דבר, 4 יוני 1975 — גורקי הוכרע באילת [כתבה]
גורקי הוכרע באילת
as ווווווון_^ן™ _^
מאת זאב רב"נוף ") שלושה ואחת;" לימור, _תל־אכיכ) שמו של מקסים גורקי אינו מתנוסס על סרטו של מיכאל קא־ ליק "'שלושת ואחת" (ישראל, , (1975אך מחו, בהסגרת מעוותת עד כדי גיחוך, מרחפת בגלים אפלים מעל ההולות הצד_1בים וב־ תוך המים התכולים. בעצם זהל הדבר היחיד השובה באמת את נפשו של העולה החדש מברי־ . ?־"מ. הה גם הדבר המיותר העיקרי בסרטו, מעין ' יסוד מוקדם ל* כשלון. אין לגאליק שום זיקד לעלילה עצמה, לרקע ההברתי ודר _אגושי של האמן, לשפה העברית, אין גם זכר להשראה. למעוף, לגיבוש םגנוני־אישי. בקיצור, סרט שלא צריד היה להיעשות כלל: סרט שמישהו צריך היה לומר בשלב משרים . של תכנונו: רבותי בל התפיסה היא מסולפת מיסודה. הבה ג חשוב על משהו אחו לגמרי. בנראה איש לא אמר זאד — או משום שאיש לא הבין עז
הסוף מה קורה, או שאיש לא העיז להתמודד עם המעמד של. קאליק בבמאי ידוע בעבד. ־או, פשוט, לאיש לא היה איכפת — והעיקר שהכל מרוצים. העולה קי־ בל עידוד מקופת משלם המסים, הוא עוסק במקצועו. מה עוד :הוץי אלא ששעת האמת הגיעה עם הצגת "שלושה ואחת" . ואין מקום לפילגטרופיה. המצב חמוד מאד ואשמתו של קאליק היא בלי ספק חלקית ומשנית. קאליק נתן מד. שהיד. בו. ואם התברר שלא היה בו מה שציפו ממנו - מה רע בכך?אין פלא, שהוא העדיף ללכת אל המקורות הדראמאטיימ של ארץ מוצאו' אך מה שמפליא לא מעט הוא הניגוד הפנימי שנוצר בו מהרגע הז־א־ שון ובולט כל־כך על המסך: גם כשהוא הבין שהמקור תובע שי־ גויים כל־כך מעמיקים. עד שחם מחייבים מחיקת שמו של גורקי מהסרט, בבל זאת ל» הבין שיש עימות יסודי ומוחלט בין מהות הדראמה לבין העולם והתקופה :1־ הם היא מוקמה. אילו הבין את ?שו r-iTwnmmrrii ifiMniiiim_־——"——
אסי דייו" יונה אליאו_, אורי לוי
־סתירה הזו. וודאי היה מהסס לטפל בגושא. בסים העלילה הוא סיפומ הקצר של גורקימאל־ בה" , (1S98)שהוא עצמו היה " גל־ גול עלפ'דרה, "אך שרשיו הל־ " אופיים של הסופר וגמלת סגנונו הפכו את מפאעאליזם הטראגי ד־ רוסי מובהק, אפיל, מאזוכיסטי, עממי ממש. _מאלבה, האשה ה־ יפהפיה, התפשית, האשה הגהדרת הזו, שהיא בכל זאת _כל־כך מסיה ומסובכת במעמקי נפשה, מי ש־ התייצבה בין אב ובן ולבסוף בחלה בשניהמ ובחרה לד"משיך לבדה בדרכה (דרך אגב, ב־1957 עשה הבמאי ב. בדאון סרט סו־ בייטי על פי הסיפור מזן, עם דזידרה ריטנברגס בתפקיד רא־ שי. היא זכתה בפרס המשחק הטוב ביותר בפסטיבל הבידלאומי ה־18 בונציה. הסרט גם הוצג ב־ ארץ. הוא היה יצירה מינורית, אך היותה נו הרוח הרוסית האד _תנטית של המקור. ( ?הסיטואציה המרכזית נשארה, ועמה גם המים, ודייג הדגים. מי־ פי אילת באו כמחליף לוולגה האהובה של גורקי , לשם נמלט יוסף, עשיר. מצליח, בעל משפ־ הה, אל החופש וחוסר־אהריות ואל מארבה !)הו שמה בסרט, שם ישראלי _פי־תק. (עד שמופיע הבן אבשלום כידי לסחוב את אביו חזרה ואף, הוא נופל קרבן למאר־ בה, שהפילה ברשתה עוד שלי-
שי — אלי ההיפי המסומם. וכד זה על רקע הימים של השבוע שקדם למלחמת יום הציפורים. קאליק עיוות, השתית את הצלי־ לה של גורקי, את משמעות הדמויות, את הפילוסופיה של ה־ אהבה והחופש. יחד עם זאת הוא לא יצר שום דבר חדש בעל ערך. העלילה גהיתה םכיימטית־ מיכאגית: האב אחוז זנמנות ה־ פלמ"ח, ש_?_־_, וא כבר קשיש מכדי להיות "במחזור, "ההיפי "סר־ הדאגות, שהוא גם חסר כודדגי־ רא, והין, שהוא יפה וגבר לעניין. אך נועד' בעצם להתחתן עם בת־ עשירים ולהמשיך בקאריירד. שלו כמהנדס. אין פויאנטה. הניגודי:: המתבשלים ועולים של אופי ה־ דמייות גגדעים בלי הבטה אה' רדי"? בלי משמעות נעשית־תבר־ חית, הכל יש_^ר תלוי באייר. קא־ ליק ניתק מגורקי , אך לא הגי " לשום מקום משלו, בעצם מוגזם לומר שהוא ניתק בהכרה או ביות־הכדד, הוא צמיד לתיאור הדמויות _םנימד. כפי ש־ נכתבו במקור. ובבד הוא מעמיק את הזכות המוחלטת של הסרנ בגוף הישראלי. _המאזוכיזם האפי של הגיבורה הוא תופעה בלען יוצאת־דופן, שמד, שמשתווה אלי; הוא רק חפאטאליזם הפאתטי שי יוסף, האב, שמה שמקשר אות עם ישראל הם רק הצילומים מי ימי הפלמ"'ה. קאליק הוא טכנא
נקי בעל סגנון מפוקפק מאד, המנסה לעשות רושם. איני יודע אם הוא ראה את "דיל וגייס" של טמפו, נושא דומה, ושבו השתמש טריפו ב"צילום עצור" בנקודות מםויימות של הסרט. איני מאמין ששימוש זהה זה של קא־ ליק ב"שלושה ואחת" הוא מקרה, אך אין זה משנה. הלהטוט הזה מיותר לגמרי ומאולץ. יש לו גם טעם חזותי פגום. עירום בסרטים היום אינו דבר נדיר, הוא אמצעי לגיטימי בכל מערך ה־ קולנועי העולמי. ההבדל בין אמן לבין מי שעושה זאת לימעו םגם־ ציה, הוא בצורת השימוש בו. המשגה העיקרי הוא בהפשטת יונה אליאן כלל. יש לה פ ניב מעניינות מאד ועבת יפה, אן שדיה קטנים ונפולים ופועלינ פעולה הפוכה. היא לא רק שמעוררת אי־נוחות, גם _מערערווז את דימויה כאשת "חמפעמית. " זה עתה הזרתי מקאן, מדוכ* לגמרי ממה שראיתי, או יותו נכון _nrb שלא ראיתי. לא ראיתי את ישראל משובצת בתוך הפס'
טיבל. ולא משום פוליטיקה, אנטי־ שמיות, ערבים וכיו"ב. פשוט, ישראלי הגישה לפסטיבל את "שלושה ואחת" ואת "מיכאל שלי" של דן דלמן ושני סרטים אדה נפסלו, בצדק, כבעלי רמה נחותה. לעומת זאת האפוס העממי האלג'ירי "שנות התבערה" זכה, ובצדק, בפרס הגדול, ב"דקל הזהב. "הממשלה האלג'ירית השקיעה כספים כבדים בסרטי על מוהמד לאקדאר־חאמינה. הממשלה הישראלית השקיעה כספים כבדים בסרטו של מיכאל קאליק, בלי לחשוב עד תועלת, אלא על קלי־ הת עליה בלבד. פתגם בולגרי אימר. שהמסומטם, הוא לא זה האוכל 7 ראשי כדוב, אלא הד-ב-רים שלו המרשים לו לאכול 7 ראשי־כרז'ב. מה שעצוב כל־כך הוא לא קאליק, שכלל לא התלהבתי ממנו מסרטו המפורסי אדם הולך אחרי השמש, " ולא " ההפסד הכספי, המוסרי , הלאומי, הענייני של "שלושה ואחת, " אלא אותה מועקה נוראה. הלוחשת לי
שוב ששום דבר דא יעזור. שוב דבר לא ישתנה, מה שהיה - יהיה. איש לא ילמד שום לקח,