⁨⁨חדשות⁩, 11 אוקטובר 1989⁩ — המבשר [⁨כתבה⁩]

המבשר

במקביל לתחרות, תוצג מסוף השבוע בפסטיבל עכו הפקה כאילו יוקרתית, משהו על סוף השלם. צוות השחקנים מרשים ביותר: יפתח קצור, דן תות׳מן, איקה זוהר, יואב צפיר וראובן לביא. את התלבושות הכין יובל כספין, שאומר: "ואני, בניגוד לתדמית שלי, חלוץ מרכזי"

ביום שבת ייפתח פסטיבל עכו בפעם העשירית. לוח האירועים של השנה כולל עשרה מחזות מקוריים שישתלבו בתחרות, והפקה מיוחדת אחת, "המבשר" (כותרת המשנה היא "שלושים ותשעה לחורבן"), שתרוץ במקביל. כרי להבין את הרעש התקשורתי שילווה את "המבשר" לא צריך הרבה. והרי נתוני הפתיחה: את שלושת תפקידי המפתח יאיישו יפתח קצור, איקה זוהר ורן תורג׳מן, שלושתם מזוהים עם גיבורים שגילמו בקולנוע ("אסקימו לימון", "לא שם זין", "הלם קרב" ו״אש צולבת"). סביבם, בתפקידי המשנה, יתרוצצו וישירו פליטים טריים של הלהקות הצבאיות, וביניהם מי שכמעט היה השנה זמר מפורסם, ראובן לביא, ומי ששיחק היטב ב״בלוז לחופש הגדול", יואב צפיר. יובל ("בבוקר אני מסתובב עם ג׳ינס") כספין עיצב את התלבושות, חגי אלקיים, מלחין צעיר (23), כתב את המוזיקה, הבמאית היא רחל יריב, ויוסף אשרות (שכתב־ עיבד־ביים־ושיחק במספר הפקות שוליים) הוא המחזאי. "המבשר" מתבסס על סיפור ההרפתקאות של יונה הנביא. כזכור, אלוהים מטיל על יונה להודיע לתושבי נינוה שהחליט להפוך את העיר תוך ארבעים יום, בגלל שהם רשעים. בתנ״ך חוזרים האנשים בתשובה כבר ביום הראשון; במחזה, לא. בעצם, המחזה מתחיל ביום השלושים ותשעה לנבואת החורבן. התושבים, שעד לא מזמן חשבו שיונה (קצור) סתם משוגע, כבר מאמינים לו, והעיר אחוזה

היסטריה. במהלך המחזה מנסים ראש העיר (תורג׳מן) ואיש הדת של העיר (זוהר) לבטל את הנבואה, ובמקביל נבדקות התגובות של אנשי העיר לרבר הנבואה. שיחות קצרות עם הצוות מבהירות שהאנלוגיה בין הסיטואציה התנ״כית למצב הדברים הנוכחי, נראית להם טבעית. על תל־אביב, כמו על נינוה, מאיימת קטסטרופה, ובכלל, העתיד שחור. זוהר: "אני חושב שהעיר שמדובר בה היא כמו כל עיר שאנחנו מכירים. האנשים בה מתנהגים כמו שאני ואתה מתנהגים. היא כמו תל־אביב, כמו חיפה, כמו כל מקום, בעיקר אולי כמו תל־אביב." - במה חוטאים האנשים בתל־אביב? רחל יריב: "תאר לעצמך שמחר בא מישהו לתל־אביב ומכריז שמחרתיים היא נחרבת. המחזה בודק איך מתמודדים עם מצב כזה, ומתבסס על התחושה של כולנו. יש פה בארץ תחושה, שמתישהו הכול פה יתמוטט. לכל אחד יש בפינה איזו תחושה שקטסטרופה מסוג כלשהו תבוא." -באמת? יריב: "כן. אחרי הבחירות, כשהדתיים פתאום קיבלו כוח, לא היתה לך תחושה של קטסטרופה? אני חושבת שלחלק

מהציבור היתה הרגשה, שמחר נתלבש כמו דוסים ונלך ברחוב עם גלימה שחורה." תורג׳מן: "הרי יש פה באוויר תחושה של אובדן דרך, של בלגן. פעם המטרות היו ברורות: ידענו מי נלחם נגד מי ולמה. היום פחות. אם היינו חיים בתקופה של נביאים, ולא של פוליטיקאים, יכול להיות שהיה קם נביא. המחזה מנסה להגיד שאם נאמין שהחורבן קיים, אז אולי יכולה לבוא תקומה. אם נחשוב שאנחנו פיקס, אז אין תקומה." זוהר: "קח לדוגמה את איש הרת שאותו אני מגלם. האיש הזה מנסה לשכנע את יונה שבעצם אלוהים זה לא מה שהוא חושב, שבעצם הוא לא יודע מה זה אלוהים, ושיבוא לקחת שיעורים באלוהים לפני שהוא מנבא נבואות." חוץ ממפגש השחקנים עם הבמה (אותו מתאר זוהר כ״מאוד פיזי"), יהיה מעניין לראות גם את הזיווג בין כספין לפסטיבל עכו (שאמור להיות פסטיבל של תיאטרון מסוג אחר). כספין, מצירו, נלהב: "האמת היא שאני מאוד אוהב את המפעל. יש בזה איזה כוח חלוצי, ואני, בניגוד לתדמית שלי, חלוץ מרכזי. בזמנו, כשדיברו איתי על לעלות לקרית־שמונה לצורך הקמת פרויקט תיאטרוני, הסכמתי. כנראה שזה מה שנשאר לי מסבא וסבתא." "המבשר" יוצג באמפיתיאטרון עכו החל ממוצ״ש, 14.10, עד יום רביעי, 18.10, בכל ערב שתי הצגות (ב־ 20.00 וב־24.00).

גיא אסיף צילום: משה ש■