דאר היום, 6 ספטמבר 1935 — ' רפאל אלנקוה ד ל הרב הגאון ר [כתבה]
' רפאל אלנקוה ד ל הרב הגאון ר
(סוף מעמוד ו(' הגופנית וטרדותיו המרובות לטובת הכ־ לל. יום יום היה יושב המנוח וממלא את תפקידו כראש־אב בית־דין יחד עם הב־ תו הרבנים, ובישיבות אחרות לעביני דת והשתתף השתתפות פעילה בכל דבר צבורי קטן או גדול. בבל ימיו היתה לו שאיפה כבירה לפעולות ולמעשים ברוה ישראל סבא _: תשוקה עזה להתעמקות בתרבות־ישראל ואוצרות תהו!התאמצות להגדיל בכל מרוקו את ידיעת התורה!תפץ ורצון לי־ צידת או לקביעת ערכין עתיקים תרשים יהודים: טפול בבעיות קשות הנוגעות לחיי היהדות!שאיפה להתאתדות עם הי־ הדות שבא"י ורבייה!הוא היה אישיות מזחירח שתתה גורם חשוב ויכבד בהוד דקמותה, בהתבצרותה ובתתיתח של היהדות במרוקו, אישיות שפעולתה והש־ פעתה היו עצומות ומתמידות. * * * הרה"ג רפאל אנקואה היה אישיות מיוהדת בעולם הרבנות!בהיותו נין ונכד למשפחת רבנים מפורסמת שנתית ליה־ דרת הרבה גאונים וקדושי עליון — אחד בקרבו את מיטב שיטותיהם להרמוניה נפלאה.
תכונה מיוחדת חית־ לו, למנוח : אהבת האדם וביהוד אהבת־ישראל, כל מי שהכירוהו והיה מקורב אליו יכול לס־ פר דברים נפלאים על תבונתו זו, רעיון האהבה והשלום קונן עמוק בלבו והיה מקבל בטוי נפלא בכל שיתותיו ובכל הת־ נהגותו. הענוד—, זו היתה אתת ממדותיו־ התרומיות, ואותה הבליט בכל מקרה ומ־ קרה ובה היד, מצטיין ואותה הרימו על נם, בכל מרוקו, כל יודעיו ומכיריו. ע"י מדותיו הנעלות הללו, הביטו עליו כל הקרובים אליו, כעל הידד!סתומה. אדיבו־ תו, טוב־לבו, עדינות נפשו, וביחוד ענו־ תנותו—הפליאו את כל שומעי שמו. כאלוםטרציה לענוד, זו, נביא כאן קטע מהקדמתו לספרו "קרני ראם:" "סחת במרומים — אומר חרה"ג רפאל אנקאוה, בהקדמתו זו — כי לא הלך לבי בגדולות ובנפלאות לעלות ולראות למען ספר שמי לעיני ב:י עמי... ?כי אין במחברת זו דברים נפלאים לקהת בהם שם כשם הגדולים. ועד בשחק נאמן, שכל כוונתי להועיל לי ולבני גיא קטן האיכות כמדת משקלי ושכלי הראוי ?להם מדת פעלי, ולא לעשות כנפים לעלות לשמים"... ח ב ו ר י ו
הרה"ג רפאל אנקואת לא מש כל ימיר מאהלה של תורח, ולכן חבר הרבה ספרים שאהדים מהם ראו את אור הדפוס ואתרים עודם בכתותם. ספריו שנדפסו רכשו להם שם גדול בעולם הרבנים, כי -מחברם היה מתדש־עמקן ובהו זה לא כר מעליו גם בשנות זקנותו המופלגת (הוא נפטר כבן 88 שנה. ( ידועים לתהלה הם שני כפתו "ק רני ראם" שו"ת, וספר "תועפות ראם" שו"ת ו"פ עמוני ז ה ב" נימוקים על השן משפט שבהם הראה גאוניות גדולה בתלמוד ונושאי־ כליו ובקיאות עצומה בכל הנושאים שעליהם דן, כי המנוח היה בעל שיטה קבו־ עח בלמודו, בספרו "ק רני ראם, "חלק
ראשון, שאדות ותשובות שנדפס ביתש־ לים בהדור רב, בדפוס צוקרמן בשנת קרא לשמ"ש (תר"ע) ויזרת אור, ובו 505 דפים גדולים בפורמט גדול—, אומר המחבר, בין יתר הדברים": ־ראשית בכורי נ:ל, •חנה הבאתי לפני ה' אלקי _מנהת עני , מה שחשגתי לפי מיעוט שכלי ועמלי, מאשר היה לי מעול סבלי, ממה שעלד, לחלקי וגורלי. "פי מלא תהלות, לאל נורא עלילות, עילת כל העילות, ממה שעזרני להעלות עולות, ממה שהשבתי לשואלי דבר מאת בעד, שלחנות, משפטים וחקים ותורות וסדר נחלות, לפי מה שעלה במצודתי, ?לפי מיעוט שכלי ודעתי, היה הקרבתי פרי אמרתי. "
ספרו השני, ספר "פעמוני ז ה ב" נדפס גם הוא בחדור־רב בדפוס צוקרמן בירושלים, בשנת תער"ב רבתי לפ"ק (תרעי'ב) בפורמט גדול 358 דפים. הוץ מאלה שבהם דבר על הש"ם, השלהן ערוך והשן משפט והסמ"ע וה־ טור, נשארו ממנו בכתובים: שיטה על המסכתות וחדושי הש"ם, בשם "ת ד ד ז ת י מ א, " יספר "פ עמון וו־ מ ו ן" הוא ההלק השני של תבורו "פעמוני זהב" שנדפס כאמור בירושלים. כבוד תורתו של הרה"ג אנקאוה הלך תמיד למבין בכל ארצות מרוקו וצפון אמריקה;ידע ?ידעו כל מוקיריו ושומעי שמו בי , יחד עט האור שבחירתו המפלח
אותו לטובה, מפעם בו לבבו המרגיש רה־ מתפעל. מדותיו המצוינות ואהבתו לעמו ולא"י הביאו את כל שרידי תופשי־התורה ושרידי ההמונים להביט עליו כעל מלאך־ אלהים, ורבים היו נותנים לו את התאר "המלאך רפאל, " וכמבשר הגאולה, הפו־ תה שער לכמהים לישועה ולמצפים לשל־ הבתיה. כדי לקבל מושג קטן מההערצה שהיו מעריצים אותו כל מי שקרא את ספריו או שעמד אתו בקשרי מכתבים, או שהיה ממקורביו, נביא כאן מקצת מן המקצת מן התוארים שהיו נותנים לו רב־ ני דורו המופלגים בתורה: "מר דיינא, דנהית לעומקא דדייא, ־דיו רב לו במלחמתה של תורה, ארי שבחבורה, הרב הגדול מעוז ומגדול וכר. "הרב המופלא, גדלו וטובו מלא כמוה ר"ד.
"צדיק האדם הגדול בענקים, כאהד הברקים, מופלא שבםנהדרי גדולה, איש־ חיל רב־פעלים כרועה עדרו ירעה וזרועו מושלה, מטה עז מקל תפארה, בוצינא דנ־ הורא, לו זרוע עם גבורה, איש מלחמה במלתמתה של תורה, קרני רא"ם קרניו ארי שבהבורה, הרב הגדול וכר. "בנם של קדושים, כלי קדש קד־ שים, אראלים ותרשישים, סבא דמשפ־ טים, ומארשו יצאו הלכתא רברבתא, היים למוצאיהם זקוקין דנורא, מפרק כלאהר יד התם וטוחנן ומםברן ענות גבורה, להורות את בבי ישראל כל מקום ששנה רבי הלכה כמותו, שלם הוא ושלמה משנתו וכף. "מרביץ ברבים התורה והעבודה, הכמה וענוה בו שתולים, תודה וגדולה במקום אחד כלולים... (הסוף בגליון יום אי)