⁨⁨חדשות⁩, 17 ספטמבר 1986⁩ — נמו משנחה [⁨כתבה⁩]

נמו משנחה

בוגרי הלהקה על שירותם הצבאי

ששי קשת: "הלהקה בשבילי היתה כמו משפחה. ברגע שיקראו לי, אחזור מיד. זה כמו שקוראים לדגל ובשבילי זו הייתה ההתחלה של הכל. אחד הרגעים המרגשים שזכורים לי היה בששת הימים. הגענו עם הכוחות לכיוון אל עריש. קצין הורה לנו לחזור, כי עוד לא כבשו את כל האזור. נסוגנו, והתיישבנו עם נעמי שמר שליוותה אותנו. בחורשת תמרים שם, היא כתבה את הבית האחרון של 'ירושלים של זהב". שולח חן: "הלהקה היתה קריירה וכניסה בטוחה לעולם הבידור. למי שהתקבל הייתה גאוה לא רגילה. בהופעות, לפני שהיינו שרים את ׳מחר׳ כל אחד היה אומר משפט כמו: ׳מחר יהיה יום יפה׳, ׳מחר לא יהיו מלחמות׳ וכו׳. בהופעה אחת י^חם זילברמן אמר ׳מכר את הרהיטים נסע לארגנטינה". גברי מאי: "מהיום שאני זוכר את עצמי רציתי להיות בלהקת הנח״ל. ידעתי את זר" כשיוסי נכנם ללהקה כשהייתי בן 12. החלום להיכנס ללהקה הוא החלום היחיד שלי שהתגשם בצורה הזו. זו לא היתה להקה רגילה. זו הייתה משפחה. משפחה מצחיקה. כל הזמן צחקנו". מיקי קם: "בשבילי זו הייתה תחילת הדרך. כשהתקבלתי, הייתי מאוד גאה. אמרו לי שזה דבר חשוב, שהלהקה הזו שווה יותר. היום זה נשמע קישקוש. אז אמרו שזה חשוב, אז גם אני חשבתי ככה." יוסי מאי: "להקת הנח״ל היא כמו שאר הלהקות. כמו פיקוד מרכז או

צפון. בזמני זו הייתה להקה יותר טובה וזהו. מבחינת השירות הצבאי שלי היא הייתה משמעותית. כל שיבוץ אחר היה גורם לצבא הפסדים כספיים גדולים וצרות לא מעטות בשבילי. כל השירות שלי בלהקת ?יה_צחוק אחד גדול". גידי גוב: "להקת הנח״ל הייתה להקה טובה. היום אני לא יודע מה קורה שם. אז היא הייתה אקסלוסיבית. ללהקה היו מבחנים משלה ובנין נפרד. השרות היה כרוך גם באידאולוגיה של להיות הטובים ביותר. אני מאוד נהניתי להיות שם." יואב צפיר, בנו של טוביה צפיר, דור שני בלהקת וד נח״ל. היום הוא בטירונות. צפיר: "אם היו אומרים לי שאני לא בלהקה לא הייתי מתאבד, אבל אני לא שוכח שאני ממשיך מסורת. זו הפעם הראשונה שמישהו שאבא שלו שירת בלהקה צבאית, מתקבל לאותה להקה".