דבר, 3 אוקטובר 1975 — ‭*!,,‬מותי החובות וה3_נונ‭7*‬ן*ן [כתבה]
*!,, מותי החובות וה3_נונ7*ן*ן
דr«—!——_£ רב ראש־השנה צילצל הט־ 1#""^§ף|₪_8 לפון בביתי. עוד לפני שהרמתי £B _HH| B את השפופרת ידעתי , לפי הצלצול, BBS?HB H שזה מישהו שכועס מאוד. ואכן בך 'HHI _WBBSt M היה. יעקב אגמון, איש הדדיו, הוד־ pWMHP_, פור־הצלחה" שאיננו נגמר זה יותר מעשרים שנה, זעם מאוד על פסקה אחת ברשימת הסיכום שלי על עונת התיאטרון שאמרה, ? כי פרשת הרכישה של תיאטרון מסחרי קטן על ידי המ־ דינה בסכום של שני מיליון לירות עוד תכה הדים גם בעונד, הבאה. אף כי לא נקבתי בשם התיאטרון ידע אגמון, וידעו כל מי שמצויים ולו במעט במתרחש בתיאטרון בארץ, במי ובמה המדובר. אגמון טען בקול גדול כי הסכום של שני מיליון לירות מצוץ מן האצבע ואינו אלאברווזי' עתונאי. עוד טען כי העתונאים בכלל _ועתונאים " בדבר" בפרט (בדבר" התפרסמה לראשונה "" הידיעה על ההסכם לרכישת התיאטרון וצוין גט סכום הרכישה) מתנכלים לו אישית ולתיאטרונו. סיכמנו שאני בודקת שוב את עניין שני המיליון ושניפגש אחרי החגים לשיחה שבה יוכל אגמון לחציג את הסיפור מהצד שלו. כך עשינו. השבוע ישבתי שעתיים וחצי במשרדבימות" בקומה הרביעית של בית ישן בתל־אביב, ריק " כמעט מריהוט, ללא מיזוג־אוויר (יש מי שמהדק את החגורה בכל זאת, ( עם כרזות דהויות־מעט של ההצגות שהעלה תיאטרון בימות" בתקופת פעילותו. כיום אין לי ספק שהסכום " שננקב, של שני מיליון לידות, לרכישת תיאטרוןבימות" " מאגמון והפיכתו לתיאטרון ציבורי נייד בניהולו של אגמון איננו תואם את האמת וכי הוא הופץ כהדלפה מכוונת של מי שהיו מעונייגים (במשרדי הממשלה הנוגעים בדבר) לטרפד את ההסכם בין אגמון ובין משרד החמוד והתרבות והאגף לתרבות במשרד.
ובכל זאת מוסיפה פרשתבימות" ומנהלה לחםעיר " אנשי תיאטרון וגם מי שאינם כאלה. מדובר בהחלטת שר החינוד להפוד את תיאטרוןבימות, "שלמעשה איננו פועל זה קרוב לשלוש שנים, ל " תיאטרון ציבורי, שיופיע בעיקר מחוץ לערים הגדולות, בניהולו של יעקב אגמון מי שהיה בעליו של התיאטרון. התמורה שתתן המדינה בעבור הפיכתבימות" (שאיננו פועל כזכור, שאין לו אולם משלו, שאין " לו צוות שחקנים וצוות במאים קנוע) לתיאטרון ציבורי תחיד, כיסוי חובותיו של אגמון בגין הפעילות התיאטרונית שלבימות" (לבימות" היו כל
השנים פעילויות נוספות על אלה התיאטרוניות) במשך השנים. כלומר, המדינה תשלם כך וכך מאות אלפי לירות, הסכום הסופי עדיין לא סוכם, לאדם פרטי שבשירותיו מעוניין כעת שר החינוך וכן בשמו ובמוניטין של מפעלו־עםקו, שעד כה היה פרטי. נשמע מסובך, וזה אמנם מסובה עוד יותר מכפי שזה נשמע. אנשי משרד חחינוד קוראים לזה "קונסולידציה של הובות. "יעקב אגמון כינה זאת בתכנית הרדיומיקרופון פתוח:" חחזר של מסים שנלקחו ממנו שלא " בצדק. " " מכאן השאלה הראשונד, לאגמון: ־- כל השנים פעלת כתיאטרון כאיש פרטי, על פי חוקי השוק. כאשר זה עבד, זה עבד יפה, כאשר זח לא הלה הפסקת לפעול. כיופ אתה דורש, רטרואקטיבית, שינוי החוקים, כלומר החזר המסיש. ומלכד זה, מה פתאופ משרד החינוד מחזיר מסים ?
אני קראתי לזה כך — אומר אגמון ־- משרד החינוד רואה " את זה כקונסולידציה. יש בינינו הבדלי השקפה בנושא הזה. חוץ מזה, כל השנים נלחמתי נגד המיסוי על התיאטרונים הפרטיים, והיתד, תמיכה ציבורית רחבה במלחמה שלי , אבל שום דבר לא נעשה. הגעתי למצב שלא יכולתי יותר להפעיל את התיאטרון. נוצר מצב שאי אפשר לקיים היום תיאטרון פרטי טוב בארץ. רק בידור. לא צריך ללכת רחוק כדי להיווכח בזה. יש עובדות. תפתהי את עמודי התיאטרון. בכל העתוניס. אין הצגות של תיאטרונים פרטיים. זה קרה בעיקר בגלל מדיניות המיסוי על התיאטרונים". — איד קרה שדווקא עכשיו החלטת או השכמת להצעה לחפוף אתבימות" לתיאטרון ציבורי, תמורת תשלופ חובותיו?האפ " אין לזה קשר טפ התמנותו מגכ"ל ה־
_למעלמ: תמומן מתוךאיש _חשיך מימי/ " נמאי" מאת 3 > H_י יהושע_53. ל הצגותיו. של
אנפמכל הקאמרי" ו"רינת"ף יש הטועניפ כי הצלת " "כימות" היה התנאי שלף לקכל את התפקידיפ האחריפ ? טוענים הרבה דברים. העובדות שונות לגמרי. לפני " שנה באתי לאהרן ידלין, הנחתי לפניו את התכניה של , מועדון התיאטרון, ' שבה רשומות כל ההצגות שהעלתה , בימות, ' ואמרתי י לו: , הפסקתי להפיק הצגות מסיבה פשוטה: מצאתי את עצמי מסבסד בעצמי את התיאטרון'. אני יכול להראות לך שאת השכר שלי מתכניות הרדיו ואת השכר של גילה ). אלמגור) מהתיאטרון הקאמרי העברתי ל, בימות' כדי לכסות את ההפסדים. ביקשתי מידלין להפעיל את המסקנות של. הוועדה שמינה בזמנו יגאל אלון, שחבריה vn שולמית אלוני וחיים חפר, ושקבעה שיש לבטל את המסים על מופעי תיאטרון ויש להעמיד תקציבים לסבסוד פרוייקטים מסוימים שוועדה ציבורית תמצא לנכון לסבסד אותם".
— הצגתג'יגפולימ חי או מתי' של נשים אלוני• שהועלתה ב"כימות " " קיבלה תמיכה. התמיכה היתד, של 30 אלף לירות. ההפסד הכולל של " ההצגה, אחרי התמיכה, היה של 140 אלף לירות. ביקשתי מידלין תמיכה ציבורית לתיאטרון , בימות' כדי שאוכל להמשיך בעבודה, בשיטת ההפקות שלפיה עבדתי כל הזמן. ביקשתי שיבדקו עניינית כל פרוייקט ופרוייקט, ויתנו לי אפשרות לקיים את התיאטרון במצב הכלכלי החדש שנוצר — ". אמדת שכנאפוליון" היה לד הפשר בדול. ידוע גפ שכמה הצמה " שלכימות" היו הצלחות כשפיות גדולות מאוד, כמוהמגילה , " "איש חשיד היה", "פושתן " " שפדדי" ועוד. לכל הפרוייקטים של , בימות' היו משקיעים מבחוץ, "
למטה 1 גילת אלמגור ועודך ונאומי 3לילמ " בימות" מיה מעקרוו של שחקנים בשביל מצגות, "
תמיד עבדתי כך. עד שבהצגות האחרונות, בגלל המצב, לא הצלחתי להשיג משקיעים אחרים וגשברתי. לא יכולתי לעמוד לבדי בעומס. הפסדתי הרבה כסף. די שמפסידים בשתי הצגות כדי לא דק לקזז את כל ההצלחות הקודמות אלא גם למוטט את הכל. הגעתי לחוב של 700 אלף לירות. הפסקתי לפעול". — אלה פיכוניפ שלוקח כל אדפ פרטי. תיאטרון זח חשוב, אכל גפ מי שמוציא היומ ספרים, שהש לא פחות _השוביפ מתיאטרון, משתכן. כאשד הוא מדזוימ הדווהיפ שלו וכשהוא מפסיד, _ההפפדיט שלו. המו"ליפ הפרטיים לא מקכליפ _פוכפידיות ולא שחרור ממסיפ. "כן, אבל תנאי הייצור של המד'ליט הפרטיים זהיפ לאלה של הוצאות הספדים הציבוריות. הם אינם משלמים יותר תמורת נייר ולא תמורת עבודות הדפום. אני , כבעל תיאטרון פרטי, פעלתי כתנאים שבהם סיבםדו את המת־ חריט שלי. כש'הקאמרי' עשה הצגה וכשאני עשיתי הצגה — ואינני מדבר כרגע על האיכות של כל הצגה והצגה, אם כי אפשר לדבר על כך — זה לא היה בתנאים שווים. אני טענתי פשוט שלא צריך להטיל מס־עונש על צופה שהולך לראות הצגה שלי, טובה כבל שתהיה, רק בגלל שאגי מפיק פרטי". — למעשה לא הפסקת לפעול כמפיק־תיאטרון. פתחת מחדש את "מועדון התיאטרון" והעלית בו הצגות שונות. •"נכנסתי לעניין ה'מועדון' כי רציתי להחזיק את הראש מעל פני המיט עד שייווצרו תנאים סבירים יותר לפעילות תיאטרונית. המועדון החזיק את עצמו, בעיקר בגלל הצלחת הרביעיה והרביו 'המלחמה האחרונה. 'אבל אין להשוות את זה לפעילות של 'בימות, 'שהיה מגיע לכל פינה בארץ ומציג במקומות שתיאטרון אהר לא הגיע אליהם". — נחזור לפגישתו עפ ידלין. מה היתה תגובתו?
"התגובה היתה שהתיאטרון מוכרח להמשיך להת־ קייב. ביקשתי מידלין לקבל הלוואה לכיסוי התובות שלי , כדי שאוכל להפעיל את התיאטרון, הלוואה בתנאים שכל אחד מקבל בארץ, בתנאים שנותניט לבית־חתשת 'עלית' שהוא מונופול במדינת ישראל. _ידלין הטיל על. האגף לתרבות לבדוק באיזו דדך אפשר להמשיך ולקיים אה התיאטרון, בעזרה בההזר הומת, בתמיכה בפרוייקטים וכיוצא באלה. לומר את האמת, השבתי באותה תקופה לנסוע לשנתיים לאנגליה. קיבלתי שט הקצבה מהמועצח האנגלית לתרבות למהקד־השוואה בין התיאטרון הרפו" טוארי והתיאטרון המסחרי'. גם גילה קיבלה _הלוואה־מילגד, לשנת השתלמות בתיאטרון. לפני שהתלטנו, םופית, לצאת, הלכתי לראות מה קורה. ואז התחילו העניינים סביב ניהול 'הבימה. 'היו גט גישושים, לא רשמיים אמנם, אתי. השאלה ששאלו אותי ושאני שאלתי את עצמי היתה_: 'אם אתה