דבר, 1 אוגוסט 1980 — Page 11
סקופ של התמיד
L D_11 11jra_
פרישתו של וז"כ עקיבא נוף מהסיעה הדמוקרטית, והצטרפותו לרסיס הטרי ביותר על ד"ש ההיסטורית, לא היתד. יכולה לבוא בעיתוי סמלי יותר. מגמת ההתפוררות של הסיעות והינתקות ח''_כיב מעליהן איפיינה את הכנסת התשיעית, שסיימה שלשום את מושב הקיץ עלה ובכך גם את עבודתה לשנת תש"ם. אפשר שההכללה מטעת במקצת, משום _שהסיעות הגדולות הצליהו לחמוק ממגמה זו בדרך כלל. לבד מפרישתו של משה דיין, מייד לאחר הבהירות לכנסת, שמר דווקא המערך המובס על כוחו (ואף העבר אותו לאחרונה בח"כים עמית וגולומב. (הליכוד קלט את "שלומציוף ופלט צמד מקביל של ח"כים לסיעה החדשה", התחייה. "מצא את יגורי מד"ש ואיבד את יוסף תמיר ל"שינוי" המפד"ל, בעז־ דת השם, שמרה על כל שלומי אמוניה. הפיצוץ האטומי האמיתי התחולל, כמובן, בד"ש, שהצליחה להגיע למספר חלקיקים שאינו נופל משבעת עקת־ נותיה המקודשים15. חבריה המקוריים — מינוס מאיר זורע, פלוס שלמה אליהו — התפצלו בתחילה לדמוקדטים. לשינוי ול"יעד, "הלא הוא מחנה יגורי". שינוי" נעשקה אמנם מעמית ומגולומב, אבל התנחמה בתמיר, ובסך הכל נשארה כמעט כפולה בכוחה מאוייבתה־בנפש, הסיעה ה־ דמוקרטית, שממנה פרשו אלגרבלי, אליהו־אסעד ובעת גם נוף. אם תימשך המגמה הנוכחית יישאר בסופו של דבר יגאל 'דין יחיד נסיעתו — ועם שלושה שרים בממשלה. סיעות־היהיד האחרות של הבית (שולמית אלוני ו גד־ עון ד'אוזנד;ומאז הפילוג' נשל"י גס ד", ד, _מרציאנו, ואבני (, הצטרפו למי שהציג עצמו ? בתחילה כ"איש הבודד" ואשר נגזר עליו שלא להתפלג מעצמו, _פלאטו־שרון. לקראת הבחירות הבאות בודאי יעשו כל אלה _חשבון־נפש י נוקב, שכן גם ללא העלאת אחוז החסימה — האמור למנוע פיצול יתר—! ספק אם הבוחר המאוכזב של 1981 יהמר על תכליתיוחח של רשימה קיקיונית. מבחינה זו יש הגיון מסו־ יים בתהליו ההתכווצות של הסיעה הדמוקרטית: המציאות
י מספקת?כאן חיקוי נאמן לתתזיות העולות מסקרי דעת־ הקהל. מבחינה זו ודאי עשה שר המשפטים צעד נכון 'בהתפטרותו, אם כי מוקדם לתזות את. השפעתה הפוליטית.
אילו כולם היו כמוהם
מאת אהרן מגה
מכל הבנות. נחשבת כית־שאן (ועדיין נחשבת) לעלובד. _ולכעורח שבהן. גל רואיה ימאסו בה. אין לה מחזרים, וכשפתח תשב _בחצר־האהורית, בושה בעצמה. אבל אני ראיתי דברים i !פלאים בבית־שאן, לא ייאמנו ממש!לא ייאמן שאכן י והו מה שמתרחש בעיירה — _כמו־נידחת — בישראל ב־, 1980ושמעטים מאד יודעים על כך!וכשסיירתי עם מרדכי תמיר", מפקד העיר. *ברחובות, במועדונים, במיקלטים, בבתי־הציבור ובבתים פרטיים, ושמעתי מפיו מה ששמעתי וראיתי מה שראיתי, ניקרה בראשי השאלה: מדוע לא לומדים מבית־שאן האחרים ו מדוע לא מעכירים את _הנסיון הזה לעיירות אחרות, לערים אחרות ז הלא באותן הבעיות מתלבטים בעוד עשרות יישובים כארץ, »דוע לא העתיקו את הפתרון של בית־שאן אליהם ז אך כשם שבית־שאן, בת 14, 000 התושבים, מגלמת בזעיר־ אנפץ כמח מן הבעיות המרכזיות ביותר של המדינה, כך גם התשובה על השאלח הנ"ל, מגלמת אח אחד הפאראדוכסים האוויליים ביותר של המדינה, של המימשל והמינהל שלה. שהרי ברוד כי אילו שפעו כאן על נםיון קהילתו מוצלח כוח המתרחש בנידזילאנד, למשל, היו משרד־הפנים ומשרד־ הבטחון שולחים כל־אחד משלחת בת 12 איש לשם, שהיו נוסעים הם ונשותיהם ומזכירותיהם, לבדוק את העניין, ללמוד ולחקור אותו, וחוזרים ומקימים כמה ועדות, והללו היו יושבות בישיבות וחושבות על תקציבים וכר וכר. אבל בית־שאן נמצאת רק במרחק של כשעתיים מיתשלים, _וחיא _עיירח _חמח שאין בה אפילו בית־מלון ראוי לשמו ולא מסעדה שאפשר לקיים בה מסיבת קוקטייל רצינית עם צלמי־עתונות־וטלוויזיה ז לא, היא לא סינגפור, היא לא הונג־קונג, אז לשם מה ז מת שעשה מרדכי תמיר, איש תל־יופף. בו למעלת מששים,
, מפקד העיר" (תואר יחיד גפינו, שדק לאחרונה הועבר לעזי שתיים־שלוש ערים בארץ, (סגן־אלוף בצבא־קבע יבה־בשעה סגן־גיצנ במשטרה — הוא, במשפט אהד: ארגון התו'טגיפ _להתגוננות־עצמית, _ומהתגוננות־עצמית _להפעלה־עצמית ככלל. במלים אחדות: הוא החדיר לתושבי העיירה הזאת, את ההרגשה שהם־הם ולא אחרים — אחראים לגורלם, ותולדת ההרגשה הזאת היא _בטחון־עצמי וגאווה. לפני שנספר איך עשת זאת, צריו לספר שמרדכי תמיר, כסוף־השיער, שהוא חקלאי ביסודו (בתל־יוסף, שאליה הגיע מפולין ב־, 1934היה מרכז־משק, מרכז ענף המספוא, מקים ענף הכותנה, (מכיר, נדמה לי, כל איש, אשה וילד בבית־שאן, את בעיותיהם האישיות והמשפחתיות. כשאנחנו נוסעים ברחובות העיר במכונית המשמר־האזרחי שהוא נוהג בה, ומתעכבים כאן וכאן, כל ילד מברך אותו בשמו, והוא שואל את האחד מדוע לא יצא לקייטנה, ואת השני מה שלום אפו חחולה, ואת השלישי מד, שלום אתיו בצבא, ואת הרביעית מה שלום אתותת שהתחתנה עם חבר קיבוץ נעו, וכן הלאה. 1 וכשאנחנו נכנסים אל _מעוךילדים, שיושבים בו 30י40- בני שלוש וארבע ומקשיבים בשקט לסיפור שמספרת להם המטפלת, מיד קמים כולם ממקומותיהם ורצים אליו ונדבקים למכנסיו כמו דבורים אל פי־הכוורת. מרדכי הוא איש רב־מרץ, אופטימי מאד, בעל שמחת־חיים, שאת כוח הסמכות שלו בעיירה הוא קונה לא בתוקף הדרגה והמעמד, ולא מאיזו עליונות של השכלה או של ותק, אלא מהיותו עממי, מעורב עם הבריות, ונותן בהם. אמון. הכלל: אם תאמינו כי אז תיאמנו. זד. כ־15 שנה הוא עושה בבית־שאן, תחילה כאיש מילואים, _ואחר־כך, מאז ההלו ההפגזות הקשות על העיד ב־, 1970, 1969 גויים, ע"י דדו ז"ל, שהית אז אלוף פיקוד צפון, באופן מלא, לארגון ההגנה האזרחית. לא היו מיקלטים באותם ימינ, _*ואנשים
היו בורחים ועוזבים את העיר. מפקדים, פקידים ועתונאים שבאו לעיירה, היו נתקפים יאוש ומדווחים על "חפיגור" _חנורא, על , העזובה" הנוראה. אבל כבר אז ראה הוא מה שלא ראו הם: את הכוח האצור בחושבים. האלה,,, אבן מאסו הבונים" ו חבוי, נסתר, ויש רק להפעילו. הוא ראה איך למחרת היום שבו נהרגו שלוש ילדות בהפגזה, יצאו בבוקר כ־6000 ילדים מכתיר!וזרמו אל בתי־הםפד והגנים והאמהות מלוות אותם. לא "סגדו' את העיר. לא הסתגרו בבתים. והוא ראה בזה "גילוי הרואי, "כדבריו, ממש כמו בקיבוצים הוותיקים נימי המאורעות. וכבר אז החליט ש"עת לעשות. "כלו. ':ד, לא להניח לתושבים להיות _פאסיביים ולחכות לעזרה מבחוץ. בניית מיקלטים היתד? ראשית חכמה, כמובן. אבל בזה לא _היח די. צריך חיח להעלות את המוראל, ואת המוראל אפשר להעלות לא עיי הטפה אלא ע"י פעולה. אז עלה בו הרעיון של הקמת קירות־מגן משקי־ הול בכל בתי העיר. אמר ועשה: כל התושבים גוייסו לעבודה
זו, ודיירי כל בית הקימו את הקירות לבתיהם _במו־ידיהם. (אלד. הוחלפו _אחר־נד בקירות בטון, העומדים וקיימים עד _ד, יום. (פעולה זו היה שכר, גדול בצידה: יותר פסיכולוגי מאשר מעשי. המיפנח חגדול חל לאחר התקפת המחבלים בנובמבר , 1974 שתמיר חיח עד לד- כזכור, חדרו אז מחבלים לאהד הבתים בקצה העיירה והרגו בו ארבעה אנשים. ומד, שזכור לרוב אזרחי המדינה, ממה שקראו בעתונים וראו בטלוויזיה: ההיסטרית, הפראות, הזעם, והטלת גופת אחד המחבלים ההרוגים אל מדורת־ האש. והיסטרית אכן היתת: נשים פרצו לרחובות עם ילדיהן ובפיהן צעקה אחת: יובא צבא להגן על העיר!כף גם חשבו אנשי משרד־חבטחון. תמיד סבר אהדת. הוא אמר: לא נהפוך את חבטחון לסעד!אם נביא צבא — חאזרח יהיח פאסיבי. נתמך, אדיש, בקרני. _חוא פנח אל התושבים ואמר להם: זהו ביתכם, אתם תגנו על ביתכם!אתם תקבלו נשק, תתאמנו בו, והישוב הזה יהיה ישוב מתגונן ולוחם! (אנשי בטהון ואנשי צבא, שמרנים, ספקנים, אמרו: לאלת תיתן נשקו אלה יתאמנוו. -דפול, שהית אז אלוף פיקוד הצפון, היה היחיד שתמך בו. ( ובך הווה: למהרת התייצבו אנשים - ונשים — לאימוני־ נשק. ביניהם — אמהות לעשרה ילדים, ביניהם — נשים בהריון!תמיר ועוזריו הלכו אל גני־הילדים ואל המעונות, שם מצאו את האמהות הבאות להביא או להחזיר את ילדיה — ורשמו _אוחן לאימונים, וחן _חופיעו למיטווחים, ברצון!ולאחר זמן־מה אפשר היח לראות אמהות הולכות לצרכניה כשהן מסיעות עגלות־ילדים לפניהן, עם רובה על שכם! (תמיר, איש "הגנה" מצעירותו, מפקד פלוגה במלחמת־ השחרור, וראשון מפקדי הנזדל, אזמר: בתקופת ה"הגנזד' לא היו גילויים כאלה. (! ומשעה שהתלו הכל מתאמנים, וכל משפחת קיבלת דובה לכיתה — לרבות אלמנות, רווקים, בודדים — "היתד. רוח אחרת מסביב:" המתח פג, היתה רגיעה, היתה הרגשת בטחון, היתה גאווח. חנשים אמרו: אנחנו יכולות לישון בשקט עכשיי. ילדיגו בטוחים. הגברים לא הטיחו טענות כלפי מעלה: כלפי הצבא, הפקידות, המדינה"!המשפחה חחלה מתפקדת אחרת" — אומד תמיר. ומכאן החלה מתפתתת מערכת שלמה, משולבת, המקיפה את התושבים כולם: העיד חולקה לשכונות, לכל שכונה מיפקדה משלה, מופעלת ע"י התושבים המקומיים, בכל 1/בונה ציוד של עזרה־ראשונה, מסיכות־גז, מאגד נשק, חובש וכדי35. איש עבדו קורסים למפקדים (וםידרות חינוך, (כ־300 נשים עברו קורסים לעזרה־ראשונח (ולכל אחת מהן ניתן תיק עזרה־ראשו־ נד, לביתה, (השמירה השכונתית, מערב עד הבוקר, נעשית בהתנדבות והכל לוקחים חלק בת, נערים, תלמידי בתי־ספר, ונערות שמסיבות דתיות אינן _מתגייסות לצבא — שולבו גם
הם במערכת. ביקרתי באחת המיפקדות השכונתיות האלה, הממוקמת בתוך מיקלט. משהו'לא רגיל!אור בעיניים!_נקיון וסדר שוררים בכול, וסביב־סביב על הקירות — לוחות, תרשימים, מפות, הוראות t נתונים על כל בית־דירות בשכונה, על כל גוש בתים, תיקים על כל משפהה בשכונה ובהם כל הפרטים הרלבאנטיים עליה, השיבוץ למיקלטים, הוראות מפורטות על חלוקת מזוז, טיס, מסיכות־גז, נ*&_ן, במקרה חירום!מכשירי קשר וטלפון, תרשימים על רובה הקרבין ועל פעולת הגזים, סיסמאות מעשיות ומועילות - הכל בכתב ברוד ויפה, והחדר כולו מעוטר ומצוחצח כמו מטבת של עקרת־בית קפדנית ואוהבת. מיקלטים אחרים — משמשים מועדונים (ומעליהם, על גבם — מיגרשי־משחקים _ומיתקני־משחקים, (וגם חם מטופחים מתוך אהבה רבה: ציורי־קיר רחבים, בצבעים מרנינים (ירק, עצים, ים, אוניות, (קישוטים סביב־סביב, ריהוט צנוע, מלאכות־יד של ילדים ותלמידים, _כלי־מישתק וכדי. ושלא כמו כמיקלטים בערים אחרות — כאן הם מרוצפים _באריחים מבהיקים. המשווים להם אווירה ביתית ומרגיעה. לשם הייעול וההסכון - ריכז תמיד את כל מוקדי המערכת י הבטחונית־האזדחית כמקום אחד: מיפקדת־העיר היא גם מיפ־ קדת המשמר־חאזרחי, מיפקדת הג"א, מג"ב. גדנ"עז וסמוך ? לה, כתף־אל־כתף: תחנת מגן־דוד־אדום _ותהנת מכבי־האש. אין כפילויות. ־ מספר. העובדים מצומצם. אישיאיש מכיר את מקומו ויודע את תפקידו, ואין ערוב סמכויות וריב סמכויות. מהו סוד ההצלהה של הנסיון הכביד הזה, שיש לו תוצאות ? (המשך בעט' (17
לקחי קופנהגן
ועידת הנשים של או"ם בקופנהגן שוב הוכיהה את הנזק החמור _חנגךם לסוכנויות ארים ולוועידות שבחסותו ע"י הפוליטיזאציה הנלתי פוסקת. רוב האנרגיה שצריכה היתה להיות מופנית לקידום ממשי של מצב הנשים המקופחות עדיין ברחבי תבל, בוזבז להתנצתויות וגילויי איבה — כאשר מתקפת החזית הערבית־מוסלמית־קומוניםטית על ישראל והציונות, האפילה על כל הנושאים האתרים. העובדה שהוועידה התקיימה בדנמרק, מהמדינות הידידותיות ביותר לישראל ולעם היהודי, לא יכלה לשנות דבר זה. מצער במיוחד גילוי האיבה הקיצונית מצד הודו של אינדירה גאנדי. שבמאמץ לזכות מחדש בהנהגת העולם השלישי לא פיגרה במערכת ההסתה נגד ישראל וההזדהות י הטוטאלית עם לוחמת אש"ף אחרי קובה ועיראק. הרף כל אלה טוב עשתה משלחת ישראל שלא החרימה את הדיונים ונשארה בקופנהגן עד _םירממ. גינוי הציונות בגזענות וקריאה לחיסולה יהד עם הקולוניאליזם והאימפר־ יאליזם היו _בלתי־נמנעים, אך יחס הקולות 69' — נגד 24 ו־25 נמנעים — איננו תוצאה גרועה בתנאים הנתונים, בפרט שכמעט כל ארצות אירופה הצביעו הפעם נגד הצעת ההתלטה. זאת לעומת הימנעותן בהצבעה על ההחלטה ה־ אגטי־ישראלית בעצרת החירום של או"ם — ואפילו שם היה חמשך נוכחותנו מוצדק" שהרי השעייתד. או הסתלקותה של ישראל היא מטרת חזית האיבה. בהקשר זה יש לברך גם על כך מהעצות הפזיזות (כפי שהשיא דווקא יצהק מודעי, מועמדו של ראש הממשלה לתפקיד שר החוץ) שלא לקבל את משלחת הקהיליה האירופית בראשות גאסטון תורן נגנזו בעור מועד. חרף אי־הסכטתנו עם החלטות הפיסגה האירופית בןונציה, המדובר בארצות שאינן הלק מחזית האיבה נגדנו, ושהקש־ דים אתן תיוניים לנו.
החוק נגד ירושלים
הדבר קם והיה: הכנסת אישרה ברוב קולות, של הקואליציה והאופוזיציה גם יהד, את חוק ירושלים, פרי יוזמתה של ח"כ גאולה כהן מסיעתהתחיד. ", היתד, זו תופעה מוזרה בתולדות הפרלמנטריזם " הישראלי : הצעת החזק החשובה הזו נתקבלה כלא שממשלת־ישראל יזמר, אוחד' או השמיעה עמדה חד־משמעית בזכותה, והיא ניתלוותד, בלב ולב, באנחות ובפקפוקים _ובמורת־רוח לגבי נהיצותד, על־ידי חברי כגסת רבים, ממחנות פוליטיים שונים, שהרימו ידם בעדו. ונר, בעוד שמעטים מן המצביעים בעד החוק ידעו התרוממות־רווז — ידעי _הרביב. שאף nn הצביעו בעד החוק, תהושת־מועקה. החוק נתקבל, אף שהכל חשים כי שום דבר _מיעיל לא יצמח ממנו לירושלים המאוחדת, בירת ישראל, _והפדינד, לא תצא נשכרת מצעד הצהרתי זה: שכן זהו צעד הפגנתי שאין עמו נל מעשה בונה י והוא לא יוסיף כל דבר חיובי, אך הוא עלול לפגוע במעמדה של _יועשליפ נזירה הנידלאומית, להדליק איבה מיותרת נגדר, ולהגביר את בדידותה הקשה של ישראל בעולם. י ל&ותר להשתית _מליפ על מקומה של _ירושליס בתול־ יות ישראל ובלבות היהודים _ליורותיהט. ירושלים דיי היתה תמיד במרכז התפילות והשירים והגעגועים והתקוות של היהודיפ והיא הוצבה במוקד התהייה הלאומית של עפ ישראל בארצו. אליה עלו ברגל, על אדמתה השתטחו, את שרידי אבניה נשקו ועל בתיה ורחובותיה _וחופותיד?נלחמו יהודים בחירוף נפש. במאמץ ההתערות המחודשת של היהודים בארצם פילאת ירושלים תפקיר סגולי, כשהיהודים עולים אליה באהבה רבה, ליבנותח ולבצרה ולהחיותה. ירושלים אוחדה והיתד, לאחת במלחמת ששת הימים, כש&פלכת ירד!הצטרפה למלחמה נגד ישראל ביסים המורים ביותר _לסיומה. מאז היא ההעצמה נעיר אחת _ומאוהדת, ואף נתייצבה וחלבהאט־אטי בתודעת _ד, זמל0 י בנידתה של םדינת־ישראל. בתוך החפיסות השונות וזוילוקי-הדעות לגני מדי־ ניותד' של ישראל, הזדקרה _אחימת־הדעים הכוללת, בארץ ובתפוצות, סביב ירושלים הנירה. הסנמה לאומית זו היתד, ביטוי של עצמה ונחישות ונושר־עמידה למול נפיונות לפגוע באחדותה ובשלמותה של ירושלים כבירת ישראל לתמיד. שום בר־רעת לא ד'תעלט מנך, ני ירושלים יש בה מקומות קדושים גם לדתות האחרות, המוסלמית והנוצרית, ובי מיליונים רבים ברחבי העולם נושאים עיניהם אליה. מאז איחודה של ירושלים ביטאה ישראל את נכונותה המלאה להבטיח גישה חפשית למקומות הקדושים לבני בל הדתות. לאפשר חרות _חסולחן הדחי לכל ולהתיר הנהלה עצמית של אתרים קדושים אלח על־ידי המאמינים עצפם. המאמץ של עיריית ירושלים, שלא תמיד זכה להבנתה של הממשלה, לקדם את _התפתהותה של העיר כולד,
מאת משה כרמל. מבחינה אורגנית, דייפוגופית. כלכלית ותרבותית, היה כרוך במגמה רצופה של עידוד שיתוף הפעולה היהודי־ ערני וטיפוח ההבנה ההדדית בין העדות השונות בעיר האחת. זוהי משימה קשה ומורכבת ביותר כל עוד רוחשת איבה ערבית מסביבנו והיא מחייבת פתיחות ועקביות. וראה זה פלא, למרות מעשי הכשלה מדינית מהחוץ ופעולות שידור של ארגוני המחבלים נרקמו והלכו חיים משותפים בעיר בין כל חלקי אונלופיתה — בסיס איתן לאחדות המל_!אד, של _ידושליפ המעוצבת והולכת לעין נל בעולם. אל תוך מציאות מתהווה זו הוטלה פתע הצעחה הרעשנית של ח"כ גאולה כהן, כששמע ההצעה מגיע אל קצות תבל, בגלל התמדה הגדולה של ירושלים בקרב האומות והדתות. לא צדבי ירושלים הממשיים הולידו הצעת־חוק זו. אלא דחף של קנאות לאומנית שאיננה יודעת עיתוי נכון ותבונה מדינית. כך נתגלתה אטימות _בידלאויפית, שאיננה רואה . לנגד עיניה את צרכיה האמיתיים של _מדינת־ישראל, את המערכת התשובה של, קשריה עפ מדינות העולם ואת הזיקה;_החיזגית בינה לגין ידידיה שעוד נותרו לה בעולט אכזר ומתנכר. כל העולם בלאו הבי נגדנו — אז נשמיע באזניו את עוצם קולנו וננופף !_ינגד עיניו את רום הצהרתנו; ויהיה מד, שיהיה.., !אופן זה _הובגזז בעולם הצעתה של ה"כ גאולת כהן בפרובוקציה מדינית ובזריעת מכשולים על דרך השלום. פירוש זה עלול . לסייע למחנות אוייבינו, _לההליש את ידידותם של נני־הברית ואת עזרתם לנו, כפו גם להגיד את המוני היהודים בתפוצות, המשתאים, ואף כיאביפ, על _פדיניוממ הכושלת של ישראל כעת הזו. יכל זאת בלא להוסיף גרגיר של עצמה ממשית לירושלים ובלא לחזק במידה כלשהי את מעמדה כבירת ישראל, דרכן של _דקלרציות רמות ומתגרות שהן מעוררות התנגדות _ומעדימות מכשולים, בלי להוסיף !!בנדmx, לבנק אותו יש י לחזק !לבצר ללא הפסק, עוטה אומללה זו של, חוק _ידושליפ אף נמהלה בהצהרה החפה _והאוילית האחרת בדבר העברת משרד ראש־המפשלד, לירושלים המזרחית, הצהרה שרק חיזקה את המבקשים לתאר את העיר כנמצאת מבותרת לחלקים, ועזרה להערים קשיים מדיניים ולשלהב איבד., לישראל, המוצגת כמתגרה באויביה ובירידיה כאחת. בעוד שרבו הלבטים וההיסוסים בקרב חברי־ננסת פו הקואליציה, כשקולות של שקול־דצת ואחריות נשמעים ביניהם פה ושם, בלחש המסדרונות ומעל הדוכן — צירפו _חברי־הננסת !0_האזפחיעיה _דוחאשית את קולותיהם אל מחייבי הצעת ההחלפה. כאן עשוי אדם להביע _תטיהר:, הרי שנים חלפו מאז אוחדה העיר והיתה לאחת, בבירת פדינת־ישראל, ומפלגת העמדה. נההזיקד, בשלטון ובהיותה באופוזיציה, לא מצאה לננון ליזום חוק זח;אפ אמנם ההוק רצוי ומועיל — מדוע לא יזמה אותו הסיעה עד עתה ז אם
הוא מביא נזק ומעורר איבד—, מדוע הצביע בעד( עתר, ן אין זד, סוד, כי היו מבי!חברי פיעת מפלגת הענורת בכנסת שהחזיקו בדעה כי הוק זה מיותר הוא בעת הזו, ובי קבלתו עתה עלולה להצמיח פורענויות לישראל _ולירזשליפ גם יחד;אלא שהם שיכנעו את עצמם בנימוק מוזר שאי־אפשר להרים יד נגד הצעה פטריוטית שכזו, אפילו היא מיותרת ותגרום נזק... מצער הדבר, גי סיעת האופוזיציה הגדולה נמצאה נגררת אחר ימפה מיותרת ומזיקה, השאובה מעולם מושגים שהיה זר לה תמיד, עולם של דקלרציות רפות במקום מעשיפ קונסטרוקטיביים ושל תרועות נדולות במקום עובדות זדים.. • יש עיוות בולט בעצם התפיסה כי אין להרים יד נגד הצהרה מדינית כלשהי, אפילו היא מביאה נזק נעת נתינה, אס היא מבטאת מהות ערכית ביסודה. ראוי להזכיר, הי תנועת־הענודה הארץ־ישראלית לא התייצבה ברוט ולא הרימה ידה כל אימת שמנהיג התנועה הרביזיוניסטית. זאב ז'בוטינפקי, תבע להכריז על מדינה יהודית, וזאת בטרם בשלו התנאים _ובטרפ נוצרה התשתית לנר;שכן, הכרזה זו, אז, עלהפטרה הסופית" היתד, עלולה לחבל בהתירה הממשית לעצמאות " מדינית של היהודים בארצם ובמימושה, בסיטואציה ההיסטורית הנכונה, כפי שאכן קרה. אין מפלט פן הדושט המדכא. כי סיעת מפלגת העבודה ניתפסה פה לחולשת דעת ונקלעה למילבוד מדיני ובמבונחה לא השכילה להיחלץ מטנו באומץ לב. הסעיפים האופרטיביים" שטרחה הסיעה הגדולה להוי סיף" להצעת ההוק המקורית של נציגת ;, התחייה, "בת שני החברים בכנסת, נדי להצדיק הצעתה בעד החוק ההצהרתי הזח — סעיפים אלה אינם אלא הוספת שגיאד. על נזק. שגן » איננה אלא היגררות אהד שיטת ממשלתי' הליכוד, שכבר הסבה נזק רב לפדינת־ישראל, המכריזה מראש-, ובקול" _תרזעד ?. ?גדולה,. על?התנחלויות?י פה (שם, • אם תתבצענה ואפ לא" י . י באופן זה הנזק' מקדים לבוא -. _והתועלת, המאתזו־ת , מפוקפקת, מאוד. החוק שנתקבל הסב צער ודאגה לא רק ל&_לה שראוהו מראש מיותר ופזיק נעת הזו ונמנעו לתמור נו, אלא גם בקרב רבים מאלה שדעתם חלשה עליהם _והט נתנו יד לאישורו. סיעתהתחיד", _הלאומנית־קנאית, אשר כוחה במלל רם, יש " לה יסוד _לתגוג אתנצוזונד", על העולם ועל , _ajftrnזאף להזמטי נזרי דפגק " . היא עשתה את «"w לאחרים לא נותר אלא לקוות, כי ירושלים הבירה תתעצם ומעמדה יתחזק למרות הכרזות בומבסטיות וממתי• רות אלה, כי פדינת־ישראל תגבר על הקשיים החדשים הנערמים והולכים על דרכה בזירה הבין־לאומיח וכי. תהליך השלום לא יכרע תחתיו בטרם אסף תאוצה והתייצב איתן על וגליו, לפרות כל מכשוליו.
הכל עובר באו"ם־שמום־חירום
מאת מרדכי ברקאי , סופת "דבר" בארה"ב
עוד עצרת חירום בזאת ו". גם אם תתכנס, ספק אם יוכל לקרות בה משהו מפתיע או מזעזע במיוחד. לא לכאן ולא לכאן. לא במערכת יחסי ישראל עם תומכי אש''ף: מדינות ערביות, קומוגיסטיות, רא־ זיקליות _ובלתי־מזדהות — ולא ביחסי ישראל עם גופי או"ם, מוסדות או"ם ואישי או"ם. המזכ"ל דייר ואלדהיים אמנם הופיע בקבלת פנים מטעם מדינית הליגה הערבית, ובדבריו הרהיק לכת ודיבר על זכות הפלשתינאים למעמד של מדינה ועל הכרח בנסיגה ישראלית מכל חשטחים. אבל ואלדהיים מרחיק 'לכת באורח קבוע, ומפתיע היה אלמלא נהג כך. התחום היחיד אולי, שעדיין מתיר _מרחב־מה להתפתחויות בלתי צפויות, הוא מערכת היחסים עם אמריקה, אירופח, ומדינות שונות במזרח הרחוק, באפריקה, באמריקה הלאטינית, ובאוקיאניה, שאינן כלולות באחת מן הקאטגוריות הנ"ל. על מושב כמו זד, האחרון דובר כבר לפני שנתיים ויותר במושבים רגילים ובמסיבות עתונאים — אכל ההחלטה על כך נפלה לפני שנה, לא בארים אלא בהאבאנה, בוועידת הפסגה של המדינות הבל־ תי־מזדהות.. משם היו המהלכים מתוכננים — סוף חירום כהכנה תחילה. מושב חירום של העצרת הכללית אינו נזכר במגילת או"ם. כאשר פרצה מלחמת קוריאה בקיץ , 1950 ניצלה ארה"ב את העובדה שברה"מ החרימה זמ־ נית אח ישיבות מועצת הביטחון, והצליחה להעביר החלטה על שיגור כוח אמריקאי, תחת דגל או"ם, מתוגבר ביחידות של מדינות נוספות, לעזרת הדרום. במקביל יזמה את. ההחלטה בדברהתאחדות למען " השלום. "זו נועדה למקרים שבהם הופר השלום, או עלול להיות מופר או בוצע מעשה תוקפנות" (כלשון סעיף 7 של מגילת או"ם, (ומועצת הביטחון משו־ _תקת אז על ידי וטו. במקרה כזה — אומרת ההחלטה משנת — 1950 יכול רוב של חברות אוי'ם או של חברות מועצת הביטחון לבקש _כיגוס חירום של מושב העצרת תוך 24 שעות. מה קרה הפעם ז הערכים דאגו קודם כל ל, _עילהי: לדיון, במועצת _חביטחון שיסתיים כהטלת וטו. היה זה הווטו שארה"ב הטילה כ־30 באפריל על _חצעת החחלטה בעניין זכות ההגדרה העצמית של הפלשתינאים, החלטה שהיתר?אמורה להחליף את החלטה . 242 הווטו הוטל ב־30 באפריל, אבל עצרת _חחירום לא כונסה לא למחרת ב־1 במאי. וגם לא
ב־1 בימי. הבקשה הוגשה על ין* שגריר סנגל לד"ר ואלדהיים חדשיים לאחר הווטו, וגם אז התבקש המזכל לכנס את מושב החירום מיד. הזימון תוכנן על ידי הכלתי־מזדהות ליום 22 ביולי. שגריר ישראל יהודה בלום לא זו בלבד שידע על כך חודש וחצי מראש, אלא שידע כי באותו יום חל צום תשעה כאב, ולכן ביקש את רשות הדיבור למחרת. ה־23 ביולי כדי שלא יחמיץ את המושב המתוכנן הסתובב לו באו"ם שגריר קובה עפ שק של 98 תשובות (על קריאת מושב החירום, (השהה את ההגנה על ד"ר ואלדהיים עד 21 בחודש, ואז כונס המושבתוך 24 " שעות. "מלם שיחקו את תפקידיהם בקומדיה. מעניין במיוחד היה תפקידה של ברח"מ. לפני 30 שנד. הוקיעה כבלתי חוקית את ההחלטה, המאס־ שרת כינוס מושבי הירום של העצרת הכללית. היא טענה לאי־חוקיות כאשר כונס מושב כזה בפועל ב־, 1956על רקע הפלישה הסובייטית להונגריה. אותה טענה העלתה בינואר השגר" כאשר הוחלט על מושב החירום השישי בעקבות הפלישה הרוסית _לאפגניסטאן. אבל ב1967* היתת זו ברה"מ אשר יזמה עצרת חירום וכך נהגה גם הפעם, יהד עם גרורותיה. כרה"מ הצטרפה ליזמה, משום שהיא שותפה למטרותיהן של היוזמות עצמן: לחבל בשיחות הש־ לום בין ישראל ומצרים, על ידי העסקת מועצת הביטחון והעצרת, ללא הפוגה, כדיונים אנטי־יש־ ראליים — על ההתנחלויות ועל ראשי הערים, על חברון ועל ירושלים, על מעצרי מחבלים ועל לבנון' אך יותר מכך — היא הצטרפה ליזמת כינוס החירום של העצרת, כדרך בטוחה להסתת הדעת מן הנעשה באפגניםטאן. זה נוח לברה"מ ונוח גם למי שאינו רוצה שידובר במלחמות קרן אפריקה וקאמבודיה ועל המצב בווייטנאם• ובקובה. בהתכנס המושב המיוחד, הופץ נייר ענודה, אשר אמור היה לחפוך לנוסח הצעת ההחלטה. בנייר דובר על _חקמת כוח בין־לאומי, אשר יפקח על גסי־ ? י נת ישראל מהשטח עד _ה־15 בנובמבר. בסופו של דבר, הוגשה חצעת החחלטה בלי זכר לכות כזה. היוזמים הוציאוהו מן הנוסח, לא (כסי שנוטים רבים להניח) כדי להנית את דעת האירופים, אלא כדי לחניח את דעת הרוסים ולאפשר להם להזדהות עם ההחלטה. שחרי הרוסים מתנגדים לחקמת כוחות אדם, הן מטעמים עקרוניים', והן — כסי שאו־
מר השגריר יהודה בלום — מטעמים מעשיים: " מי שמחליט על הקמת כוח אוי'ם כדי להציבו ביהודה ושומרון, מדוע לא יחליט כך בעניין _אפגניסטאן ו" הקואליציה אשר יזמה את המושב הזה, ביקשה להשיג באמצעותו את מטרתה הבסיסית: לעקוף את החלטה . 242העצרת הכללית מתאימה לכך יותר ממועצת הביטחון — הן משום שבמועצת חביט־ חון יש לארה"ב זכות וטו, והן משום ששליש חברות המועצה הן מדינות מערביות ואין כמעט צורך להוסיף קולות לשליש הזה כדי למנוע קבלת החלטה גם בלי וטו. הדיון המיוחד הוכן כמשך למעלה משנה. _התד־ צאות אינן מצדיקות תחושת גאווה בלב היוזמות. ליוזמה נענו 95 מתוך 152 חברות או"ם. מבתינת " הערבים, "אומר השגריר בלום, היה ברור מלכת־ " חילה, שאם לא יגייסו יותר מ־100 קולות אשך יתמכו בכינוס, יהיה זח כישלון, "שהרי חם מת־ _חילים ב־85 קולות — הערבים, הקומוניסטים, הרד~ קאלים והבלתי־מזדהים. ?ואמנם, הערביט לא הצליחו לגייס את הפרי• פריד" המדינות חמערביות ומדינות אמריקח הלטינית הסתייגו מן המהלך. חן חרדות לגורל מגילת האו"ם, ולשמירת הנהלים בקפדנות, מפני שהן מיעוט נאו"ם, והנוהל נועד להגן על המיעוט. גם התוצאה המספרית ? היתד, מאכזבת מבחינת היוזמות. ארה"ב וישראל לא נותרו יהירות בהתנגדותן להחלטה, ואליהן הצטרפו חמש מדינות, ולא מן הפחותות. פך כל התומכות בהחלטה, 112, נפל ממספר תומכי ההחלטה האנטי־ישראלית והפרד אש"פית שנתקבלה בעצרת האו"ם אשתקד'. אולם כל זה אינו. מצטרף להישג ישראלי ואף לא לפחות מזה. גם אין מקום לאשליה -_^-. זו לא _היחת יזמה ערבית אחרונה 'מסוגה באו"נו. היזמה הנאה צפויה בתוך ארבעה חודשים. לכל המאוחר. ההחלטה שנתקבלה, גם אם ,, רק" ב־112 קולות, היא קשה ועויינת מאוד. אין לה שיניים יותר משיש _לחחלטות קודמות שנפלו?בעצרת;_ן!בל כמוהן, גם היא אינה נטולת משקל מצטבר. ־. הצד העגום הוא עמדתן. של מדינות אירופה. בעוד שארה"ב זועמת עליהן . על שלא הצטרפו אליה בהצבעה נגד החח־ לטה, טעותן היא כי לא יכלו לתמוך בהצבעת, כיוון שבכך היו מסבלות מראש את שליחותו של גאסטון תורן ועל כן הסתפקו בהימנעות. התוצאה, יכלה להיות גרועה יותר. אבל גם כך משקפת את פרצופו. של האו"ם — פרצוף _דוחזז בכיעורו.
. . |1_TK •rnK־ _wpa למסור ' 1 _} ךאת-זה... I. "_. —