דבר, 17 מרץ 1978 — בורותה של הנקודה [כתבה]
בורותה של הנקודה
_^_־ _imni&_ttinsrr. -
א;ד" בדגפון: מפה . על י י _הכתוניפ הפלתי אמצעי ] י ייש של התודעה• מצד- : !- פתיח, .. _יופןן אור : הוצן . את דופפריפ ע"ש י"ל מאגנפ_^_דואוניכרפיטה העברית, ידושליפ, משל"ז, '' . '_Bg 129 : אקדים סיפא לרישא. רגילים_. כיהבי רשימות־ביקורת על. ספריםמתורגמים ' • להרחיב תהילה דיבורם על 'הספר ולסיים בפסוק י או שניים על התרגום והמתרגם. מזמן ביקשתי לי הזדמנות לומד י משהו י בשבחו של יוסף אור שתרם " יותר . עכל אדם אהד לתרל גומה של , הספרות הפילוסופית הקלאסית 'לעברית. זה שנים רבות בודק אני אמריו ועדיין לא זכיתי
"לתפוס" אותו בטעות• אמנם ־יזלי השגות כאשר גיליתי ־-:תירגם (ב"תועלתיות" של מיל) את י"המלה הלועזית "סאנקציה" ל־ "ד"ישור, "אך בל רוגזי נתנדף בלא היה ברגע שניתכו עלינו "עיצומים" מיסודו של מעברת גאון). ממילא איני יודע כיצד? צדיך לתרגם את המלה. (ועתה, משמעניק לגו יוסף אור תרגום של ספד נוסף, מן הראוי שארשום כאן פה גדול החוב שהייב לי קהל ;'•וראי הפילוסופיה בי עברית, וכה ־בל שלא הקדיש אור את :>ל מאמציו בכל שנו" הי־ לעיסוק זה בלבד. כבר אמר על יוסף אוד מי שהיה היוזם של תרגום ספיי המופת הפילו- • סופיים • לעברית, ה"י רות זיי-ל, שאור הנו מתרגם שאינו צריך עליו עורך. המתבונן בגודל הי- . -_שגיי יבין גם מ־ רב ההפסד על
שלא _עשך:, ־ אשי י:־ל היד. אני מרשה לעצמי , איפוא- ל־ הודות בהזדמנות זו' בשם קוראי פילוסופיה בעברית, ליוסף אוי על גידל מפעלו ועל מלאכת־ בהשבת של. תרגומי מופת שהעניק לנו ולאחל לו שנים ?רבות של עבודה ולעצמנו תרגומיס הרבה . ועתה, משאמרתי את שבהו של יוסף אור, אומר משהו בגנותו. איני מבין מד, ראה להשקיע מא־ מץ כה רב בתרגום ספר זה. אולי ההסבר נעוץ ? בכך שהוא נגרף "עם המקצב ?הפועה" ונסחף עם , הזרם הכביר" של מלותיו של ברגםון, בדברי הקדמתו לתר־ גופו. _אבךכי־בן", ט בספר זד, הרבה מן המרשים מבחינת ה־ סגנון והמעוף, אבל, לדעתי, אין זה עושה עדיין את הספר ל־
חשוב בתור פילוסופיה. ועתה יע לנו תחגיוש נהדר של ספר בלתי השיב. הרעיון ־מרכזי של הספר פ-ש-ט בתכלית ונכון עד כדי טרי־ ביאלמת. הזמן הנמדד אינו זהה עם הזמן ההווייתי. אמת פשיטה זו נהירה לבל מי שתהה פעם על ההבדל בין עשר דקות במיטתה של האהובה כנגד אותו פרק זמן בכסאו של _מפא־שיגיס. ירגטון עושה מטעמים מרעיון זה ולבסוף משתמש בו בדי לפתור את בעיית הופש־הרצון, לאמור, _שהזזו&ש ' אינו אלא מודעות החופש., ועל כן יש "לבקש חופש לה... במעשה החופשי" (עמ' . (96 וכמובן, השאלה הרצינית נוגעת למעשה החופשי, ואין זו שאלה קלה י מן השאלה- על אודות י החופש. אס אני מבין את העניין _יכלל, הרי זו אותה שאלה גופה, והשוללים את חופש הרצון שללו ממנדדובח גם את אפשרותו שד המעש־ החופשי. גם כאן ?הקדמתי ' את. המסקנה־ להתחלה. ועתה אנסה להסביר באופן שיטתי, במסגרת הנתינ. ־. לי פה, את השגותי העיקריות על גישתו. של ברגסון. אך בטרם אעשה זאת אומר, שידוע לי רק נסמן אחד ל"פתרון" ""בעי־" בדבר. השוני בין הזמן הנמדד לבין זמן ההוו-־יה. זהו פתרון אווילי־יותפד ומחברי אינו אלא גיאורג לוקאץ_, _' במסתו על הספר "אנשי פאנפילוב" מסביר _לוקאיף, שהבורגנות הפגימה את הזמן י־ עשתה אותו סובייקטיבי נוסה ברגסין, ואילו מחבר הספר הנדון. שהוא _סוציאליסט־היומאניסמ
למהדרין, מאחד את שני סוגי הזמנים. סמל האיחוד אינו אלא השעון של הגנראל פאנפילוב. בהפר הכל מתנהל על פי שעון זה ואין עוד שוני בין הזמן הממ־ שי', הסוציאליסטי , לבין _זמן־החוו־ ייה, יען־בי מן הסתם גם היא סוציאליסטית. וכן יהיה בסוף ח־ דודות: הסוציאליזם יבטל את שני סוגי הזמן, שהרי אין מקוד השוני ביניהם אלא בשחיתות ה" קאפיטאליזפ. יש אמת בדברים אלה והיא זאת: בספרו של בק אכן אין _זמךחווייתי, שבן אין . לו לאותו אב־פלמ"חניק מוגבל" ממדים, למומיש אולי חיים פר־ ' טיים כלשהם, ומי אני שאומר האם זח כתאים לחזון והסוציאליזם הגואל אם לאו. נשוב, איפוא, לעניין הפילווסו* פי. אין ספק שיש נתונים בלתי אמצעיים של התודעה. את השא־ לוח מהם נתונים אלה, מהי הזרד הנבונה של תיאורם, מהם המושגים' שבאמצעותם יש לתאר נתונים' אלה 0 —ל זה, אני טוען, אינו בגדר נתון מיידי של התו" דעה. חוסר' הבחנה בעניין זה הוא־ הוא הבשל המרכזי של ברגםון_, "'?K_:ה לעצמי להוסיף?, גס של הוסרל. ברגסון מטייח קושי זה ::־'. לים נשגבות כגון ,, התודעה :מ. ?יא ט־־תה מורה אותנו" (עמ' 197 כא-־ל־ אין כל קושי לתאר את הנתונים ?הבלתי אמצעיים שיל התודעה. הקורא יעמוד. על עניין זה בקלות אם ישגיח בברגסון כיצד הוא 'מערבב תיאורים שמקורם האינטרוספקציה של הפרט עם תיאורים י שמקורם בתיאוריות . פיםייו־ לוגיות או פסיכולוגיות, ובפרט אפ ישים את לבו לכך, שאפילו תיאורי האינטרוספקציה שלי משתמשים ב־ מושגים שמקורם בתיאוריות ומש-
מעותיים הם רק במסגרתן של התיאוריות הללו. למשל, בעמוד 22 נאמר: "החמלה ביסוד מהו־ !תה הריהי איפוא צורך בלב האדם להשפיל את עצמו. "האם זה ייקרא נתון בלתי־יאמצעי של התודעה, או תיאורי־ בפסי־ :ולוגית המעמקים ? אבל ההשגה העיקרית נגד הרעיון המרכזי של הספר נוגעת לעצם ההסבר שנועד להבהיר את שני סוגי הזמן. יכולת לשאול, ' בתמימות־מחוכמת, לשה תקרא לשני עניינים אלה בא־תו שם, ז. א,. זמן י אם אלה שני דברים שונים, הדי אין אהד יכול לשמש הסבר לאחר;־ _ילהי&_ך, אמ זמךהתווייה י אינו זהה עם הזמן •הנמדד, אין הוא יכול. לפתור בעיות (גגון הופש הרצון) העולות מתוך מושגו של הזמן הנמדד. ואם יש בין _זמן־ההווייה (שברג־ סון קורא לו "משך(" ובין הזמן הנמדד קשר מהותי , אזי השאלה חוזרת למקומה. ההסבר של ברגסון, בלומר, ההסבר שדרכו הוא מציג לקורא את מושג ה"משך, "מופיע בעמ' , 61וראויים הדברים לציטוט: "כדי לנסח טיעון זה ניסוח מדוק־ דק יותר' הבה נצייר בדמיוננו קו ישר, בלתי נגדר, ועל פני קו זה — נקודה חומרית א שהיא נעה. אילו נעשתה ' נקודה זו מודעת , את עצמה, היתד, מרגשת שהיא משתנה, מאחר שהיא נעה_: הנקודה היתה תופסת עקיבה.. אבל כלום היתד, עקיב־ זו ל-ב-שת בשבילה צורת קו"? ומבאי ממשיך ברגסון ומסביר בדרך האנאלוגיה " כיצד הוויית המשך אינה יכולה לתת לנו את הזמן הנמדד (הקו שבמשל. (ועתה קל
לראות מה כושל כל העניין! שכן אנחנו יודעים שהנקודה נעה לאורך קו ושחנקודד, אינו!יודעת זאת על שום מוגבלותה: אילו יכלה הנקודה להתרומם מעל לקו היתר, רואה שהיא ו:עה על־ •פני קו.. ללמדך שכל ־תיאוריה, אם אמנם תיאוריה היא זאת, של ברגסון מבוססת על האדרת הבורות. שפינוזד, כבר יזיע עניין זה כאשר פסל את התודעה" העצמית־כביכול של הי, \_ונן הנופלת והחושבת תוך כד י נפילה, שהיא עושה זאת מהר־ רצונה
החופשי. בא ברגםון ואומד לך, שיש להעדיף את אשליותיה של האבן ואת בורותה של הנקודה על פני הידע המושגי. ומכאן התפלות של פתרונו־ כביכול של ברגסון בדבר חופש הרצון שכבר דיברתי בו. מה החידוש הגדול בכך שיש לנו _נסיון־חווייה בלתי אמצעי שלחו־ פש?הבל ידעו זאת. השאלה היא •האם הנסיון הזה אינו בגדר אשליה י על שאלד, זו לא ניתן להשיב לאמור: 'הרי יש לך נסמן בלתי אמצעי.
-¥?- • לבסוף •חוזר אני לסיפא ש--פתחתי בו. כה מוגבלים הם 'הי, משאבים של המו"לות' העברית בתרגום ספרי פילוסופיה' שחובה על כל הנוגעים בדבר לשקול ולחזור ולשקול פרסומו של:• כל תרגום ותרגום. עדיין יש ספרים קלאסיים 'של גדולי ההורות החתומים בפני הקורא העברי. למר־ בה הצער, ספרו זה של ברגםון אינו במניין הספרים הגדולים, ותבל על המשאבים שהוצאו צל תרגומו.
מאת גרשון ויילר