דבר, 25 אפריל 1979 — העברית זקוקה להגנה [כתבה]
העברית זקוקה להגנה
מאת משה אטד כשהקמנו את קל"ע )"קרן הלשון העברית, (קיבל אותנו , הצינור בלענ: הרי לכם עלי של לוחמים חבורה במלי של נקדנים־נזקדני ם ורות, הרוצים פ, להכתיב לבני־אדם כיצד ידברו. אנל הטנורים כך טעות בידם. אין אנו מתקני־שגיאות ולא שוטרים כי לשון של חיה העברית צרינד . י , ודעים להתפתח אנו , כלומר להשתנות. ברי לנו, כי העבריה תהיה שונה של מן בנינו העברי ובני ת ־בנינו של שונה עכשו מזו כשם של שהעברית אניתינו. נל שבפינו מד, שאנו כי בנינו מבקשיט ובני-בנינו הוא י דנדו — להבטי ענ־ ח שפד דית ; , טבעית כי , העברי חי ה, ת שיוכלו תהיה להב להם -ע נד, אח כל הגותט בלי שיזדקקו לשפות אפנט אחרות , גדל . בארץ דור שהעברית' שטת אמו. אבל אנו עושיט להרגילו כמיטב י כולתנו כשפות נוספות " לתקן " . מעדנת זאת, החינוך שלגו דואר, זאת כמטרד, נכבדת ביותר. באשר אדט דונר
ענדית, רק ענרית, ולו גט ענרית עשירה בחור טוב , עסיסית , אך איננו ביותר אדם , הוא תרבותי אולי , ני אינה תרבות מצויה — אלא תרבות נעט לועז אמיתי . ת לנן — עדיין דים. אך שליטה בבית־הספר העברית העממי _ננךהי מת ל - - לווה לד, הערבית. בבית־הספר התיכון שפוד הכבוד, כפובן, לאנגלית גם אם אין מספ-קים ללמוד את העברית על נוריה. וכל שכן אין לסמוך על העבשהעברי רית באוניברסיטה ת נסוגה והולכת . ואין לא תי רק מה מוש מבחינה בה חיצונית ברחוב , בתהום , במספרה השי , ־ בסאלונים, במסחר — , אף במוסדות פנימי ציבוריי ת, ם בתודעתנו — אלא , מחוך גם מבחינה שאנו תה השי , ם שאינה אותה מסוגלת כשפה מוגבלת להבי , ע נחו את - כל מבוקשנו. וני למה ישתמש אדם. בניב עבד י , אם י כול הוא להתהדר בניבועזי ל ז למה יקפיד על מנות עבר סגנון י עברי, י , אפ על הדבר שם לא עבר־ אי , כפת על לשומעיו ולקוראיו ז אפ שומעיו וקוראיו אינם מחשיבים את ה־
ולקרוא עכריח' לועזית כי אם ו מעדיפי וכיצד ם יי ווצרו לדבר _יונלו נענרית אוצר המונחים חמליס, הדרושים הסגנון, , הדק איך - דוק, להתפחה, להסתגל לצורני זמננו בכך, , דוחף אם אין לכך אף ז לכן אחד איו מעוני תי ין - מה שהנוער בארץ מפטפט עברית. אבל איננו שולט בעברית. שדוב הבין לא הצברי רק ם את אינם לשון מסוגלים _ביאלי ל ק - או _עגגון, אלא גם את לשון הסופרים _שנתחגבו בארץ, אך עדין ינקו ממכמני הענרית המסורתית, כפו רטוש ויזהר. לבן אין אנו בטוחים כי בנינו ונני־בנינו יוסיפו לדבר עברית. כי טיף _הנוטהים לחיות ורק בנך תשתנה שהענרי ותתפתה ח תו־ , משלים את עצמם. רואים הט חלוט אשר בד באפפמי , העם ה דובר — בארץ לשון אחרת אחח , , את את לשון כל מר אמו , שהא בלבד, מבקש ומב י ע לימד בה ולהגות פתח נם . לשזז להשתכלל כזאת נפ י כולה להסתאב להת - , ככל שיאבו דובריה, באשר היא לשונם אלא היא היחי . אבל דה באשר בארצנו אין עומדת להם
לשונות אחרות, וכדי הדיפה להתמודד עם גמישה עמהן . עלי נאה ה להיות ומדויי לשו קת !עשירה כמותן . , כדי לא שתתקיים רק לשון עליה חי ה, להי אלא ות גם לשון חיינו. נוכחית אפ , תי הרי משך כעוד ההתפתחות מר, לכל ההעברית היותר בעוד להיות שני מד, דורות שהיתו . , תשוב בגולה שבת, — ואי . לשון־קודש לו הלשון , המדוברת לשון של בואולי ארץ תהיה אף נגיע אנגלית לכך, או שדלת ערבית העם . תדבר ערבית והמשכילים־יזאמידים ישתקף יתחנכו באנגלית גם בפילוג , והפער לשוני המעמדי , כמו בהודו וברוב ארצות אפריקה. על איני משמעה צריך המעשי להאריך של את _חתפתחות הדיבור מאח את . קל כדי "ע. למנוע אך עד אוחה נח הקימוני נתקלנו בחומה של אדישוח. רק בימים האחרזנים זו. הציבור נראים מתחיל בקיעי להניז ם בחומה ני העברית היא קו ההגנה האחרון של ייחודנו התרבותי ושל עצמאותנו הלאומית.