דבר, 20 אפריל 1977 — שומרים במחתרת על עיר נטושה [כתבה]
שומרים במחתרת על עיר נטושה
' • מאת יצחק אולשן
, 60 שנה לגירוש תושבי תל־אביב במצוות השלטון התורכי• שני מניינים של צעירים, שנקראו "קבוצת הנשארים/ שמרו שבעה חדשים' על העיר הריקה * ראש הקבוצה שכיהן לימים כנשיא בית־המשפט העליון בישראל, מתאר: איד הגנו , קומץ נשקםנשאודל ' . _צעילים על תל־אביבהקטנה עד בוא האנגלים * נוכחותם בעיר היתה בלתי־חוהית?ואת. בלילות
עם• הצטרפות תורכיה למלחמת העולמ הראשונה באי ימים קשים על הישוב " היהודי בארץ;ובמייחד עם ביטול שיטת הקפיטול־ ציות שהגנה על נתינים זדים ב־ תירביה. • מהמרכז בקושטא התחילו להגיע הוראות לשלטונות _בארץ־ישראל בדבר רדיפות נגד היהודים ונגד מנהיגים ערביים בסוריה. היינו _מעומןיס מהעולם והגיעו אלינו ידיעות מעורפלות על גדוד נהגי הפרדות' על טבח הארמנים ועל ציגעי מנהיגים ציוניים עם ממשלת אנגליה וכיוצא באלה. בד־־ דגה :ברו החששות בישוב מפני מזימות להרחקתו של הישוב היהודי מן הארץ. אותם ימים לא היה אירגון ארצי של "הגנה. "במקומות שוי ניפ קמו הוגי צעירים, שהחלו להפיץ רעיונות. שונים בדבר ־הב* נת תגובת הישוב לקראת הרעה המתקרבת.
הישוב מתכונן סימני התארגנותנילי" עדיין י " לא היו ניכרים . בציבור. היה קיים "השומר" הנערץ על הנוער יהיה גוף שנקראהקבוצה היפו- " אית. "גוף זה הורכב משתי קבו- ? ־ צות: האחת — חברימרכז בעלי " מלאכה, "שבראשם בלטו אברהם קריגיצי, . סעדיה שושני, שלום _5כטר_, האחים סברדלוב ואחרים; האחרת — כל בוגרי גימנסיה הרצליה" מהסתדרות החניכים "" , " ובתוכההקבוצה המצומצמת, "ש- " בראשה עמדו אליהו גולומב, משה . שרתוק (שרת) ודב ' הוז (שגי האחרונים היו בין המגוייםים ל־ בית־הספד לקצינים בקושטא_, (וחבריה היו מבוגרי שלושת אה־ ?מחזורים הראשונים. ? בקרב ההוגים הללו הלכה וחת־ גבשה הדעה, שיש להכין את הישוב לקראת הגזירות הממשמשות ובאות. ברור היה, כי במקרה של גירוש אנוס יהיה הישוב בשלבים הראשונים לקבל עליו את הדין' כאשר בכל מקום נשארת קבוצת חברים, ולו גם בדרך בל־ תי־ליגאלית. עם זאת החליטו שני הגופים האלה, כל אחד בנפרד, להרבות ברכישת נשק 'ובהכנת הדור הצעיר לפחות להפגנת התנגדותנו לעיני השלם על־ידי התגוננות בכוח בשלב. האחרון. בעניין. רכישת הנשק היה אליהו גולומב המארגן והפעיל ביותר. י השופר" יפעל בנפרד. "
החששות, התאמתו. עד מהרה,. יי זמן קצר לפגי חג הפסח בשנת 1917 . _פורסמה מטעם' _השלשות ', פקודה, המצווה על תושבי יפו ותל־אביב לעזוב את העיר. מיד התברר.., שהגזירה מתבצעת רק לגבי היהודים.
פינוי בעגלות ד"ד א. דופי, !שנאלץ להתגורר בקושטא, הצליח אמנם לדחות את ביצוע . הפקודה מיום ליום, אך בסופו של דבר התקבלה הודעה, שהגזירה עומדת _בתוקפה, ודין מוות צפוי למפיריה. ועד תל־אביב התארגן מיז• לטיפול במצב הה־ דש. בראש הוועד עמד מאיר די־ זגגיף הנמרץ, שניהל משא־ומתן עם הקילמקאם (המושל הא. זרתי) בעניין אירגון קבלת המגורשים בישובי השומרון והגליל ובענייני הסיוע הכלכלי. מטעם ה"קבוצה היפואית" נתמנו סעדיה שושני, שלוש פכטר ואני לאירגון היציאה מתל־אביב _והשכומ־ת. אליהו _גזלומב הגיע מיד מדגניה ונסע לשומרון ולגליל והצליח לגייס אתי האיכרים כדי שיבואו עם _עגי לותיהם לתל־אביב להעברת המ־ גודשים עם הפציהם. , 'אני מוניתי להסדיר את •העמדת העגלות לרשות . המגורשים. לאיכרים בעלי - העגלות ? שולמו רק הוצאותיהם לפי הישוב מדוקדק. למגורשים בעלי יכולתי נקבע מתיר יותר גבוה כדי שלאפשר הסעה הינס למחוסרי אמצעים. המשמעת היתד'!מופתית. ושום איכר לא נתן עגלה• בלי הוראת בכתב ממני.
העבודה היתד. רבה, היא נמשכה יומם ולילח והכד נעשד, לפי התבנית. עוד באחד הימים הראשונים לביצוע הפינוי קיבלתי פתק מאליהו ובו הוראה, שבגמר הפינוי עלי להישאר באופן בלתי לגאלי בתל־אביב יהד עם עוד מספר חברים שהוא מארגן. אותה קבוצת _שאירגן כונתה לימים "קבוצת הנשארים. " בינתיים השיג דיזנגוף הבטחה מהמושל, האזרחי, כי שני השוטרים הממשלתיים ששרתי' בתל־ אביב, השן אפנדי וסעדי בק, יישארו על כנם. הבטחתו קוימה י־ הביאה תועלת, כ־ הם היו::ש־ " לנו. " ממעטהקבועה היפואית" הוק- " מה מפקדה לקבוצת הנשארים ובה סעדיה שושני (שבגלל _בית־הדפוס שלו ביפו הותרה שהותו בתל־ אביב'( אחיו של דב הרז — יצחק הוז (שמו הבלתי לגאלי היה פט־ רונק) כראש השמירה ואני (בשם הבדוי משה זילברמן) כסגנו. שנ- - נו היינו •עריקים מהגיוס. בקבוצה היו עשרים •איש, ביניהם ? אוסר. וממונה על מיתקן המים. היו גם שני ידידים צעירים, בלגיים ניצ־ דיים' שהתגוררו בקרבת _תל־אביב. ? מועטים מזם עודם בחיים. אני מכיר שניים היושבים בתל־אביב — אטקינד וחיותמן.
. שמירה במחתרת . עצם נוכחותנו בתל־אביב היתד. כאמור, בלתי לגאלית ואת הנשק שהיה בידינו נשאנו בלילות. תל־ אביב עוד היתד?. קטנה. הרחובות הראשיים י היו רחוב הרצל, ד, ת־ חלות של הרחובות יהודה הליי, ל י ילינבלום, שדרות רוטשילד, אחד־
העם ונחלת בנימין ועוד. רחובות קטנים. לרחוב אלנבי של היום לא היה כל סימן. ברחוב הרצל הרסני את הגדרות 'שבאחורי הבתים, כדי שנוכל להימצא מאחורי הבתים כל אימת ששני' השוטרים היו מזהירים אותנו מפני ביקור השל־ טונות. לעיתים היו הילופים בקבוצת מפני סיבות שונות כגון: סילו?* מחמת הפרת משמעת, אי־התאמה ליתפקיד. או קבלת תפקיד אחר מחיץ. לתל־אביב. בכי בתמוז סודרה אזכרה לד"ר הרצל ונערך פרוטוקול (הוא נמצא במוזיאון ברחוב ביאליק, (עליו התמו הנוכחים וביניהם מספר מבקרים• סעדיה שושני היהשר החוץ" " שלגו. בעזרת קשריו עלה בידו לפדר עיסקח עם התובע הכללי, לפיה הועמדה לרשותו אחת הדירות המפונות בתל־אביב וכתמורה הבטיח הלה להעליםעין רשמית" " מהעובדה שאני נמצא בתל־אביב בתנאי שנשתדל להוקיר את רגלינו מן הרחובות ושאם ייתפס אחד מאתנו יטען, כי הוא משרתו של התובע הכללי. כל הדירות היו פנויות והמפ־ תהות בידינו. התגוררנו איש איש בדירה אהרת. אני. גרתי בביתו של יהודה גדזובםקי (גור) ז"ל, הוא עצמו היה בגירוש בדמשק והמשפחה התגוררה בירושלים. יצחק הוז דאג בתבונתו הרבה להחתמת דלתות הבתים: נקשרו
סרטים אדומים ועליהם' הוטבעה בשעווה חותמת קטנה עם האותיות מ. ד). ראשי תיבות שמו. של מאיד דיזנגוף. (הודות לסידור זה עלה בידיניל' להציל מהפקעה ארבע־ מאות מיטות מתל־אביב. השוטרים ש יל נו י הזהירו, כי קצין תורכי עומד. לבוא למטרה . זאת. יצחק הוד נפגש אתו, לפי בקשת השוטרים. כאשר ראה הקצין את החותמות לא ידע מה. טיבן. יצחקלא ידע להסביר" מהי החותמת, " כי בבואי כבר מצא י אותה ורק דרך השערה אמר, שאולי נחתמו הדל־ תות על־ידי קונסול, • מאתר שתושבי השכונה היו נתינים זרים. לאחר איום שיבוא?עם 'חיילים ויפתח את הדלתות בכוח ביקש יצחק, שהקצין יתן לו פתק, כדי ? לשחרר אותו (את יצחק)מאח־ דיות. ובסופו. של דבר העדיף. הקצין להניח לתל־אביב והיא הפקיע את המיטות ביפי.
קטטה ואיומים ירח הדבש שלנו עם התובע הכללי לא ארך זמן רב. אחרי 'שהשתקע בתל־אביב התחיל לבקרו י אחד,., מנכבדי הערבים של יפו, עןמר אל ,. בלחד' . ? פעמים נלווית צעירותבלתי רצויות. "באחד' ה- " ימים גירש אותן יצחק הוז והז־ הירן שלא יעזו לבוא לתל־אביב. על רקע. זה נפלה קטטה בין הנכ־ בד הערבי לבין יצחק, שנגמרה במכות. התובע הכללי הגיב בזעם ובתוצאה מכך נאלץ יצחק הוז לנטוש את תל־אביב בפקודתו. אני נתמניתי במקומו כראש השמירה. לא עבריו ימים רבים והיחסים בינינו לבין התובע הכללי השתבשו לחלוטין. הוא התחיל לאיים עלינו במאסר והיינו אובדי עצות. שושני, שהיחסים בין הפקידים השונים לבין קציני הצבא היו נהירים לו' שם את 'מבטחו באפשרות לסכסך ביניהם. הוא הצליח לנצל את האיבה ששררה בין המפקד הצבאי בעיר לבין השלטונות האזרחיים ועל־ידי אינטריגה אף עלה בידו להגבירה. התוצאה היתה-, שהו . א :קרא אל המפקד שנתן לו כעשרים פתקאות, בכל אהת מהן שמו של חבר קבוצתנו, ונאמר בת כי למתויק ב־ פיתקה נתונה הרשות להימצא ב־ תל־אביב , לשם תועלת ציבורית (מונפיה עמומיה. (כך' למשל, י־ פיתקה שלי נאמר לגבי שאני משה זילברמן, נתין אמריקאי. התובע הכללי נאלץ לפנות את ה־
דירה בתל־אביב והמפקד הצבאי העמיד לרשותנו כיתת חיילים תורכיים ובראשה סגךמישנח. החיילים התורכיים השתכנו מחוץ לתל־אביב ' והותר ?לי להיזקק לחם בשעת צורך. אחרי כניסת האנגלים נודע, שבאותו הזמן עוררו ברייכסטאג הגרמני שאלות בנוגע ליחס הממשלה התורכית ליהודי א"י והוזכרה גם תל־אביב. בא־כוח ממשלת גרמניה השיב שממשלתו ערה ל־ דבר. כנראה' שניתנו למפקד הצבאי רמזים לרכך את היחס, ולכן יכול. היה. לנהוג כמסופר לעיל. לעיתים קרובות היינו מרשים למגורשים בודדים לבקר אותנו. המטה של דיזנגוף היה בפתח־ תקוה. היינו שולחים אליו דינים וחשבונות על דפי _פנקיס (שחע־ תקיהם נשארו בפנקס ובתל"איביב צריכים להימצא שני פנקסים כאלה. (מטעמי זהירות לא דיווחנו על כל הנעשה!היינו מקבלים תקציב מועד ההגירה" וגם סכומים קטנים " מקפא"י, שהיה ברשותו של _בלוךיבלומנפלד מפוע־ " לי ציון. "במשך הזמן הרקגו את כל צרכ י האוכל שנמצאו בדירות המפונות. באהת החצרות חפרנו ומצאנו כד גדול מלא שימן ובאחד המרתפים נתגלה "אוצרי' של יינות' שסייע בידינו, לעיתים, להתגבר. על. קש"ים שנתקלנו בהם.
מול קצין תורכי אם כי השימרה על הרכוש לא היתד. תפקידנו העיקרי, ראינו בה משימה השובה מבחינת "הגאווה הלאומית:" ברכוש יהודי אין לפ־ גיע. היה זה אחד הביטויים לעקרון השמירה על הקיים, " שבו דגל " החלק הפעיל בישוב כל ימי המלחמה. הקשר _בק המשמרות היה באמצעות שריקות, שהיו נשמעות ב־ הל־אביב הריקה ' ממרחקים. בבקי רו של יום אהד נשמעו פתאום שריקות בלי הרף. קמתי ורצתי אל מקור • השריקות — בית משפחת אדבר, על גבול שכונת נווה שלים. שם עמד על המשמר חכר הה־
אליהו גולומב
יצחק וזוז
דב הוז
סעדיה שושני בוצה הבוגר טורנד. מולו עמדו סגן וכיתת חיילים תורכיים. בחת" אם למשטרלכעין צבאי" שהנ- " הגנו למעןהרושם" כלפי ־רן " עמד טודנר דום ודיווח, כי החיי־ לים באו. להסיר את הגדרות סביב הבתים כדי לספק עצים הדרושים לצבא. דרשתי מן הקצין חצי ב־ תורכית הגרועה שלי וחצי בצר־' פתית, כי יציג את הפקודה המסמיכה אותו לבצע את המלאכה. הקצין הסביר שהפקודה ניתנה לי בעל־פה. לשמע השריקות הגיעו בינתיים חברים אחדים ועמדו מאחורי. פניתי לקצין באזהרה, שיהיה אחראי לא רק בעד הגד־ רות, אלא גם בעד הירקות הגד־ לים בגן. הקצין התבלבל, כי לא ידע מי אנחנו והוא התרשם שאנו אנשי שרד. הדא פקד על חייליו להימנע מכל פגיעה 'והציע לי להילוות אליו לשרוגה, מקום הנ־ יית פלוגתך. הסכמתי והתחלנו לצעוד. בדרך פניתי אליו בהצעת לסור לפנסיון הגימנסיה (שם היה חדר האוכל שלנו) לסעוד ארוחת בוקר. הוא הסכים וכך נוצרה בינינו בהדרגה אווירת ידידות. בחדר האוכל הוכנה ארוחה וקצת מן היין שנמצא במרתף חיזק את ידידותנו. תוך כדי כך הוסכם, שאנשי יסמנו גבול, שמעבר לו אין לפגוע בבתים ובגדרות. הקצין אסף את חייליו והסתלק לעבי־
בישיב דווחה האמונה, כ' האנגלים ינחתו בחוף וכי כמובן יעדיפו אתהחוף הידידותי" של " תל־אביב. האמונה הזאת הפכה _לבטחון בראותנו' גדוד תורכי שבא לחוף והתחיל לחפיר חפירות. י מאחר שתפקידנו העיקרי היה להחזיק בתל־אביב, שלא תיראה כעמדה נטושה" ואף לשמש _הלרן להתקשרות " עם הגולה ועם הצבא העברי, ששמענו על התארג־ י ניתו' היינו _מעוגיינים לעקוב אחרי הנעשה על החוףשלנו" יל־ " שם •כד נזקקנו לתחבולות שונות.
בסידן לשיתוף עם ניל"י באותם ימים התחילה כבר להתבלט קבוצת !., נילי" בראשות משפחת _אהרונסון ויוסף לישנסקי. מטרתה היתד. ריגול לטובת אנג־ ליה. פעילינילי" ניסו לשתף " במעשיה אתהשומר" וגם את " הקבוצה היפואית. "היו בין אנשי " נילי" שבדין, או שלא בדין, היו
חשודים שעסקו בכך עד מנת לקבל תמורה. חשדות אלה ניזונו ממראה סכומי הכסף הגדולים במטבעות זהב שהתגלגלו בידיהם. בישוב היו גם אנשים שהתנגדו לריגול מבחינח עקרונית והתייחסו לכך בשאט־נפש. לעומתם חיינו מוכנים לסייע בכך, אילו יכולנו להיות בטוחים, שהפעילות מתנהלת על טהרת ־אידיאל. אליהו גולומב שהחזיק בדעה ז־, הציג תנאי' שקודם יקיימו אנשי נילי" את הבטחתם להביא מכ- " תב מנחים. סוקולוב כראייה, שעבודתם נעשית באישור המרכז הציוני. באחד הימים סודרה בעניין זה פגישה יין אליהו גולומב לבין אחד מחבריהשומר" (אם " זכרוני אינו מטעני — נתן פיש, ( בהשתתפותי, בתל־אביב המפונה. אבל ההבטחה הנ"ל לא נתמלאה. אותם ימים הגיע _לאר־ו. לליד-
בת החזית בדרום, הגדוד התורכי, שב". שירש דב הוז בקצין. האווירה בארץ נעשתה ייתר מתוחה. כדי להחיש את רכישת הנשק בשביל הישוב ערק ־נ הה מגדודי והמשיך להסתובב כשהוא לביש •מדי צבא (פרשה מיוהדת היא התחבולות שניצל. (אחריו גם ער־ הקצין אברהם שמיון. בפרשת "נילי" חלה התפתחות. נע מן _בלקינד מראשון לציון — איש "נילי" — :תפס ביד־ התיר־ כיפ. התחילו חיפושים אחרי חברי "נילי" בכל. חלקי הישוב, וה־ שלשונות ־כביד* את ידם בלי להבדיל בין אנשי "נילי" לבין אח־ ריש. ואני חייתי ־רד שמא יטעו בשמי הנכון •י- אולשנסקי, ייחשבו שמדובר בלישנסקי אישנילי " . " בעד ראשיהם של ־נ הו ז ואברהם שמיון הוכרז פרס של אלף לירית תורכיות. באחד הלילות ־באיו את הו־ זאת שכיון לתל־אביב ו־ סגדנו אותם באחד _הידליפ. •"
אליו .. הייתי מביא ־הם איכל. רק אחדים מקביצהנו ידעו על :ך. הבאנו גפ את הסופר י • ־. ברנר _יהסתרנוהו בבית אחר, כי גס היא היה בין־פריירים" _שהשתמד " ממילוי שירותם הצבאי, מטעם המפקד הצבאי קיבלנו בקשה להעסיק עשרה שומרים ערביים מ"מוג'י"דין. "סידרנו אי־ " תם בשמירה בלילות מעבר לגבי־ >לית, תל־אביב לצד הים. בבקר־ יומס ולילה את המשמרות, הייתי מבקר גם אותם ושמעתי מפיהם ?כל מיני סיפורי בדיפ על המלחמה.
ביו לישנסקי ואולשנםקי בארץ . נמשכו הפורענויות. צבא תורכי התחיל לה־יר ישובים בדרישה להסגיר ־את לישנסקי. -בדי "חשומד;'• :אסרי והועברו ל - דמשק'. יותר ככל סב־ד, ־":: שביה זכרוןיעקב. שש עונתה שרד. אהרונםון " עד ששמה קץ לחייה'. אליהו גולופב, שלא ידע פחד מהו, המשיך ברכישת נשק ובחע־ בדתו לישובים ובדרך פלא עדה בידו להינצל מידי התורכים שחיפשו גפ אחריו. מצבי החמיר, כי התעורר ספק שפא השוטרים. בטעם השלטונות אינם ידדעים להבדיל בין שמי הנכון לבין לי-<-ש:סקי. לאהד שלישנסקי נתפס, הובל לדמשק וניתלה הודה אהד השוטרים שהיה בלבו חשש, שמא זח אני, על הנעשה בחזית לא ידעני הרבה, פרט לסיפורים שהיי': ש---בעים מן הגרמנים שישבו בקירבת ?תל־אביב. לפי דבריהם התנהל* דר קרבות מעבר לתעלת סואץ, בער. שלאמיתו של דבר כבר התאמץ הצבא הבריטי לכביש את עזה. באחד הימים התחילו להגיע ל' אוזנינו חדי רעש תותחים ממרחה* הדרום. בעוד אנו מצפים ליום המחר, הביא לנו חסן . אפנדי את ה- - שורה, כי עומדים לאסור אותנו ולהעבירנו לשכם, מפני עלילה של גרמנים, שהם רואים מזמן לזמן אודות חשודים מבקומוהיני.
עוד בחודשים קודמים הפריחו מלשינים שמועות כאלה, אלא שהפעם היה הדבר הרבה יותר רצי - ני בגלל התקרבות קווי החזית. היתד. רק דרך הצלה אחת: לבריות בעוד מועד. אילם פירוש ה - דבר הפקדת תל־אביב ונטישת ה - מטרה, שלשמה התארגנה "קבוצת הנשארים. "
הסתננות בלילה אחרי התייעצות עם הוז, שמ - יון, יעקב כבשנה ורבקה שרתוק (אחות משח, (שהיו אז בתל־אביב, הוחלט שעלינו ללכת לפתה הקוד, להכין שם קבוצה רזרבית שתחלי - פנו במקרה שניאסר ויישלח מתל־ אביב. חמשתנו יצאנו לדרך כשרב חת ושמיון במדי קציני צבא תורכיים. בבואנו לפתח תקוה נקלענו אל ?תוך אווירה של בלהבה ממש. על פני השמים מטוסים -מרחוק בראש העין (רס אל עין. ( נראות במשקפת רכבית בלאות וגדושות צבא אצות לצפון. סיימנו את תפקידנו בפתח תקוה. בל אחד מאתנו לקח מספר אקדחים ובשעות הערב יצאנו בחזרה לתל־אביב (חוץ מרבקה שרתוק ש־ נשארה בפתח־מקוה.. (אחרי מהלך של בשתי שעות ראה פתאים שמיון אורות _חשודיב מרחיק. ?המשכנו ללכת לאט. די הוי, השש מיד, שבעת שהותנו בפ"ת הגיעה פלוגה צבאית מהחזית והקימה אהלים פתחה. לגשר כקידבת -מו - שבה הגרמנית שרונה. התקרבנו בצעדי צב וכשלא היה עוד ספק כי צבא ?נטה באן את אוהליו, סרנו מן הדרך יהפתתרנו מעבי לדרך בתעלה.
היאיל ולי חיתח תעודה, כי אני רשאי להישאר בתל־אביב, ילפי-שדב ושמיון העריקים היו במדי צבא ואילו נתפסו היו מביאים כליה על ארבעתנו, דרשתי שאני אמשיך בדרכי לתל־אביב י־ האחרים יחזרו עם הנשק לפתח־ תקיח. דב התעקש 'ודרש שכולנו נמ־ שיך לתל־אביב. אחדי דין ודברים הוסכם, שאיי אנסח לעבור את הגשר והיתר יישארו _במחבואב. הבטחתי שאם אווכה, כי המעבר אינו כרוך בסריה אשוב לקחתם. בעוברי אמ הגשר בחושך ראיתי אהלים משני הצדדים פתחת לגשר. על הגשר עמד חייל על המשמר. הוא לא עצר בעדי ולא היה לי ברור אם הדרך פתוחה, אי אם פשוט לא עיכב בעדי מפני שישן, או מפני שבחושך חשב שאיי אחד מקציניו). הייתי לבוש במלבוש ' צבאי למחצה. (החלטתי לקיים את ־בטחתי ושבתי כדי לד־ ווה על המצב ושוב עמדתי על דרישתי, כי דאית־ את המצב כי מסוכן ביותר ואמרתי שרק עלי לחזור אל הקבוצה •בתל־אביב. דכ החליט, שיש להסתכן ויהי מה.
האנגלים באים עלינו שוב על ־דרך כשכולנו צ־ויינים. בהיותנו על הגשר שוב דאיתי את החייל ללא תילעה, אולם כעבור רגע קט :שמע _קיל מתחת לגשר. לא הבנתי מד. אמד, אף לא שאלתי את החברים מה פירוש המלים התורכיות, כי בלכתנו לא דיברנו בינינו, כדי שלא להשמיע קול. הלכנו בטור אחד. די דחף אותנו לסור . מן ־דרך לעבר שרונה, דרך השדות. עד שהגענו לשרונה לא העז איש מא־ תני לפצות את פיו. רק אז סיפרו והצעקה ששמענו היתד. מופנית לחייל. כד־ לדעת מי חם ההולכים. בערד בחצות נכנסנו לתל־אביב. כל אחד הלך לביתו עייף מאוד. •אני עוד סיירתי בין המשמרות ונוכחתי לדעת, כי במשך היום י לא אירי!בתל־אביב וביפו שים
דבר יוצא מגדר הרגיל, ובי ביפו נמצא עדיין השלטון חתורכי. למחרת נודע לנו מפי שוטרינו, בי האנגלים נמצאים בסביבת מושבות יהודה וכי ביפו מדברים על פינוי העיד. השוטר חסן אפנדי ביקשני להסתירו באחד הבתים בתל־אביב, כי ברצונו לערוק מן המשטרה אם יצוו עליו לעזוב את העיר. הכנסתיו לאחד הבתים, בקירבת-הבית שבו הוסתר דב. ־ במשך היום רבו הסימנים, שאנו נמצאים בחזית. רעם -תותחים נשמע יותר מקרוב מצד חדתם. מזמן לזמן תופיעו מטוסי "האויב/?' הגברנו את השמירה. אורגנה כוננות של כל חברי הקבוצה ושל כל מי שהזדמן לתל־ אביב. בצ־ריים הופיעו על יד שער _תל־אביב, ברחוב הרצל, ה־ שוטרים מיפי ודרשו את שוטרינו. אמרתי שהם, נעלמו ואיני יודע היכן הם. היה ברור לי, כי דרישתם שימשח רק אמתלה, כי גם חם רצו להישאר.
האכזבה הראשונה בעבור שעה הופיעו מטוסים ש--רו ממכונות ידיה. נתקבלה ידיעה מן החברים ששמרו על הגבול הפונה לצד חים, יכ' המפקד -תורכי נראה דוהר על סוסו בלוויית י פלוגת פרשים אל מחוץ לעיר.. גס עקבות השוטרים על יד השער נעלמו. שושני קיבל ידיעה מיפו, שהעיד נשארה ללא שלטון. פושט התחילו מופיעים חיילים תורכיים בודדים, שאבד להם הקשר עם יחידותיהם, או שערקו. כולם היו רעבים ללחם. סרתי לבית די כדי לדון אתו ועם שמיון על המצב. ־ לתמהוני הרב לא מצאתיי. בהכירי •את דב ואת העזתו שיערתי, ־שהוא. עלה י ודאי על אחד הגגות. כדי לעקוב אחרי המטוסים. והנה, על גג הבית שבו החבאתי את חסן אפנדי , גיליתי את דב. נזפתי בו י על 'חוסר זהירותו ? ופת־ אוכ עלה על י חגג גם חסן, שהת־ ־להל בראותו ? , מרחוק קצין היד־ כי. אילם בעבור רגע הופתע ב־ הכירו את די. שניחם התנשקו •לשמחת לא היה יגבול.
תתכוננו למצב קשה עד יבוא הצבא האנגלי. התחלנו להקפיד ולא לתת לאדם לא מוכר להיכנס לתל־אביב, ולנהוג ביד רעד, גם כלפי כל חייל תורכי, שיעז להמרות את פינו. במשך כל הלילה נשמעו יריות מכל קצוות העיר. אלת היו יריות של חברינו שרצו להטיל אימה על כל עובר בדרכים מחוץ לתל אביב. • כולנו חיינו ערים *בעלות השחר שמח־ נו שעברנו את הלילה בשלום. ב־ תשע בבוקר חופלע על יד חשער מנדל האופה ובירך ברכת "שה־ חייגו. "הוא התגנב בבוקר לס־ ביבת יפו _וראח במו עיניו מספר פרשים אוסטרליים נכנסים העיר. אלה היו כנראה, הצופים של ה־ צבא האוסטראלי המתקדם. גדוד פרשים . אומנם נכנם ליפו, אולם. לא התקדם לתל־אביב. עבר עוד יום ללא שלטון. כעבור יום הגיעה ידיעה, ש־ חמושל הצבאי החדש פקד על כל התושבים למסור את הנשק. בישוב מקובל היה העיקרון, ש־ נשק אין מוסרים. מצאנו מספר אקדחים תורכיים עתיקים שנקראו "בולדוגים" ומספר דובי ציד מ־ קולקלים ובלוויית מספר חברים באנו למשרדי המושל הצבאי. וכאן נכונה לנו האכזבה ?הראשונה. ת־ מיד השבנו, שבל העולם מדבר בנו ושעוד מעט נהיה בעלי ' בריתו של הצבא הבריטי על שדה הקרב. נדהמנו לגלות, שהמושל אינו יודע על תל־אביב ועל "קבוצת הנשארים'. "נוסף על כך הכבי־ דה עלינו אי־ידיעת השפה האנ־ גלית: . המושל קרא לאהד מקציני הביון, קפטן _בורטון שמו, שידע רוסית דגם-שמע על תל־אכיכ ואךעל ., המשמר העברי. "
בראותם את "הנשק" שהבאנו פרצו בצחוק ואמרו כי הפקידה אינה מכוונת אלינו וכי אנו יכולים לקהת אה כלינו בחזרה. כך נסתיימה תקופת שבעה חודשים. לשמירתנו על תל־אביב. החזרנור_, לתושבים ששבו ללא כל פגיעה וללא בל תלונה, פרט לתרעומת של הגברת דיזנגוף על ' הפקעת היין במרתפושל ברפ־
_רהוב הרצל (ברקע גימנסיה הרצליה) בזמו מלחמו. ? העולם הראשונה
מגדל-המיט הראשון של תל-אביב
קי. כשהסברתי לח . שזח חיה " יין מונפיד, עוממיה" (תועלת הציבור) — סלחה על הפשע. , ־אלה הם חברי קבוצת הנשארים ששמותיהם זכורים לי (לא כולם חיו בתל־אביב במשך כל התקופה:( אטקינד, סוקולובסקי , י שפיגלמן (יציב, (לופטבן, שמואל גולדזינגר (סבוראי, (זלמן ? לנדרס, אהרן זלנר (אמיר, (טורנר, פלדמן
(עבר הדני, (?שיפמן (בר־סירה, ( _חיותמן., "ברגנד., •שלושה . ', מפועלי פתח־תקזה, אלדמע, >שושני (יי־ פך•. -(?אחיו של סעדיה_?, ברדלוב" בלה.. שושני , אחות_: 0עדי|ר/. יצחק הוז' קרלינסקייועוד". ־•" . _':; ־ י;־:•. _היכריב• הם קיצור _־ יפרק : מ־ זגדונותיו של המחבר' וכל