דבר, 10 ספטמבר 1980 — הכל כשהיה רק האנשים משתנים [כתבה]
הכל כשהיה רק האנשים משתנים
מאת דני רובינשטיין
בימי האינפלציה. של סוף הקיץ הגיעו המשכורות הנפוחות מהפרשים, והגיעה השעה לעשות שיפוצים בדירת השיכון, מה י שקוראים ? רמונט. "הבר ארכיטקט שרטט " תוכנית יפה: כאן להרוס קיר, שם להעביר צינור, גם לסייד ולצבוע. הארכיטקט בקיא במחירים של קבלני־שיפוצים מתל־ אביב: הוא מעריך י את המתיר לשיפוצים ביו 200 ל250- אלף ל"י. אבל יש גם מישהו בירושלים, סמוך למקום מגורינו, שעושה זאת זול?יותר. כמה?הירושלמי מציע 180 אלף ומוכן אפילו לרדת מעט. יש לו. קבוצת מומתים ערבים שמבצעים עבודה יפה. אם כך מדוע לא לפגות ישר לערכים ?היפשתי וחיפשתי ומצאתי, את אבו־ _אחמד מהכפר חוסן ליד בית־לחם. אבו־אחמד בא אלי בימים 'האהרוגים של צום הרמדאן, מדד וחישב ולבסוף אמר: 90 אלף. אמרתי70: מספיק. שוב חישובים ומדידות, בסדר — שמונים וחמישה. לא ה"וך שקט. כיצד יכול _אבו־אחמד לעשות עבודה ב־85 אלףיל"י שקבלנים ישראלים דורשים עבורה פי־ שניים?ושלושה ?אמרו לי שראשית, _אמ־אחמד הוא תושב הגדר. המערבית, איננו משלם מסים, והוא משיג את הומרי הבניין בזול. שנית, הקבלן הישראלי הוא בעצם, מתווך הלוקה לכיסו וץוהים גדולים ולכן מחיריו גבוהים. כד או כך, סיכמנו עם אבו־אחמד שאמר _אחר־כך כי עשה את החישובים שלו בשעה שהיה עייף מאד ורעב (כגלל צום הרמדאן) והוא בעצם מפסיד מכל העמדה. כיוון שדרכם של קבלנים וסוחרים להתלונן בפני הלקוח שהם מפסידים. לא עוררו בנו תלונותיו רושם. ליתר בטחון טלפנתי לפידפי־זהב" לעוד שורה' של קבלני סיד וצבע, " ואחרי שנבהלתי כהונן. מהמתירים שנקבו, הזמנו את אכו־אהמד 'להתחיל בעבודה. היה חם והרמדא;עדיי;לא עמד כאשר אבליאהעד ואנשיו פשטו על הדירה. בא אוסאמה שקוראים לו אבו־ עאדל יהד עם עאדל בנו בכורו, בא מחמד שקוראים לו _אכולבשיר עם בנו, בא אסהאק שקוראים לו אבו־חאלד, גם הוא עם חאלד בנו'. כולם אחים וגיסים של הקבלן אבו־אחמד, כני משפחת פלאחים מהכפר חוסן שהיו לפועלי בניין מקצועיים. הם מדברים שפתם בעגה של בפריים המבטאים בחוזקה את האות ק' הגרונית, ובמקום כ' אומרים צ. 'תוסן שוכנת מדרום לבית־לחם על גבול _הר־חברון. מדממם משתייכים הכפרים לענף שבטי ה־ "קייס" הערבי הקדום, והמבטא' הערגי שבפיהם שונה ואילו תושבי חוסן?", י יחד י עם תושבי ואדי־פוקין, אל־ חאדרוארטאם, _־ שייכים י לענף הימן" הנפה יותר באזורי " ירושלים וצפונה. ערביי הארץ יכולים די בנקל לוהות איש •את מוצא רעהו לפי;הערבית שבפיו. למשפחתם אין אדמה'בכפר י , ומאז שנות החמישים, כאשר היו ־נערים, יצאו לעבודות בניין באזורי ירושלים הירדנית וברבת־ עמון. ב־1967 התחילו . לעבוד בישראל והיום הם שולטים בעברית בסיסיתר י" ־
אוסאמה התמחה בטפסגות, מתמר בבנייה וריצוף, _אסחאק — בטיח. אבו-אחמד מסתובב ביניהם, דואג לחומרים, מסדר תיקוני נגרות, אינסטלצציה וחשמל. בניהם שבאו עימם לומדים כולם בבית־ססר תיכון ובימי חחופשה עוזרים בפרנסת המשפחה. אסהאק, הוא אבו־ חאלהאומר שהפסיק ללמוד באמצע ביה"ם העממי מפני שלא היה שכל ולא היה כסף. "הבן _חאלד משרת את " אביו, מנקה, מגיש את כלי העבודה וטורח להזכיר כל העת שאיננו פועל אלא תלמיד המהלקה האחרונה בתיכון, ובשנה הבאה ינ_^_שיך לאוניברסיטה. תמשיך תמשיך", י " אומר לו אביו, ובעזרת השם גםנחתו אותך". עם מי"?
אני שואל, ואבו-חאלד אומר שכבד י שם עין על בת דודה שלו מהכפר.. הנער מחייך, נבוך ושותק. אינני יודע אם הוא מאושר מסידור נשואיו הקרובים שמסדר לו אביו. אכו־האלד הוא טייח אומן ופעם ברבת־עמון כמעט הת־ השמל למוות כאשר עבד בקיר שהיו בו נקודות חשמל גלויות. תזהר. אבא.. ", אומר . לו הנער פעם ועוד פעם, " ואבו חאלד עונה:אין פהד מהעבודה., יש פתר רק " 'י ממלחמות. ומלבד זאת מישהגיעה שעתו — ימוח, דבר י לא יעזור לו, כל אחו בא יומו". אבו־אחמד מתערב בשיחה . ומספר על מוכתר אחד מהכפר, שבנו היגר לאדצות־הברית ושלח לו כרטיס לבוא לבקרו. פהד המוכתר לטוס. אמרו לו: מה תפחד?הרי כלי אהד. בא יומו. אמר המוכתר: אס " אני: נוסע במכונית ובא יומי אני נתקל בסלע ומת. אבל כשאטוס באוירון מה אשמתי אם בא יומו של הטייס ? אנחנו. צוחקים _ואבו־חאלד מספר על מקרה אמיתי שהיה פעם בכפר. אוטובוס מלא נוסעים נסע לבית־ לחם ולפתע?הנהג עצר בסיבוב מפני שראה אדם המניף ידו. ומבקש לנסוע. פתח את דלת האוטובוס ואיש לא עלה. אמרו, לו הנוסעים. :הרי אין כאן איש. אמר הנהג. • ראיתי אדם. וירד למטה' לחפשו. הסתכל מסביב לאוטובוס למעלה ולמטה ובאמת איו אף אחה עלה הזרה, התיישב ליד ההגה, הגיה ראשו ומת. מסקנה _ומוסר־השכל: הנהג הגיעה שעתו למות. לא רצתה ההשגחה שהנהג ימות באמצע מנסיעה והאוטובוס ידרדר לתהום ונוסעים רבים ייספו עימו". מי ' היה האיש שעצר את האוטובוס "? אני שואל". לא היה
אף אחד", עונה• אבו־תאלל", רק דמותו של עוזראיל (מלאד המוות) ששלח. אללה והנהג בלבד ראה אותו. עוזראיל הרים ידו וציווה": ־, עצור _באןן? -? !הגיעה שעתר. "' אט עלקב אתריענלזתל . של _אט־בשיד •_tow יזיז לסיתות ובנייה בצורה מופלאה ממש. בידיו פטיש קטן שכל 'מכה שלו מתייקת, בזווית הנכונה ובעוצמה המתאימה. הוא שובר אבנים, בלוקים ומרצפות בקווים ישרים בסרגל. עד 1967 עבד" בבניין בזרקא שבמזרח הירדן. בינם שני, ה־5 ביוני בשעה 8. 00 בבוקר, כאשר שמע ברךיו שפרצה מלהמת . ששת . הימים, מיהר לקרוא לאחיו והם לקהו מונית . מיוהדת וכעבור . שעה היו. כבר ליד י יריחו. המונית . לא רצתד, _. להמשיל והם מצאו מישהו שלקח . אותם, עד. לעיירה. אל עזריה במבואות המורחיים של ירושלים. שם עצר. אותם מחסום צבאי ירדני שאסר י להמשיך לנסוע,. הם, צעדו ברגל לכפר אבו־דיס, ירדו ועלו בשבילי ההרים תוך שהם שומעים-את הדי המלחמה שהתחילה בצהרים בארמוךהנציב. בערב הגיעו לביתלחם ובשעת לילה לכפרם _ולמשגוהתם שבחוסן. עם בוקר התאספו הגברים ' ואשי המשפחות בכפר, והחליטו להוציא את כולם ולהסתתר במערות שבהר. אבו־ י בשיר סירב ונשאר בבית;גם כאשר' טנקים "ישראליים ירדו' מהר מבוא־בית"ר וחצו את הוסן בדרך לבית־להם. שבוע אחרי המלחמה, ייזל עם גיסו אבו-אהמד. מצאו עבודה אצל קבלן ירושלמי. עבדו. אצלו. שנים והחליטו כי מוטב להם לעבוד לבד. מאז הרוויתו יפה, בנו בתים הדשים וקנו הלקות אדמה קטנות. כל הכפר עובד בישראל", אומר " ' אבו־בשיראי־אפשר להתפרנס מאדמת הסלע שבהר". "
נזכרתי במעשה שהיה לפני שנתיים באדמות הכפר חוסן ואבו־בשיר ביקש שאםפרו לו במדוייק. ובכן, למעי רכת התקשר אז אחדאשר שמו המיד המאמרה מכפר ' ' חוסן וסיפר שסוחרי קרקעות יהודיםמתל־אביב חטפו את אביו הזקן בן ה־80 ואילצו אוחד' למכור את אדמתו, סך 400 דונם, _לממשלמ ישראל לשם הקמת התנהלות.
הוא ידע את שם הסוחרים _התל־אביכים והתקשרתי עימם. הם אישרו: האב הזקן אצלם, אבל היא בא מרצונו החופשי ורוצה למכור . את אדמתו. בינתיים מבלה הזקן מכפר ז/לסן בעלו;בתל־אביכ, יש לו במורה יהלדיד, והלא מסרב לחוור לכפר. ביקשתי לדבר עם הזקן והוא, בן ה־, 80 אמר לי במפורש:בני רוצים לגזול אותי, מצאתי בחורה, " טוב לי כאן בתל־אביב. אני אמכור את האומה". ולסיום הוסיף כמה קללות כלפי משפחתו. י זה דוד שלנו", אמר בשיר. הוא השתגע". הוא " " בעל הארמות הגדול ביותר בכפר והתחתן כבר חמש פעמים. פעם הביא לו ילדה ממצרים שברחה אחרי שהיחד, בכפר שנה. אחר כך מצא עוד בחורה צעירה וגם זו עזבה אותו, ואו הלך לחפש בחורה בתל־אביב.. כך מצאו אותו סוחרי הקרקעות. בסופו של דבר התפייס הזקן-עם בניו, חזר לכפר ועיסקת מכירת הקרקעות התבטלה. מכל הסי - פור נותרו תביעות משפטיות של הסוחרים מתל־אביב שהוציאו על הזקן הרבה כסף למלון ולבחורות ועכשיו הם דורשים פיצוי על הנזקים.
כיוון שמזכירים בחורות, מטים הנערים אוון סקרנית ומתלחשים. בהשוואה לכל נער ישראלי, תלמיד תיכון בגילם, הם שקטים וממושמעים. הצרה היא שהמעלית י בבניין מרתקת אותם יתר על המידה. הם מנצלים כל הזדמנות לעלות ולרדת עד שהשכנים מתלוננים. רק במקרה אחד שמעתי את עאדל מנסה בשקט להתווכח עס אביו וזאת בשעת צהרים, כאשר הנער עירבב מלט וחצץ בחוץ והסיר את החולצה. אביו ציווה עליו ללובשה ולרכוס אותה. חרף החום הרב עובדים הגברים והנערים בלבוש מלא: מכנסיים ארוכים. חולצות עם שרוולים ונעליים. אין זד, נאה לחשוף גו וחזה, אפילו לא ידיים ודגליים. אני, שעומר בטל בגופייה ובמכנסיים קצרים, חש '?ש_^_־א _בנזה !_'מ'טמע חזזיכזח ד, קעד ביז האב לבנו. אחרי יומיים נחיינו ידידים. _אבו־אחמד חזר ושאל אותי איזה מין שיטה כלכלית זאת שכל הזמן המחירים עולים וגם השכר עולה, אם ככה, שום-דבר לא משתנה, " רק אנשים. משתגעים", הוא אומד. כאשר _אבו־אחמד מרכיב ברגים בקיר עץ פנימי הוא משתמש במטבע של עשר אגורות ישנות כתורת טבעת חיזוק (שייבה. (בארגז הכלים שלו עשרות מטבעות ישראליות כאלו שהוא קדח במרכזן חורים, דרכם מושחל הבורג. טבעת ברזל בזאת י " עולה בחנות לירה" — או מסביר — ואני מבין עכשיו טוב יותר כיצד הוא מתהרה בעבודתו הזולה עם קבלנים ישראלים. ניסיתי לומר משהו שהחוק אוסר לבזות כד מטבעות כסף של המדינה ואבו־אהמד לא התרשם. _תיר כדי עבודתו אצלנו הספיק אבו־עאדל לקנות מה - שכנים מקרר ישן וטלוויזיה שתור־לבו בת עשר שנים עבור וזבת שהתחתנה ודיידיס חדשים מהבית הסמור' באו לראות את עבודת הפועלים מהכפר חוסו כדי שיעברו לעבוד אצלם כאשר יסיימו אצלי. ביום העבודה האחרון נסענו כולנו לחוסן. עצרנו ליד ביתו של אבו־בשיר. בית־אבו מפואר . כו קומתיים על הדו?/המקשרת אח חוסן לכפר בתיר מעל מסילת הברזל של קו ירושלים—תל־אביב. אבו־בשיר ביקש שנחכה במכונית רגע _ואחר־כך יצא וקרא לנו. כן', בני;משפחתו עמדו בפתח ואבו־בשיר קיבל את פנינו י כאילו י אחרי פרידה ארוכה. מסביב בתים חדשים ששינו לחלוטין את י דמותו של הכפר הוותיק. אבו־אחמד אומר שבעשר השנים האחרונות בנו בחוסן יותר מאשר . מאז ראשית הנלאה. יש הכנסות מישראל. יש הכנסות מקרובי משפחה כמדינות הנפט. רק שיתנו לעבוד ולחיות בשקט", אומר אבו־ " (המשד בעמ' (20