דבר, 30 מרץ 1976 — פחדי שוא ורעיונות פשרה [כתבה]
פחדי שוא ורעיונות פשרה
מאת מיכאל הרפזי בוויכוחים על הצעת _הוק יסוד חקיקה נשמעו עד כה כמה הצעות אלטרגטיביוה, לעניין חגוף שיחא מוסמך לבדוק את כשרותם החוקתית של החוקים. כמה מהצעות אלו אינן מתיישבות כלל עם המשפר הפרלמנטרי שלנו, ואף סותרות הוראות מפורשות ובסיסיות של הוקתנו (כפי שהיא מורכבת כיום מחוקי-יפוד, חוק המעבר ועוד. (יש חמציעים חקפת מוםד, שבמהותו ובסמכויותיו כמהו כ"בית עליון" הקיים במדינות שיש להן פרלמנט המורכב משני בתים. יש המציעים להעניק לנשיא המדינה סמכות של "זאטו מעכבי־/ שלפיה יוכל להחזיר לכנסת, לדיון חוזר, חוק שיימצא נוגד את. החוקה, וזאת לאחר מיוועץ בגוף המורכב מחכמי משפט (להוציא שופטים פעילים) ומאנשים ששימשו בעבר כשרים או כחברי כנסת. גוף כזה (שיורכב בעיקר מ"מי שהיו, (" מובטח לו מראש, בדרך הטבע, שיהא בעל אופי פוליטי מובהק, בעוד הבעיות שהוא יתבקש לפתרן הן משפטיות גרידא, ועל כל פנים צריכות לחיות כאלה. אולם הנימוק החשוב ביותר, המחייב דחייתו של רעיון כזה יעל הסף, הוא עניין זכות ד'"ואטו''• שמבקשים להעניק לנשיא המדינה לגבי חקיקת הכנסת, ויהיו ההגבלות של סמכות זו אשר יהיו. במשטר פרלמנטרי בדרך כלל, ועל פי הוקי-היסוד שלנו בפרס, תפקידו של הנשיא הוא ייצוגי בעיקרו — ייצוג המדינה בדרג הגבוה ביותר. לעומת זאת, אין לו לנשיא בישראל כל סמכויות של שלמון, ומשום כך אין הוא גושא באחריות לכל מעשי-שלטון. בפו ברוב המדיגות שמשטרן פרלמנטרי, כן גם אצלנו, ניתן ביטוי• לעקרון זה בחיק, המחייב כל _8קט רשמי של הנשיא בחתימת קיום ")קונטראסיגנאטה" ב* ליל"ז) של ראש הפמשלה ושל שר, חנושאים באחריות פרלמנטרית לאקטים אלה. כל צעד רשמי שעושה הנשיא אינו בעצם אלא צעדה של הממשלה. במשטר כזה זכות "הואטו" של חגשיא לא תהיה אלא מתן זכות זו לממשלה. האמנם מתכוון ברצינות מישהו מהמציעים, החרדים לריבוגותה של הכנסת, להעניק, לממשלה — היא הרשות המבצעת — את הסמכות לפסול, ולו רק לעכב, מעשי חקיקה של הכנסת? והרי _זאעו — ויהיו נימוקיו אשר יהיו — ייחשב תמיד כצעד פוליטי. אין בדעתי להתווכח עם אלה, הרואים פתרון בהטלת תפקיד הביקורת וההכרעה על ועדת־ י הכנסת ועל. כל גורם אחר ש" מתוך הכנסת עצמה (משהו מעין , מבקר פנימי(!" ועל כך כבר דובר/. אכן, תובל _ועדת־הכנםת לעשות למען בדיקת התאמתן של הצעות חקיקה, בערס יתקבלו. ורצוי עוד ייתר שיהיה לכנסת צוות של יועצים משפטיים משלה; אולם אין להסמיך הלק מהכנסת לפסול חקיקה של הכנסת כולה. ובעיקר: כל ועדה וכל גוף אחר שאינו' בלתי תלוי , יהא גוף פוליטי, ששיקוליו יהיו בהכרח פוליטיים ואף מפלגתיים s ואילו התפקיד הוא שיפוטי , ה" מחייב בחינה משפטית אובייקטיבית.
בית־דין נפרד לחוקה? נראה לי. כי מבחינה עקרונית ותכליתית כאחת, הברירה היא בין שתי אפשרויות: או להספיד, כמוצע, את בית המשפט העליון לשמש גם בית משפט לחוקה, או להקים בית משפט נפרד לחוקר .., לעניות. דעתי, הפתרון שבהצולת הממשלה עדיף, ודווקא מהבחינה שאותה מדגישים מתנגדיו השונים, מהם החוששים שבית המשפט העליון יושפע בהחלטותיו משיקולים פוליטיים), לפי השקפותיהם הפוליטיות־חברתיות של דר שופטים שיהוו רוב בהרכב של שבעה או יותר, (ומהם המבטאים חששותיהם כהרדה מפני '"פולי־ סיזציה" של בית המשפט העל---יון, בטענה שמעת הסמכתו לשבת כבית-משפט לחוקה, ימוגו שופ־ מיו על פי שיקולים פוליטיים, ואולי על פי מפתח מפלגתי. ואילו לי נראה, שאם יוקם בית־ משפט'. מיוחד להוקה, שבדיקת התאמתם של חוקים לחוקה תהיה תפקידו: היחיד, לא יהיה מנום מכך שאופיו יהיה פוליטי , והרכבו ייקבע, בדרך זו או אחרת, על פי שיקולים פוליטיים, לפי השקפותיהם הפוליטיות וחחברתיות של הממנים ושל המועמדים, ואולי אף לפי ל מפתח מפלגתי. ספק רב הוא אס יוכל מוסד כזד" שיורכב כד, לעשות עבודתו ולהגיע להכרעות על י פי בדיקה משפטית* מקצועית בלבד, בלי שיושפע מהצד הפוליטי-חברתי או, לפחות. מהתייחסות ערכית אל החוק ש---עליו עוררים.
עדיף: בית־משפט "לכל עת" לעומת זאת, אין מקום לחשש שסכנות כאלה אורבות לפתחו של _כיה־המשפט העליון, אם הוא יום־ מך לשמש גם כבית־משפט לחו־ קח. זהו בית־משפט "לכל עת, " לכל עניין, שהתנסה ויתנסח עוד באלפי משפטים מסוגים שונים, בערעורים אזרחיים ופליליים וכ־ _כית־משפט גבוה לצדק. הוא בקי וכעל נסיון גם בשטח של _משפמ קונסטיטוציוני , שהרי חלק נכבד מהעניינים המובאים לחכרעת כג('" נוגעים לסמכותם של גורמי שלפון וכשרותה של חקיקה, אם בי עד עתה, לגבי חקיקת־ משגה בלבד), פרט קטן, שעליו לא ידע או ששכח י. ישעיהו בכרוזו. (בית-משפט זה יידע לש" מור על התחומים שייקבעו לסמכותו החדשה בהוק-היםוד. ולא יתפחח לשקול, ואף לא לשמוע, מענות הנוגעות לערכו החברתי " הדתי או הפוליטי של החוק העומד לבדיקה. וראויה לציון העובדה, שגם ב־ ־לנין ברגמן, נמנע הבג"ץ מכל הבעת דעה, ולי• גם ברמז, לגופו של רעיון המימון של מפלגות מ" אוצר המדינה. ואשר לחשש של "פוליטיזציה, " עקב " מינויים של שופטים לבית־ המשפט העליון, סבורני. שאין זי סכנה של ממש. לאחר שתשכך סע־
רת הויכוח, אם יתקבל ההוק כ־ מוגיע. ויחלוף הגירוי שטחיד"־ש. ודאי _יתגרד, כ י ישיבתו כבית" המשפט לחוקה אינח תופסת הלק גדול מזמני ובפעולתו של בית־ המשפט העליון. ועדת המינויים, בראשותו של שר המשפטים, אשר היא הקובעת לגבי מינויי שופטים לכל הערכאות, ספק אם תשנה את טעמה _ושיקוליה, כאשד יהיה עליה לבחור כבין _המויע* כדים לכהונת שופט של בית" המשפט העליון — שופט "לכל עת" — רק מתוך השיקול שמעתה יהיה על המועמד להשתתף גם בהרכב של בית המשפט ל* חוקה ולדון בכשרותם של הו־ קים, מבחינת התאמתם לחוקה.
אין חשש של "אמריקניזציה" כשם שפיללימ כמד, ממתנגדיו של חוק יסוד הפוצע את בריטניה, כדגם שעלינו לחקותו, כן מציגים הם את פעילת בית המשפט העליון של _ארצות־חברית למשל ולשנינה, שכמותו — כן נם בית המשפט לחוקה אצלנו. אם יוקם — עלול להיות למבצר של שמרנות ושל ריאקציה חברתית ולחבל בחקיקה מתקדמת של הכנסת. מזכירים את חטאי'י של ביה"ם העליון האמריקאי ב' תקופת רוזוולמ, כאשר הכשיל *ת היתהיק־_, הסוציאלית המתקדמת עיזפ רוזוולה ?— ה"ניו דיל. "
אמצת הברית היא רפובליקה פדרטיבית, ומידת עצאמותן של , המדיניות" המאוגדות בד, גדולה בהרבה מכפי שנראה מרחוק. המגמות ליתר אחדות וריכוזיות•. המיוצגות בדרד כלל על ידי דד שלטון הפדרלי, לזרי"לותיו' נח" קלות במגמה נגדית, החזקה למדי כקרב האזרחים (בעיקר כמדינות הדרום) ובמוסדות השלטון שלהמדינות, "המסתמכים " על חוקותיהן וגם על חוקת אר* צות"הברית והנורמות שנקבעו 'לליידי ,, האבות המייסדים. "ילל פי החוקה הפדרלית עצמה, דרושה _הסכניוה בתי ־מחוקקים של ., המדינות" ;כאחת הדרכים) כדי שינתן תוקף לשינוי בחוקה,
שנחקק בקונגרס. המאבק בין שתי המגמות קיים זה 200 שגה, כשגור;עצמאותה של- אמריקה,. המשטר החוקתי של ארה"ב מ-כו-ס על מערכת של בלמים ואיזונים בין שלוש זרועות השלטון, שהן: הנשיא, הקונגרס ובית המשפט, והיא מלווה תחרות, ואף מאבקים חריפים בין שלושתן. בתקופות ובנסיבות שונות עודה או יורדת ?עוצמתה והשפעתה היחסית של זרוע אחת, לעומת שתי האחרות או לעומת אחת ?מתן. גורם השינויים ביחסי הכוחות הוא לעיתים הגורם של אישיות, בעיקר אישיותו של הנשיא, ולפעמים מידת הפעילות והערנות לצרכי התקופה, שמגלים שלושת
הקרב האחרון על החוקה (גי) ענפי השלטון, כאשר רואה אחת הזרועות צורך למלא חלל ריק, שנוצר בגלל חולשה או חיסר מעש של הזרועות האחרות לפתרונן שד בעיות בוערות. רחוולט הצליח, בסופו של דבר, להתגבר גם על עמדתו ה־ ־לזיעת של ביהמ'י'ש _העליזן למדיניות ה"ניו דיל. " כאשר מיקש בית המשפט ה' עליון של ארה"ב ליזום רפורמה, וכאשר פסקי הדין שלו גולשים לתהום החקיקה, הוא "תולה" אוהם בדרך •מל פרשנות 'מרחיבה, בהוראות הרחבות של חוקת דר רפובליקה. שנתקבלה לפני מאתיים שנה', בפרט כ"תיקונים"
שנספחו אליה באותה התקופה והידועים כ"מגילת הזכויות. " מכל אלה ניתן ללמוד שאין — וגם לא יכול לחיות —! דמיון בין בית המשפט העליון. של ישראל לזה של ארצות הברית. השמי הוא פרי של כמה יסודות ותכונות, המיוחדות למשמר האמרי* קאי, אשר החשובות לגבי העניין הנדון הן: רפובליקה פדרלית, רחבת שטח ועשירת אוכלוסין! משטר נשיאותי?מעמד והרכב פוליטי של בית המשפט!חוקה עתיקת יומין והקשיים בתיקונה כדרך חקיקה ישירה. הרקע השונה יש בו כדי להפריך את החשש שבי־ המשפט העליון שדנו, אם יוסמך לשמש גם כבית המשפט לחוקה, יפעל כדרכו שד ביה'־־מ העליון של ארה"ב, ובפרט שיגלוש לתחומי החקיקה והפוליטיקה. החוקים שליו — ובכללם חוק בתי המשפט (שאולי יקבל בקרוב, לאחד עריכה מתאימה, מעמד של חוק יסוד) ו*
"חוק היסוד: החקיקה, "שהצעתו נדונה כאן — קובעים בבירור את תחומי הסמכות. שיטת המינויים, באמצעות ועדה בת תשעה חברים, מפחיתה במידה רבה את הסיכון של השפעת הגורם הפו־ ליטי, וכפרט של גורם וכיוון הבוע אחד, הואיל ועל פי דין. שליש ?, 0שעת חברי הוועדה חס שופטי בית המשפט העליון (נשיאו, מכוח משרתו זו, ועוד שניים, הנבחרים לתפקיד זד, על ידי חבריהם, (כאשר ששת החברים הנותרים הם: שני חברי הממשלה, שני חברי הכנסת (מנבחרד על"ידי הכנסת) ושני נציגים של לשכת עודפי הדין. אין לחשוש לנטיה "אמריקאית" מצד בית המשפט שלנו. והסיכון של נטיה כזו, אפילו היה קיים, ילך ויפחת בשנים הקרובות, עם התחלופה הטבעית ב* הרכב בית המשפט העליון, כאשר שופטים חדשים יהיו בני דור חדש. חייכי ישראל, אשר כאן,
בתוכנו, למדו את תורת המשפט והתמחו כאן. אכן, לקח אחד, אוניברסאלי. ניתן ללמוד מתוך סקירת: ההתפתחות והמאבקים בארצות הב־ רית, אשר נזכרו כאן: גופה של מדינה, כמוהו כעכע, אינו סובל חלל ריק{ ואש. במקום שקיים צורך, לא יופעל הגורם המתאים שיספקנו, ימלא את החלל ודר חפקיד, בהכרח, מי שבידו ההז* דמנות, הכושר והיכולת?לכך. ויורשה די י להעיר, בסיום, כי מאזן פעולתו של בית המשפט העליון שלנו, בשנות קיומו, אינו מגלה מגמה ריאקציונית, דווקא: לאשר לעתיד, אין כל יכזד להנחה, כי דווקא הכנסת, הפתוחה. בהרכבה המשתנה מדי ארבע שנים, גם לרוחות החולפות ומש־ תנות בציבור, תייצג תמיד, ב" רובה ובחקיקתה, את מגמות הקדמת והצדק החברתי בהשוואה " לבתי המשפט, המצווים לשמור על החוקים העקרוניים מפני רוחות חולפות.