הארץ, 20 מאי 1925 — מיאבמנה יעד יזרעאל [כתבה]
מיאבמנה יעד יזרעאל
א. ז. בךישי
(רשימות-דרך)
— סיף —-
ואין אשד, זו, בעלת המטבח. היחידה הדוחה את . תענינה• לשבת. כל גתלת־יעקב היה, כמדומה, רק בזכות השבת. את בל המנוחה והשמחה והאנרניה היתרה הם דוחים לשבת. הם פושטים מעליהם את טגפי-חכצה שלהם ואת ההול ואת כל מה שיש לו שייכות ! כל-שריא אל חול ולובשים ז'ופיצית של משי ושטרייפלים ובישות-קטיפה חדשות. בשבת דם נהנים סתנור־האבן הגדול המשותף, שבנו לשפ הטפנת. טשולנט'. בשבת הם גהגיפ טטלגיףהשבת (הערוב) שלהם, שהקיפו בו את המושבה לארכה ולרתבה. אותו יום מלמדים הם את הקרקע אשר כצריף הגדול פרק בהלכות-דיקוד. דאדםויר עצמו, הלבוש כל השבוע פשוטים ועושק בעניני הול ועובד את עבודתו (עבודת מנהל ומפקד ומצור? ופיעץ ועישה וממלא) למן עלות השחר ועד שעה מאוחדת בלילה, בשבת הוא נעשה שוב לאדםויר. עודך הוא . שלחן• כיד הרבי, והפידיו סמוכים אל שלהנו. יום זה נותן לחסידים כח ואומץ לשמוע בקול רבס ככל יפות החול. סשיו לי. כי באחת השבתות באו אף מבני נהלל ל"שלש סעודות• לנחלת-יעקכ, (אגב ספרו לי , שבגהלל פתקייש כבר גס מעין . שטיבל• לתפלה בצבור). ספרו לי כפו-כן, שבתל-עדש אין הדעות שוות בין הפתישביפ ורוח של התפלגות פרחמת שפ. איי זאת, כי הסרים הם . דבי• — אך עד השבת רחוק קצת. ששת ימי המעשה קידפיפ לה. בששת יפי המעשה יהודים קמים עם ותיקין לתפילה ולעבודה. בששת ימי הטעשח האכטימוביל הגדול, ה"לורי? מוביל את עובדי נחלת-יעקכ אל שלש הבצית הנדולות והטרעילות " אשר בגבולם, שיש ליכשן ולהבריאן. שלש בצות הנה: בנחל קישון, בחדטיה ובחרבנ, (כהוצאות יבוש הבצות משתתפים: נחלת־יעקב, הקרן הקיימת לישראל והממשלה. שליש־ שליש). כשידה וזמרה הס ימאים לעבודה ובשירה ובזמרה הם שבים לעת-עדב אין דוה
כובד-הראש הם מיבשים את הבצה, זה לא יבין מה זה כשחסידים נעשים לעובדי אדמה וכשעבודת אדמה נהפכת לחסידות (אף הועיה דאנטי-טלדית שעל-יד הבר הלאומים, שבקה שש, התפלאה לראות את העבודה הכבירה הזאת). שם ראיתי יהודי בן חטשים ושש, פוחד־ תבואה מפדאנה, וחיים יחזקאל וואלד ששו, העומד בבצה יחף עד המתגים, הציציות טבצבצות מתוך השרוולים הפתוחים של חזיתו, ובידיו ממש הוא מוציא את נושי-הרפש מתוך חריץ התעלה הנחפדת עד הקישון. בן־זונו לעבודה הוא בחור צנום כבן יית, פניו בן־ישיבה' הירמולקה של קטיפה מבצבצת מתחת לפגבעתו, והיא משלח את נושי־הרפש שנתקשו במעדר שבידו. שם ראיתי אף את אידל ווייכנברנ, בן ששים, בעל-טהנה מרחוב חלודנה 5 אשר בווארשה. עומד אף הוא עד למעלה מברכיו בבצה, טשית זעה מטשטשות אל זקנו הלבן, והוא עושה את עבודתו באמוני. תמונה בזאת לא במהרה תשכח. לא במהרה אששר לשכוח נם תמונה שראיתי בבוקר של אותו יום: בחור אחד הלה ולא יבול ללכת לעבודה, ובא אביו הזקן, איש כבן ששים וחמש, שלא אחז מימיו מעדר בידיו והתחנן לשני מחלק-העבודה . שיקח אותו בםקים בנוי.. . אשרי, שראיתים את היהודים הללו בכך! ואלה העובדיפ־הפועליס מרגישים את עצמם . פועלים• טטש, הס כבר נרשמו בולם בהסתדרות העובדים הכללית (אשילו לא כ"הפועל המזרחי? השמאלי). נס מועצה וועד־שועל יש להם. פדוליטריון! אף זוהי השפעת דאדטויר. יש נם בתיך הלק נדול מבני נחלת־יעקב נטיח להיי קבוצה, להיי קומונה, אף כאן יד הרבי באמצע. וכולם חברים ב"קופת חולים• והרופאה שגשלהה לשם, מטעם . קופת חולים• נשלחה. היא הקדימה קצת אמנס לבוא, הרופאה. אין עוד אמבולטוריה, אין עוד בית־םרקחת. ואולם נם חולים אין עוד. כולם בריאים' כולם חזקים. אפילו הפצה שהם ממשיגים עוד לאכול מן הפסח (לחם מביאים מחיפה- ואי אפשר להכין אותו בכסות הדרושה!) אינה מזיקה להם. הס דק מתאוננים לפרקוס, שהמצה אינה משביעה כהוגן. אף הבדיקה שעשתה הד יפאד, ביום בואה לשועלים (היא הפשה אצלם . מלריה•, . אנוםלם• ועוד דברים יפים כאלף) לא נתנה כל תוצאות. והרופאה מוכרחה איפא . לשבת על מדפסת . המלון*, אשר ממול הכביש, לקרוא לפי־שעה ספרים ולחלום על תל־ אביב. אין קדחת בנחלת־יעקב. הלואי לאורך ימים! ובולמוס העבודה, העבודה מנופנית הפשוטה זו, שלדברי האדמויר מיאבלונה, . היא
שלא אכל זמן רב. כזקנים כצעירים, כבהורים כבתורות — כולם להוטים אחרי העבודה. בבית־הספר החקלאי לצעירות אשר בנהלל הבטיחו לקבל כעשר צעירות םנתלת־יעקב. את זה מפשר לי בשמחה המזכיר. הוא פםפר לי כמו־כן על היהש הלבבי החם שתלמידיו של א. ד. נורדון פתיתםימ אל תלמידיו של הרב ר' יחזקאל טויב מיאבלונה. יש איזה קורבתרוח משותפת ביניהם. בנהלל מעונינים מאד. שהנסיון של נחלת־יעקכ יצלי". ביוט שעלו בני 'אכלונה להתישב על הקרקע באו הללו בנעריהס ובזקניהם לבדך אותם. ואחדי-כן השתלבו זרוע בזרוע וקפוטה בבלומה ויצאו בריקוד. לבני נחלת־יעקב יש התלהבות ולבני נהלל יש נםיון, וטי יתן ויהיר, םוששעים אלה מאלה זמן רב. אנב התאונן לפני המזכיר. שהטילו עליו בעל-כרחו להיות . םשדדניק'. אף הוא רוצה לקיים טצות יבוש־בצות. אנב־דאנה גלה לי קצת ממסתרי המשרד, הראה לי את מאות המכתבים שהם מקבלים 6|די שבוע מכל קצווי פולין. כל יהודי פולין רוצים לבוא לארץ-ישראל, כל יהודי פולין רוצימ לתקוע יתד בנחלת־יעקכ־ עיני כל היהדות החרדית במדינה רבת"אוכלוסין-יהודים זו נשואות אל פנה זו אשר בעמק יזרעאל. והאדםויר אינו מקבל יהודים םתם. יש דרישות, יש תנאים, יש פיינציפ ראשוועיקרי: עבודה עצמית, עבודה שאין כה נצול אחרים. ולא רק בפולין נשיאות העינימ אל נקודה זי. אף עיניהן של כל הנקודות בעסקיזרעאל עצמו נשואות אליה. ?שנה המשה: מכאן תצא אולי איזו מלה הדשה ליהדות בכל העולם, איזו םינתיזה, איזו צרוף. בין הפועלים בנתלת-יעהב, שמחוץ לבני המושבי , ישנם כמעט טכני כל הקבוצים והקבוצות שבעמק. הנה עומד ננר אצל בית . הסלון * , מהקציע קרשים לצריף חדש. בא אני אתו בשיחה. פתנלה, שהוא עורך-דין פרופיה. את טלאכת הנגרות למד דק בדומניף. ב"התלוץ• • עד שיסתדר בתיר מגין על גאשמים, יבנה כמה צריפים אצל הרבי סיאבלונה. בין פועלי הכצות סצאתי נם מהנדס אחד. בעגלה פלאה הציד פרא, שהובאה ממקום הבצות* מצאתי אחד מחברי . השומר הצעיר• בכית־אלפא (בחור זה ספר לי , אנכ, שכמאה ענלות הצ־ר . הלכו לאבוד', כשביל שחתימת ה"קושאן' על האדמה נתאחדה!). מלבד זה ישנם עוד אחדיפ בין המיעלים טחברי . השופר הצעיר'. דוציפ הם לעכוד . קצת• אצל הרבי מיאבלזנה. כן, הרבי םיאבלונה. הקפוצה טיאבלוגיו-" י־? ">= *יחת היום בעט?. וגכנום הילדים
גחלת־יעקכ ומוריהם בפעם הראשונה עם ילדי תל-עדש, גהלל, עין חרוד, כפר 'גדעון, כפר ־? ~ יהזקאל, בלפוריה, סרחביה, קבוצת הגבעה וגבעת הסודה. כחמש סאות ילדים רקדו כלילה םםכיב למדורה הנתלה. וילדי נחלת־יעקב עוררו כהניגה זו תשומת-לב מיוחדת. הילדים של קבוצת הרבי מיאבלונה• והרבי עצמו — נכוה וצנום ופניו חווריס וםביעים עיפות. שש-עשרה שעות בפעתלעת יושב הוא כשוף בלשכתו על המכתבים ועל הטבלאות ועל הפגקסים ועל הפספדים. גב מנובן קצת: כל נחלת-יעקב עמוסה עליו. הוא הנושא בעולה, עליו פשליכיס כל בגי הפושב ? החדש את (הכם. וכשראיתיו ככה כפוף על שלחנו בשעה מאזהרת בלילה דרך התלון והמזכיר עומד עליו, גדמה היה לי שהוא קורא עדיין , פתקאות•: . פשה בן שרד, פיינא לסדנפה/הייה ניטל בת ברייגח ייגטה לזווג הגון וכו*. וביום מתהלך הוא. הרבי, לפעפיפ כפו צל וכמו אב רחום וכמו אחות רהמניה בין הצריפיפ. עיגיו קודחות" שפתיו פחייכוח, ידיו מלטפות. לכל הוא דואנ ואל כל דבר קטן שבקטנים הוא שפ את לכו. זקן אחד, חסיד לוהש לי באזני: . הוא אולי האדפו"ר האטתי/ ופועל אחד מכני . השומר הצעיר". אומר לו: . הוא אדפ גדול, חוא אולי. השופר הצעיר• האפתי, . והוא, הרבי, עצפו איגו פדבר הרבה. — רצון יש — והתלהבות יש ויש אוםץ-דוה , ויש לגצל אותם. אק יש מכשולים אלא שאדץ-ישראל גקנית דק עיי יפודיפ. העבודה הגופנית פגיאה לידי הזדככות המוח. לאבר אפשר ללפוד הרבה יותר פאשר לפוחד הטרוד בפהשבות זרות תפיד גפ ביופ וגפ , ^4 בלילה, גפ בחול וגפ בפועד, ויופ השבת הן יופ שכולו פנוחה, פולו למורד. ולשמחה. קשה אשנפ קצת הדבר להפיך ביופ אחד פוחריפ וחנוניפ לעובדי-אדפה שאינפ חייפ על הנצול, וצריכה לכך גפ אתעדותא דלעילא. עושיפ אנו ונעשה כל אשד ביכלתנו ! כדי שנפיוגנו יצלית, ובעזרת חשם-יתברך אגו פקויפ שיצליח הדבר כידיגו. הבא לטהר פפייעין לו— . — כה אמר האדפו'ר םיאבלוגה. כיג אייר תרפיה, תל-אביב. ____ >