⁨⁨חדשות⁩, 21 פברואר 1993⁩ — ו 1 ן ם י ב ו 1 ■4■ ■ ■ – r■־ – ■־־s פספוסים פלו□ [⁨כתבה⁩]

ו 1 ן ם י ב ו 1

■4■ ■ ■ - r■־ - ■־־s

פספוסים פלו□

ב״ועדת האורחים" הפגינו עורכי עיתוני הנשים את יכולתם שלא להקשיב זה לזה. ב״ועדת תרבות" לא בדקו מה כתב נחמן אינגבר על עמום גוטמן החי, לפני שהזמינו אותו להספיד את המת. "פספוסים פלוס" החדשה היא מוטציה גנטית ירודה פקחי איכות הסביבה טרם הצליחו לנקות את כתם השמן המסמן את המקום שבו טבעה אח״י נשר, והזיהום ממשיך לפגוע בחי ובצומח. בשבוע שעבר עסקה התכנית ״תיק תקשורת' - כולל בשידור חוזר־חוזר ביום שישי - במהותה ובאר פיה של ביקורת הטלוויזיה, כפי שבאה לידי ביטוי בהטבעתו של "שולחן ארוך*. דליה רביקוביץ׳ ("מעריב"), מבקרת טלוויזיה בעבר, וטלי שחק־ליפקין ("דבר"), מבקרת טלוויזיה בהווה, השתתפו בשיחה שעיקרה, באופן כללי, ביקורת טלוויזיה מהי. אני חושב שמבקרי טלוויזיה הם האנשים האחרונים שצריכים להגיע אל מסכינו, אסור להם לחצות את הקווים. שגיתי פעם והלכתי לטלוויזיה, ומאז אני נושא את אות קין הזה. ביצועי האמרגנות של דורון נשר - שהצליח להפוך את הכישלון האישי שלו לטרגדיה לאומית גדולה יותר מהפסדה הצורב של הנבחרת לצרפת - צריכים להגיע אל סופם. עד כאן. כאשר "תיק תקשורת" פונים אל מבקרי טלוויזיה ומד מינים אותם לאולפן, הם יוצרים דילמה אתית למבקרים: מה אמורה לעשות שחק כאשר היא חוזרת הביתה? לקרוע ל״תיק" את הצורה, או לכתוב כמה נפלאה היא התכנית, או אולי לשמור על שתיקה? ר״ר יורם פרי, מנחה ״ועדת האורחים״ בערוץ 2, תכנית שכולה עיסוק באקטואליה דרך התקשורת, שוקל לקיים דיון דומה בביקורת טלוויזיה. אני חושש שפרי יישאר ללא אורחים. ביום שישי עסקו אורחיו של פרי בעיתוני ובמדורי נשים, ושלוש נשים וגבר אחד, שמאיישים את הקו הראשון של העיתונות לנשים, הוכיחו עד כמה אין להם עניין וסבלנות להקשיב זה לזה. בנוסף לדיון עצמו נוהג פרי לבקש מאורחיו לתת ציונים וכותרות לשבוע. אולי זו בעיה אישית שלי, אבל אני חושש כי אין דבר נמוך ופשטני יותר מלחלק אותות קלון ושבח. די הפתיע אותי, שלא לומר הרגיז, שאורנה ננר, עורכת "זמנים מודרניים" של "ידיעות", חשבה כי ביקורו של גבי גזית בכלא גוה־תרצה היה ראוי לצל״ש. יכול להיות כי הפורנוגרפיה של אחד היא הפואטיקה של זולתו. אני חושש כי מותו מאיידס של במאי הקולנוע עמוס גוטמן תפס את החברה הישראלית באחד ממצבי הרוח המכוערים והצהובים ביותר שלה בשנים האחרונות. מאז החלה שנת 93׳ היו לנו כבר קלטת לוהטת של ח״כ, רמטכ״ל שאמרו עליו שהוא הומו ורב שאומרים עליו כי יש לו ליבידו חזק. גוטמן הוא חלל האיידם המפורסם הראשון שלנו, ועל אלה המבכים את לכתו ומתרפקים על פועלו מוטלת החובה להיזהר בכבודו. זו חובתו של "יומן תרבות" לעסוק בגוטמן, יפה מצידה של הטלוויזיה להקרין השבוע אחד מסרטיו, אבל אנשים שחיו בשולי הלגיטימיות ערים יותר מאחרים לצביעות. ספק אם גוטמן היה חי בשלום עם הגדרות כמו: "הוא היה הקולנוען הגדול ביותר שלנו" (אמיר קמינר). כדאי לבדוק מה כתב עליו נחמן אינגבר בחייו, לפני שמזמינים אותו לספוד למת. מי שמבין מעט בתקשורת יודע כי זרם תת־קרקעי עכור עומד לפרוץ אל פני הקרקע ולשטוף אותנו בבוץ. המלחמה בין הגופים התקשורתיים הולכת ונעשית נואשת יותר, עיתונאים כותבים כתבות בוטות ומלוכלכות יותר, ערוצי טלוויזיה מוכנים לקבל הכול. מפליא לעשות ערוץ 2, הערוץ שלמעשה כלל אינו קיים, הערוץ העושה במנדט השידורי שלו מעשה סדום אחד אחרי משנהו. בערב שבת עלה לאוויר יגאל שילון, אחיו של פצצת האגו המתקתקת, עם "פספוסים פלוס". זוהי מוטציה גנטית מהסוג הנמוך והמגונה ביותר - תוכנית של 45 דקות, המרחיבה את הפינה המיותרת ההיא שהיתה לשילון אצל גבי גזית, לפני שגזית החליט שהוא ״6 O דקות״. לא מדובר פה בצורך של ערוץ 2 לעשות טלוויזיה טובה. מדובר בניסיון להדביר את "סופשבוע" של רבקה מיכאלי. כל פעם שמיכאלי תעלה לשידור, יארוב לה יגאל שילון, עד שייגמר הכסף. נכון שאינני קליינט טיפוסי להצחקות והחמצות מהסוג שמשעשע את שילון. אלי יצפאן מבחינתי הוא תחתית החבית, וגם חנוך רוזן לא כובש אותי בסערה - אבל כצופה טלוויזיה ישראלי, אינני מוכן עדיין להעביר את ערב שבת במחיצתה של אבקת כביסה "קומפקט סוד', שהיא למעשה הגיבורה הראשית של "פספוסים פלוס', ובמחיצתה של "הונדה", מכונית הפרם. אני מעדיף לשבת מול מכונת הכביסה ולראות את הבגדים מסתובבים, מאשר להעביר ערב נוסף בחברת יגאל שילון וההומור הירוד שלו.