⁨⁨חדשות⁩, 6 מרץ 1985⁩ — "עם כל יהודי שמת, אובד לי אהד מהקהל" [⁨כתבה⁩]

"עם כל יהודי שמת, אובד לי אהד מהקהל"

השבוע נפטר־ יוסף בולוף, השחקן האידי הגדול. יהודה אפרוני, שחקן "הבימה" וידיד קרוב שלו, מספר עליו.

ירידות והערצה לשחקן הדגול יוסף בולוף ז״ל, הוריש לי אבי. בילדותי, סיפר לי על חברו לספסל הלימודים, בן עניים שהיה מפליא לדקלם בפני התלמידים, ממיטב הרפרטואר הרוסי והגרמני. אבי לא ידע שבעה מהופעותיו, וכדי לזכות ולשמוע מפיו עוד, היה מפתה אותו בכריכי בשר דשנים שהביא מהבית.

בגיל צעיר מאוד החל להתפרסם בלהקה הוילנאית הנודעת. שם צד את עינו של מורים שוורץ, מנהל הלהקה שנשאה את שמו בניו־יורק. באותה תקופה עזב את הלהקה השחקן הראשי, מוני ווייזנפרוינד, מי שהתפרסם אחר־כך כפול מוני. בולוף נקרא למלא את מקומו. שוורץ לא יכול היה להתמודד עם כשרונו של בולוף, ודאג לצמצם את נוכחותו .על הבמה, ולקצר את הטקסט שלו. פעם, כמחאה, החליט בולוף לא להשמיע אף מלה על הבמה, אבל לעומת זאת, לפצח גרעינים.לא קשה לנחש מי גנב למי את ההצגה. באחד מסיבוביו באירופה הגיע לבוקרשט. הצלחתו סחפה גם קהל לא יהודי. יום אחד נסגר האזור בו שכן התיאטרון. קרול, מלך רומניה, הזמין הצגה פרטית בכיכובו של בולוף. לאחר שהשתלט על השפה האנגלית הרבה להופיע בסרטים ובהצגות. גולת הכותרת היתה הופעתו בתפקיד הרוכל הפרסי, בהפקה המקורית של ״אוקלהומה״.' בתפקיד זה שיחק שש שנים. אחרי שש שנים כמעט קיבל התמוטות עצבים. הוא לא יכול היה

לשמוע יותר את המוסיקה. הוא אטם את האוזניים, וניחש, על־פי תנועות השחקנים, מתי תורו לדבר. יום אחד רץ בבהלה לתיאטרון, התדפק על הדלתות. התיאטרון היה חשוך וריק. בולוף היה משוכנע שיש לו הצגה. רק אחר־כך התברר שכבר היו לו שתי הצגות באותו יום. בשנת 1953 הוזמן בולוף

לראשונה לשחק על במת ה״ווסט אנד" הלונדוני, במחזה "העונה החמישית". אחת הכותרות, בביקורות עליו אמרה: "בולוף, הישאר בצד הזה של האוקיינוס!" המבקרים ביקשו: "אל תעזוב אותנו לפני שתעשה לפחות תפקיד שייקספירי אחד". אלא שבולוף לא יכול היה לשחק שייקספיר באנגלית, בגלל מבטאו

הזר הכבד. הקהל היהודי לעומת זאת, הלך ופחת. "עם כל יהודי שמת", נהג בולוף לומר, "אובר לי אחד מהקהל". ראיתי את "מות הסוכן", בביצועים רבים, אולם אפילו ארתור מילר, המחזאי, אמר על בולוף לאחר שראה אותו בהצגה: "זהו וילי לומן (התפקיד הראשי) כמו שראיתי בדמיוני".

במהלך הידידות הארוכה שלנו ניסיתי לשכנעו להוציא תקליט עם תפקידיו וקריאותיו. בולוף לא ייחס לכך חשיבות. לעומת זאת, הראה לי, בביקורי האחרון אצלו, ששה כרכים עבים, שכתב. "זאת הביוגרפיה שלי", אמר. "עד איזה גיל הגעת?" שאלתי אותו. "עד גיל 15״, ענה. השבוע הוא מת. יהודה אפרוני