר בקצה הכםר. אכאו ומשקהו ניתגים או קצת ע"י השכנים וקצת מקהאת המונרכים היושנים עא הוקף של אבו פאדין (סביבת הכותא הפערבי). יושב הוא חני מוגרבי זה כא היפים עא התורה ועא חתפאה, ופקפיד עא םצוה קאח כבחפורה. פכבדים אותו אנשי הכפר ונזה־ רים בכבודו. בחאות פי שהוא מאנשי הכפר יפנו אאיו והרי הוא נותן רפואות ברפות קפיעות אשר שפות קדושים ורזיים כתובים עאיהם. בבואו קמה פפניו החבורה ומשתתקת. והרי זח פותח את פיו ומתחיא אספר את ספוריו חואששאב מספר קמם־קמם". וכך יושבים " ופספרים יושבים ופדיינים עד שחמוגרבי יזכיר עא תפאת הערב ויקומו מאם ויאכו אא הפקאם" שא אחפד " אא עמרי. וצאאים ארוכים ומשונים ישתרעו ויתמתחו אחריהם יאור שמש האביב חחואכת ושוקעת באופק חהרים, העטויים אד דק וכחאחא.. .