דאר היום, 16 אוגוסט 1935 — רשימות ספרותיות [כתבה]
רשימות ספרותיות
" ח ח פ י ל ח " מאת ד"ר י'ש־אל נן־ זאב_, חוצאד. "ע ודד" ירוזזליט תדצ"ה. "החרדה לגורל הדת שנתרופ_^ יי בי־ דינו בתקיפת הימיפ האהרונים עודדה אותי לצאת מתחום בדידותי ולקרא לעמי בית ישראל את• הקריאה הזאת. י
ימיט " רבים התאבקתי עס נפשי, לא רציתי לשגות ממסלול. ההיים שסללתי לעצמי לאחד יגיעה רבה בעשר השנים האהרונית. אילם צד הלב התגבר עלי, כי אנה ימלט האדם מניני חאלהים שבהמתו. ? התחלתי להרגיש שלויתן נתקע במעי, ברצוני ושלא ברצוני הנני מוברח לוותר לפרקים על עבודת המחקר ועל שלות הנפש... " במשפטים אלל החל ד"ד ישראל בן־ זאב, או יותר נכון וולפנזון המורה הצ־ עיר שלפני שלש עשרה שיה שמש בהוראה באחד מבתי־הספר העבריים בי־ משלט, וולפנזון ההוזה הלוחמ' בעל הדמי"ן העז. וולפנזון •האוהב חייט ומלא כח עלומים, אתי מחברתו הקטנה "התפ־ לח. " מה קרה בינתיט, האם נהפך ל"קה־ לת?"האם הזקין ויחל לפשפש במעשיו? ומח רב חמרחק בין " היהלדיש בערב" "תולדות השפות השמיות, "מחקר על הרמב"מ, עבודות מתקר של מלומד צעיר זה' שסלל לעצמו מסלול _מקידי ונפלא בחיים, לוווי מלא כאב וצער ?כזה שנמ־ •צא בהוברת הצניעה ' חמונחת לפני, לצ* עקה מרה ודרישה נמדצה לשנוי־ערכץ שבחיינו כאן בארץ. בן־זאב נשאר נאמן למסורת הציונית הצרופה, אותה הציונות חמאוחדת שהי־ תה בשנות הפריחה של , 1923שנת עזבו את הארץ י למצרים ששט למד תורה. הוא נשאר נאמן לד" ובימי גלותו הקשים ו
בחבה לארץ 'ולקדשי־קדשיה ובכל הזדמנות שבאה לידו בקר את הארץ ויראה •במו עיניו את הזרמים והתנועות החדשות שהלבו והתפתחו.. וכמה תופעות מהן היו למודת דוחו. •המולדת שמשה לי חפץ יקר שבמשך השנים חולל וטו־ מא ולבו מר עליו. :בהיותו יליד ירושלים, שספג אל תך כו •את כל •מנהגיה זמדותיד, מתקומם ה *א נגד תיפעד, אחת •מכאיבה שאנו בני הדור הצעיר מדגישים בה מדי יום ביומו. "התפלה, עמוד האש המלוה את יש־ ראל בחשבת גלותו מתווכת זו שבין הי־ חיד ודבונ, * בין הכלל ויוצר הבריאח, איננה מישבת את לבי זה שנים רבות. " פל ימי הנני קרוב לאלהים, לבי הומה אליו, הנשמה כמהה לנסתר, אולט אין כל יכולת להתקרב אל יוצר ההויה באמ־ צעות התפלה השכיחה אשר בספר הת־ _פלית שלנו — התפלה פסקה לעמוד במרכז חייהם של. אנשים רבים פישר־
אל. " שהדי במרומים, שכותב הטורים האלה ועח* רבים כמוני יענו אמן אחרי הדב־ רים הללי. "הבו לנו תפלות גם לצורך שעתנו אנו להבעת רגשותינו כיום הזה" יעלה נא על דל שפתותינו גם זכר המתרחש בח־ יינו מחוץ ומבית. " יודע אני כי מחשבות אלו אינן ילי* דיות הרגע או השעה. חן כבר כרסמו את לבו של הגולה הצעיר עוד לפני שנים רבות. ובקדאי את הדפיס הקטנים האלה הכתובים בסגנון עבדי מגופה. ספיג באב וצער פנימי. עמוק, הכתיב בשפה אמיתית כנה הנובעת ממעמקי לב' הנני מע־ לה בזכרוני אותן הלילות של שבת , 1929בקהיר. כשוולפזון היה משמיע ה באזני את הרעיונות הללו. ונימת צז
וכאב היחד, _פירגשת בדבריו. אבן, אמץ לב נהוץ בימים אלו לפר־ סם רעיוגות כאלה. השאלה שגגע בה ד"ד י. בךזאב צריכה עוד לעלות על הפרק ולמצא את פתרונה הראוי. כי חתיאור חנתן בחוברת זו מביא לפעמים את הקורא לידי חרדה פנימית. "עדים הננו כיום להזיון שאין להם־ תירו עוד. כהרבה _מישובי יהודים שבארץ ישראל אין זכר למסורת הדתית תישראלית- בישובים רבים חיים כיום בני אדם הוגי־דעות בעלי שאיפות לאד מיות ומדיניות שפסקו לכאב את כאב הדת. אנשי דת יחשבו בחוגים אלה לנושאי המסורת החילה של האומה הי־ הח־ית. מסורת שכבר אין לה. זבות קיום בארץ ישראל השבה לתהיה. " שאלת חיחם אל חדת חיא אחת השאלות המכאיבות בימיני , המעוררת מזמן לזמן התמרמרות רבה בקרב חלק גדול מחצבוד חנאמן למסורת כלפי אותם המשתדלים בכתנה לחלל את קדשי האומה. אין חצעקד, וחכאב לדה שבחוברת זו דומה לצעקות על חלול חדת שנש־ מעת בארץ מפי חסידי "אגידת ישראל. " כאן, לפניני , צעקה המתפרצת מלבו של החרד לגורל העם ולעתידו. צעקת צעיר משכיל בן ירושלים המצר בצרתה של האומה שבשעת רתיחה לאומית פוםהת היא על הרבה עקרלנים כה חשובים.
רבים יחלקו על הרבה מדעותיו של ד''ר י. בךזאב, רבים לא יהיו תמימי־ דעה את. *אבל _הרעיץ כשהיא לעצמו, התיאור חמחריד של כמה לכמה מחזיד _נית חיינו בארץ. שאבו כבר הורגלנו לדאותמ, ואילם לאדם העומד מרחוק הם מתגליט בבל כעירם, כדאי הוא ומן הר־ אוי שיעורר בנו •מהשבית. י. בן־חנגיה