⁨⁨חדשות⁩, 18 אפריל 1986⁩ — ...וחוב ב״סק■ מוחבת מער ואשו [⁨כתבה⁩]

...וחוב ב״סק■ מוחבת מער ואשו

אלעזר ליין כל בוקר בשעה חמש יוצא אהרן מאיר מדירת־הגג שלו, בשיכון בבלי בתל־אביב. הוא נוסע לבריכת גורדון, ושוחה כחצי שעה. בשש הוא נכנס ללשכתו בבנק המזרחי בתל־אביב, ומתחיל יום עבודה נוסף כמנהל הכללי של הבנק. בשעות אלו מאיר בודד בבניין, עובר על מסמכים וחותם על תזכירים. עם הנץ החמה הוא מפסיק לשעה קלה לעבוד, מתעטף בטלית, ועומד לתפילת שחרית. עם תום התפילה הוא שב לנהל את הבנק. המנהלים הבכירים נכנסים אליו להתייעצות־שלבוקר בשעה 7. הפקידות מגיעות הרבה יותר מאוחר. שום דבר חיצוני חוץ מן החליפה הגזורה בקפידה, אינו מעיד שאדם זה, בן ה־63, הוא המנכ״ל הכל־יכול של הבנק הרביעי בגודלו במדינה, שהיקף מאזנו לסוף 1985 הגיע לכ־s .l מיליארד דולר. מאיר הוא טיפוס שונה מאוד מן הבנקאים הקשוחים האחרים בצמרת. דיבורו הססני, כמעט לחשני, ומעט מאוד אנשים שמעו אותו צועק. איכשהו נשארו טבועות בו עשרים השנים שחי בקיבוץ משואות יצחק. ב־ 1961 שלפו אותו מן הקיבוץ לתפקיד ניהולי בכיר בבנק המזרחי, ואחרי עשר שנים הפך למנהל. מאיר, יליד בודפשט, סיים בית־ספר לחקלאות, ולא למד כלכלה. נשאר בו משהו מן הנאיביות של בן כפר. אבל הרושם החיצוני מטעה. מאיר, שלשכתו היא הצנועה ביותר שראיתי בבנקים בארץ, הפך את בנק המזרחי לסיפור של הצלחה - עד לנקודה מסוימת. כשנכנס לתפקיד המנהל הכללי היה זה בנק המיועד בעיקר ללקוחות דתיים, והיו לו מעט מאוד סניפים ביישובים חילוניים ומעורבים. בהדרגה עשה מאיר סדר, ושינה את אופיו של הבנק. הוא סגר סניפים לא רווחיים בעיירות פיתוח דתיות, ופתח סניפים במרכזים הגדולים. תחת ניצוחו פלש הבנק לעיסקי היבוא והיצוא. מאוחר יותר, בשנות הגאות 1981־1982 בבורסה, הפך בנק המזרחי לגורם השני בכוחו בשוק ניירות הערך, אחרי בנק לאומי. היתה תקופה, שרווחיו מעמלות על ניירות ערך היוו חלק נכבד מכלל הרווחים. הבנק ניסה ללבוש תדמית מודרנית, הוביל בציוד אלקטרוני ובמחשבים לפני האחרים. קוטנו היחסי סייע לו בכך. מפולת מניות הבנקים, באוקטובר 1983, עשתה משהו לבנק וגם למנהלו הכללי. הרושם האישי שלי הוא, שדיבורו של מאיר נעשה בשנתיים האחרונות הססני עוד

יותר, ושעומס הבעיות העיק עליו. ב־1 984 נאלץ הבנק למכור נכסים בעשרות מיליוני דולרים, כדי שיוכל להציג בשורה האחרונה רווח קטן של 2 מיליון דולר. המאזן שהוצג השבוע במסיבת עיתונאים בתל־אביב מלמד על שיפור מסוים: לבנק היה רווח תפעולי נטו - אחרי כל ההפרשות - של כ־4 מיליוני דוללים: אלא שרווח זה הושג לאחר הפרשת־ענק של כ־2 6 מיליוני דולרים לחובות מסופקים (אלסינט, מגן־גולדמן וחבריהם). לולא חובות אלו, היתה התמונה יכולה להיות טובה בהרבה. השבוע, לאחר פרסום המאזן, שוחחתי עם אהרן מאיר בבניין השכור של הנהלת הבנק בשררות רוטשילר בתל־ אביב. מאיר הציע את 7 בבוקר כשעת הראיון, לאחר שמחיתי התפשר על 8. - איך ובאיזו מידה פגע בכם משבר מניות הבנקים? "בתקופה שלפני המשבר הידוע רכשנו מן הציבור מניות של הבנק ב־l o4 מיליון דולר. מימנו, ואנו ממשיכים לממן, רכישה זו על־ידי הלוואות שלקחנו בחו״ל, לעתים בריבית של 10־11 אחוז בשנה. זהו נטל של כ־l o מיליון דולר לשנה. המשבר מונע מאתנו, כמו גם מיתר הבנקים, אפשרות לגייס הון בבורסה. משבר מניות הבנקים הביא גם לירידה בפיקדונות מטבע חוץ של תושבי חוץ בכל הבנקים, וגם אצלנו. יתרת הפיקדונות הללו אצלנו כיום היא כ־3 3o מיליון דולר". - האם נבון שגם רכישת בנק טפחות פגעה, בסופו'של דבר, בבנק? "רכשנו את בנק טפחות במכרז בבית־המשפט, ב־ 980ז, בכ־l B מיליון דולר. אחר־כך קנינו מחברת משקיעי ישראל את מניותיה בבנק בעוד 25 מיליון דולר. חשבנו שנוכל למכור מניות אלו הלאה, לציבור, אך המשבר בבורסה סיכל את התוכניות. לא רק זה, אלא שבמהלך 1983 נאלצנו לרכוש מהציבור מניות של טפחות במיליוני דולרים רבים. אני מעריך, שהיום אנו . מושקעים בבנק טפחות בכ־l oo מיליון דולר. נכון, הבנק מרוויח^אך הרווח אינו נותן תמורה מלאה להשקעה. היום אין מו״מ עם איש למכור מניות אלו או חלקן. בתנאי המשק והמיסוי הגבוה, איש לא מוכן להסתכל על מניות אלו...". - עוד בעיות? "השקענו עשרות מיליוני דולרים בשנים הטובות ברכישת נכסים. היו לנו תוכניות להתפתח, להקים סניפים חדשים. היום הנכסים הם נטל, ואגו מנסים למכור אותם. קנינו משרדים ב׳גן העיר׳ במיליוני דולרים, מגרש בשדרות רוטשילד ב־3 מיליון דולר, מגרש לסניף בצפת, מגרש בבאר־שבע, שטחים בצומת מסובים להקמת קריית מחשבים. בנכסים אלו שוכבים מיליוני דולרים רבים,

שהיו יכולים לעזור לבנק בפעילות הבנקאית השוטפת. אנו מנסים למכור את הנכסים, אך כיום קשה לעשות זאת בשל המצב בשוק הנדל״ן". - איך יוצאים מן הבוץ? "אנחנו מנסים ליעל ולחסוך. פיטרנו מאות עובדים: בשנה שעברה מכרנו נכסים בכ־3 o מיליון דולר, ואחרי מס נשארו לנו 16 מיליון דולר נטו. מכרנו אפילו את בניין ההנהלה המרכזית הקודם שלנו ברחוב לילינבלום, שכיום יושב בו הסניף הראשי. סגרנו את הבנק שהיה לנו במונטווידאו, בירת אורוגוואי, ומכרנו את הבניין והציוד במיליון וחצי דולר לבנק האמריקאי, ריפאבליק נשיונל, בבעלותו של היהודי משוויץ אדמונד ספרא. הקפאנו את " התוכנית להקים חברת השקעות בינלאומית, שהיתה צריכה להיות מין ׳כלל׳. מצמצמים בהוצאות כלליות. ביטלנו את הרכב הצמוד, אפילו שלי עצמי. שכר העוברים נשחק אשתקד תודות למדיניות הכלכלית וגם זה עזר".

- היכן אתם עושים כיום עסקים טוכים? "חלק גדול מרווחינו בא כיום מפעילות בחוץ־לארץ. הקמנו חברה־בת, שבה יש לנו 55 אחוז, ולעשרה משקיעים יהודים מחו״ל 45 אחוז. כל אחד מהיהודים הללו הכניס 2.5 מיליון דולר במזומן. אחד מהמשקיעים בא מאוסטרליה, אחר ממכסיקו, שלישי הוא מרווין זביר־ ובסקי מניו־יורק, בעל הזיכיון (עם אחיו איליה) לשיווק עטי שפר באמריקה הלטינית. חברה זו היא בעלת הבנקים שלנו בארצות־הברית, בבריטניה ובשוויץ. הבנק בארצות־הברית מתפתח יפה. יש לו ארבעה סניפים, מאזן של יותר מ־6 oo מיליון דולר ורווח נטו של 5.3 מיליון י דולר. הבנק בשוויץ הרוויח יותר מחצי מיליון דולר, נטו ־ לאחר מס, בשנה האחרונה". מאיר ביקש בשנים האחרונות להיות מעורב בכול. הוא מבלה, לפי הערכה, בין 30 ל־4 o אחוז מזמנו בחוץ־ לארץ, טס מעיר לעיר, נפגש עם נציגיו המקומיים,

ומפקח מקרוב על מהלך העסקים. מנהל אחד הסניפים בחוץ־לארץ סיפר לי פעם, כי מדי ערב, בסיום יום העבודה, עליו להתקשר טלפונית למאיר, ולמסור לו דו״ח יומי על מצב העסקים. אהרן מאיר כמעט ואינו מחמיץ ישיבת דירקטוריון של בנק בחוץ־לארץ. הוא מר פיע, לעתים כמעט במפתיע, גם בסתם־יום־עסקים־של־ חול. נכנס למשרדו של המנכ״ל, בודק עיסקאות, מתעניין בכל פרט, אפילו בסדרי המחשוב והבטיחות. מאיר הוא אחד משלושת האנשים היחידים הרשאים להיכנס לקודש הקודשים של הבנק בשוויץ: חדר הכספות הסודי עם רשימת הלקוחות וסכומי הפיקדונות שלהם. עם זאת, יש לו אמון רב בכפופים לו. משה קראוס בניו־יורק, מנחם ובר בלונדון, יוסף נס בציריך, מנהלים כל אחד את הממלכה שלו זה שנים, מבלי שיוחלפו ומבלי שימונו להם סגנים. ובר, עיתונאי לשעבר, היה מנכ״ל בנק הספנות, עד שמאיר שם עליו עין וחטף אותו לבנק שלו. מאיר נותן קרדיט גם לעובדים שלו בארץ. החילר פים בדרג הבכיר מועטים ונדירים. משה מן מנהל את בנק טפחות זה 22 שנים, עוד מלפני תקופת מאיר. מיכאל צבינרי, אלי אונגר, יצחק דוכן וירח ניסן הם מנהלים בכירים בבנק זה שנים רבות, ואיש מהם לא הוחלף. כשעזב החשב, רב נוה, את הארץ בשנה שעברה, מסיבות אישיות, היתה תזוזה זו כה מפתיעה, עד שעוררה גל של שמועות, לא־נכונות בעיקרן. האם גם לאחר הפרסום הצפוי של דו״ח ועדת בייסקי לא יחולו שינויים? - האם אתר, חרד מפרסום הדו״ח? "כמובן שאנו מצפים לדו״ח. לא הייתי אומר שאני חרד. ברור שאגי סקרן... אינני בטוח שזה הביטוי הנכון." אולי נאמר שאני וחבריי מתוחים לקראת פרסום הדו״ח".

- איך התרשמת מהוועדה, לפי עדותך לפניה? "דומני שחברי הוועדה רוצים לרדת לעומקן של הבע יות, שהביאו לכל תופעת הוויסות. הם גם ניסו להבין ממני ומאחרים, מה היו הסיבות שמנעו מן הבנקיו להפסיק את ויסות המניות ברגע הקריטי. נשאלתי גם עי ויסות מניות בנק טפחות, ואמרתי שלא ויסתנו, אלא רי קלטנו היצעים של הציבור. מסרנו הרבה חומר. לפני כמו חודשים נתבקשנו למסור חומר נוסף. שיתפנו פעולה עו הוועדה". - האם רווחיות הבנק תספיק כדי לפתור או בעיית פדיון המניות של 1988? ״לפי המצב כרגע - לא. אבל יש ערבוב מושגי בציבור, וצריך להבהירו: באוקטובר 1988 רשאי הציבו לדרוש מאיתנו לפדות את מניות בנק המזרחי שבידי ברור שלא יהיו לנו 104 מיליון דולר לצורך כך. אבי ההסכם עם הממשלה קובע שבאותה עת נוכל לקבל ב הממשלה הלוואה של 104 מיליון דולר לחמש שנע אנחנו ניקח את ההלוואה, נשלם לציבור, והבעיה שלג תהיה איך לפרוע את ההלוואה ב־1993. אני מקווה שעו אז תשתפר הרווחיות שלנו, כך שנוכל להחזיר או ההלוואה". - מה יקרה אם, בינתיים, תמליץ ועדת ביים? שאתה, כמו יתר מנהלי הבנקים, תפרש מתפקידכם? "נדמה לי שבסופו של דבר, אם אין מחויבות משפטיו שלנו לקבל את המלצות הוועדה, אזי מי שקובע הי: מועצת המנהלים. אין לי ספק שמועצת המנהלים תתכנו לדיון מיוחד מיד לאחר פרסום הדו״ח, ונראה מה שתח ליט". (מועצת המנהלים מייצגת את הבעלים: המפד״ל.) - האם העובדה שוועדת בייסקי מחכה לכם בפינז הפריעה לעבודתך השוטפת בשנה האחרונה? "במשך כל התקופה השתדלתי לעשות את עבודתי מבלי שהמחשבות על נושא זה יפריעו לי. נדמה לי, שה דו״חות הכספיים שפורסמו השבוע מוכיחים שהצלחתי בכך". ובכל זאת, העצבנות קיימת. מאיר וחבריו - ארנסב יפת מבל״ל, גיורא גזית מבנק הפועלים, רפאל רקנט׳ מדיסקונט טרודים במחשבה על הדו״וז ההולך וקרבי הם מנסים, הפלא ופלא, לדובב אפילו עיתונאים, בתקווה להציל מהם מידע (שגם ל^ו אין). הארבעה מחכים ליום הדין, ההולך וקרב, הולך וקרב.

"...השקענו עשרות מיליוני דולרים ברכישת נכסים... היום הנכסים הם נטל, ואנו מנסים למכור אותם..."

מסקנות הוועדה לבדיקת ויסות מניות הבנקים מדירות שינה מעיני המנהלים. למנכ״ל בנק המזרחי, אהרן מאיר, תהיינה סיבות טובות להצטער על המלצה להעבירו מתפקידו, אם אכן תבוא. האיש שהעלה את הבנק על דרך המלך ימצא לו, בדרך אלגנטית, תפקיד אחר במסגרת הבנק שלו

"...אנחנו מנסים ליעל ולחסוך. פיטרנו מאות עובדים... מכרנו נכסים בכשלושים מיליון דולר... מכרנו אפילו את בניין ההנהלה המרכזית... מצמצמים בהוצאות הכלליות. ביטלנו את הרכב הצמוד..."