⁨⁨חדשות⁩, 10 אפריל 1985⁩ — מנחם גורן מבחן דרכים ■ בורד סקורפיו, העקוב ש־ניש את אאוו■ וב.מ.וו. [⁨כתבה⁩]

מנחם גורן

מבחן דרכים ■

בורד סקורפיו,

העקוב ש־ניש את אאוו■ וב.מ.וו.

פורר חוזרת לשוק האניות־על־ גלגלים. לפחות חמש שנים זחל ענק הרכב האירופאי על גחונו ומצמץ במבוכה לנוכח קפיצת הדרך של המתחרים. ספינת הדגל הקודמת, פורר גרנדה, התיישנה ונטשה את שוק המשפחתיות המפוארות. למרות שיפורים קוסמטיים מסוימים היא נותרה הרחק מאחורי הדגמים הנוציים של אאודי וב.מ.וו., שלא להזכיר כבר את המרצדס הנצחית וחסרת המתחרים. הפתרונות שגלגלו מהנדסי פורר לשוק הקטנות והבינוניות, בדמותן של הפייסטה המצוינת, האסקורט־אריקה הפשוטה והמודרנית והסיירה בעלת העיצוב החללי, החזירו את פורר בסוף שנות ה־סז׳ ובתחילת ה־Bo' למירוץ על כתר ה"נמכרת ביותר באירופה". אבל אפילו הסיירה 2300 ג׳יהה לא העניקה תשובה ראויה לאאורי 200 או לב.מ.וו. 525 א', שהותירו אותה מיותמת גם על מסלולי האספלט הרהוטים וגם במדרון טבלת המכירות. שלוש שנים טרחו המוחות האנושיים והרובוטים הממוחשבים של פורר על בניית דגם חדש, שיענה לדרישותיה המחמירות ולישבניה הענוגים של אצולת השמנת האירופאית. שלוש שנות ההריון המאומץ הזה הסתיימו עכשיו

בהולדתה של מפלצת משפחתית יוקרתית ונוצצת, העונה לשם פורר סקורפיו. אין לי שמץ של מושג מה המכנה המשותף בין החללית הזאת לעקרב. אולי הסיבה העיקרית לשם היומרני נעוצה ברצון לעקוף את המתחרים. כך או אחרת, לפני שבועיים נמניתי עם קבוצה של חמישים עיתונאים נדכאים מקצווי גולת אירופה הדוויה, שהתקבצה בטירת־מלון של שישה וחצי כוכבים על שפת אגם גרמני, כדי ללגום שמפניה צרפתית, להשיק ספלי בירה קוצפים ולשקשק בלשונות רוויות שרימפס ונתחי אווזים ברוטב חמאה. סליחה, היה גם מבחן־דרכים. הנה הוא.

עיצוב וגימור: •••••

אם כבר זוללים מפלצת יוקרתית, אז שייזל מהשפתיים. מתוך חמישים דגמי הסקורפיו שעמדו במגרש החנייה של טירת הסעד בחרתי את חללית הדגל, סקורפיו 6־7 2.8. בלשון של בני אדם פירושם של דברים 2800 סמ״ק, 6 צילינדרים מסודרים במתכונת "וי", 5 הילוכים, 150 כ״ס לבלימה. מי בכלל רוצה לבלום דבר כזה? שאלה טובה. נגיע אליה בהמשך. בינתיים אני עדיין בסעיף העיצוב על תקן של

דקורטור. אף פעם לא הצלחתי להבין בוחני רבב, ששופכים שלוש מאות מילים כדי לתאר את מראיה החיצוני של מכונית חדשה. נדמה לי שבדיוק לשם כך המציאו את הכלי החכם הזה, מצלמה. אז אם חפצה נפשך לדעת איך נראית העלמה סקורפיו - תן מבט בתמונות של מר קרמר. הפרינציפ, במבט ראשון, נראה כמו שילוב של ב.מ.וו., סיירה ופייסטה, שהתחברו יחד לחללית קינג־סייז. החלל הפנימי מפואר אבל מאופק, מרוהט בכורסות עור אלגנטיות, להבדיל מרוב המפלצות האמריקאיות החדשות, שמזכירות לי תמיד סלון זמש לבן בביתו של מוכר נקניקיות בפרנקפורט. בקיצור, מצא חן בעיני העסק הזה. פגמים לא מצאתי בו. חמישה גלגלים נראים לי כדירוג הוגן.

אביזרים ומחוונים: •••••

היה שווה דירוג של שישה גלגלים, הסעיף הזה, אבל אין. במקום להתייגע בהבהרות ופירושים אני מבכר למנות כאן מקצתם של תפנוקי הסקורפיו: חלונות וכסאות חשמליים, לרבות חלון־גג, מזגן אוויר, חימום מושבים, מערכת

קוואדרופונית, ארבעה זוגות אוזניות סטריאופוניות, אקונומטר דיגיטלי. מכשיר אדים לשמשה האחורית והקדמית, מד טמפרטורות בתוך החללית ומחוצה לה (שתדע מה ללבוש לפני שאתה פותח את הדלת, פוציניו) - ואולי מיותר כבר להזכיר כמה הטבות סטנדרטיות, כמו מד סיבובי־מנוע ונעילה אוטומטית של כל ארבע הדלתות בלחיצת כפתור אחת. פיליפינית קטנה שעושה מסאז׳ והרפיה לא מצאתי שם. אולי בדגם הבא.

בטיחות:

טונות של בטיחות פאסיבית. קצת פחות בטיחות אקטיבית. בשתי מלים: וולוו משופר. מערכת ההיגוי ההידראולית מעולה. הגה הכוח משפיע עליך מתפנוקיו הרכים אבל אינו מניח לר להגיע למצב של אוברן חוש המישוש. שוב קשה להימנע מהשוואה עם רוב המפלצות האמריקאיות. שאחרי שתי הטיות של הגה הכוח שלהן אינך יכול להיזכר איפה נמצאים הגלגלים ולמה. מערכת הבילום של הסקורפיו נהנית מארבעה דיסקים כפולים. בסיועו הפעיל של מגבר סרוו. לא הצלחתי לעכור עליה למרות כמה

בלימות־חירום חטופות במסלולי עקלתון רטובים. ארבעת הצמיגים וחתך 70׳) עשו מלאכתם נאמנה - אבל צמיגי 60׳ ומאחור, לפחות), היו יכולים להוסיף משהו לאחיזת הכביש. עד כאן הלך הכל על בלמי־מנו־ חות, אבל כאשר עברתי לניסוי בטיחות אקטיבית נכונה לי אכזבה קלה. הסקורפיו מאיצה טוב, אפילו טוב מאוד במושגים של מכוניות ילידים - אבל ממנוע 7־2800 הייתי מצפה לקצת יותר טמפו. במיוחד בהילוכים הגבוהים. הצורך להוריד לשלישי כדי לסיים עקיפה מטורפת לא גרם לי עונג־שבת. לעניין זה עוד נגיע בסעיף הביצועים. אם לא יימאס לכם קודם.

הישבנים הענוגים שלי רוו נתת ממושבי העור של הסקורפיו. מערכת המתלים ובולמי הזעזועים רכה ונינוחה. יחסית לדגמי פורר הידועים בקשיחותם. היא דומה לזו המורכבת באאודי אבל רחוקה מן הרכות המלטפת של הפיג׳ו 604 או הסיטרואן בי.אקס. החדשה. סור המערכת הזאת נעוץ. כרגיל. בפשרה בין נוחות לאחיזת־כביש משובחת.

הסקורפיו, כמעט כמו מודעי, השיגה 90% בשני הסעיפים. אם יש לי טענה של ממש אל הסקורפיו. בתחום זה, היא נעוצה ברעש המנוע המופרז, שהדהד בתוך תא הנוסעים ובעיקר במהירויות גבוהות, מעל 60 ו קמ״ש). אני לוקח צ׳אנס ומהמר שהסיבה לפאשלה אינה נעוצה במנוע עצמו אלא במערכת בידוד בלתי מושלמת ובמעבר להנעה קדמית. אולי זו הסיבה העיקרית להכללתה של המערכת הקוואדרופונית המשובחת, כאביזר תיקני בסקורפיו 7־2800.

מערכות ההילוכים הירניות של פורד היו מאז ומתמיד הטובות בעולם. זה התחיל לפני 26 ישנה בפורד אנגליה הפנטסטית. עבר בירושה אל האסקורט־טיימס. הפייסטה. הברנדה. הטאונוס. הקורטינה והגר־ נדה. אז רבותי, ההיסטוריה נמשכת. לא רק נמשכת - אפילו משתפרת. חמשת ההילוכים של הסקורפיו ניהנים מיחסי העברה טובים ומחליקים למקומם בנקיטת אצבע קלה. המצמד נימוח מתחת לרגל כמו פשטידת תפוחי אדמה - אבל אינו סובל מחוסר רגישות מיותר.

כמה מילים על המנוע. אם אתה מצפה ממנו להתנהגות של פורשה עם מגדש טורבו - שכח מזה. פורד איננה נפרדת ממסורת המנועים הכבדים והעצלים. גם כאשר היא בונה אותם במתכונת אנכית ומוסיפה להם הנעה קדמית. ייאמר לזכותו של מנוע הסקורפיו שהוא צייתן, נינוח. ממושמע ומתאים את עצמו לשגיונות הנהיגה שלך בלי צלצולים וצווחות מחאה. אתה יכול ■לתבוע ממנו לעופף 150 קמ״ש בהילוך שלישי או 70 בחמישי. הסקורפיו מסכים. הוסף לכך את העובדה שבשום פנים ואופן אינך יכול לשבור את קיו 6000 הסל״ד (במהירות של 190 קמ״ש בהילוך חמישי עמד המחוג על 4200 סל״ד) - ואין לך הוכחה טובה מזאת לעובדה שהסקורפיו יסע־ויסע־ויסע גם בעוד שמונה או עשר שנים. כאשר רוב המתחרים יבלו כבר עמוק במחלקות שיפוץ המנועים.

צריכת־דלק:

אם אתה נהג שפוי. פלוס־מינוס. תוכל לחלוב מהסקורפיו הנפילית צריכת דלק שלא תבייש מכונית צעצוע של 1600 סמ״ק. 120 קמ״ש בהילוך חמישי יגזלו ממך פחות מ־6

ליטר זהב ל־l oo ק״מ - 12.5 ק״מ לליטר, בסולם 69. גם בנסיעה עירונית מתונה נכונה לך הפתעה חיובית. נסה לשייט 60־50 בהילוך שלישי, ותגיע ל־ 11 ק״מ לליטר. גמישות המנוע תוכל להחזיק אותך בשלישי גם ב־4o־3 o קמ״ש. ותוכל לטפס איתו ער 100 בלי לעצבן את האקונומטר. אבל רגע, אם אתה נהג מתון - למה לך 7־2800? במקרה כזה. אני מניח, תסתפק בסקורפיו 1800 או 2000, שתנחת בקרוב בארץ. אם וכאשר תפסיק הממשלה לשבש את דעתם של היבואנים בקפריזות מטורללות חדשות לבקרים. אבל נחזור לעצם של הסקורפיו. נסה לדרוש ממנה ביצועים והעצם הנ״ל תרד לך על הראש. בעצם על הכיס. נהיגה ספורטיבית תכלה את 70 הליטרים במיכל הדלק במהירות מפחידה. רוצה דוגמה? 200 קמ״ש בהילוך רביעי יעלו לך 25 ליטרים ל־l oo ק״מ טיסה. 100 קמ״ש בשני - אותו כנ״ל. בקיצור. האצות תכופות ומשחקי הילוכים מעמידים את הסקורפיו במצבה הטבעי של מכונית מסדר הגודל שלה. 7־6 ק״מ לליטר, ותגיד תורה. סיכום סעיף: יופי של חיסכון אב אתה נהגת קשישה ונוחה לבריית. קצת־הרבה־פחות אב יש דך עיגיי־כ

של נהג ספורט.

ביצועים: ••••

100-0 קמ״ש: 9.6 שניות. 140-80 קמ"ש בהילוך שלישי: 7.2 שניות. מהירות מקסימלית: 223 קמ״ש בהילוך רביעי. ובכל זאת, לכל הרוחות, עקף אותי מרצדס 500 אס.אל.אי. סיכום: נותנת הרבה, אם אתה מבקש יפה. היתה יכולה לתת יותר, אילו שקלה קצת פחות.

סיכום והתרשמות

בלי ספק המכונית הטובה ביותר של פורר בכל הזמנים. אתגר של ממש לאאודי, לב.מ.וו. ולמפלצות המרצדס הקטנות. המחיר המתון (כ־ א! אלף דולר) יעשה את שלו באירופה. רציתי לחשב בשבילך כמה יעלה לך התענוג בארץ. אבל מחשב הכיס שלי טוען שאין מספר כזה בשקלים. אז בוא נעזוב את זה. תסתכל כתמונות ותקנא בשקט. אגב, גם השרימפס היה לא רע.