חדשות, 5 נובמבר 1990 — * טלוויזיה / רון מיברג * זה לא שלא צחקתי. לא חייכתי [כתבה]
* טלוויזיה / רון מיברג *
זה לא שלא צחקתי. לא חייכתי
״העולם הערב״, עם ארז טל ואברי ולעד, בערוץ 2 כמי שלא גדל על ההלצות הגל״ציות קורעות הבטן של אברי גלעד וארז טל, אני מודה שבהיתי בתדהמה אמיתית במיצג הווידיאו שחנכו אמש השניים בערוץ 2. למרות שהטלוויזיה בישראל, באשר היא, מנסה לסתור זאת, טלוויזיה היא מקצוע, אמנות, מסורת, שפה ותקשורת בין אנשים. כאשר שני צעירים, שכולם אומרים עליהם שהם נורא מוכשרים ומצחיקים, מעלים מסכת קצרצרה של הומור, פרודיה וסאטירות שאינן נוגעות, אינן מתקשרות ואינן קולעות, כל זאת במסגרת מזורזת של 15 רקות ללא כותרות וכיתובים, נשאר לי לבדוק האם זו רמת המשכל שלי שהולכת ויורדת כל שנה. זה לא שלא צחקתי. לא חייכתי. נכון שאני לא ג׳וקר וחיוך אינו אחד מכישורי, אבל כשאני נתקל במקרה בבדיחה טובה אני צוחק כמו כל אחד אחר. זה ודאי קרוב באופן מסוכן להוצאת דיבה, אבל טל וגלעד לא מצחיקים אותי. החדשות היו מגוחכות, ללא פואנטה, ללא גגים חזותיים. "טרפזית השכל", פרודיה על "מקבילית המוחות", נגמרה בסלפסטיק, כנ״ל גם הלצה על הטרדות טלפוניות. היתה סאטירה על יהודה ברקן ועל סרטי המתיחות שלו, שהעילה שלה לא היתה ברורה, מה גם שטל־גלעד הגדירו את מפלס הפתטיות שלהם כאשר נטפלו לאיש שהוא פרודיה של עצמו במקום לצחוק ממשהו רציני באמת. "העולם הערב" היא הלצה מתמשכת ללא קונספציה וללא פואנטה, הממחישה את חולשתו של ערוץ 2 בהפקות מקוריות. המעבר מרדיו לטלוויזיה אינו קל, ולמרות שאיננו ראשון עבור השניים, ללא הדרכה ובימוי הם טובעים באנרגיה המבעבעת של עצמם. עד היום היה ערוץ 2 אלטרנטיבה הולכת ומתפתחת לטלוויזיה הכללית, בעיקר בזכות התכניות והסרטים הקנויים. נדמה לי שבסוף שבוע השידורים הראשון של העונה יוכח, כי ערוץ 2 נדבק במגפת התכניות המקוריות האוכלת את הכללית.