דבר, 21 דצמבר 1978 — ישראל והקשר הדרום־אפריהאי [כתבה]
ישראל והקשר הדרום־אפריהאי
מאת יורם פרי , סופר "דבר" בבריטניה מדוע צריך שמה של ישראל לצוץ בכל פעם שמתפוצצת פרשת שחיתות ביךלאומית חדשה?טרם ירד המסך על פרשת הלורד כגן, "מלך מעילי הגשם" של בריטניה ובבר מאירים הזרקורים על עלילה אחרת, שאף בה מככבת ישראל בתפקיד מרכזי. הסיפור הוא סיפורו של שבועון החדשות "ווסט אפריקה, "וישראל נכנסת לתמונה דרך סוחר הנשק המכובד ארנון מילצ'ן, שעלילותיו ומעשי גבורתו ממלאים את דפי הרכילות של "העולם הזה" וה־ עתונאי היהודי־אנגלי הוותיק ג'ון קמחי. מן העתוגאיס שצמחו בשנות החמישים בחצר האחורית של משרד הבטחון. פרשת "אפריקה המערבית" הוד גלתה בדרך מקרה. דרובדאפריקה נסערת עתה מגילויי פרשה אחרת שכונתה בצדק , ווטרגייט הדרום־ אפריקאית. "זהו הסיפור על עשרות מיליוני הדולארים אשר הש־ קיע משרד־ההםברה כדי להקים רשת עולמית שתפאר ותרומם את המשטר המתקדם במדינה נאורה זו. היום ידוע כבר כי פרשה זו ולא התירוץ על מצב בריאותו הלקוי היא שהביאה להתפטרותו של ראש הממשלה ג'ון פורסטר. במרכז הפרשה עומד מי שהיד? המנהל הכללי של משרד־ההםברה, ד"ר אשאל רודי, האיש שחלש על כ־125 מיבצעים חשאיים של תעמולה, שהםי. איי. אי. האמריקאי בימי גדולתו לא . היה מתבייש בהם. אחד מהם, והוא הגדול ביותר,
הוא פרשת השבועון", ווסט אפרי־ קה. _"זהו שבועון ותיק ומכובד מאד. נוסד לפני 60 שנה, ולמרות שיוצא לאור בלונדון נחשב כאחד המקורות המהימנים ביותר לנעשה ביבשת השחורה. אם כי נועד תחילה לשרת את הקולוניאליזם האירופי ביבשת, הפך מאז שנות החמישים להיות המבטא של תה־ ליד שחדור אפריקה, בין השאר הודות לעורנו המוכשר מאז , 1949 דייוויד ויליאמס. בראשית שנות השבעים הורע מצבו הפינאנסי וב־1974 החליטה חברת הבעלים להציע אותו למכירה בשוק. החל מכאן מתהילה התמונה להסתבך. על פי עדות של איש עסקים דרום־אפריקאי סטיוארע פאג שמח משרד התעמולה ה־ דרום"אפריקאי לקפוץ על המציאה כדי לנצל את שבועון היוקרה לצרכיו. כדי שלא יתגלו הבעלים האמיתיים של העתון היה צורך בשירותים של חברה, שתפעל כנד יכול כחברה מסחרית פרטית לכל דבר. זו סופקה להם על־ידי ג'ון קמחי, מי שהיה עורך ה"ג'ואיש אומר־ וור" הלונדוני ובעל מקורות מידע טובים בנושא המזרח התיכה. לפי טענת _פאג הציע, קמחי לקנות את העתון בשם חברה אירופית, «2?«אחד"מבעליה !*זאימימן'יהאים*_־ !יקי" _גיי_^יר _גיסוןיי;r/st-e* _^- '^ אולם פאג טוען, כי הרוזן ה־ איטלקי לא היה אלא כיסוי בלבד. מי שלמעשה קנה את העתון היה משרד־ההטבחז הדרום אפריקאי והחוליה המקשרת בינו לבין הקבוצה האירופית, _שקמחי והרוזן ייצגו, היד, לא פחות מאשר ארנון
מילצ'ן. איש עסקים ישראלי זו"! שעשה את כספו מיבוא נשק ל* ישראל, אינו דמות בלתי מוכרת בדרום אפריקה. כפי הנראה היה קשור עם הממשל שם בעיםקות אחרות שכל מטרתן היתד, להוסיף כבוד ותהילה לעם הספר. לפי עדות פאג העביר את הכספים, בערך 130, 000 דולאד. מממשלת דרום אפריקה לעתון. ־ אבל מילצ'ן אינו הקשר הישראלי היחיד בפרשה. קשר הזק לא פחות הוא ג'ון קמהי עצמו. כאשר בא קמחי ל"אובדםים ניוד פייפרס, _"בעלי העתון, בהצעה לקנות אותו, גילה אהד ממנהליו. גורמן קאזאלט, דאגת מה. הוא הביר את קשריו הפוליטיים /של קמחי וחשש שמא זיהויו של קמחי עם העתון יפגע באופן חמור במעמדו הבלתי־תלד של העתה, במיוחד בעיני הקוראים האפריק* איים. כזכור קרה הדבר לאחר שמרבית מדינות היבשת ניתקו את קשריהן עם ישראל. דאגה מו הביע גם העורך ויל* יאמם. כתוצאה מכך חסכים. קמחי להצניע את מעמדו האישי בעתון. ולא להפוך אותו לבמה לסכסוך הישראלי־ערבי. קמחי אף התבקש להפסיק לפרסם את דפי האינפור* מציה בנושאי המזרח התיכון "מיז־ל איםט ייוז לטרס" מן המשרד שבו שוכנת המערכת של "-וםס אפריקה. " למרות שידמו עובדי המתון על כך שבעלי העתון התחלפו לא ידעו כפי הנראה מיהו מעבידם החדש. כשנתגלה להם הקשר הישראלי הקימו קול צעקה. עתה הס תוב־ עים גם כי קמחי יתפטר אחרת לא יוכלו להציל את מעמדו של
העתון. למרות עדויות סותרות לגבי הפרשה — לקמחי ולמילצין יש כמובן סיפורים אחרים — נשמע התיאור על הקשר הדרום־אפריקאי מדוייק למדי. מכל מקום יש להניח שהאמת תצא לאור תור מד_!לר הגילויים על משרד התעמולה הדרום־אפדיקה. מה שמסובד יותר הוא מעמדה של ישראל בפרשה. שגריר יש* ראל בלונדון אברהם _קדרון ע* נשאל על כך השיב כי מעולפ לא שמע על כוונה ישראלית ל?_ך נות . את העתה. במעת הקניה היה מנכ"ל משרד החוץ ואם היתד• ישראל מעורבת היה בוודאי יודע זה. מי שמכיר את מצבו הכספי של משרד החוץ קשה לו שלא להאמין להכחשה הנמרצת של קדרון. אבל לך ותוכיח כי קמחי ומילצ'ן פעלו כאנשים פרטייפ ולא כשליחים בשליחות רשמית. העתון "פייננשל טיימם" שחשף את הפרשה הכתיר את הסיפור בכותרת , הקשר הישראלי/ ד למרות שלא הביא הוכחות למעוד* בות של המדינה מספיק היה לתאר את מעשיהם של _מילצץ וקמחי כדי להצדיק לפחות פורמאלית את הכותרת. לפני שבועיים זכתה ישראל ל* "'אחזיהזיזירבהזבשל _מגזלןמם שהי_^ !;גשא_5־85_^ד_!ודמספקווד_&, _7ק דרו* יחידות של הדיקטאטור סומוזה. בשבוע שעבר עלתה לכותרות כ* שתוארה כעיר מקלט של העבריין הנמלט לורד כגן. ועתה עולה הין* שוב לביודספר בו צומחים אנשים יקרים כמילצין וקמחי. על כך נאמר כבר: אור לנויים.