דבר, 3 מאי 1973 — ‭_... __ __ , ‬ [כתבה]
_.. . __ __ ,
מאת יואב לביא
על פי הנוהג ניתנה קביעת ההר־ י ?כב הסופי של הממשלה אחרי הקמת הקואליציה בידי ראש הממשלה. הפורמאליות של הצגת הממ־ שלה לפני הנשיא והבעת האמון בד, בכנסת הם . סוף מעשה. המפלגות בשותפות למפלגה המרכזית !_בחדז נציגיהן תמיד על דעת ראש־ הממשלה — או לפחות בידיעתו, ואילו במפלגה הראשית — מימי מפא"י ועד "העבודה" — נעשה בדדך־כלל רצונו של ראש הממשלה. אין זה סוד, שבממשלה הנו־ כחית יושבים כמה ממקורביה של ראש הממשלה, כשם _שבךגוריון ידע בזמנו להעניק תפקידי. מפתח לאנשים שהוא ראה אותם מת־ אימים לתפקידיהם יותר מאחרים. אולם בךגוריון השכיל' להכשיר בזמנו עתודה של צעירים., עד שרובם זוהה עמל ועם דרכו בעי־ •ני יריביו. ומשאירע הקרע ב־1965 'הלכו חלקם יחד• אתו לרפ"י. היום מכהנת בתפקידה ראש ממשלה שהכל רוצים ביקרה. ונראה שתו־ סיף משום כך למלאו למשך זמן מה. אבל היל שגולדה לא סחפה עמה דור של צעירים מוכשרים •לעבר הים המיניסטריאלי. הרושם י המתקבל היזם הוא , שהמוגדרים ; כ"אנשי גולדה" יוסיפו לכהן בממ־ שלה הבאה ועל המקום האחד ' (אי •השניים) שיתפנו" ', ישהקי _הצצי־ דים לפנינו. " במשחק הזה לא יהיו מידת הת־ אמתו ומהות כישוריו של השורה
על המשרה הקריטריונים העיקריים. גורמים אחרים כמו דעותיו הפולי־ טיית, נאמנותו המפלגתית, עמדתו ומעמדו יתיך מוקדי כוח וביניהם — הם יקבעו את עתידו המיניסטריאלי של כל מועמד ומועמד. במשך השנים נוצרו הליכי מחשבה חדשים ונוצקו דפוסי עשייה אחרים באחדים ממשרדי הממשלה. דומה שיותר מכל היו אחראים לכך. ראשי המשרד — השר, הסג־ נים, המנהלים הכלליים. ואולי ראוי לציון מיוחד המשרד שיו מכהן שר צעיר (במונחים יחסיים ביותר) ולו גם סגן שר צעיר. לזכות השניים יש לזקוף את הרוח האחרת שבאה. את החידושים הכ־ ניסו לא לשמם אלא לשם התכ־ לית. הם נקפו צעדים ־בלתי־שיג־ דתיים לא משום שהיו פופולאריים — אלא משום שהאמינו בחשיבותם. והמשרד שלהם לא נר־ תע ממעשים בלתי פופולאריים אם נראו כצורך והכרה (במו ענין הקסדות לאופנוענים. (יחד עם זאת לא התמלאו אמרנה עיוורתrr', ־ כוחם של _תיכניון ותענית ותיקצוב ושאר מיני חידוש לפתור את כל הבעיות, כמין לחשי קסם ונוסח- - אות פלא בנוסח "אבראקאדברא. " שמענו אותם מודים בטעויותיהם' _בכירים במגבלות ומנסים להסתגל למציאות שאייגת מרוצה תמיד מן המסגרות שכופים _עליה. אין כאן כוונה לערוך השכונות . ביולוגיים ופסבדדגיולוגיים• 'גם
השוואה בין ממוצעי הגיל של דברי הממשלה בין השנים 1948 ו־1973 לא תהיה בת משמעות גדולה אף שממצאיה ברורים). הווה אומר — הממשלה. הולכת ו"מזדקנת. ("הטע־ נד, היא כנגד קפיאה על השמרים, על שיטות שעבר זמנן, על מהלכים מיושנים — כמו פתרון בעיות ומשברים בדרך האינטואיציה בסג־ נון המנדאטורי (וראה נושא התיכ־ נון הכלכלי או העקשנות המעכבת סיפוחו של מע"צ דרכים למשרד התחבורה. ( מפליא שגולדה לא השכילה ברוב פיקחותה להבין, כי מנהיגות־ עתיד אין מצמיחים מבין דור בני השישים, וכי הצעירים "ההיםטו־ דיים" גם הם כבר נכנסו למעגל המסורת המייאשת של "מה יש, אתה עוד צעיר"! אין זו הטפה לקדש את עקרון הרוטאציה. היא מכשיר. ־בסך הכל ולא מטרה בפני עצמה. אבל זהו מכשיר שיש לחש־ תמש בו מדי פעם בפעם. המנהיגות המסורתית אינה מכירה בו משום שהי>א קמה בסיטואציה מיו־ הדת, י !באה מן האין אל היש;ראש הממשלה היתד!בת עשרים ושבע כאשר היתד, חברת הנהלת "סולל בונד", ובת שלושים כאשד נבחרה למזכירת מועצת הפועלות. בשנות השלושים והארבעים שלה היתה מזכירת _הוועד־הפועל של ההםתד־ רות ואחד־כך ראש המחלקה המדינית. וכל התהליך הזה נראה טבעי, משום שלא נצטיירה בו
תמונת מלחמת־ירישה עיקשת ומה־ מדת. לא היה, פשוט, את מי לרשת ואת מי להורישם. היום — החריג הוא ־המחדש, המעז, הפתוח לשינויים, משום שלכך נוטים היותר צעירים ואלד, בודדים בצמרת. ומי שזכה "לד, י־ כנס פנימה" יודע, כי לולא היה רמטכ"ל לא היו עומדים לו כל _כשהיגותיו ושאר מידותיו הטובות, לו היה ניצבי על המסלול כמתחרה פשוט. במפלגת העבודה נמצאים אנשים רבים — "צעירים" ברוח הלקסיקון הפוליטי — הראויים לתואר "מיניסטר, "ויותר מכך: משרת השר ראויה להם. אולם בכל אהד מהם נמצאו פסול ורבב: מפיו של זד, נשמעו דעות בלתי מקובלות בנו־ שא השזב ומעורר מחלוקת , י? האחר שייך לחטיבה "הלא נכונה;"לש־ לישי — "אין הטיבה" ואילו הרבי־ עי פסול דווקא משום שהוא שייך למקום הנכון, מזוהה ומזדהה עם מוקד כוח מסויים. הם הוכיחו עצמם כאנשי מעשה וכבעלי תודעה והרגשת ייעוד. ומותר גם להם להחשיב את עצמם בשל־כך.. לין היה כדאי שממליכי הקים־ דים ומכתירי השרים יתנו דעתם לשאלה זו. הסיפון כדאי , ומי שרוצה בהוכחה יטריח עצמו ייבדוק את הדוגמא שהוזכרה יעיל.