הארץ, 18 אפריל 1918 — מהעולם העברי [כתבה]
מהעולם העברי
I. בקור הקומיסיח הציונית בירושלים. ביום הרביעי (כיה ניסן) שערי- בצהרים הגיעו לירושלים הבדי הקומיסיה הציונית וו. אופיצרים המדעים המלויס אותה. בדרכם עבדו את המושבה העברית 'הממד. "מוצא"' במסום שם נטע המנהל הציוני הגדול' הרצל, 'את העץ הידוע' אשר נתפרסם על שמו' מצכת זכרון קדושה שנהרבה בידי התורמים האמרים-שם יכלו להביע את שמהתם על משלהתם הנעימה. בהכנסם אל העירי נתקבלו בשמהה רבה ע"י המון נדול של אנשים נלהבים וססדנים' בפרט ע"י ה"מכבים" הצעירים' אשר דנליהם הלבנים - בהולים הבהירים' שמנן דוד רקום עליהם' ידועים היום כ"כ בכל א"י. הם נסעו ישר אל ארמון הממשלה ושם קבלום בכבוד קולונלטודרס' המושל הצבאי , ופקידיו. אה"כ * הופיעה קבוצה מענינתשל באי כה כל העדות בירושלים לברך את ביאת האודהים לעיר הכי מפורסמת והכי קדושה בתבל. היא היתד. מרכבת מהאדונים הללו: קמיל אפנדי אל־הוסיני' המופתי והקדי הגדול ן מוסד. קזים פ*ה אל־הוסיני' נשיא העיריה ן אסמעאיל בי אל־ הוסיני' מנהל ההנוך; ה' ד. נ. פלמה. סנן הנשיא של העיריה ; ה' יוסף מיוהס' ראש מועצת היהודים הירושלמים ; ריבידינדיסימו פדרי פרדיננדו דיוטליני , הארכימנדריט *ל הסטריקיה היונית האורטודוקםית; ורטובט גיבונט של הפטריקיה הארמנית־הנריגורית. זאת היתד. אספה ידידותית והבריה הביעו שמהתם לראות את הדיר ויצמן וחבריו. אהרי הצהרים' אהרי סעדם על שלהן המושל הצבאי ' מהרו הברי הקומיסיה ללכת להתפלל לפני -כתל המערבי'' זה הסמל הנושא עליו את גדל ישראל וצרוחיו. כאשר פנה היום באו כל באי כה העדות היהודיות' של האשכנזים, הספרדים" התימנים' הבוכרים וכוי , לראות את הד"'ר ויצמן בביתו וברכוהו בברכת "ברוך הבא". את לב כלם מלאה דוה ־של אתדות ותקוד, אשר הלהיבה את היהדות הפל*תינאית מעת ההצהרה ההשובה של הממשלה הבריטית. יום המ*י (ב"ט ניסן) היה חנ יהודי עממי ובו נתנה ההזדמנות להפגנות עליזות מצד התו*בים היהודים. עברים מכל קצוי התבל התקבצו היום על הר הצופים בגן ובשחת אשר מסביב לבית הנברת נריי הילל. על מקום גבוה הוכנו מושבים בשביל הברי הסומיסיה והמנהלים המקומיים. האהרונים נשאו נאומים רבים, אשר הביעו דגשי אשר והתלהבות על הופעת דהומיסיה. שהכו אליה כ"כ' ונם את אמונתם ביכלת הקומיסיה להוציא לפועל את תפקידם הקשה והאהראי , של סדור עניני היהודים כא"י. קפיטן ז'מס די רוטשילד דבר אח"כ דברים אהדים ובתוך רעש של שמהר. באר לקהל הנאספים' כי ד"ר ויצמן בא הנה בכה האמונה השלמה וההסכמה של היהדות במערב ובאמריקה. ויגודר את העם היהודי לאהדות יותר שלמה' לא למען ידד*ו יותר, אלא למען לא יקבלו פהות מהראוי להם. נאומו העברי המלא רנש של הדיר ויצמן העיר התלהבות עצומה וקריאות הידד ו הידד! נשמעו מכל עברים" בעת שהנואם הצהיר, כי מהמקום הזה יצא בת מוסרי חדש לטובת הרמת מצבו של כל העם העברי. בדברו באננלית הביע את תודת כל היהדות לממשלה הבריטית ב*ביל ההצהרה ההשובה והזר ואמה כי העם היהודי יזכר תמיד בתודה את המעשה הזה של המדיניות הבריטית. הוא הודה בקהל עם לה' איד נ"ורנ' והי בלפהי ב*ביל עבודתם ובשלהו "בהבת שלום• לננדל סיר אדמונד אלנבי " ההק לאכד" כי זכדון נואלה של 'ית*לים והצבאות המצוינים שנלתמו תהת הנהלתו. ישמר לנצה בלב האנושיות. • מיוד אוהטסבי־גוד ־ענה־מצד הממשלה הננריטית' ^ \*? V
כי* רק כשהעם היהודי יעבד בהרמתיה ע0 קבוצה לאומית אחרת" רק אז יובל לבנות עלשתיגה הםשית פורחת ומאשדה. האמפה הגדולה נגמיד. בשידת . חחקוה• שידת הלאם ־היהודי ואה"כ שד כ"א את השיר י •*••?* י *00 £!"£ בהתלהבות רבה זןפנגה זו היתה מלאה דגש והשאירה אהריה דשם כביד. "העדה 'היהודית התרגשה מאד ודמעות גזלו על לחיים רבות. ־בלם התישו בשמעם את הבאורים ע"ד התחיה חלאועית 'בא"י ונזכרם שישעיה נבא על אותו הד. כי נטה גשר בין העבר וההוד, וכל הנוכחים חשו רעידת נימי לבס הכי פנימיים. —